ע"א 9336/16 וקסמן בועז נ. אמיר לויט

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ), ב-ת"א 50577-02-13, בגדרו הוטל על המבקשים להעביר למשיב 25% ממניותיה של המבקשת 4 וכן לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו בסכום של 30,000 ש"ח – וזאת עד להכרעה בערעור שהמבקשים הגישו על פסק-דין זה.

להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

בשנת 1989 המשיב (להלן: לויט ) הקים את המשיבה 4 (להלן: ריקושט ). זמן קצר לאחר מכן לויט צירף ללא תמורה, את חברו (להלן: פלד ) כבעל מניות (בשרשור) ב ריקושט . בשלב זה לויט

ו פלד החזיקו למעשה כל אחד ב-50% ממניותיה של ריקושט . בשנת 1998 המבקש 1 (להלן: וקסמן ), שהינו בעל השליטה במבקשות 4-2, הצטרף כבעל מניות ב ריקושט

באמצעות המבקשת 2 (להלן: אופיר טורס ), תוך שהוא רוכש מ לויט ומ פלד ביחד 50% ממניותיה של ריקושט , כך שבחזקתם של לויט

ושל

פלד נותרו בידי כל אחד מהם בנפרד – 25% ממניותיה של ריקושט .

כשנה לאחר מכן, בשנת 1999

לויט עזב את ריקושט , תוך שהוא חותם על הסכם עם פלד (להלן: הסכם לויט-פלד ), בגדרו הוא מתחייב להעביר ל פלד את יתרת מניותיו בתמורה לסכום של 300,000 ש"ח. ב הסכם לויט-פלד נכללה, בין היתר, תניה של ויתור מצדו של פלד על תביעות כנגד לויט , וכן נכללה תנית אי תחרות לפיה לויט לא יעסוק בתחום הציוד לחיילים, מחנאות וספורט למשך 4-2 שנים (בהתאמה לקטגוריות שונות). אופיר טורס הייתה הערבה ל הסכם לויט-פלד , ובגדר כך גם הצהירה כי היא מוותרת על זכותה להגיש תביעות כנגד לויט בקשה לניהול עסקיה של ריקושט , למעט בגין מעשה או מחדל שיש בהם משום טובת הנאה אסורה ל לויט או לבני משפחתו. הסכם לויט-פלד הותנה באישור מטעם הדירקטוריון של אופיר טורס .

עשרה ימים לאחר חתימת הסכם לויט-פלד נחתם הסכם בין פלד

לבין

אופיר טורס והמבקשת 3 (להלן: אד-נוי ), במסגרתו אופיר טורס הפכה לבעלת השליטה ב ריקושט

כך שהיא מחזיקה ב-75% ממניותיה, ואילו בחזקתו של פלד

נותרו 25% בלבד ממניותיה של ריקושט (להלן:

הסכם פלד-אופיר טורס ). בגדר הסכם פלד-אופיר טורס נקבע כי פלד יכהן כמנכ"ל ריקושט . לשם השלמת התמונה יצוין כי באותו היום בו נחתם הסכם פלד-אופיר טורס , ניתן אישור הדירקטוריון של אופיר טורס ל הסכם לויט-פלד .

3.

בשנת 2008, בעקבות סכסוך שהתגלע בין פלד ל וקסמן

– צדדים אלה הגיעו להסכם לפיו מניותיה של ריקושט שנמצאים בבעלותו של פלד יועברו ל וקסמן , והמבקשים 3-1 הפכו לבעליה של ריקושט .

4.

במהלך כעשר השנים שחלפו ממועד חתימת הסכם לויט-פלד – לויט עסק בעיסוקים אחרים ולא היה לו כל מגע עם

המבקשים.

בשנת 2009 לויט החליט לחזור ולפעול בתחום הציוד לחיילים, המחנאות והספורט ופתח חנות בשם: "קמפ-אין" ב רמת השרון .

5.

