ע"א 5612/16 פלוני נ. המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לוי ) ב-ת"א 46067-09-11, מתאריך 13.06.2016, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על פסק-הדין.

אביא להלן בתמצית את הנתונים הדרושים להכרעה.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

המבקש, יליד 1969, נפגע בשתי תאונות הדרכים הבאות:

האחת

– תאונה שהתרחשה בתאריך 08.11.2005, כאשר באותה העת היה המבקש מבוטח על ידי המשיבה 1;

ו השנייה

– תאונה שהתרחשה בתאריך 03.05.2010 , כאשר באותה העת

היה המבקש מבוטח על ידי המשיבה 2.

בעקבות תאונות אלו נגרמו למשיב נזקי גוף בגינם הוא הגיש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 .

מסיבה שלא פורטה בבקשה שבפני , בתגובת המשיבים לה, או בפסק הדין מושא הערעור – בשלב מסוים, ולאחר שמונו מומחים רפואיים לצורך הערכת נכותו הרפואית של המבקש – התיק הועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הנכבד.

3.

בתאריך 13.06.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד פסק כי דינה של התביעה כנגד המשיבה 2 להידחות, ואילו המשיבה 1 תשלם למבקש פיצויים בסך של 43,000 ש"ח, וכן שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 15.21%, כולל מע"מ (להלן: הסכום שנפסק ). כן נקבע, כי הסכום שנפסק ישולם למבקש תוך 30 יום מהתאריך בו יתקבל פסק-הדין בידי בא-כוח המשיבה 1 (להלן:

פסק-הדין ) .

ב פסק הדין נקבע עוד כי תשולם אגרה בהתאם לתקנה 5(ג) ל תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007

(להלן: תקנות ביהמ"ש (אגרות) ). תקנה 5(ג) ל תקנות ביהמ"ש (אגרות)

קובעת כי במקרים כגון דא, בהם ההליך התנהל בבית המשפט המחוזי וסכום הפיצוי שנפסק נמוך משישים אחוזים מהסכום המצוי בתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך – הנתבע ישלם את האגרה כשיעורה בבית משפט השלום ואילו התובע ישלם את האגרה כשיעורה בבית המשפט המחוזי.

4.

נוכח האמור לעיל

– בית המשפט המחוזי הנכבד הוציא למבקש, בתאריך 04.07.2016, הודעה על חיוב בגין "אגרת פסק-דין", בסך של 33,015 ש"ח (להלן: האגרה ). בהודעה זו נקבע כי על המבקש לשלם את הסכום האמור עד לתאריך

11.09.2016.

5.

בתאריך 13.07.2016 המשיבה 1 הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק-הדין , ו בתאריך 21.07.2016 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין .

6.

לשם השלמת התמונה יצוין כי עובר לתאריך 08.03.2016, המשיבה 1 פנתה אל בית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה למתן הוראות, וזאת מאחר שלטענתה היא שלחה למבקש המחאה ב סכום שנפסק , אך המבקש שלח את ההמחאה

אליה בחזרה. בבקשתה הנ"ל ביקשה המשיבה 1 הבהרה כיצד עליה לפרוע את חובה, נוכח סירובו של המבקש לקבל את ההמחאה האמורה .

7.

בתאריך 03.08.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד קבע שהמשיבה 1 תוכל להפקיד את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט וכי יהא בכך משום קיום פסק הדין על ידה. בגדר ההחלטה שניתנה במועד זה בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף וקבע כי בשים לב לעובדה שהמשיבה 1 כבר הגישה ערעור על פסק הדין – הסמכות לדון בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע נתונה לערכאת הערעור.

8.

נוכח ההחלטה הנ"ל, המבקש הגיש בתאריך 09.08.2016 לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין

– היא הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

9.

המבקש סבור כי יש סיכוי ממשי שהערעור יתקבל, וזאת מכיוון, שלטענתו, בא-כוח המשיבה 1 הסתיר מסמכים רפואיים (שאותם ביקש לחשוף בפני המומחה שמינה בית המשפט – ביושבו על דוכן העדים), והדבר יצר מצג שווא שהביא לכך שהמומחה חזר בו מחוות דעתו. לטענת המבקש, לאחר שנחשפה ההטעיה האמורה – בית המשפט המחוזי הנכבד החליט שלא העביר את המסמכים שהוסתרו לעיונו של המומחה, והסתפק רק בקביעת החוסר. המבקש טוען עוד כי מדובר בהחלטה שגויה שהובילה להפחתה ניכרת בסכום הפיצוי. נוכח זאת המבקש טוען כי הסיכויים שערעורו יתקבל – גבוהים, וכי הדבר יביא להגדלת הפיצויים באופן ניכר, וכתוצאה מכך – להקטנת סכום האגרה שהוטל עליו לשלם. מעבר לכך – המבקש טוען כי בנסיבות העניין אין צורך להידרש למאזן הנוחות, וזאת מכיוון שהוא הצד הזוכה בפסק-הדין, ולכן, לגישתו, סוגיה זו איננה רלבנטית.

