ע"א 534-23 ע"א 534-23

1.בקשה למתן סעד זמני, לעיכוב הליכי מימוש נכס במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 509615-09-19. זאת, עד למתן הכרעה בערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) בת"א 26894-07-20 מיום 20.11.2022, בגדרו נדחתה תביעת המבקשת למתן סעד הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית הזכויות הנכס.

רקע עובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי

2.הנכס מושא הבקשה שבכותרת הוא דירה בת שתי קומות במושבה מגדל, על המקרקעין הידועים כחלקה 171 בגוש 15513 (לעיל ולהלן: הנכס ו-המקרקעין). בשנת 2009 רכש משיב 1 (להלן: החייב), את מחצית הזכויות במקרקעין; ובשנים 2011-2010, נטל החייב שתי הלוואות מבנק מזרחי טפחות, אשר הובטחו במשכנתא מדרגה ראשונה ללא הגבלת סכום לטובת בניית הקומה הראשונה של הנכס.

3.בשנת 2013, משיב 2, מר סטיבן דוידוביץ, שותפו העסקי של החייב (להלן: סטיבן), העביר לחייב סך של 700 אלף ש"ח לשם בניית קומה נוספת בנכס, על מנת לעבור להתגורר בקומה השנייה של הנכס יחד עם רעייתו – אולם בהמשך, חזר בו סטיבן מכוונתו להתגורר בנכס.

4.המבקשת והחייב, נישאו בשנת 2014 ולהם ילד משותף עמו הם מתגוררים בנכס כיום.

5.ביום 09.10.2015, התקשרו החייב וסטיבן בהסכם הלוואה, בגדרו סוכם על החזר השקעתו של סטיבן בסך 700 אלף ש"ח בתשלומים חודשיים בגובה 5,000 ש"ח; ועל מתן הלוואת גישור נוספת על-ידי סטיבן לחייב בסך של 30,000 ש"ח. כמו כן סוכם, כי החייב ימשכן לטובת סטיבן "את כל זכויותיו בנכס כמשכנתא בדרגה שנייה, לאחר המשכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות", כבטוחה להשבת שתי ההלוואות הללו (להלן: הסכם ההלוואה).

6.ביום 03.07.2017, ומשלא עמד החייב בתנאי הסכם ההלוואה, פנה סטיבן לקבל לידו את ייפוי הכוח הבלתי חוזר ושטר רישום המשכנתא, בהתאם להסכם ההלוואה. משגילה סטיבן כי החייב לא חתם על המסמכים האמורים, כמתחייב לפי הסכם ההלוואה, הגיש תביעה נגד החייב בבית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ד' קירס) בת"א 48078-06-17 (להלן: הליך רישום המשכנתא), בה עתר להורות על רישום המשכנתא השנייה. ביום 21.08.2018, ניתן על-ידי בית משפט השלום בנצרת צו המורה לרשם המקרקעין על רישום משכנתא בדרגה שנייה על הנכס לטובת סטיבן. צו זה ניתן בהיעדר נוכחות החייב, אשר לא התייצב לדיון. ביום 24.09.2019, נרשמה על הנכס המשכנתא השנייה לטובת סטיבן.

7.בהמשך, פתח סטיבן בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא זו, במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 509615-09-19 (להלן: הליך ההוצאה לפועל).

8.ביום 15.06.2020, הגיש החייב לבית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ע' חיים שורק) בחדל"פ 52193-06-20, בקשה למתן צו פתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: הליך חדלות הפירעון).

9.ביום 09.07.2020, הגישה המבקשת לבית משפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) בת"א 26894-07-20, תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת זכאית למחצית מזכויות החייב בנכס (להלן: ההליך האזרחי). בגדרי ההליך האזרחי, טענה המבקשת כי בניית הנכס נעשתה תוך מאמץ משותף שלה ושל החייב, וכי בהתאם לכך נוצרה כוונת שיתוף של החייב בנכס הספציפי. אשר להשקעת המבקשת בנכס נטען, כי בשנת 2014 ארעה פריצה לביתה במהלכה נגנבו מסמכים שונים – ולפיכך אין בידיה אסמכתאות להוכחת מלוא השקעתה הכספית, והמשמעותית, בנכס. כמו כן נטען, כי המבקשת לא הייתה מודעת להסכם ההלוואה, ונחשפה אליו לראשונה בשנת 2017.

10.ביום 18.05.2021, ניתן צו לפתיחת הליכים בהליך חדלות הפירעון; ועו"ד זאבי רועי מונה כנאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון של החייב (להלן: הנאמן). סך תביעות החוב שנבדקו ואושרו על-ידי הנאמן (נכון ליום 11.08.2022), במסגרת הליך חדלות הפירעון, הועמד על סכום של 1,746,414 ש"ח, ממספר נושים שונים, כאשר 40,933 ש"ח מתוכם בדין קדימה; בנוסף על תביעת חוב של גרושתו, גב' ענבל כהן, שלא נבדקה. יוער, כי ביום 27.07.2021, במסגרת הליך חדלות הפירעון, קבע בית משפט השלום כי נוכח מורכבות ההליך האזרחי המתנהל במקביל, והעובדה כי תוצאתו עלולה להשפיע על קופת הכינוס – המשך ניהולו יהיה מותנה בכך שהוצאותיו לא יחולו על קופת הכינוס, וכי הנאמן ייכנס בנעליו של החייב.

