ע"א 6795-22 ע"א 6795-22

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' לומפ) בת"א 5533-08-17 מיום 22.6.2022, במסגרתו התקבלה תביעה שהגישו המשיבים 1-2 (להלן: בלוי) נגד המבקשים והמשיבים 3-5, ונקבע שהמשכנתא על דירתם של בלוי תמחק מפנקסי המקרקעין.

1.במוקד ההליך הלוואה בסך של 1.4 מיליון ₪ שניתנה על-ידי המבקשים כנגד שיעבוד דירתם של בלוי. בתמצית יצוין כי הסכם ההלוואה נחתם ביוזמתו של המשיב 3 (להלן: מאיר, וביחד עם המשיבה 4: בני הזוג דופארק) אשר היה זקוק לכספים לצורך מסחר ב"פורקס" (Forex). המבקשים היו מוכנים להעניק הלוואה רק כנגד שעבוד דירה שלא רובצת עליה משכנתא. מאחר שעל דירתו של מאיר רבצה משכנתא, הוא ביקש מהמשיב 1 לשעבד את דירתו עבור קבלת ההלוואה. הסכם ההלוואה נחתם ביום 13.7.2016 ומועד פירעון ההלוואה נקבע לפיו ליום 13.1.2017.

ביום 26.3.2017 חתמו בני הזוג דופארק על כתב התחייבות לפיו הם מתחייבים לשעבד את הדירה לטובת בלוי לשם הבטחת כל סכום שישלמו למבקשים – המלווים, ולהבטחת הוצאות ועלויות שייגרמו להם בגין הליכים שיינקטו כנגדם ביחס לשעבוד דירתם. כמו כן הם התחייבו לרשום משכנתא על דירתם, שתכליתה הבטחת זכויותיהם של בלוי.

2.זמן קצר לאחר קבלת ההלוואה, ירדו כספי ההלוואה לטמיון במסחר שביצע מאיר בפורקס וההלוואה לא נפרעה במועד שנקבע. ביום 13.7.2017 פתחו המבקשים (שהם כזכור – המלווים), תיק הוצאה לפועל לשם מימוש המשכנתא על דירתם של בלוי. ביום 3.8.2017 הגישו בלוי את התביעה נושא הבקשה דנן, במסגרתה ביקשו צו הצהרתי הפוטר אותם מכל חבות כלפי המבקשים מכוח הסכם ההלוואה, ולחילופין את אכיפת שעבוד דירתם של בני הזוג דופארק בהתאם להסכמות מיום 26.3.2017.

3.ביום 22.6.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט בחן את זיקת המבקשים להלוואה לאור הוראות הסכם ההלוואה, וקבע כי במערכת היחסים בין המבקשים לבין בלוי, האחרונים הם "ערבים" ולא "לווים". בית משפט קמא עמד על כך כי לשון הוראות הסכם ההלוואה והמסמכים הנלווים לו ניתנת לפירושים שונים ולא עולה ממנה מפורשות מה מעמדם של בלוי בהלוואה. יחד עם זאת, לאור הכלל לפיו במקרה של ספק יפורש הסכם כנגד המנסח, כמו גם לאור התנהלות הצדדים ומהותם של דברים, אין לראות בבני הזוג בלוי כלווים. בנוסף, בהיעדר רווח מוכח לבלוי מקבלת ההלוואה או מהמסחר ב"פורקס", אין לראותם מבחינה מהותית כמי שיש להם זיקה אל ההלוואה, וגם מטעם זה אין לראות כלווים אלא כערבים.

משמצא בית משפט קמא כי מעמדם של בלוי הוא כשל ערבים, המשיך ובחן את ההגנות המוקנות להם מכוח חוק הערבות, התשכ"ז-1967. נקבע כי בהתאם להוראות הדין, המבקשים הם "נושים" ובלוי נכללים תחת ההגדרה של "ערב יחיד" כמשמעות מונחים אלה בסעיף 19 לחוק הערבות. עוד נקבע כי בלוי הם ערבים מסוג "ערבים ממשכנים" בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967. משכך, בהתאם לדין ולפסיקה, ההגנות אותן מקנה פרק ב' לחוק הערבות, למעט סעיפים 21 ו-25, חלות על בלוי.

מכוח הגנות אלה חבו המבקשים חובות גילוי שונות שתכליתן ליידע את הערבים בדבר אופי ההתחייבות והסיכונים הנשקפים להם כתוצאה ממנה. נקבע כי המבקשים הפרו את חובות גילוי המוטלות עליהם מכוח סעיפים 22(ב)(1) (הנוגע להיות הערבים "ערב יחיד") ו-22(ב)(3) לחוק הערבות (הנוגע להיות הערבות ערבות ל"חיוב קיים") ולכן פטורים הערבים מערבותם בהתאם לסעיף 23(א)(5) לחוק הערבות. יתרה מכך, הפרת חובות גילוי אלה אף מהווה הטעיה בהתאם לפי סעיף 15 לחוק החוזים, התשל"ג-1973.

