ע"א 8721/16 אס.פי.ג'י מוקד תקשורת בע"מ נ. אלתא מערכות בע"מ

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' מקובר ) ב-ת"א 30839-02-11, במסגרתו נדחתה תביעת המבקשת כנגד המשיבות והיא חויבה בתשלום, לכל אחת מהמשיבות, של הוצאות משפט (שכר מומחים), וכן בתשלום שכר-טרחת עורך דין לכל אחת מהמשיבות בסך של 75,000 ש"ח (כולל מע"מ) – והכל עד להכרעה בערעור שהמבקשת הגישה על פסק-דין זה.

אביא להלן, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע

2.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, מושא הבקשה – המבקשת היא חברה פרטית הרשומה בישראל, העוסקת בתכנון, פיתוח וייצור מערכות תקשורת מתקדמות.

המשיבה 1 (להלן: אלתא ) הינה חברה-בת ממשלתית ביטחונית, המצויה בבעלות של התעשייה האווירית ליש ראל בע"מ, והיא עוסקת בתכנון, פיתוח, ייצור ושיווק של מערכות ומוצרים בתחום האלקטרוניקה הצבאית.

המשיבה 2 (להלן: פיניסיאר ) היא חברת פרטית הרשומה בישראל, העוסקת, בין היתר, במתן פתרונות אופטיים-טכנולוגיים.

3.

בתאריך 16.02.2011 המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד תביעה כנגד אלתא ו- פיניסיאר , במסגרתה היא תבעה פיצויים בגין גזילת סודות מסחריים נטענים שלה על ידי אלתא , אשר היתה לקוחתה בעבר, והעברתם בידי אלתא

ל פיניסיאר , שהיא מתחרה של המבקשת. המבקשת טענה כי אלתא הזמינה מ פיניסיאר מערכות שונות, בהן יושמו, לטענתה , סודות מ סחריים שלה, אותם היא פיתחה וייצרה במערכת רדאר מסוימת, שלא אפרטה כאן. לטענת המבקשת, אלתא

גילתה ל פיניסיאר

את סודותיה המסחריים, וזאת כדי ש אלתא

תוכל לרכוש מ פיניסאר

את מערכת הרדאר הנ"ל ב מחיר זול יותר מהמחיר אותו דרשה המבקשת.

4.

במסגרת התביעה המבקשת עתרה לסעדים הבאים: פיצויים בסך של 1.85 מיליון דולר, שהוא השווי הכספי של הסוד המסחרי שנגזל ממנה, לטענתה, וכן פיצוי על גזל בגין איבוד יתרונה המסחרי, כך ש אלתא יכולה כיום לפנות למתחרי המבקשת לצורך ייצור מערכת הרדאר האמורה. המבקשת עתרה עוד לקבל סעד של מתן חשבונות בהתאם לסעיף 15 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות ) כדי לקבל את הנתונים הנדרשים לה להערכה מלאה של נזקיה.

5.

בתאריך 18.09.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את תביעת המבקשת. במסגרת פסק הדין, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, בין היתר, כי המבקשת לא עמדה בנטל לביסוס סוד מסחרי במשמעות סעיף 5 ל חוק עוולות מסחריות .

נפסק גם כי מתחרות המבקשת, לרבות פיניסאר , עשו שימוש ברכיבים אלקטרוניים מסוימים, במערכות מסוגה של המערכת המדוברת שבשימוש אלתא , עוד קודם למועד בו המבקשת הגתה, לשיטתה, את הרעיון שביסוד הסוד המסחרי, לו היא טוענת.

בית המשפט המחוזי הנכבד דחה גם את טענת המבקשת כי המידע

בו פיניסיאר

עשתה שימוש דומה דמיון מהותי למידע, מושא הסוד

המסחרי הנטען. עוד נפסק כי אף אם היה במידע שהמבקשת פיתחה משום סוד מסחרי, ולא כך נקבע, הרי ש אלתא

רכשה אותו במסגרת ההסכמים שחתמה עם המבקשת. לבסוף נדחתה טענת המבקשת לפיה אלתא

הפרה את ההסכמים שנחתמו בינה לבין המבקשת.

6.

בסיכום פסק הדין – בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את תביעת המבקש ת. נקבע כי המבקשת תחזיר לכל אחת מהמשיבות את הוצאות המשפט (שכר המומחים), בצירוף ריבית כחוק והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. בנוסף, המבקשת חויבה בתשלום, לכל אחת מהמשיבות, של שכר טרחת עורך דין בסך של 75,000 ש"ח (כולל מע"מ), ובסך הכל: 150,000 ש"ח. נקבע כי הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים ממועד פסק הדין, ולאחר מכן סכומי שכר הטירחה שנפסקו יישאו ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

7.

בתאריך 10.11.2016 המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

8.