11.ביום 11.08.2022, בוטל הליך חדלות הפירעון של החייב נוכח אי-ביצוע תשלומי מזונות שנקצבו לגרושתו; ובשל מחדלים נוספים של החייב בתקופת ההליך. כך, פורט בפסק הדין מיום 11.08.2022, כי מחדליו כללו "הגשת דוחות על הכנסות והוצאות בצירוף אסמכתאות חלקיות, ניהול עסק עצמאי שלא בהתאם להיתר שניתן לו, צבירת חוב פיגורים בצו התשלומים העיתי ואי המצאת מסמכים מהותיים שנדרשו ממנו לאחר הבירור".

12.ביום 20.11.2022, נדחתה תביעת המבקשת בהליך האזרחי, בפסק הדין מושא הערעור דנן. בית משפט קמא בחן את טענת המבקשת לכוונת שיתוף בנכס הספציפי, תוך ציון הכלל בפסיקה לפיו לצורך הוכחת כוונת שיתוף כאמור – נדרש להצביע על "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת השיתוף. נקבע, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח דבר מה נוסף אשר יצביע על כוונת שיתוף – ובתוך כך, לא הרימה המבקשת את נטל ההוכחה בדבר המאמץ הכלכלי המשותף ביחס לנכס. ודוק, לא הוכחו השקעות כלכליות אותן ביצעה המבקשת בנכס, ואף לא הוכח כי למבקשת היה הממון הדרוש לשם השתתפות בשיעור ההוצאות הנטען. עוד הצביע בית משפט קמא על התנהלות המבקשת בהליך רישום המשכנתא – בגדרו, קיבלה הודעות מבית המשפט אך לא ביקשה להצטרף להליך, באופן המצביע לכאורה על כך שלא סברה כי יש לה זכויות בנכס. לאור כל אלה, נדחתה תביעת המבקשת.

13.על פסק דין זה הוגש הערעור, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע הליכי מימוש הנכס – הנדונה לפניי עתה.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה למתן סעד זמני

14.לטענת המבקשת, יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים הן לאור הערעור שהגישה המבקשת בתיק דנא; הן לאור פנייתו של החייב להחזרתו להליך חדלות פירעון – "שם תינתן לו הזדמנות להגיע להסדרים נוחים עם הנושים". מודגש בבקשה, כי עיכוב ביצוע הליך המכירה נדרש על מנת שלא להימצא בפני מעשה עשוי במקרה בו תזכה המבקשת בערעור, ועל מנת לא להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי גרידא. נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים שכן למבקשת טענות כבדות משקל המעידות על כשלים חמורים "היורדים לשורשו של הליך". אשר למאזן הנוחות נטען, כי זה נוטה באופן ברור לטובת המבקשת, שכן ללא צו עיכוב הביצוע, ייגרם למבקשת ולבני ביתה נזק בלתי הפיך, ומאידך לא יגרם למשיבים כל נזק ממשי כתוצאה מהעיכוב. הודגש, כי בית המשפט נוטה להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע מסוג זה, שהרי, פינוי המשפחה מהנכס ומימושו, מוביל למצב בו לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.

15.סטיבן מתנגד לבקשה. לטענתו, מדובר בהליך המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, במטרה להתיש את נושי החייב ולנצל את משאבי הנכס ככל שניתן. אשר לסיכויי הערעור נטען, כי מדובר בערעור חסר סיכוי, שהוגש בשיהוי רב ללא הצדקה. זאת ועוד, נטען כי גם אילו הייתה זוכה המבקשת בתביעתה במלוא הסעד ההצהרתי – הרי ש"לא ביקשה כי זכויותיה יהיו "נקיות" מזכויותיהם של צדדי ג'", ובשל כך זכויותיה כולן כפופות לשתי משכנתאות ולחובות בגובה מיליוני שקלים. לפיכך, אם תזכה בערעור וזכויותיה יירשמו, המבקשת בסך הכל תתווסף כחייבת נוספת. ביחס למאזן הנוחות, נטען בהתאם, כי אין נזק בלתי הפיך שייגרם למבקשת כתוצאה ממכירת הנכס, שכן היא עתידה במקרה הטוב, כאמור, להתווסף כחייבת נוספת – והנכס ימומש בכל אופן. עוד מציין סטיבן בתשובתו, כי הבקשה הוגשה שלא בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 – בכך שלא צורפו לה אסמכתאות כנדרש, ודי בכך כדי לדחותה.

16.החייב לא הגיש תשובה לבקשה.