על יסוד האמור, קיבל בית משפט קמא את התביעה וניתן צו הצהרתי הפוטר את בלוי מכל חבות על פי הסכם ההלוואה ומבטל את המשכנתא על דירתם. בהתאם לכך הורה בית משפט קמא על מחיקתה של המשכנתא הזו מפנקסי המקרקעין.

4.ביום 20.7.2022 נעתר בית משפט קמא לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישו המבקשים, וקבע כי הסעד של מחיקת המשכנתא מפנקסי המקרקעין יעוכב עד להגשת הערעור. בית משפט קמא קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים שכן הנזק לו טוענים בלוי הוא תיאורטי הואיל ואין בכוותם למשכן או למכור את דירתם בעת הזאת.

5.בשלב זה הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ולצדו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. יוער כבר עתה כי הבקשה נושא ההחלטה דנן אינה "בקשה להארכת תוקפו של צו עיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור" כפי שכינו אותה המבקשים, כי אם בקשה חדשה לעיכוב ביצוע. זאת מאחר שכפי שהובהר לעיל, עיכוב הביצוע שניתן על-ידי בית משפט קמא נקבע רק עד למועד הגשת הערעור. לכן, משהוגש הערעור - פקע העיכוב. משכך גם אמות המידה לבחינת הבקשה אינן, כפי שנטען בבקשה, אמות המידה שנקבעו ביחס להתערבות בהחלטה של הערכאה הדיונית, אלא אלה שנקבעו ביחס לבקשות עיכוב ביצוע, כאשר מותב זה הוא הערכאה הראשונה הדנה בבקשה.

6.בבקשתם טוענים המבקשים כי מאחר שמדובר בסעד של מחיקת משכנתא, אין המדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי. עוד הם ציינו כי בבקשתם הם עותרים להותיר בעינו את המצב הקיים עד להכרעת ערכאת הערעור ולא לשנותו. שיקולים אלה מצדיקים לשיטתם את קבלת הבקשה. לטענתם, אם יתקבל הערעור וביצוע פסק הדין לא יעוכב, הם ייוותרו מול "שוקת שבורה", ללא בטוחה מתאימה, ומבלי שיוכלו להשיב את המצב הקיים כיום לקדמותו. לכן לשיטתם מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור, עמדת המבקשים היא פסק הדין מבוסס על קביעות משפטיות שלגביהן אין יתרון לערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור, ומכאן שסיכויי הערעור הם גבוהים. נטען כי בלוי חתמו על מסמכים רבים לאחר שקיבלו הסברים; לאחר שהוכח כי הבינו את משמעות חתימתם ואת הסיכונים שנטלו על עצמם; ותוך שדאגו לגדר את הסיכון הזה על דרך רישום שעבוד נגדי על דירתם של בני הזוג דופארק. לכן, תוצאת פסק הדין הפוטרת אותם מהתחייבויות אותן נטלו ביודעין, היא אבסורדית ומותירה את המבקשים, אשר הסתמכו על ההתחייבויות, ללא כל בטוחה להלוואה שנתנו.

7.בלוי טענו מנגד כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין שמשמעותו היא הפטר מחוב כספי. הם ציינו כי אין בכוותם לבצע כעת דיספוזיציה בזכויותיהם במקרקעין אולם הותרת המשכנתא על כנה עלולה למנוע מהם את מימוש זכות הבעלות במקרקעין והיא אף פוגעת בשמם הטוב. עוד נטען כי המבקשים יכולים לפעול כנגד מאיר, שהוא הלווה בעסקת ההלוואה, למימוש חובם באמצעות דירתו. מכאן שלא ייגרם להם נזק בלתי הפיך מדחיית הבקשה.

באשר לסיכויי הערעור נטען כי הם נמוכים ביותר, ובעניין זה סמכו בלוי את ידם על פסק דינו של בית משפט קמא. על פי הנטען, המבקשים הפרו חובות קוגנטיות הקבועות בחוק הערבות, ומשכך פטורים בלוי מערבותם. בלוי הוסיפו כי המבקשים ויתר המשיבים פעלו כלפיהם באופן תרמיתי שכן ערבותם הוכפפה ללא ידיעתם אף לחיוב קודם של מאיר למשיב 5.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשת המבקשים ובתשובתם של בלוי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, נקודת המוצא היא שאין בעצם הגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם תידחה הבקשה והערעור יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 978/05 עירית תל-אביב יפו נ' גורן (1.12.2005); רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי (28.5.2002)). בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", כאשר מקובל לראות במאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (ראו מיני רבים: ע"א 5432/16 סמואל נ' רונן, פסקה 16 (31.1.2017) (להלן: עניין סמואל); ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר (28.5.2018)).

