ע"א 4195/16יצחק דיין נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

1.הערעור שבכותרת נסב על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 14.4.2016 בה התקבלה בקשה שהגיש המשיב 1 למתן צו לכינוס נכסי המערער (ונדחתה בקשת המערער לעיכוב הליכים) ועל החלטתו מיום 17.4.2016 בה ניתן צו הכינוס כאמור.

בבקשה שלפניי עותר המערער לתיקון הודעת הערעור, כך שתיכלל בה השגה על החלטה נוספת - החלטה מיום 16.2.2017 בה נקבע כי המערער מוכרז כפושט רגל, אך נקבע כי ההכרזה תיכנס לתוקף בתוך שלושים ימים, אלא אם המנהל המיוחד יודיע עד ליום 9.3.2017 כי ההכרעה בתביעות החוב או הסדר עם המשיב 1 מצדיקים את אי כניסת צו ההכרזה לתוקף (ובהחלטה מיום 15.3.2017 נקבע כי הצו ייכנס לתוקף ביום 1.5.2017, אלא אם תתקבל החלטה אחרת). לטענת המערער ראוי כי השגותיו יידונו במאוחד (והוא מציין כי ערעור נוסף שהגיש קבוע אף הוא לדיון באותו מועד בו יידון הערעור שבכותרת) ועל כן יש לאפשר לו לכלול בהודעת הערעור שבכותרת גם את השגותיו על ההחלטה הנוספת שניתנה בעניינו. כן מדגיש המערער כי הטענות שהעלה בנוגע להחלטות עליהן נסב הערעור זהות ברובן לטענות אותן יבקש להעלות כנגד ההחלטה מיום 16.2.2017, למעט נימוק נוסף אחד. מדובר על כן, כך נטען, בתוספת קצרה אשר לא תכביד על הדיון.

2.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם אין מקום להתיר בשלב הדיוני בו הוגשה הבקשה, לאחר שהוגשו סיכומיהם, תיקון של הודעת הערעור, שכן תיקון כאמור יוביל להכבדה על הדיון בערעור ולעיכוב ההליך. עוד טוענים המשיבים כי אין מקום להיעתר לבקשה כיוון שזו הוגשה לאחר שהמועד להגשת הערעור על ההחלטה מיום 16.2.2017 חלף, ואין מקום לאפשר "עקיפה" של פרק הזמן הקבוע בדין להגשת הליך ערעורי בדרך של תיקון ערעור הנסב על החלטה אחרת.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבתיק ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לדחיית הבקשה.

במסקנה זו תומכים מספר שיקולים (לשיקולים הצריכים לעניין ראו ע"א 2734/09

פיוטרקובסקי נ' ארנון , פסקה 12 (20.6.2010) והאסמכתאות המובאות שם):

ראשית, סיכומי המשיבים הוגשו שניהם טרם הגשת הבקשה ולמעשה טרם שניתנה ההחלטה מיום 16.2.2017 עליה מבקש המערער להשיג כעת. המשמעות המעשית של קבלת הבקשה היא אפוא שיהא על כל הצדדים לתקן את הסיכומים שהגישו, וכפועל יוצא יווצר צורך לדחות את המועד הקבוע לדיון. בנסיבות אלו תיקון הודעת הערעור אכן יכביד על ההליך ויעכב את בירור הערעור הנוכחי, ונתון זה שוקל נגד קבלת בקשת התיקון (ואוסיף כי בענייננו אף קבוע במועד הדיון בערעור דיון בערעור נוסף התלוי ועומד בין המערער ואחרים נגד המשיב 1 (ע"א 1073/15). ערעור זה הוגש ביום 12.2.2015 ואין מקום לדחות את הדיון בו).

שנית, יש ליתן משקל לכך שאין מדובר בבקשה לתיקון הודעת ערעור שעניינה חסר בנימוקי הערעור ביחס להחלטה עליה נסב ההליך - אז יש ליתן משקל לכך שדחיית הבקשה משמעותה כי לא תשמענה כל טענות המערער ביחס להחלטה העוברת ממילא תחת שבט ביקורתה של ערכאת הערעור (השוו: ע"א 10088/09 דגמין נ' פקיד שומה באר שבע (3.10.2010)) - כי אם בבקשה להוסיף השגה ביחס להחלטה מאוחרת-נפרדת. כאשר מבוקשת השגה על החלטה נפרדת קיים ככלל למערער נתיב דיוני בדמות הגשת הליך ערעורי עצמאי על אותה ההחלטה, ואין הוא "תלוי" בתיקון הודעת ערעור קיימת.

שלישית, כפי שציינו המשיבים ככלל אין מקום להתיר תיקון הודעת ערעור, כאשר משמעות התיקון היא "עקיפה" של סדרי הדין, וזאת הן לעניין דרך ההשגה והן לעניין מגבלת המועדים הקבועה בדין להגשת הליך ערעורי (ראו והשוו: ע"א 6990/12 י.כ טריפל איי השקעות בע"מ נ' במברגר רוזנהיים בע"מ (21.7.2013); ע"א 6200/11 עזריאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שתופית בע"מ נ. סלם (24.6.2013); ע"א 3832/10 מיטרני נ. מחלוף , פסקאות 4-5 (26.4.2011)). בענייננו ההחלטה ניתנה ביום 16.2.2017. לטענת המשיבים הבקשה הוגשה לאחר שהמועד להגשת הערעור חלף, ואכן כך הוא אם מונים את הימים להגשת ההליך ממועד מתן ההחלטה (16.2.2017). המערער לא העלה טענה כי ההחלטה הומצאה לידיו במועד מאוחר יותר, ועל כן על יסוד החומר שלפניי אין יסוד לקבוע כי הבקשה הוגשה לפני שהמועד להגשת הערעור על ההחלטה חלף. נתון זה שוקל אף הוא כנגד קבלת הבקשה.

נוכח משקלם המצטבר של השיקולים האמורים הבקשה לתיקון הודעת הערעור נדחית.

בשולי הדברים אציין כי המערער עתר לחלופין למתן ארכה להגשת ערעור על ההחלטה מיום 16.2.2017 עד לחמישה-עשר ימים לאחר כניסת צו פשיטת הרגל לתוקף. בקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי עצמאי אין מקום ככלל להגיש במסגרת הליך ערעורי אחר התלוי ועומד, מה גם שאין לפניי נתונים המאפשרים לדון בבקשה כזו (כאמור המערער לא ציין מתי ההחלטה מיום 16.2.2017 הומצאה לידיו, וככל שבמועד הגשת הבקשה חלף המועד להגשת ההליך לא פירט איזה "טעם מיוחד" מצדיק מתן ארכה). לפיכך איני מוצאת לדון בבקשה למתן ארכה במסגרת הדיונית הנוכחית. ככל שהמערער עומד על בקשתו זו רשאי הוא להגיש בקשה עצמאית בעניין, וזו, אם תוגש, תיבחן לגופה (וזאת מבלי להביע כל עמדה לגופם של דברים).

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.