דיון והכרעה

17.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מכר הנכס, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

18.כידוע, בית המשפט של ערעור רשאי ליתן סעד זמני לתקופת הערעור "בתנאים שיראו לו" (תקנה 145(ג) לתקנות). בפסיקתו של בית משפט זה נקבעו שני תנאים מצטברים למתן סעד זמני – סיכויים טובים לזכייתו בערעור, ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על בעל הדין להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע, ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 7575/22 ראיד נ' גבריאלי, פסקה 11 (20.02.2023)). בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר לא אחת נקבע כי הבכורה מוקנית לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (ראו, מיני רבים: ע"א 8152/22 מלכין נ' חורי, פסקה 7 (23.01.2023); ע"א 6419/22 לבייב נ' נאמן לנכסי החייב שלום לבייב, פסקה 10 (01.12.2022)).

19.בעניינו, כרוכה בתוך מערך שיקולים זה גם העובדה כי מדובר בדירת מגוריה של המבקשת – כך שמימוש הנכס כרוך בפינויים של המבקשת, החייב וילדם הקטין המתגוררים בה. במקרים כאמור, תהא הנטייה להיעתר לעיכוב הביצוע המבוקש משיקולים של מאזן הנוחות. שכן, הדעת נותנת כי יש להבחין בין נכס מקרקעין המשמש למגורי בעל הדין המבקש את עיכוב הביצוע, לבין נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה, אשר מימושו מגלם בתוכו נזק כספי בלבד הניתן לפיצוי (ע"א 5474/22 עיסא נ' עמית, פסקה 16 (22.09.2022); ע"א 4858/20 סיבוני נ' עיריית תל אביב יפו, פסקה 7 (22.07.2020)). זאת, בשל הקושי שייווצר להשבת המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל, ובשים לב להשלכות המידיות והקשיים הכרוכים בפינוי אדם מדירת מגוריו (ראו למשל: ע"א 393/22 אסולין נ' לנגה, פסקה 28 (21.08.2022)). ואולם, אין מדובר בכלל נוקשה, וכל מקרה יבחן לפי נסיבותיו הייחודיות (ע"א 7604/22 ורדי נ' קוואלטי קרדיט פאנד שותפות מוגבלת, פסקה 5 (18.01.2023); ע"א 7448/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 12 (11.11.2020)).

20.מכאן לנסיבות המקרה שלפניי.

21.אשר לסיכויי הערעור, כידוע, ככל ששיקולי מאזן הנוחות בעלי משקל רב יותר, יפחת הצורך לשכנע כי סיכויי הערעור טובים, ובלבד שלא מדובר בערעור סרק (ע"א 7145/14 פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פסקה 9 (12.11.2014) (להלן: עניין פרייס)). המבקשת טוענת בערעורה, כי שגה בית משפט קמא בכך שהתייחס לנכס כאל "נכס חיצוני", כאשר למעשה מדובר בהחלטה המשותפת הראשונה שלקחו יחד החייב והמבקשת בחייהם המשותפים. זאת ועוד, נטען, כי שגה בית משפט קמא בכך שהתמקד אך ורק בהשקעותיה הכספיות של המבקשת לצורך הוכחת "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף. טענות אלו תתבררנה במסגרת הערעור, אך בשלב זה, סבורני כי לא ניתן לדחותן ללא דיון בהן גופא. זאת, לצד העובדה כי אכן ניצבות בפני המבקשת משוכות משמעותיות לצלוח את דרכה ולהביא לשינוי תוצאת פסק הדין. בראי כל האמור לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות – די בכך שאומר כי אין מדובר בערעור חסר כל סיכוי (ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, פסקה 12 (06.04.2017)).

22.אשר לשיקולים של מאזן הנוחות, סבורני כי אלו מטים את הכף, במידה לא מבוטלת, לטובת המבקשת. ודוק, ככל שלא יעוכב הליך המכר, ייתכן כי יגרם למבקשת נזק בלתי הפיך – שכן המבקשת תפונה מדירת מגוריה, הבעלות בנכס תועבר לרוכשים, ולא ניתן יהיה עוד להשיב את המצב לקדמותו. אל מול אלה, ניצב הנזק אשר עלול להיגרם לסטיבן וליתר הנושים המבקשים לפרוע את חובם – אך משקלו של זה, לטעמי, נמוך יחסית, מקום בו מדובר בטענות כבדות משקל הנוגעות לזכות הקניין של המבקשת. במובן זה סבורני, כי הנזק בדמות עיכוב נוסף בהליכים נסוג מפני הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת מכך. ודוק, אף לא נטען על-ידי סטיבן לחשש מפני ירידה בשווי הדירה באופן כזה שמימושה בעתיד עלול להיות במחיר הנמוך מגובה החוב הקיים, ועל כן, גם אם ידחה ערעורה של המבקשת, ניתן יהיה להיפרע על-ידי מימוש הדירה (השוו: עניין פרייס, פסקה 12). במצב דברים זה, משקל טענותיו של סטיבן בדבר הנזקים שעלולים להיגרם לו אם יעוכב המימוש, אינו משתווה ובוודאי שאינו עולה על הנזק שעלול להיגרם למבקשת.

23.סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מכר נכס המקרקעין עד להכרעה בערעור מתקבלת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.