ע"א 5483/16 הרבנית הורביץ רוחמה נ. הרב רבינוביץ אריה

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דראל ), ב-ת"א 25838-07-12, בגדרו הוטל על המבקשת לשלם למשיבה 2 ולמשיב 3 הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך דין, וזאת עד להכרעה בערעור שהמבקשת הגישה על פסק-דין זה.

להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע

2.

המבקשת היא אלמנתו של הרב אברהם הורוויץ ז"ל (להלן: המנוח ). המשיב 1 (להלן: אריה ) הוא כיום חתנה של המבקשת ו המנוח , והמשיבה 2 היא גרושתו של

אריה מנישואיו הקודמים (להלן:

רצי ). בין המבקשת ו המנוח לבין אריה

ו רצי התגלע סכסוך באשר לבעלות על שלוש דירות וחלק מקומת הקרקע של בניין המצוי ברחוב מסוים ב בית שמש , שבעקבותיו המבקשת

הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הדירות האמורות שייכות למבקשת בלבד, וכי ל אריה

לא קיימות זכויות בקומת הקרקע של הבניין הנ"ל. מפסק הדין של בית המשפט המחוזי עולה כי המשיב 5 (להלן: עו"ד לבנת ), שאוחז במשכנתא על הדירות מושא התביעה הנ"ל, לא נטל חלק במחלוקת בין הצדדים, על אף שהגיש תצהיר שעליו נחקר בקצרה (ראו: פיסקה 6 לפסק-הדין).

3.

בפסק דינו, שניתן בתאריך 25.05.2016, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע שהמבקשת לא רכשה את בניין בעצמה, אלא: "גם אם תתקבל עמדתה, המדובר ברכישה בנאמנות עבור אחרים... מכאן שבמקרה הטוב התובעת יכולה להיחשב נאמנת של האחרים ובמקרה הפחות טוב אין לה כל מעמד ברכישה", ולפיכך אין לה זכות עמידה כתובעת (ראו: פיסקה 45 לפסק-הדין). לפיכך, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על מחיקת התביעה בעילה של היעדר יריבות, והורה למבקשת לשלם שכר טרחת עו"ד לשניים מהמשיבים: ל רצי –

בסכום של 46,800 ש"ח ול עו"ד לבנת

–

בסכום של 11,700 ש"ח. בגדר פסק הדין נקבע גם כי הוצאות המשפט ידונו בנפרד.

4.

בתאריך 16.06.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, במסגרת בקשה מטעם רצי לשומת הוצאות משפט, כי המבקשת

תישא בהוצאותיה של רצי

בסכום מצטבר של 6,953 ש"ח.

5.

בתאריך 10.07.2016 המבקשת

הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית משפט זה, ובתאריך 26.09.2016 רצי הגישה ערעור שכנגד. כחודש לאחר הגשת הערעור, בתאריך 10.08.2016 המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע תשלום סכום מצטבר של 53,753 ש"ח – המגלם את סכום ההוצאות ושכר טרחת עו"ד אשר נפסקו לטובת רצי

– היא הבקשה שבפני (להלן:

הבקשה ).

6.

לשם השלמת התמונה יצוין, כי בתאריך 21.08.2016 רצי הודיעה לבית משפט זה כי הבקשה לא הומצאה לה. נוכח זאת, הוריתי בתאריך 30.08.2016 כי על המבקשת להמציא את הבקשה למשיבים תוך חמישה ימים ממועד ממתן ההחלטה, וכן הוריתי לה להגיש אישור על ההמצאה הנ"ל לתיק בית המשפט. בתאריך 20.09.2016 בא-כוח המבקשת

הגיש לבית משפט זה הודעה בה צוין כי ההחלטה הנ"ל לא הומצאה לו והיא הגיעה אליו באקראי. אל ההודעה האמורה צורף אישור על המצאת הבקשה

ל רצי .

טענות הצדדים

7.

המבקשת

טוענת כי סיכוייו של הערעור שהגישה להתקבל – טובים, וזאת מכיוון שכל שהתבקש במסגרת הערעור הוא שבית המשפט המחוזי הנכבד יכריע לגופה של תביעה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי אם תשלום ההוצאות ושכר הטרחה ל רצי לא יעוכב, והערעור יתקבל – לא יהיה מנין לגבות את הכספים ששולמו, וזאת מכיוון ש רצי הינה אזרחית ותושבת ארצות הברית . בהקשר זה המבקשת

מ ציינת, בין היתר, כי בעניינו של עו"ד לבנת לא מתעורר חשש שיהיה קושי להשיב את הסכום ששולם, במידה שהערעור יתקבל, ולפיכך היא מבקשת רק עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, בנוגע לתשלום שנפסק לטובת רצי

בלבד.

8.

