ע"א 7054/21 איכות קייטרינג שולץ 1997 בע"מ נ. צח ייבוא ושיווק חומרי ניקו

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת הלית סילש ) בת"א 13755-03-17 מיום 17.9.2021, במסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סכום של למעלה מ-4 מיליון ש"ח בצירוף הוצאות משפט בשיעור של 200,000 ש"ח, וזאת על רקע סכסוך חוזי שפרץ בין הצדדים (להלן: פסק הדין ).

1.

ביום 7.3.2017 הגישה המשיבה, חברה פרטית העוסקת בייצור ואספקה של מוצרים וכלים חד פעמיים וכן חומרי ניקוי (להלן: המשיבה ), תביעה כספית נגד המבקשת, חברה פרטית העוסקת במתן שירותי קייטרינג והסעדה (להלן: המבקשת ), וזאת בגין טענות להפרת המערכת ההסכמית בין השתיים, תוך שהאחרונה גורמת לנזקים רבים המסתכמים, כך על פי הטענה, בסך של למעלה מ-7 מיליון ש"ח.

2.

ביום 17.9.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, אשר קיבל את עיקר רכיבי התביעה, וחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של כ-4 מיליון ש"ח. בקביעת סכום זה, התבסס בית המשפט קמא על חוות דעתו של רואה החשבון מר עופר אלקלעי, אשר מונה, בהסכמת הצדדים, כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת שיעור הנזק. על סכום זה, הוסיף בית המשפט קמא הוצאות משפט בסכום של 200,000 ש"ח. בהחלטה משלימה מיום 5.10.2021 השית בית המשפט קמא על המבקשת סכום נוסף, בסך 27,000 ש"ח, וזאת בגין אחד מרכיבי התביעה, ולאור הסכמת הצדדים כי בית המשפט יפסוק בעניין זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סכום התשלום הכולל אשר הושת על המבקשת עומד לפיכך על כ-4.3 מיליון ש"ח.

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע (להלן: הבקשה ).

3.

המבקשת טוענת כי הגם שמדובר בפסק דין לחיוב כספי, יש לעכב את ביצועו לנוכח מצבה הכלכלי הנוכחי, והחשש שאם תידחה הבקשה עלול הדבר להביא את המבקשת לקריסה כלכלית עד כדי חדלות פירעון – מצב שממנו לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. זאת, על רקע השפעת מגפת הקורונה על פעילות המבקשת, הכוללת ירידה חדה בהיקף העסקאות ובשיעור הכנסותיה, וכן בשים לב לגובה התשלום שנפסק לחובתה ולעובדה כי הנזק שייגרם למשיבה כתוצאה מקבלת הבקשה ניתן לפיצוי כספי. עוד נטען כי סיכויי הערעור הם גבוהים בהינתן הפגמים הרבים והמהותיים שנפלו בפסק הדין, ובפרט לעניין פרשנות המערכת ההסכמית בין הצדדים, אשר מחייבים את התערבותה של ערכאת הערעור.

4.

המשיבה, מנגד, סבורה כי דין הבקשה להידחות לנוכח סיכויו הקלושים של הערעור, המתמקד לשיטתה בתקיפת ממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא, שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם. כך, ביתר שאת, כאשר ממצאים אלו מתבססים על הודאות המבקשת מזמן אמת אשר הוגשו לבית המשפט קמא. בתוך כך, מתייחסת המשיבה לנימוקי הערעור של המבקשת, ודוחה אותם אחד לאחד. עוד גורסת המשיבה כי יש לדחות את טענת המבקשת לפיה ביצועו של פסק הדין יביאה לסף חדלות פירעון, הן בהיעדר תשתית מספיקה לתמיכה בטענה זו, והן משום שעיון במסמכים שצורפו מלמדים כי מצבה של המבקשת דווקא במגמה הפוכה (היינו – של שיפור במצבה הכלכלי). בחוסר התאמה מסויים לכך, טוענת המשיבה בסיום טיעוניה כי מטרת הבקשה היא " לקבל הכשר שיפוטי להעדפת נושים במרמה ", שאין לתת לה יד (סעיף 27 לתגובת המשיבה).

