ע"א 5474-22 ע"א 5474-22

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (כב' השופט ש' אטרש) בת"א 19112-12-15 מיום 22.05.2022 (להלן: פסק הדין) – ולהותרת החלטת בית משפט קמא מיום 09.06.2022, המורה על עיכוב ביטול צו המניעה הזמני מיום 18.01.2018 (להלן: ההחלטה בעיכוב ביצוע), על כנה.

רקע עובדתי והחלטת בית משפט קמא

2.לב המחלוקת בין הצדדים בשאלת אכיפתו של הסכם יזמות מיום 05.05.2011, בין המנוח חסן מוחמד דיב עיסא (להלן: המנוח) לבין המשיב (להלן: ההסכם). במסגרת הסכם זה, התחייב המשיב לקדם תכנית לשינוי ייעוד חלקות מקרקעין שבבעלות המנוח (גו"ח 22, 24, 26, 29 /17470 בכפר משהד (להלן: המקרקעין)) מייעוד חקלאי לייעוד של מגורים. זאת, בתמורה להעברה ורישום של 6 מגרשים בשטח כולל של 3,000 מ"ר על שמו של המשיב או תשלום שווים נכון ליום שינוי הייעוד בתוספת מע"מ.

3.המבקשים הם יורשיו של המנוח, ובמסגרת תביעתם לפני בית משפט קמא עתרו לביטול ההסכם; המשיב מנגד, עתר במסגרת תביעה שכנגד לסעד של אכיפת ההסכם.

4.במסגרת ההליך שהתנהל לפני בית משפט קמא הועלו על-ידי המבקשים שלוש טענות עיקריות: הראשונה, כי היזם לא פעל למימוש ההסכם עובר למועד ביטולו על-ידי המנוח (באמצעות מכתב ביטול מיום 31.08.2015); השנייה, כי ההסכם בוטל כדין נוכח פגמים בכריתתו לרבות הטעיה ועושק – וזאת, מחמת חוסר יכולתו של המנוח להבין את ההסכם במועד חתימתו, נוכח גילו המופלג ופערי שפה; והשלישית, כי היזם לא עמד ביעדים או בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם לצורך ביצוע חלקו בהסכם.

5.במהלך הדיונים שהתנהלו לפני בית משפט קמא, כמו גם בסיכומים שהוגשו מטעמם, הועלו על-ידי המבקשים מספר טיעונים נוספים. כך נטען, כי התכנית שאושרה שונה מהאמור בהסכם, בכך שהיא כוללת חלקות של אחרים והפרשה מתוך חלקו של המנוח – ולפיכך התכנית החדשה משליכה על תוקף ההסכם. עוד נטען, כי לא המשיב הוא שיזם את התכנית, ובין היזם לבין המנוח לא היה כל הסכם – ובכך יש כדי לפגוע בתוקף ההסכם.

6.אשר לשלוש הטענות הראשונות, אלה נדחו בפסק דינו של בית משפט קמא בקובעו כי המבקשים זנחו טענות אלה במסגרת סיכומיהם, וכי המבקשים לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש לטענות מעיין אלו. אשר לשתי הטענות הנוספות נקבע, כי הטענה בנוגע לשינוי התכנית שגויה – שהרי, המנוח עודכן לגבי שינויים בתכנית לכל אורך הדרך; וכי היזם רשאי היה לבצע את התחייבויותיו בהסכם באמצעות חברה שבבעלותו, כפי שעשה.

7.על יסוד כל אלה, דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשים, וקיבל את תביעת המשיב. בית משפט קמא הורה על "אכיפתו של ההסכם מיום 5.5.2011 ומחייב את התובעים/הנתבעים שכנגד להעביר על שם הנתבע/התובע שכנגד 6 מגרשים בשטח כולל של 3,000 מ"ר בהתאם להוראות סעיף 5 (2) להסכם".