כחצי שנה לאחר ש לויט פתח את החנות הנ"ל –

ריקושט הגישה תביעה כנגד לויט בטענות של מרמה, מעילה והונאה, ש לויט ביצע, על פי הנטען, בתקופה בה ניהל את ריקושט (להלן: תביעת ריקושט ). תביעת ריקושט

נדחתה על הסף בעילה של התיישנות, אך בגדר פסק-הדין בערעור, שהתקבל בהסכמה, הוסכם כי היא תידון לגופה.

בשלב זה לויט , שלטענתו גילה באותה העת שהגשת התביעה נגדו מפרה את הסכם פלד-לויט – הוא הודיע ל וקסמן על ביטול הסכם פלד-לויט , ודרש כי 25% ממניותיה של ריקושט יועברו

אליו.

בתאריך 26.02.2016, לאחר החלפת מכתבים בין לויט לבין המבקשים, בגדרם המבקשים דחו את טענותיו של לויט ,

ובטרם שהחלה שמיעת הראיות ב תביעת ריקושט

– לויט הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד תביעה כנגד המבקשים, וכנגד פלד , בגין הפרת הסכם פלד-לויט , על פי טענתו.

6.

בתאריך 29.12.13 בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט א' יקואל ) דחה את תביעת ריקושט , תוך שהוא קובע, בין היתר, כי מוטב היה ל תביעת ריקושט

לולא הוגשה.

7.

בתאריך 24.02.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ) קבע, בהסכמת לויט ו פלד , כי התביעה כנגד פלד תדחה, וזאת משהסתבר כי פלד איננו מחזיק עוד במניותיה של ריקושט .

8.

בתאריך 22.11.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ) קיבל את תביעתו של לויט , תוך קביעה כי הגשת תביעת ריקושט

אכן הפרה את התחייבותה של אופיר טורס ב הסכם פלד-לויט לוותר על תביעות כנגד לויט . לפיכך בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי הודעות ביטול הסכם פלד-לויט שנשלחו למבקשים על ידי לויט נעשו כדין. נוכח האמור – בית המשפט המחוזי הנכבד הורה לצדדים לפעול כדלהלן: המבקשים יעבירו 25% מהמניות של ריקושט או אד-נוי

לידי בא-כוחו של לויט שיחזיק בהן בנאמנות; בד בבד – לויט יעביר סכום של 300,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 18.10.1999 לידי בא-כוחם של המבקשים; עם העברת הסכום כאמור – המניות ירשמו על שמו של לויט . כמו כן נקבע כי המבקשים יישאו בהוצאותיו של לויט

ובשכר-טרחת עורך דינו בסכום של 30,000 ש"ח.

9.

בתאריך 01.12.2016 המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ובצדו הבקשה שבפני – לעיכוב ביצוע פסק הדין.

עוד באותו היום הוריתי ל לויט

למסור את תגובתו לבקשה, וקבעתי כי נכון לאותה העת לא היה מקום ליתן צו ארעי בבקשה. בתאריך 02.12.2016 הבהרתי כי היה ו לויט

יבקש להעביר למבקשים את הסכום שהוא חב בתשלומו מתוקף פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד – המבקשים יוכלו לחדש את בקשתם לקבלת צו ארעי בבקשה. יוער כי עד אותו שלב – המבקשים לא ציינו בפני בית משפט זה את העובדה שהמניות, אותן היה עליהם להעביר לידיו הנאמנות של בא-כוחו של לויט

– לא הועברו.

10.

בתאריך 14.12.2016 המבקשים הודיעו כי לויט הגיש נגדם בקשה לביזיון בית משפט, ולפיכך הם חוזרים ומבקשים כי יינתן צו ארעי בבקשה (מבלי שצירפו להודעתם עותק מהבקשה לביזיון בית משפט). בהחלטתי מתאריך 14.12.2016 הוריתי למבקשים להגיש לבית משפט זה את הבקשה לביזיון בית משפט ש לויט הגיש נגדם וכן הוריתי ל לויט להגיב לבקשת המבקשים. בגדר החלטה זו הוספתי וציינתי כי טוב יעשו באי-כוח הצדדים אם ידברו ביניהם וינסו להסדיר את "מצב הביניים" שעד שמיעת הערעור שלא על דרך של בקשות דחופות לעיכוב ביצוע וביזיון בית משפט.