נוכח טענותיו הנ"ל – המבקש סבור כי יש להיענות לבקשתו ולבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד ביחס להפקדת הסכום שנפסק לקופת בית המשפט, כך שהסכום יישאר בידיה של המשיבה 1. המבקש הוסיף וביקש כי תעוכב גם תשלום האגרה שהוטלה עליו, וזאת מכיוון שלטענתו יש סיכוי טוב שסכום האגרה יופחת במידה ויזכה בערעור.

10.

המשיבה 1 טוענת מנגד, בגדר תשובתה לבקשה, שהוגשה בהתאם להחלטה מתאריך 09.08.2016, כי דין הבקשה להידחות. בהקשר זה – המשיבה 1 מדגישה כי יש לתמוה על כך שהמבקש מלין נגד התנהלותה, הראויה, לגישתה, ועל כך שפעלה בהתאם להוראות פסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד. המשיבה 1 גורסת לפיכך כי אם תתקבל בקשתו של המבקש כי הכספים יישארו ברשותה, עלול להיווצר מצב בלתי סביר בו בסיום הליכי הערעור – המשיבה 1 תידרש לשלם למבקש את הסכום שנפסק ,

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית . לטענת המשיבה 1 הדבר לא מתקבל על הדעת נוכח העובדה שהיא מבקשת להסדיר את חובה במועד שנקבע ב פסק-הדין , והמבקש הוא שמונע זאת.

המשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור קלושים, שכן מדובר לטענתה ב-"ערעור סרק", וכי הטענות להטעיה והסתרה כבר נידונו בבית המשפט המחוזי הנכבד באריכות, ונדחו. בהקשר זה המשיבה 1 טוענת עוד כי ממילא הערעור עוסק ברובו בקביעות מהימנות, שבהם, ככלל, בית המשפט שלערעור איננו נוטה להתערב.

11.

המשיבה 2, אשר אף היא הגישה תגובה לבקשה בהתאם להחלטה מתאריך 09.08.2016, הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, וזאת נוכח העובדה שבית המשפט המחוזי הנכבד דחה את התביעה נגדה, ולפיכך הבקשה דנן מתייחסת למשיבה 1 בלבד.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות אליה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות . נימוקי להחלטה זו יובאו מיד בסמוך.

13.

ראשית יוער כי בעניין שבפני מתבקשים, למעשה, שני סעדים שונים: האחד- עיכוב ביצוע

תשלום האגרה שהושתה על המבקש; והשני – נתינת סעד זמני , בגדרו תבוטל החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד כך שככל שהופקד הסכום שנפסק

בקופת בית המשפט המחוזי הנכבד – הוא יוחזר למשיבה 1. אמנם משתוקנה תקנה 467 ל תקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד-1984 , ההוראות בקשר לשני ההליכים הנ"ל אוחדו, כך שאין מניעה לדון בהם יחד, אך דומה כי בנסיבות המיוחדות שבפנינו יתכן והיה מקום להבחין בין השניים (להרחבה בעניין ההבחנה בין בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין, לבין בקשה לסעד זמני בערעור עיינו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1106 (מהדורה שתים-עשרה , 20 15 ) , עמ' 1104 (להלן: גורן ) ; וראו: ע"א 8806/15 פלג נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 15 (18.05.2016)).

אעבור עתה, איפוא, לדון בעניין לגופו.

14.

הלכה היא, כי על המבקש עיכוב ביצוע פסק-דין, או סעד זמני בערעור, מוטל הנטל להראות לבית המשפט כי מתקיימים בעניינו שני התנאים המצטברים הבאים: הראשון , כי ישנו סיכוי טוב שהערעור שהגיש יתקבל; ו השני , כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם הסעד המבוקש לא יינתן, והערעור יתקבל – יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו (ראו: גורן ;

ע"א 3631/09 גבירץ נ' כונס הנכסים הרישמי , פיסקה 17 (8.11.2009); ע"א 6173/14 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 8 (28.10.2014)).

