ע"א 8797/16 אינגה אובצ'ינקוב נ. מוריס סופר

1.

לפני בקשה למתן סעד זמני בערעור, שיעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אטדגי ), ב-ה"פ 50397-01-14, בגדרו נדחתה תביעת המבקשת להצהיר על אי תקפותם של חוזה הלוואה ושל חוזה למכר דירה שכרתה המבקשת עם המשיב 1 , והופעל הצו המותנה, לפינויה של המבקשת מהדירה בה היא מתגוררת, שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' הימן ), ב-ת"א 10361-09-13, וזאת עד להכרעה בערעור שהמבקשת הגישה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

בתאריך 14.11.2012 נחתם הסכם (להלן: הסכם המכר ) בין המבקשת לבין המשיב 1 שלפיו המבקשת מכרה למשיב 1 את דירת המגורים שלה ב תל-אביב (להלן: הדירה ) בתמורה לסילוק חוב בסך 1,000,000 ש"ח, שהיה למבקשת כלפי המשיב 1 בעקבות הסכם קודם שנכרת ביניהם. באותו תאריך, נחתם הסכם שכירות בין המבקשת לבין המשיב 1, שלפיו המבקשת תשכור את הדירה למשך 9 שנים תמורת תשלום חודשי קבוע (להלן: הסכם השכירות ).

3.

המשיב 1 מכר את זכויותיו ב דירה למשיב 6 וכיום המשיב 6 הוא בעל הזכויות הרשום בה.

4.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה לביטולם של הסכם המכר ושל העברת הזכויות ב דירה למשיב 6. בתביעתה המבקשת גרסה, בין היתר, כי המשיבים ניצלו את העובדה שהיא איננה שולטת, לטענתה, בשפה העברית, והחתימו אותה על הסכם המכר תוך שהטעו אותה, לשיטתה, לחשוב כי מדובר בהעברה זמנית של הדירה למשיב 1. העברה זמנית זו, באה, לטענת המבקשת מאחר שנאמר לה כי עליה לפצות את המשיב 1 על הפרתו לכאורה של הסכם ההלוואה שכרתה המבקשת עם המשיב 1.

5.

המשיבים 1 ו-6 הציגו גרסה שונה לאירועים, מושאי כתב התביעה. טענת המשיבים 1 ו-6 היתה כי, המבקשת, דוברת עברית על בוריה, כרתה ביודעין וביוזמתה את הסכם המכר , לאחר שלא עלה בידה להחזיר את סכום ההלוואה שקיבלה מהמשיב 1. המשיבים 1 ו-6 טענו עוד כי המבקשת מנסה לקבל לידיה את הדירה במרמה, באמצעות הצגת מצגים כוזבים אודות מצבה האישי והכלכלי, ותוך הטחת האשמות שווא במשיבים.

6.

בתאריך 21.09.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה כאמור את תביעתה של המבקשת וקבע כי המבקשת חתמה ביודעין וברצון על הסכם המכר , ומשכך, הוא תקף. בית המשפט המחוזי הנכבד ביסס את הכרעתו על עדויותיהם של המשיבים: 1, 2, ו-4, שהיו נאמנות עליו ועל חוסר הקוהרנטיות והסבירות, שמצא בגרסת המבקשת.

7.

ביני לביני, במקביל להליך שנוהל בפני בית המשפט המחוזי הנכבד התקבלה בתאריך 08.12.2015 תביעת פינוי שהגיש המשיב 1 כנגד המבקשת בשל אי-תשלום דמי השכירות בעבור הדירה , בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' הימן ) ב-ת"א 10361-09-13. בית משפט השלום הנכבד קיבל את התביעה והעניק למשיב 1 צו פינוי מותנה, שלפיו, אם בית המשפט המחוזי הנכבד יקבע כי הבעלות ב דירה עברה לידי המשיב 1, ייכנס הצו לתוקף, ואם, לחלופין, ייקבע כי הבעלות ב דירה לא עברה לידי המשיב 1, הצו יתבטל.

8.

בתאריך 30.10.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשת המבקשת לעכב את ביצוע פסק דינו מן הטעם ש"בפסק הדין לא נקבע כל דבר אופרטיבי שיש לעכב את ביצוע[ו]. פסק דין הפינוי לא ניתן בתביעה זו אלא בתביעה אחרת על ידי בית משפט השלום. גם אם פסק הדין שניתן כאן משליך על הוראת בית משפט השלום בפסק דינו, הרי שבקשה זו צריכה להתברר בפני בית המשפט שנתן את צו הפינוי ולא בפני ערכאה זו".