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

6.

כלל שגור ומקובל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מונעת בעד הזוכה מלהוציא לפועל את פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). סטייה מכלל זה תיעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות – סיכויי הערעור מזה, ומאזן הנוחות מזה ( ע"א 4790/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח דעיבס , פסקה 16 והאסמכתאות הנזכרות שם (24.12.2019); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו , פסקה 13 (18.1.2017)). מקום בו מבוקש עיכוב סעד כספי, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת מן הטעם שאין מדובר בנזק שאינו בר-תיקון ככל שהערעור יתקבל. יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו מספר חריגים, אשר המשותף להם הוא החשש שמא אם מבקש העיכוב יזכה בערעור לאחר שבוצע פסק הדין יהיה קשה עד מאד להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל, ע"א 7729/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ , פסקאות 18-17 להחלטתי והאסמכתאות המובאות שם (7.1.2019)). חריג אחד הרלוונטי לענייננו הוא כאשר המבקש מצליח להראות כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, הדבר עלול להביא לקריסתו הכלכלית או יסב לו בדרך אחרת נזק רב ( ע"א 4265/20 שיבולת חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' הקודחים שבת בע"מ , פסקה 13 (8.7.2020); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 406-405 (1997); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 861 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) ).

7.

בענייננו, סבורני כי בשקלול השיקולים האמורים, יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי. עיון בחומר שהוצג מצביע לכאורה על כך שלמגפת הקורונה הייתה השפעה שלילית על מחזור העסקים של המבקשת, וכפועל יוצא על היקף רווחיה (או ליתר דיוק, על עומק הפסדיה). אפילו אם נקבל את טענתה של המשיבה כי החודשים האחרונים מתאפיינים במגמת שיפור בתפקודה הכלכלי של המבקשת, לא ניתן עדיין להסיק מכך כי המבקשת צלחה בשלום את משבר הקורונה. ודוק – שיפור איננו מלמד על מצב שפיר; התאוששות אינה מבטיחה איתנות פיננסית. בנוסף, יש לתת את הדעת לכך שמדובר בסכום כסף ניכר (כ-4.3 מיליון ש"ח), אשר לתשלומו המלא באופן מיידי עשוי להיות השלכות תזרימיות משמעותיות על המבקשת ( ראו, למשל: ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב - יפו נ' בצלאל ואח' , פסקה 9 (27.9.2000) ). זאת ועוד, לא התרשמתי כי הנזק הצפוי להיגרם למשיבה מעיכוב ביצוע מלוא התשלום הוא משמעותי (אלא אם המבקשת תקלע לחדלות פירעון, עניין שיאשש מכוח קל וחומר את טענותיה כי אין באפשרותה לעמוד בנטל התשלום המלא לעת הזו). במצב דברים זה, סבורני כי מאזן הנוחות מוביל למסקנה כי יש לעכב את ביצוע התשלומים על פי פסק הדין ביחס לכ-60% מהסכום הכולל שנפסק, כך המבקשת תידרש לשלם למשיבה בשלב זה 1.75 מיליון ש"ח, ואילו היתרה תעוכב עד להכרעה בערעור.

8.

אשר לסיכויי הערעור, עסקינן בפסק דין מפורט ומנומק הכולל קביעות פרשניות בדבר המערכת ההסכמית בין הצדדים, כמו גם קביעות עובדתיות ביחס לאופן השתלשלות העניינים, כאשר הערעור מופנה נגד שני סוגי הקביעות. בנסיבות אלה, ובשים לב לבכורה לו זוכה מאזן הנוחות, די שאציין כי הערעור איננו חסר כל סיכוי.

9.

סוף דבר : הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מתקבלת באופן חלקי, במובן הבא:

(א)

סכום של 1.75 מיליון ש"ח מתוך הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא ישולם על ידי המבקשת למשיבה. יצוין כי בסכום זה נלקחו בחשבון הוצאות המשפט שנפסקו בסך 200,000 ש"ח.

(ב)

ביחס ליתר הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא, הללו יעוכבו, וזאת עד להכרעה בערעור.