8.ביום 29.05.2022 הגישו המבקשים "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק דין", לבית משפט קמא. בהחלטה בעיכוב ביצוע, קבע בית משפט קמא כי "על אף האמור, ובהינתן האמור בסעיף 7 לתגובת המשיב, אני מקבל את הבקשה ככל שהיא נוגעת לצו המניעה (סעיף 100 לפסק הדין), ומותיר את צו המניעה הזמני מיום 18.01.2018 על כנו עד להגשת ערעור, וככל שיוגש עד למתן החלטה בבקשה רלוונטית שתוגש לבית המשפט העליון".

ודוק; במסגרת ההחלטה עמד בית משפט קמא על הטעמים מדוע לא היה מקום בנסיבות העניין דנן לעכב את ביצוע פסק הדין. בתוך כך עמד בית משפט קמא על השיקולים השונים בבחינת סעד של עיכוב ביצוע, ובפרט מקום בו מדובר במקרקעין אליהם אין למבקשים כל זיקה מיוחדת, אלא אינטרס כלכלי בלבד. וכן, כי המבקשים בעניינו לא הוכיחו מדוע לא ניתן יהיה לרפא את הנזק לו הם טוענים באמצעות פיצוי כספי. כן הודגש, כי מתן הסעד כאמור ניתן בשים לב לאמור בתגובת המשיב – היינו, העובדה כי המשיב לא התנגד לבקשה, והותיר את ההכרעה בה לשיקול דעת בית המשפט.

9.בהתאם להחלטה כאמור, נאסר על המשיב לבצע כל פעולה להעברה או מכירה של זכויותיו בהסכם היזמות ובמקרקעין; וכן נאסר על המשיב לבצע כל פעולת דיספוזיציה במקרקעין – והכל כאמור, עד להגשת ערעור, וככל שיוגש, עד למתן החלטה בבקשה הרלוונטית.

10.ואכן, ביום 16.08.2022 הוגש על-ידי המבקשים ערעור נגד פסק הדין. אולם, בקשתם הדחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין לא הוגשה בד בבד עם הערעור, אלא בחלוף שלושה שבועות – ביום 06.09.2022.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

11.לטענת המבקשים, שגה בית משפט קמא בקביעותיו כי המשיב קיים את התחייבויותיו לפי ההסכם, וכי לא עלה בידי המבקשים להוכיח התקיימותם של יסודות הטעיה או עושק בהסכם. לשיטת המבקשים, לא ייחס בית משפט קמא משקל מספיק לכך שהמשיב לא היה יזם התכנית בפועל, ולשינויים בתכנית שאירעו לאורך הדרך. עוד נטען כי לא ניתן מענה למספר טענות שונות של המבקשים אשר הועלו בסיכומיהם ולא נידונו. מתוקף כל אלה נטען, כי תוצאת פסק הדין שגויה, וכי סיכויי הערעור גבוהים. אשר לשיקולי מאזן הנוחות נטען על-ידי המבקשים, כי הנזק אשר עלול להיגרם כתוצאה מביטול צו המניעה וביצוע פסק הדין, עולה על הנזק אשר עלול להיגרם למשיב כתוצאה מהמתנה לתוצאת הערעור בשל העובדה שמדובר בזכויות במקרקעין. לשיטת המבקשים, עלול להיווצר מצב בלתי הפיך בו הזכויות במקרקעין יועברו לצד שלישי.

12.המשיב בתשובתו מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המשיב חל שיהוי בהגשת הבקשה, וכן משהוגש הערעור ללא בקשה לעיכוב ביצוע לצדו – תוקפה של החלטת בית משפט קמא המותירה את צו המניעה הזמני על כנה, פקע. כן נטען, כי משעה שהמבקשים לא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע בד בבד עם הערעור, הניח המשיב כי אלו ויתרו על זכותם זו – וממילא זו לשון החלטת בית משפט קמא לפיה הסעד האמור יינתן עד למועד הגשת הערעור בפועל. לפיכך, פעל המשיב למכירת 6 המגרשים, ואף חתם ביום 02.09.2022 על זיכרון דברים יחד עם רוכש עמו ניהל משא ומתן.