9.

בתאריך 14.11.2016, המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד (ע"א 8797/16 שבכותרת). בעקבות כך, בתאריך 29.11.2016, בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטתו לדחות את בקשת עיכוב הביצוע, בקובעו כי משהוגש ערעור על פסק הדין, הסמכות לדון בבקשה זו נתונה לערכאת הערעור. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, נדחתה על-ידי בית משפט זה (כב' השופטת א' חיות ) בתאריך 18.01.2017, ונקבע כי על המבקשת להגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור.

10.

בעקבות ההחלטה הנזכרת בפיסקה 9 שלעיל – המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה למתן סעד זמני בערעור, היא הבקשה שבפני. עוד באותו היום הוריתי למשיבים להגיש את תגובותיהם לבקשה וכן נתתי צו ארעי המעכב את צו הפינוי, מושא הבקשה, והוריתי שלא תיעשה כל דיספוזיציה ב דירה , עד להחלטה אחרת.

טענות הצדדים

11.

המבקשת טוענת כי אי עיכוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד יאפשר למשיב 6, שכאמור רשום כיום כבעל הדירה , למכור את הדירה לגורם שלישי, ובכך להבריח את הנכס באופן שגם אם יתקבל ערעורה של המבקשת, היא לא תוכל לקבל חזרה את דירתה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ניתן תוקף לצו הפינוי המותנה שהוצא למבקשת על-ידי בית משפט השלום הנכבד. משכך אי עיכוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, משמעותו למעשה, פינויין של המבקשת ואמה מ הדירה , דבר שיגרום להן נזק בלתי הפיך, גם אם ערעורה של המבקשת יתקבל לבסוף. בהקשר זה, המבקשת מציינת מספר אירועים, אשר מעידים לשיטתה על כוונתו של המשיב 6 לסלק אותה ואת אמה מ הדירה . המבקשת טוענת עוד כי למשיבים לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

12.

לעניין סיכויי הערעור – המבקשת טוענת כי בשים לב להתעלמותו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לשיטתה, מחוות הדעת של המומחה לזיהוי כתבי יד מטעם בית המשפט, שהוגשה לבית המשפט המחוזי הנכבד, וכן מסתירות מהותיות נטענות בעדויותיהם של המשיבים 1, 2, ו-4, מההשלכות הבעייתיות, לדעת המבקשת, של פסיקתו, ומנסיבות אחרות – הרי שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים.

13.

המשיבים 1 ו-6 טוענים מנגד, בתגובתם, כי סיכוייו של הערעור שהמבקשת הגישה להתקבל – נמוכים, וזאת מכיוון שנימוקי הערעור מופנים, לשיטתם, בעיקר כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד לאחר שמיעת עדויות, ממצאים שבהם ככלל, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב.

14.

לעניין מאזן הנוחות – המשיבים 1 ו-6 מציינים כי עיכוב פינויה של המבקשת מ הדירה , יסב למשיב 6 נזקים, שכן המבקשת איננה משלמת שכר דירה למשיב 6, וכמו כן, היא נמנעת מלשלם חובות, אשר רובצים על הדירה בגין חשמל, מים, ארנונה, וועד בית, והמשיב 6 נאלץ לשלמם במקומה. המשיבים 1 ו-6 מביעים את חששם כי עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לחשוף את המשיב 6 לאישומים פליליים שעלולים להיות מוגשים כנגדו בגין חיבורי החשמל והמים הפיראטיים שהמבקשת התקינה ב דירה לגירסתם, וכן לכך שככל שיפסקו להם הוצאות במסגרת ההליך – אלה לא ישולמו להם. לבסוף, המשיבים 1 ו-6 טוענים בנוסף כי דווקא המבקשת היא זאת שפועלת שלא בתום לב ואף בעבריינות כדי להחזיק ב דירה שלא כדין.

דיון והכרעה

15.

לאחר עיון בבקשה, בתגובות המשיבים, ובחומר שצורף אליהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה

להתקבל , והכל בכפוף לאמור בפיסקה 20 להלן.

להלן אפרט בקצרה את נימוקי להחלטתי זו.

16.