בתאריך 17.11.2016 המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי הנכבד. בתאריך 28.11.2016, לבקשת המבקשת, ולאחר קבלת תגובה של המשיבות – בית המשפט המחוזי הנכבד מחק את הבקשה, והיא חויבה בתשלום הוצאות של 1,750 ש"ח לכל אחת מהמשיבות.

9.

בתאריך 29.11.2016 המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד לבית משפט זה – היא הבקשה שבפני. עוד באותו היום הוריתי למשיבות להגיש את תגובתן לבקשה.

טענות הצדדים

10.

ל טענת המבקשת סיכויי הערעור שהגישה להתקבל – גבוהים, בהיות הערעור מבוסס, לגישתה, על טענות משפטיות כבדות משקל. לשיטת המבקשת, אלתא

הפרה את ההתחייבות שנתנה לה שלא תעשה שימוש במידע שהמבקשת מסרה לה, אלא לצורכי הבקשה להגשת הצעות ויישומה. המבקשת טוענת עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד החמיר בעניינה באופן בלתי מוצדק ביישום נטל ההוכחה של עילת הגזל בסודות מסחריים. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בקובעו כי המידע שנטען על ידי המבקשת שהוא סודי – היה נחלת הכלל.

המבקשת טענה עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בפרשנות שנתן לדרישות סעיף 10 ל חוק עוולות מסחריות , הקובע חזקת שימוש בסוד מסחרי, ולא יישם אותה כראוי בנסיבות העניין.

11.

לעניין מאזן הנוחות – המבקשת טוענת כי בעקבות ביטול הזמנות לבצע עבודות מצד אלתא , מצבה הכלכלי הוא קשה, והיא נאלצה לפטר עובדים לצורך הישרדותה. עוד נטען לנסיבות אישיות קשות של אשתו של מנהל המבקשת, שלא יפורטו כאן. החיוב הכספי, מושא פסק הדין הוא לפיכך לטענת המבקשת: "כבד מאוד, ומכת גורל ממשית" (ראו: פיסקה 9 לבקשה), ומכאן שיקשה על המבקשת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי אחרים, ובכלל זאת יכביד על ביצוע עבודה מסוימת אותה היא נטלה על עצמה, שלא פורטה מטעמי סודיות. המבקשת טוענת כי היא צפויה בשנה הקרובה לקבל תמורה בגין אותה עבודה מסוימת, וכי הדבר עתיד לאפשר לה לשלם את החוב הכספי, ככל שערעורה ידחה. לטענת המבקשת – המנעות מעיכוב ביצוע פסק הדין יביא, קרוב לוודאי, לאבדן הזדמנויות עבודה עתידיות, לאובדן המוניטין שלה ולקריסתה.

12.

המשיבות טוענות, מנגד, כי דין הבקשה להידחות.

אלתא טוענת כי אין מקום לעכב את ביצועו של חיוב כספי בגין הוצאות משפט ושכר מומחים שנפסקו לטובתה בגדר פסק הדין. לטענת אלתא

סיכויי הערעור להתקבל הם נמוכים – בהיות הערעור מכוון כנגד ממצאי עובדה שנקבעו בידי הערכאה המבררת. לעניין מאזן הנוחות, לטענת אלתא המבקשת לא העמידה תשתית מספקת לטענתה כי מצבה הכלכלי חמור, והיא אף לא הבהירה מדוע אין היא יכולה להסתייע במקורות מימון אחרים לשם תשלום החיוב, מושא פסק הדין. עוד נטען כי גם בהנחה שמצבה הכלכלי של המבקשת קשה – הדבר דווקא מצדיק ש לא

לקבל את בקשתה, מחשש שלא תפרע את חובה, אם הערעור ידחה.

פיניסיאר

מוסיפה וטוענת כי המבקשת איננה טוענת כי ככל שערעורה אכן יתקבל – לא יהיה ביכולתה של פיניסיאר

לפרוע את הנפסק נגדה, וממילא, כך נטען, יכולותיה הכלכליות של פיניסיאר מוכחות. לטענת פיניסיאר מתצהירו של מנהל המבקשת עולה כי יש בידיו לשלם את סכום החיוב, אלא שהוא מעוניין להוציאם עבור ביצוע עבודה אחרת. לבסוף, פיניסיאר

טוענת כי המבקשת לא גילתה מהי העבודה שלטענתה אמורה לסייע לה לשלם את החיוב, מושא פסק הדין, וכי לא הוצגה תשתית עובדתית מספקת לטענותיה בהקשר זה.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבים לה, ובחומר שצורף אליהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות . נימוקי להחלטה זו יובאו מיד בסמוך.

14.