אשר למאזן הנוחות נטען, כי משעה שהמשיב פעל למכירת 6 המגרשים, הרי שמדובר במעשה עשוי – והיעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע, תסב למשיב נזק ממשי. עוד נטען, כי עצם השיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע (ואי-הגשתו בד בבד עם הערעור), יש בו כדי ללמד שהמבקשים השלימו עם המצב הקיים; וכן גם גרם השיהוי לשינוי מצבו של המשיב לרעה באופן המטה את מאזן הנוחות לטובתו. עוד מוסיף המשיב, כי המבקשים טוענים באופן מטעה כי מדובר בזכויות במקרקעין, כאשר למעשה מדובר במחלוקת כספית – מצב בו המבקשים לא הצביעו על זיקה מיוחדת ל-6 המגרשים, ולא הוכיחו מדוע לא ניתן יהיה לרפא כל נזק נטען באמצעות פיצוי כספי. לעניין סיכויי הערעור, המשיב סומך ידו על פסק דינו של בית משפט קמא, שהוא לטענתו מפורט ומנומק, ואינו מצדיק התערבותו של בית משפט זה.

13.במסגרת התגובה לתשובה שהוגשה מטעם המבקשים נטען, כי הם לא השתהו בהגשת בקשתם – שהרי, הערעור הוגש זמן רב לפני המועד האחרון להגשתו. היינו, הפרשנות אותה מבקשים המבקשים לייחס להחלטת בית משפט קמא היא כי הצו ניתן עד חלוף המועד על-פי דין להגשת הערעור, ולא עד למועד הגשת הערעור בפועל. כן נטען, כי המשיב עשה דין לעצמו בעריכת זיכרון דברים ביחס למגרשים בטרם חלוף המועד האחרון להגשת הערעור, זמן בו צו המניעה הזמני נותר על כנו.

יוער, כי לא בואר בבקשת המבקשים או בתגובתם, מהו הטעם בגינו בקשתם הבהולה לעיכוב ביצוע הוגשה אך בחלוף שלושה שבועות ממועד הגשת הערעור, ולא בד בבד עימו. שכן, אילו הייתה מוגשת בד בבד – או אז לא היה חל אותו פער זמנים בין הגשת הערעור לבין מתן החלטה בבקשה רלוונטית, היא החלטה מושא החלטתי דנן. כך או אחרת, לגרסת המבקשים זיכרון הדברים מהווה מסמך ראשוני ביותר, שמותנה בין כה וכה בתוצאת הערעור, ולכן אין בכך כדי לשנות את מצבו של המשיב לרעה או למנוע את קבלת הבקשה.

דיון והכרעה

14.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

15.כידוע, הנחת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי להצדיק עיכובו של ביצוע פסק דין שעליו נסב הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)). על בעל דין המבקש לחרוג מכלל זה, להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים – סיכויים טובים לזכייתו בערעור, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על בעל הדין להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 370/21 אגסי אחזקות נדל"ן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 12 (01.12.2021)). בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר לא אחת נקבע כי הבכורה מוקנית לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (ע"א 3269/22 יורם כהן נ' כונס הנכסים, פסקה 6 (13.06.2022); ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר, פסקה 16 (28.05.2018); ע"א 6988/16 מייליק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 5 (31.10.2016)).

16.בהתאם לפסיקה הנוהגת, יש להבחין בין פסקי דין המטילים חיוב כספי, אשר הנטייה הינה שלא לעכבם אלא במקרים חריגים ביותר, לבין פסקי דין המורים על מימוש נכס מקרקעין. עוד יש מקום להבחין בין נכס מקרקעין המשמש למגורי בעל דין המבקש את עיכוב הביצוע, אשר מחייב את פינויו, לבין נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה, אשר מימושו מגלם בתוכו נזק כספי בלבד הניתן לפיצוי (ע"א 4858/20 סיבוני נ' עיריית תל אביב יפו, פסקה 7 (22.07.2020)). וכלל, מימוש נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר בלבד, באופן המגלם בתוכו נזק כספי בלבד, שקול לפסק דין המטיל חיוב כספי, ועל כן הנטייה תהא לא לעכבו (ע"א 1796/14 חלילה נ' נפתלי, פסקה 14 (17.04.2014)).

