רע"א 61-23 רע"א 61-23

בקשת המבקש נסובה על כך שבבית המשפט המחוזי התבקש עיכוב ביצוע מימוש זכויותיו בשלושה נכסי מקרקעין: מחצית מהזכויות בדירת מגורים; מלוא הזכויות בחנות; ושליש מהזכויות בדירה נוספת (להלן: הנכס הנוסף). אלא שבית המשפט הורה על עיכוב ביצוע מימוש זכויות המבקש בשניים מתוך שלושת הנכסים – דירת המגורים והחנות. בעיקר מפרט המבקש את סיכוייה הטובים של בקשת רשות הערעור שהגיש נגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וטוען כי כשם שבית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו בקשר לחנות, היה עליו לקבוע כך גם ביחס לזכויותיו בנכס הנוסף. אין בטענה זו כדי לסייע למבקש.

ככלל, יש להבחין בין נכס מקרקעין המשמש למגורים, לבין נכס מקרקעין המשמש לצרכים אחרים כגון מסחר או השקעה, אשר מימושו מגלם בתוכו נזק כספי בלבד הניתן לפיצוי (ע"א 5474/22 עיסא נ' עמית, פסקה 16 (22.9.2022); ע"א 2269/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 12 (30.5.2021)). במקרים שבהם אין מדובר במכירת מקרקעין המשמשים למגורים, נדרש מבקש עיכוב הביצוע להראות כי מדובר במקרקעין אשר יש לו זיקה אישית כלפיהם. למשל, כי המקרקעין בעלי ערך מיוחד עבורו או בעלי איכויות ייחודיות, ואין די בכך שהוא יפוצה בערכם הכספי אם יתקבל ערעורו (ע"א 6419/22 לבייב נ' נאמן לנכסי שלום לבייב, פסקה 12 (1.12.2022)). במקרה זה, המבקש לא הניח תשתית כאמור בנוגע לשניים מהנכסים שאינם דירת מגוריו, וכל טענותיו מסתכמות ב"הכבדה הכרוכה בתשלום הוצאות ומיסים כבדים וכפולים הן במכירת הנכס והן בהשבתו למבקש (אם יתקבל הערעור)". בכך אין די.

המבקש אוחז אפוא מזה ואינו מניח את ידו מזה. אם בכלל, היה מקום לגרוע את החנות מהיקף עיכוב הביצוע שניתן, וודאי שלא להוסיף את הנכס הנוסף. הבקשה נדחית.