11.

בתאריך 15.12.2016 המבקשים הגישו לבית משפט זה את מלוא הבקשה לביזיון בית המשפט ש לויט הגיש כנגדם לבית המשפט המחוזי הנכבד. בגדר ההודעה שצורפה לבקשה זו, המבקשים הודיעו כי הם הציעו ל לויט

להסדיר את מצב הביניים שעד שמיעת הערעור באופן הבא: "שטר העברת המניות יוחזק בנאמנות על ידי בא-כוח המערערים ויועבר בהתאם להוראות בית המשפט בעקבות פסק דין סופי של בית המשפט העליון בערעור" (ראו: עמ' 1 להודעה), אך לטענת המבקשים הצעה זו שלהם נענתה בשלילה.

12.

בתאריך 18.12.2016 לויט הגיש את תגובתו לבקשתם החוזרת של המבקשים למתן צו עיכוב ביצוע ארעי, ובגדרו המשיב התחייב, מיוזמתו, כי לא יעביר לידי המבקשים את הסכום שנפסק כי עליו להעביר עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע, וממילא לא יבקש את העברת המניות האמורות על שמו.

בתאריך 20.12.2016 לויט הגיש את תגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע. בתאריך 26.12.2016 נעתרתי לבקשת המבקשים להגיש תשובה קצרה לתגובתו של לויט , וזו הוגשה בתאריך 28.12.2016.

טענות הצדדים

13.

המבקשים טוענים כי הסיכויים שהערעור שהגישו יתקבל – גבוהים. לטענתם בית המשפט המחוזי שגה, בין היתר, בכך ש"הרים מסך" וייחס לריקושט את הערבות של אופיר טורס . כן טוענים המבקשים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נוגד את הכלל לפיו "אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב ולא בחמור ממנו", וכן את הכלל לפיו "בהיעדר חוב של החייב העיקרי – אין הערב חייב דבר". לפיכך, לטענתם, לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של לויט נגד פלד – הרי שעל פי הכללים הנ"ל היה על בית המשפט לדחות גם את התביעה נגדם.

14.

לעניין מאזן הנוחות המבקשים טוענים כי במידה והעברת המניות לא תעוכב, ייגרם להם נזק בלתי הפיך, שכן בין המבקשים לבין לויט

קיימת יריבות ארוכת שנים, המתבטאת בין היתר, לגישתם, בכך שבמשך השנים לויט העיד נגד ריקושט

במספר תביעות שהיא היתה צד להן. לפיכך, לטענת המבקשים, העברת 25% ממניותיה של החברה ל לויט – תחשוף את לויט לסודותיה הכמוסים של ריקושט ותאפשר ל לויט

לשמש בתוך ריקושט כ"גיס חמישי". המבקשים גם טוענים כי עיכוב ביצוע פסק הדין יישמר את המצב הקיים מזה 17 שנים ולפיכך לא ייסב כל נזק ל לויט . בנוסף, כדי להפיג את החשש שעיכוב ביצוע פסק הדין יסכל את האפשרות לבצעו, ככל שהערעור יידחה – המבקשים הצהירו כי: "אין בכוונתם לבצע כל פעולה או דיספוזיציה באופן שעלול לסכל את ביצוע פסק הדין והעברת המניות במקרה שבו ידחה הערעור" (ראו: עמ' 16 לבקשה). מעבר לכך, בגדר התשובה שהמבקשים הגישו בתאריך 28.12.2016 המבקשים חזרו שוב על הצעתם לפיה: "שטר העברת המניות יוחזק בנאמנות על ידי בא-כוח המערערים ויועבר בהתאם להוראות בית המשפט בעקבות פסק דין סופי של בית המשפט העליון בערעור" (ראו: עמ' 3 לתשובה).

15.