מכאן לנסיבות המקרה שלפניי.

17.אשר לסיכויי הערעור, הצדדים שניהם לא ייחסו משקל רב לטענות בעניין זה בכתב הבקשה או בתשובה לה. על-פני הדברים דומה, כי המבקשים משיגים, בעיקרו של דבר, על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ועל המשקל שייחס בית משפט קמא לראיות שהוצגו במסגרת ההליך. במובן זה, מבלי לטעת מסמרות בנדון, דומה כי לפני המבקשים ניצבת משוכה גבוהה לצלוח.

18.בכל הנוגע לשיקולים של מאזן הנוחות, בהחלטת בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, עמד בית המשפט על ההבחנה בין מקרקעין שלהם "ערך סנטימנטלי מיוחד", לבין מקרקעין בעלי ערך כלכלי בלבד עבור המבקש. במקרה הראשון, תיטה הכף לטובת המבקש בבחינת מאזן הנוחות כמפורט לעיל. בעניין דנא, קבע בית משפט קמא כעניין שבעובדה, כי "אין קיימת למבקשים זיקה מיוחדת לאותם מגרשים, הקושרת אותם אליהם דווקא". קביעה זאת באה לאחר קיום הליך ממושך לפני בית משפט קמא, במסגרתו אף התרשם בית המשפט, באופן בלתי אמצעי, מן הצדדים וראיותיהם –וקביעה זו מקובלת עליי. אציין כי גם המבקשים עצמם מיאנו מלהגיב לטענת המשיב בתשובתו – כי אין להם כל זיקה מיוחדת למגרשים, וכי ניתן יהיה לרפא כל נזק באמצעות פיצוי כספי. היינו, לא סופק על ידם טעם מדוע עלול להיגרם להם נזק ספציפי ובלתי הפיך, אם לא תתקבל בקשתם. בנסיבות אלה, לא הורם על-ידי המבקשים הנטל להוכיח מדוע יש מקום בנסיבות העניין לחרוג מן הכלל, ולהורות על עיכוב ביצוע פסק דין שהוא, למעשה, כספי במהותו.

19.מן העבר השני – על פני הדברים עולה, כי המשיב אכן שינה מצבו – ובאופן בו עיכוב ביצוע פסק הדין, עלול להסב לו נזק. לעניין זה יש לזקוף לחובתם של המבקשים את העובדה כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי, בחלוף שלושה שבועות ממועד הגשת הערעור – וזאת ללא שסופק על ידם כל טעם, גם בעת זו, מדוע עשו כן.

ודוק; בית משפט קמא קבע בהחלטתו בעיכוב ביצוע כי צו המניעה יוותר על כנו עד להגשת הערעור, ואם יוגש –עד למתן הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע. במובן זה סבורני כי טענת המשיב לפיה הסיק שהצו אינו בתוקף מקום בו המבקשים הגישו ערעור ללא בקשה לעיכוב ביצוע לצדו – היא סבירה בנסיבות העניין.

מכל אלה סבורני, כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבות עניין אלה לטובת המשיב.

20.בשולי הדברים אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה כי זיכרון הדברים שנחתם בין המשיב לבין אותו צד שלישי, אכן מהווה מסמך ראשוני אשר תלוי בתוצאת הערעור – אולם אינני סבור כי יש בכך כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי. כאמור, עיכוב ביצוע פסק דין מהווה חריג לכלל, ומקום בו לא הוכח כי למבקשים אינטרס במקרקעין שאינו כספי, אינני סבור כי יש מקום לחרוג מן הכלל כאמור.

21.סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית אפוא. המבקשים ישאו בשכ"ט והוצאות המשיב בהליך זה בסך של 5,000 ש"ח.