ע"א 3712/21יבגני וסין נ. לאוניד רגזון

לפניי בקשה, אשר כונתה על ידי מגישה "בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין", וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז לוד (כב' השופט רמי אמיר ) בת"א 68128-05-20 מיום 22.3.2021. יצוין כבר בראשית הדברים, כי בפסק הדין סולקה על הסף תביעתו הכספית של המבקש נגד המשיב מחמת פורום לא נאות, ועל כן בקשת העיכוב מתייחסת לעניין ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש בלבד.

1.

וזו בתמצית השתלשלות העניינים. המבקש הוא אזרח ותושב רוסיה, מתגורר באופן קבע ברוסיה. המשיב הוא בעל אזרחות כפולה – רוסית וישראלית, והוא תושב ישראל. המבקש והמשיב נקלעו למספר סכסוכים עסקיים, בקשר לחברות בבעלות נטענת של המשיב הרשומות ופועלות ברוסיה, בסיומם אף זכה המבקש בשני פסקי דין לטובתו בבית המשפט הכלכלי במוסקבה (להלן: פסקי הדין הזרים ).

2.

משלא הצליח המבקש לאכוף את פסקי הדין הזרים שניתנו לטובתו ברוסיה, ולאחר שאיתר זכויות של המשיב בנכס נדל"ן לחוף ימה של העיר נתניה בישראל, פעל המבקש בשני נתיבים מקבילים: ראשית , הגיש בחודש ינואר 2020 בקשות לאכיפת פסק חוץ (ה"פ 53912-01-20 ו-ה"פ 53914-01-20) לבית משפט השלום בירושלים. בקשות אלו עודן תלויות ועומדות. שנית , הגיש ביום 21.5.2020 תביעה כספית, דה-נובו, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בסך של 2,674,986 ש"ח - הוא ההליך נושא הבקשה שלפניי.

3.

ביום 21.8.2020 הגיש המשיב כתב הגנה לבית משפט קמא, ולצידו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף בה נטען כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירורה . בבקשה זו טען המשיב, בין היתר, כי אין עסקינן באירועים שהתרחשו בישראל; כי כל הפרויקטים המוזכרים בכתב התביעה בוצעו ברוסיה; כי נטלו בהם חלק אישיויות משפטיות שכולן התאגדו ופעלו ברוסיה; כי ההסכם ממנו מנסה המבקש להיבנות כולל תניית שיפוט זר המפנה לבית המשפט ברוסיה וכן תניית דין זר המפנה לדין הרוסי.

4.

הצדדים פנו בהמלצת בית משפט קמא להליכי גישור אולם אלו לא צלחו. לאור זאת, התקיים ביום 22.3.2021 דיון קדם משפט ראשון בתיק, כאשר עוד באותו היום ניתן פסק דינו של בית משפט קמא.

5.

לאחר שסקר את התפתחות דוקטרינת "פורום לא נאות" בפסיקה הישראלית, קבע בית המשפט קמא כי עסקינן במקרה מובהק בו הפורום הישראלי איננו מתאים, והפורום הרוסי הוא הפורום הטבעי והמתאים לניהול התובענה. בין היתר ציין בית המשפט קמא כי כל ההתרחשות העובדתית נושא התביעה נעשתה ברוסיה; כי כל העדים וכל הראיות שאמורים לשמש להוכחת הדברים למעט הנתבע עצמו נמצאים ברוסיה; כי מכוח כללי ברירת הדין ומכוח אחד מהחוזים חל בענייננו הדין הרוסי; כי באחד החוזים שהוצגו לפני בית המשפט קמא קיים סעיף תניית שיפוט; כי ציפיית הצדדים בעת ההתקשרות היתה לברר את הסכסוכים ביניהם ברוסיה. עוד ציין בית משפט קמא כי בירור הסכסוך גופו לחוד ואכיפת פסקי דין לחוד, ועל כן שמורה למבקש הזכות להגיש תביעה לאכיפת פסקי הדין הזרים בישראל.

לאחר מכן פנה בית המשפט קמא לבחון את השפעת האינטרס הציבורי על שאלת הפורום הנאות וקבע כי אין בנמצא אינטרס או עניין אמיתי המטה את הכף לטובת הפורום הישראלי. לאור כל האמור, הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה ופסק לטובת המשיב הוצאות סך 80,000 ש"ח.

6.

המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגיש ערעור לבית משפט זה. לצד הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

7.

בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל טובים נוכח העובדה שבית המשפט קמא לא ערך דיון כדבעי בשאלת הפורום הנאות.

בין היתר נטען כי העד המרכזי בתביעה הוא המשיב שמקום משובו בישראל; כי תניית השיפוט המצויה בהסכם בין הצדדים היא תניית שיפוט מקבילה ולא בלעדית; כי מבחן הציפייה הסבירה נוטה לטובת המבקש דווקא; וכי בבחינת האינטרס הציבורי יש לקחת בחשבון את האפשרות שמדינת ישראל תהפוך מקלט למי שמבקשים להימלט מחובותיהם. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש מכיוון שהמשיב צפוי להבריח את כספי הוצאות המשפט שנפסקו לטובתו.

8.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה מצאתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי צורך בתגובה. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע לא אחת כי אין מקום לעיכוב תשלום הוצאות שנפסקו לחובת מערער בערכאה הדיונית, אלא אם מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו. בענייננו ההוצאות, גם אם נפסקו על הצד הגבוה בשים לב לשלב בו נמחקה התביעה, אינן כה מכבידות, בהינתן הסכום אותו ביקש המערער להיפרע מהמשיב באמצעות התביעה. זאת ועוד, המבקש מבסס את טענותיו בדבר מאזן הנוחות על החשש מפני יכולתו לגבות מן המשיב החזר בגין ההוצאות, מקום בו יתקבל הערעור שהגיש. ואולם, חשש זה נטען בעלמא ומבלי להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו בדבר הקושי שיעמוד בפניו בהמשך הדרך בבואו להיפרע מהמשיב (ראו והשוו: ע"א 4265/20 שיבולת חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' הקודחים שבת בע"מ, פסקה 14 (8.7.2020)). למעשה, עצם ניסיונו של המערער להיפרע מהמשיב בישראל, מלמד כי המערער עצמו מאמין כי קיימת אפשרות לממש פסקי דין הניתנים נגד המשיב בערכאות השיפוט בישראל. במצב דברים זה, לא הציג המבקש נימוק של ממש שיש בו כדי להצדיק סטייה מהכלל לפיו אין מעכבים תשלום הוצאות בשל הגשת ערעור.

9.

סוף דבר : דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.