לויט טוען מנגד, כי דין הבקשה להידחות, תוך פסיקת הוצאות לטובתו. לטענת לויט ,

המבקשים עשו שימוש לרעה בהליכי משפט והתנהלו ב-"חוסר תום לב קיצוני ביותר" בכך שניסו לחסל את עסקיו של לויט באמצעות הגשת תביעת שווא המהווה, לטענתו, הפרה ברורה של העסקה להעברת אחזקותיו של לויט ב ריקושט

– ל וקסמן . לויט

טוען עוד, בין היתר, כי ערכאת הערעור איננה מיועדת לניהול דיון מחודש בתיק, אלא לבחינת טעויות קונקרטיות שנפלו בפסק הדין, ואילו טענותיהם של המבקשים בדבר הפגמים שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד זהות לטענות שהועלו בסיכומים שהמבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי הנכבד. לפיכך לויט סבור כי סיכויי הערעור קלושים, או לכל הפחות – אינם טובים דיים כדי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין.

16.

בעניין מאזן הנוחות לויט טוען כי המבקשים לא הצביעו על כל נזק קונקרטי שצפוי להיגרם להם כתוצאה מדחיית בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכי מדובר בטענות כוללניות שלא הונחה להן תשתית ראייתית, כנדרש. לטענת לויט

עיכוב ביצוע פסק הדין יאפשר ל וקסמן , השולט כיום על 100% ממניותיה של ריקושט לבצע, במסגרת מהלך העסקים השוטף, פעולות שיגרמו נזק לשווי המניות שיועברו ל לויט או לזכויותיו. לויט

מוסיף וטוען כי המצב היחיד בו יכול להיגרם נזק בלתי הפיך הוא מקום בו המניות יועברו אליו והוא יעביר אותן לצד שלישי. לפיכך לויט מציע להתחייב כי הוא: "לא יבצע שום דיספוזיציה במניות ללא עדכון המבקשים 30 יום מראש, ובנוסף גם יעניק למבקשים זכות סירוב ראשונה לכל דיספוזיציה שכזאת..." (ראו: עמ' 15 לתגובה).

דיון והכרעה

17.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה, ובתשובה לתגובה, וכן ביתר המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים

– הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית , ולתנאים נוספים, הכל כאמור בפיסקה 20 שלהלן.

אביא כעת את הטעמים העומדים בבסיס הכרעתי האמורה.

18.

לבעל דין עומדת ככלל הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו, ולפיכך אין בעצם הגשת ערעור על פסק-דין כדי לעכב את ביצועו (ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ;

ע"א 8806/15 פלג נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 16 (18.05.2016) (להלן: עניין פלג ) ; ע"א 5483/16 הורביץ נ' רבינוביץ , פיסקה 10 (25.12.2016) (להלן: עניין הורביץ ) ) . על מנת לחרוג מהכלל האמור – על מבקש העיכוב לעמוד בשני תנאים: האחד – להראות שסיכויי ההצלחה של הערעור שהגיש טובים, ו השני – לשכנע שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין עלול לגרום לו, ככל שהערעור יתקבל, לנזק בלתי הפיך (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1103, 1106 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 5172/15 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי פיסקה 9 (20.04.2016); ע"א 5612/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") , פיסקה 14 (16.11.2016) (להלן: עניין הפול ) ;

עניין הורביץ , פיסקה 10). בפסיקתנו נקבע כי בין שני השיקולים האמורים מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכוייו של הערעור להתקבל גבוהים יותר – כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך. יחד עם זאת, מהפסיקה עולה גם כי משקל הבכורה בבקשה לעיכוב ביצוע מוענק לשיקול בדבר מאזן הנוחות (ראו: ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ , פיסקה 8 (13.01.2015); עניין פלג , פיסקה 16 ;

עניין הפול , פיסקה 14 ).

19.