הכלל הוא שצד שזכה בהליך משפטי זכאי למימוש פירות פסק-הדין שניתן לטובתו, והגשת ערעור, כשלעצמה, לא תהווה טעם לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא הערעור ( ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ;

ע"א 7127/14 טסלר נ' תוגלילי נכסים בע"מ

(02.02.2016); ע"א 5483/16 הורביץ נ' רבינוביץ

(25.12.2016)). על הצד המבקש מבית המשפט לחרוג מן הכלל, ולהורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, מוטל הנטל להראות לבית המשפט כי מתקיימים בעניינו שני התנאים המצטברים

הבאים: האחד , כי הסיכויים שהערעור אותו הגיש יתקבל – טובים; ו השני , כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם הסעד המבוקש על ידו לא יינתן, והערעור יתקבל – יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו. בפסיקתנו נקבע עוד כי בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכוייו של הערעור להתקבל יהיו גבוהים יותר – ניתן יהיה להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוונו של המבקש, ולהפך. יחד עם זאת, כך נפסק, מבין שני התנאים הללו, הבכורה נתונה לשיקול של מאזן הנוחות ( ראו: ע"א 5612/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

(16.11.2016); ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (26.09.2016)).

עתה אחיל כללים אלה על ענייננו.

15.

לעניין סיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, דומה כי חלק משמעותי מטענותיה של המבקשת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, כדוגמת ההשגה כנגד הק ביעה כי: "היה כבר שימוש דומה ברכיב... במערכות מסוגה של מערכת אלתא, שנעשה על-ידי מתחרות התובעת [המבקשת כאן – ח"מ ], לרבות פיניסאר, עוד קודם למועד בו התובעת [המבקשת] "הגתה" את הרעיון של שימוש בו"

(ראו: פיסקה 127 לפסק הדין) – הן אכן טענות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר בהן, ככלל, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב (ראו למשל: ע"א 3699/11 חסן נ' שחם

(01.06.2016)).

16.

לעניין מאזן הנוחות – ב פסיקתנו נקבע כי כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין, הקובע חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים, כאשר המבקש הוכיח כי חוסנו הכלכלי של המשיב

מוטל בספק, וקיים חשש ממשי ורציני שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור

(ראו: ע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

(30.05.2013); ע"א 2845/16 קבוצת בי קמעונאות בע"מ נ' סחר עולמי יבוא בע"מ

(09.05.2016)). עוד נקבע כי התחשבות במצבו הכלכלי של

המבקש , או באפשרות להתמוטטותו הכלכלית בעקבות ביצוע פ סק הדין תיעשה רק במקרים חריגים, וזאת בעת שהמבקש מניח תשתית עובדתית מספקת באשר לנזקים שנטען שיגרמו לו עקב מימוש פסק הדין (ראו: ע"א 3782/06 בונה הצפון חברה קבלני בנין בעכו בע"מ נ' מנהל מס שבח חיפה

(04.09.2006); ע"א 7116/14 הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' יהודה (19.01.2015)). ב-ע"א 891/08 אי.די.אר.איטום ובניה 1992 בע"מ נ' מס ערך מוסף פתח תקוה (13.04.2007) חברתי, השופטת (כתוארה אז) מ' נאור

קבעה בשעתו, בהקשר זה, כדלקמן:

"... ככלל, מצבו הכלכלי של המערער על חיוב כספי איננו עילה לעיכוב ביצוע פסק דין, בכפוף לחריגים. נטל השכנוע בהקשר זה מוטל על המערערת ועליה לעמוד לשם כך במספר תנאים. הראשון שבהם הוא הנחת תשתית עובדתית מספקת לטענות באשר לנזקים שייגרמו ולאפשרות תיקונם... מאידך גיסא ברור שאם בטענה זו יש ממש, כי אז הדין עם המשיב בטענתו שעיכוב ביצוע החיובים ירע את סיכוייו לגבות מהמבקש את חובו, היה ובסופו של דבר יידחה ערעורו, וברור כי לא לשם כך נועד עיכוב הביצוע " (ראו: שם, בפיסקה 5, בהשמטת ההפניות, וההדגשה שלי – ח"מ ).

17.

בענייננו סבורני כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. מלבד האמור בתצהיר מטעם מנהל המבקשת – המבקשת לא תמכה את טענותיה לעניין ההשלכות הקשות הנטענות של תשלום החיובים, מושא פסק הדין, בכל אסמכתא, ואף לא הביאה פירוט מספיק, כנדרש לענין זה. לא מיותר לציין כי המבקשת גם איננה טוענת כי צפוי להיווצר לה קושי בבואה להיפרע מהמשיבות – באם ערעורה אכן יתקבל.

18.

נוכח כל האמור – הבקשה נדחית , והמבקשת תישא בהוצאות כל אחת מהמשיבות בגין בקשה זו, בסך של 5,000 ש"ח.