יצויין, כי מבין שני התנאים הללו, ההלכה הפסוקה העניקה את הבכורה לשיקול מאזן הנוחות (ראו: גורן , שם; ע "א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני , פיסקה 9 (10.12.2006); ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ , פיסקה 8 (13.01.2015)).

15.

בנידון דידן לא מצאתי כי המבקש הרים את הנטל להראות שאם בקשתו תדחה עלול להגרם לו נזק בלתי הפיך. הדבר נכון במיוחד לגבי הבקשה ש הסכום שנפסק ב פסק-הדין

לא יופקד בקופת בית המשפט, וככל שכבר הופקד – יוחזר למשיבה 1, שכן בהקשר זה לא מצאתי שעלול להיגרם נזק למבקש מדחיית הבקשה, ואילו מנגד מצאתי טעם טוב בטענות המשיבה 1 כי דווקא לה עלול להיווסף חיוב באם הבקשה תתקבל. זה המקום להוסיף – כי המבקש לא עמד אף בנטל ההוכחה כי דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע תשלום האגרה תגרום לו נזק בלתי הפיך, כפי שאפרט מיד בסמוך.

16.

ביחס ל אגרה יצוין כי הכלל

הוא שכאשר הסעד שעיכובו מבוקש הינו סעד כספי – מאזן הנוחות יטה לטובת המתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין. זאת מן הטעם שהנזק שייגרם למבקש מביצוע פסק הדין, איננו, ככלל, בלתי הפיך (ראו: גורן

בעמ' 1118; ע"א 249/14 איסמעילזאדה נ' קישוני , פיסקה 9 (09.04.2014); ע"א 3361/15 טיטלבאום נ' שפירא , פיסקה 17 (22.07.2015)). בית המשפט יחרוג מכלל זה במקרים חריגים בלבד, ובעיקר כאשר חוסנו הכלכלי של הזוכה על פי פסק הדין מוטל בספק (ראו: גורן , שם; ע"א 4733/11 סקפאה אירועים על הים נ' ניו אלי בנמל בע"מ , פיסקה 5 (26.10.2011); ע"א 3198/12 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת נעם ברש בע"מ , פיסקה 3 (22.08.2012) ).

17.

במקרה שבפני המבקש כלל לא טען כי יתקשה לשלם את האגרה . יתרה מכך, אף אם קיים אצל המשיב קושי כאמור – הרי שיוכל לחזור בו מסירובו, ולקבל לידיו את הסכום שנפסק לטובתו, שיש בו מעבר לסכום של האגרה שהוטל עליו לשלם. נוכח זאת אני סבור כי המקרה כאן איננו בא בגדר אותם מקרים חריגים שבגינם יש מקום לעכב את ביצועו של סעד כספי. בשולי הדברים יוער כי היה מקום לצרף את המדינה כצד להליך, שכן הסעד המבוקש נוגע אליה, אך בנסיבות האמורות מצאתי כי ניתן להכריע בבקשה אף ללא צורך בתגובת המדינה.

18.

זאת ועוד – בנסיבות העניין, אני סבור די באמור לעיל בכדי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש כלל לשאלת סיכויי הערעור. לפיכך – הבקשה שבפני נדחית , והמבקש ישלם את סכום האגרה שהוטל עליו לשלם, וזאת עד לתאריך שנקבע בהודעת התשלום שנמסרה לו. מעבר לכך – ככל שהמשיבה 1 כבר הפקידה את

הסכום שנפסק בקופת בית המשפט המחוזי הנכבד – הסכום יישאר שם עד להכרעה בערעור, או עד אשר המבקש יאות לקבל לידיו את הסכום שנפסק לטובתו. לחלופין, ככל שהמשיבה 1 טרם הפקידה את הסכום שנפסק בקופת בית המשפט – היא תעשה כן עד לתאריך 30.11.2016, וזאת אלא אם כן המבקש יפנה אליה קודם שהסכום האמור יופקד, ויודיע לה כי הוא מוכן לקבל לידיו את הסכום שנפסק ; אזי יופקד הסכום שנפסק בידיו של המבקש, וזאת תוך חמישה ימים מהעת בה המבקש הודיע למשיבה 1 כאמור.

19.

סוף דבר – הבקשה נדחית . בנסיבות העניין המבקש יישא בהוצאות המשיבה 1, בסך של 1500 ש"ח.