ככלל, צד שזכה בהליך משפטי זכאי למימוש פירות פסק-הדין שניתן לטובתו, והגשת ערעור, כשלעצמה, לא תהווה טעם טוב לעיכוב ביצוע פסק-הדין (ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ; ע"א 7127/14 טסלר נ' תוגלילי נסכים בע"מ (02.02.2016 ); ע"א 8721/16

אס.פי.ג'י מוקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ (21.01.2017)). על הצד המבקש מבית המשפט לחרוג מן הכלל, ולהורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, מוטל להראות לבית המשפט כי הסיכויים שערעורו יתקבל – טובים, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם הסעד המבוקש על ידו לא יינתן והערעור יתקבל – יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו. עוד נקבע בפסיקה, כי בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכוייו של הערעור להתקבל יהיו גבוהים יותר – ניתן יהיה להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לטובת המבקש, ולהפך. יחד עם זאת, נפסק כי מבין שני השיקולים, מעמד הבכורה נתון לשיקול של מאזן הנוחות (ראו: ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (26.09.2016); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו

(18.01.2017)).

17.

בענייננו – מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור – אכן נראה כי רבות מטענותיה של המבקשת בעניין זכויותיה בדירה ומסכת האירועים שקדמה לכריתת הסכם המכר , הינן אמנם טענות כנגד קביעות עובדתיות בכלל, וקביעות מהימנות בפרט של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת הערעור איננה נוטה לרוב להתערב בהן (ראו: ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי , פ"ד נה(4) 730, 748 (2001); ע"א 8012/12 רג'בי נ' טל בניה והשקעות קרני שומרון

(11.03.2014)).

למרות זאת, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה, וזאת לנוכח שיקולי מאזן הנוחות, אשר נוטים במובהק, בנסיבות העניין לטובתה של המבקשת, כפי שיבואר להלן.

18.

בפסיקתנו נקבע כי ככלל, כאשר מדובר בפינוי דירת מגורים – בית המשפט יטה להיעתר לבקשות לעיכוב הפינוי, וזאת אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, וזאת נוכח העובדה שעלול להיווצר קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, אם וכאשר יתקבל הערעור (ראו: חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 372 (2012)(להלן: בן נון וחבקין ); ע"א 211/17 יעקובוביץ' נ' עו"ד נשר שלומית (רענן)-הנאמנת על נכסי החייב

(18.01.2017)). עוד נקבע בפסיקה, כי כאשר מתעורר חשש שהמקרקעין, מושא הערעור, יועברו לצדדים שלישיים טרם ההכרעה הסופית. בית המשפט יטה לעכב את ביצוע פסק הדין (ראו: בן נון וחבקין , בעמ' 373; ע"א 7007/16 איי. איי. איתמר השקעות בע"מ נ' באראט אחזקות ונכסים בע"מ

(25.10.2016)).

19.

לנוכח האמור לעיל, ובשים לב לכך שהמשיב 6 איננו מסתיר את רצונו לפנות את המבקשת מיידית מ הדירה , מקובלת עלי טענת המבקשת לפיה, אם פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד לא יעוכב, עשוי להיווצר קושי בהשבת המצב לקדמותו, אם ערעורה יתקבל.

20.

בנסיבות הנ"ל – סבורני כי מאזן השיקולים נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת – בשים לב לטענותיו של המשיב 6 כי עיכוב ביצוע פסק הדין גרם ועוד צפוי לגרום לו להפסדים ניכרים – המבקשת נדרשת להפקיד בגזברות בית המשפט, עד לתאריך 18.06.2018, ערבות בנקאית על סך של 50,000 ש"ח, אותה יהיה ניתן לממש כדי לפצות את המשיב 6 בגין נזקים שייגרמו לו, ככל שיהיו כאלה כתוצאה מעיכוב ביצוע זה, במידה וערעורה של המבקשת יידחה. ערבות בנקאית זו תבוא בנוסף להתחייבות העצמית שהפקידה המבקשת ועל מימושה של הערבות הבנקאית יחולו כל התנאים שנקבעו לצורך זה בכתב ההתחייבות העצמית עליה חתמה המבקשת. אוסיף כי במקום המצאה של הערבות הבנקאית כנ"ל – המבקשת רשאית להפקיד בגזברות בית המשפט עד המועד שנקצב לעיל 50,000 ש"ח במזומן, ואם תעשה כן גם על מימושו של סכום זה יחולו כל התנאים שנקבעו לצורך זה בכתב ההתחייבות העצמית, עליו חתמה המבקשת .

באם לא תומצא הערבות הבנקאית, או ההפקדה הכספית עד למועד הנ"ל בתנאים הקבועים לעיל – הסעד הזמני שניתן כאן יפקע מאליו.

21.

סוף דבר – פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד מעוכב בזאת עד להכרעה בערעור, בכפוף להמצאת הערבות הבנקאית, או ההפקדה הכספית, הכל

כמפורט בפיסקה 20 שלעיל.