כפי שיובהר, אני סבורה כי המבקשים הוכיחו כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובתם באופן מובהק ולכן יש לקבל את הבקשה.

9.במרכז הבקשה שלפניי עומדת דירתם של בלוי. ככלל, כאשר מדובר על פסק דין שתוצאתו היא שינוי הזכויות במקרקעין באופן העלול להקשות על השבת המצב לקדמותו, ייטה מאזן הנוחות באופן ראשוני לכיוונו של המבקש לעכב את פסק הדין. זאת לנוכח החשש כי מימוש פסק הדין היה בלתי הפיך. אכן, כאשר מהות המחלוקת בקשר למקרקעין היא הלכה למעשה בסכסוך כספי בקשר אליהם ולא בקשר למקרקעין עצמם, יש לחזור לנקודת המוצא לפיה הזוכה בתביעה זכאי ליהנות מזכייתו וביצוע פסק הדין לא יעוכב (ראו: ע"א 8096/18 דניאלי נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב (5.12.2018); ע"א 7007/16 איי.איי.איתמר השקעות בע"מ נ' באראט אחזקות ונכסים בע"מ (25.10.2016)).

אולם במקרה דנן אינני סבורה כי הסעד של מחיקת המשכנתא הוא במהותו סעד כספי. כזכור, הבקשה דנן היא בקשה מטעם המבקשים - שהם ה"נושים" בהסכם ההלוואה, למניעת מחיקת הבטוחה שנרשמה לזכותם. בין הצדדים אין מחלוקת כי למאיר יש חוב כספי כלפי המבקשים, והמחלוקת היא ביחס לבטוחה שניתנה להם להבטחת אותו החוב. עם מחיקת המשכנתא יאבדו המבקשים את מעמדם כנושים מובטחים. מכאן שמצבם ישתנה לרעה וחלף חוב מובטח (בבטוחה שהם דרשו כתנאי להעמדת ההלוואה), הם יהיו במצב שבו חב להם מאיר בחוב שאינו מובטח.

היה ויתקבל הערעור, המבקשים עלולים למצוא את עצמם במצב שבו לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו ולא תהיה להם עוד אפשרות לנצל את הבטוחה לצורך פירעון החוב, אם הוא לא ייפרע על ידי מאיר בדרך אחרת. כך יקרה אם למשל ימכרו בלוי את דירתם או ימשכנו אותה לאחר. לכן, הנזק שעלול להיגרם למבקשים כתוצאה מכך שפסק הדין לא יעוכב הוא נזק בלתי הפיך.

10.הקושי להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב פסק הדין מטה לכן את הכף של מאזן הנוחות לטובת המבקשים. יתרה מכך, גם בחינת הנזק שייגרם לבלוי כתוצאה מעיכוב פסק הדין מחזקת את המסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. כפי שצוין לעיל, בלוי הצהירו כי אין בכוונתם לבצע דיספוזיציה בזכויותיהם במקרקעין. מכאן שלמצער בשלב זה, לא נראה שצפוי להיגרם להם נזק כלשהו מעיכוב ביצוע פסק הדין והותרת הרישום של המשכנתא.

יצוין עוד כי אם יחול בעתיד שינוי בנסיבות, ואם יהיו בלוי מעוניינים לבצע עסקה במקרקעין – הם יוכלו לפנות לבית המשפט בבקשה לעיין מחדש בבקשה לעיכוב ביצוע. מובן כי אינני מחווה בשלב זה דעה ביחס לבקשה כזו – אם וכאשר תוגש.

11.ביחס לסיכויי הערעור – אלה נבחנים בשלב זה באופן לכאורי בלבד. למעשה, המשוכה העיקרית אותה נדרשים המבקשים לעבור בשלב זה היא להוכיח שהערעור אינו משולל כל יסוד (רע"א 6199/00 עיריית תל אביב-יפו נ' בצלאל, פסקה 9 (19.11.2010).

בענייננו, קביעת בית משפט קמא לפיה בלוי פטורים מערבותם נסמכת בעיקרה על הקביעה לפיה מעמדם של בלוי הוא מעמד של ערבים, וכי המבקשים הפרו את חובות הגילוי החלות עליהם מכוח חוק הערבות. מסקנתו של בית משפט קמא הנוגעת לתחולת הוראות חוק הערבות על בלוי, היא מסקנה שיש לה היבטים עובדתיים ומשפטיים, ואין מדובר בערעור המופנה כולו כלפי ממצאים של עובדה. הערעור מעורר מספר שאלות משפטיות שלא ניתן לומר כבר בשלב זה של ההליך כי הן משוללות יסוד. מטעם זה, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי הוא חסר סיכוי.

12.אשר על כן, הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.