ביישום לענייננו – עצם העובדה שהסעד האופרטיבי שניתן בגדר פסק דין הורה על העברת בעלות במניות – איננו מטה בהכרח את מאזן הנוחות באופן אוטומטי לטובת המבקשים את עיכוב ביצוע פסק הדין (ראו והשוו: ע"א 8147/13 ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר , פיסקה 15 (25.03.2014) (להלן: עניין ונצ'ורס )). עם זאת הפסיקה הכירה בכך שלהעברת מניות עלולות להיות השלכות, אשר יצדיקו את עיכוב ביצועו של פסק הדין (ראו והשוו: עניין ונצ'ורס , פיסקה 15; ע"א 1282/15 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ , פיסקה 6 (24.03.2015) (להלן: עניין תינהב )). במקרה דנן, יש אכן חשש שאקט ההשלמה של העברת המניות עלול לגרום למבקשים, ככל שהערעור יתקבל, לנזק בלתי הפיך (ראו והשוו: עניין תינהב ). בנסיבות אלה, סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב ביצוע חלקי של פסק-הדין.

זאת ועוד – בלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, אני סבור כי חלק מן הטענות שהמבקשים מעלים בערעור, ובתוכן הטענה בדבר הנפקות של דחיית התביעה כנגד פלד

לעניין התביעה כנגד המבקשים

– ראויות להישמע.

20.

נוכח כל האמור לעיל – דין הבקשה להתקבל בחלקה , במובן זה שהמניות, מושא הערעור, תועברנה לידי נאמן שיוסכם על ידי באי-כוח הצדדים, ובאין הסכמה כזו – על ידי מי שימונה על ידי לצורך זה, והכל לאחר שאקבל מבאי-כוח הצדדים הודעה מתאימה, שתוגש לא יאוחר מתאריך 15.01.2017. המבקשים יעבירו לנאמן שימונה את המניות שבית המשפט המחוזי הנכבד פסק בדבר העברתם, וזאת בתוך שלושה ימים מיום מינויו. המניות יוחזקו בידיו הנאמנות של הנאמן ויועברו בהתאם להוראות בית המשפט בעקבות פסק הדין של בית משפט זה בערעור. המבקשים ולויט ישאו

בחלקים שווים ביניהם בשכר טרחתו של הנאמן, עד ובכפוף להכרעה בערעור.

בנוסף לאמור לעיל – אני מורה כי כתנאי לעיכוב הביצוע המבקשים לא יבצעו כל דיספוזיציה או פעולה שעלולות לסכל או להכביד על מימוש פסק הדין, מושא הערעור, וכן לא יתנהלו בחברת

ריקושט באופן החורג

מפעילות עסקית רגילה ושוטפת, והכל כדי שלא יימנעו: ביצוע פסק הדין מושא הערעור והשלמה של העברת המניות, במקרה שבו ידחה הערעור. מנגד אני מורה כי המשיב לא יידרש לשלם את הסכום שנפסק כי עליו להעביר למבקשים וממילא הוא לא יבקש את העברת המניות האמורות על שמו – עד להכרעה בערעור. מעבר לכך , בהתחשב בנזק שעלול להיגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור – אין להסתפק פה בהתחייבות העצמית שהומצאה על ידי המבקשים, אלא עליהם להפקיד בגזברות בית משפט זה ערבות בנקאית בסך של 500,000 ש"ח, שניתן יהיה לממשה כדי לפצות את לויט , בגין כל נזק שייגרם לו (ככל שכך יקבע) כתוצאה ממתן עיכוב הביצוע אם יפסק ההליך, או שערעור המבקשים יידחה. באם לא תופקד הערבות הבנקאית עד לתאריך 22.01.2017 – עיכוב הביצוע יפקע מאליו.

21.

העברת התשלום בגין ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בפסק הדין, מושא הערעור

– לא תעוכב.

22.

לבסוף, זה המקום לשוב ולציין כי על אף שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד הורה כי על המבקשים להעביר את המניות לנאמנות בידי בא-כוחו של לויט

עוד טרם שיועבר התשלום שנפסק לידי המבקשים – המבקשים השמיטו מבקשתם הדחופה הראשונה לעיכוב ביצוע פסק הדין ומתן צו ארעי במעמד צד אחד ומהבקשה הדחופה שהוגשה אחריה את העובדה המהותית שהם נמנעו מלבצע את הפעולה האמורה. בנסיבות אלה, על אף שהבקשה נענית חלקית

– המבקשים יישאו בהוצאותיו של לויט בבקשה זו בסך של 10,000 ש"ח.