רצי

טוענת מנגד, כי יש לדחות את הבקשה , בין היתר מכיוון ש מדובר בפסק דין כספי אותו יש לעכב רק במקרים נדירים, שהעניין כאן איננו נמנה עליהם. לטענת רצי

לא נטען כלל ב בקשה וממילא לא הובאה כל ראיה באשר למצב כלכלי קשה בו היא נתונה, והעובדה שהיא מתגוררת בחו"ל איננה מהווה סיבה מספקת לעיכוב התשלום שנפסק לטובתה. זאת, לטענת רצי , בין היתר, לנוכח העובדה שהיא גרה ב ניו יורק

– מדינה מערבית אשר, לטענתה, לא יהיה קושי לאכוף בה את החיוב הכספי, במקרה שהערעור יתקבל.

נוכח טענותיה הנ"ל רצי גורסת כי יש לדחות את בקשת

המבקשת לעיכוב ביצוע התשלומים שנפסקו לטובתה. לחלופין, ובלשונה: "מטעמי זהירות בלבד" – רצי

מציעה כי בית המשפט יורה על הפקדת הסכום הפסוק במלואו בקופת בית המשפט. לסיום רצי מבקשת כי המבקשת

תחויב בתשלום הוצאותיה על הבקשה

דנן, וזאת בגין העיכוב בהמצאת הבקשה לידיה.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי ב בקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – לה תקבל באופן חלקי , במובן זה ש המבקשת

תפקיד את מלוא הסכום שנפסק לטובת רצי

(53,753 ש"ח) בקופת בית המשפט .

נימוקי לקביעה זו יובאו מיד בסמוך.

10.

הכלל הוא שצד שזכה בהליך משפטי זכאי למימוש פירות פסק-הדין שניתן לטובתו, והגשת ערעור כשלעצמה לא תהווה טעם לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא הערעור (ראו: תקנה 446 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ; ע"א 8806/15 פרי פלג נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 16 (18.05.2016) (להלן: עניין פלג ) ). על הצד שמבקש מבית המשפט לחרוג מן הכלל ולהורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, מוטל הנטל להראות לבית המשפט כי מתקיימים בעניינו שני התנאים המצטברים הבאים: האחד , כי הסיכויים שערעורו יתקבל – טובים ; ו השני , כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם הסעד המבוקש לא יינתן והערעור יתקבל – יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1106 (מהדורה שתים-עשרה , 20 15 ); ע"א 6173/14 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 8 (28.10.2014); ע"א 5612/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") , פיסקה 14 (16.11.2016) (להלן: עניין הפול )).

בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכוייו של הערעור להתקבל יהיו גבוהים יותר – ניתן יהיה להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 370 (מהדורה שלישית, 2012); ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ , פיסקה 8 (13.01.2015); עניין הפול , פיסקה 16).

11.

לעניין סיכויי הערעור:

אני סבור, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי הטענה שהעלתה המבקשת

בכתב הערעור, לפיה בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שקיבל את טענתו של אריה להיעדר יריבות, כאשר אריה עצמו העיד במסגרת שני הליכים שונים כי הבניין בשלמותו נמצא בבעלותה של המבקשת – ראויה להיבחן.

12.

לעניין מאזן הנוחות:

עסקינן כאן בבקשה לעיכוב ביצוע תשלום כספי. במקרים אלו ה כלל הוא כי הנזק שצפוי להיגרם למבקש מביצוע פסק הדין, איננו, לרוב, בלתי הפיך, ומאזן הנוחות לא יטה לטובתו (ראו: גורן

בעמ' 1118; ע "א 6240/15 לונטר נ' רו"ח זנדר פנחס ז"ל , פיסקה 22 (25.01.2016); ע"א 7127/14 טסלר נ' תוגלילי נכסים בע"מ , פיסקה 15 (02.02.2016)). עם זאת, בפסיקה נקבע כי תושבות זרה יכולה להוות שיקול רלבנטי לבחינת יכולת הפירעון או ההחזר (ראו: ע"א 4705/06 אטלנוב נ' חורש (01.08.2006); ע"א 3456/14 נפתלי נ' פימה (02.06.2014); ע"א 2970/16 בן שושן נ' מ.ל יזמות והשקעות אילת 2011 בע"מ , פיסקה 14 (19.04.2016)). בנידון דידן, מצאתי כי העובדה ש רצי

היא אזרחית ו תושבת

ארצות הברית , מספקת בסיס מסוים לחששה של המבקשת כי יקשה עליה לגבות את כספה חזרה באם ערעורה יתקבל (השוו: ע"א 643/97 קדמי נ' עזבונות המנוחות גילה ואיימי עמוס

(14.05.1997); והשוו מנגד: ע"א 6952/12 רוזליה ביו נ' אלון קלמנסון עו"ד (07.01.2013), שם שיקול סיכויי הערעור כשלעצמו כבר הוביל לדחיית הבקשה).

13.

בנסיבות המכלול הנ"ל, אני סבור כי הצעתה של רצי כי הסכום, מושא הבקשה , יופקד במלואו בקופת בית המשפט – מהווה איזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים.

14.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה

מתקבלת באופן חלקי , במובן זה ש המבקשת

תפקיד סך של 53,753 ש"ח בקופת בית משפט זה, וזאת תוך שבוע ימים ממועד מתן החלטה זו. בעת ההכרעה בערעור ייקבע גם דינם של כספים אלה. בנסיבות העניין – לא ייעשה צו להוצאות.