ע"א 8382-22 ע"א 8382-22

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' לינדנשטראוס) מיום 29.9.2022 בת"א 21281-08-20, במסגרתה קיבל בית המשפט את תביעת המשיבים נגד המבקשות, והורה לאחרונות על השלמת עבודות הפיתוח במגרשי המשיבים הדרושות להבאתם לשיפוע 00, בסטייה של עד חצי מטר.

1.בשנת 2015 זכו המשיבים בהגרלה להקצאת מגרשים בהרחבת היישוב "לבנים" (להלן: המגרשים), המצוי בשטחה של המבקשת 1 – המועצה האזורית מרום גליל. בסמוך לאחר מכן, נחתמו בין המשיבים לבין המשיבה 2 – החברה הכלכלית מרום הגליל, הסכמים לרכישת המגרשים ולביצוע עבודות הפיתוח והתשתית במגרשים. במסגרת הסכמים אלה, התחייבו המבקשות על "ביצוע עבודות בשטח המגרש לשם הכשרתו על פי תוכנית הפיתוח וכתבי הכמויות המאושרים כדין של הפרויקט, ואספקת מפה מצבית חתומה ע"י מודד מוסמך בסטיית גובה של עד חצי מטר למעלה או למטה מ-00 מגרש" (סעיף 1.2 ל"הסכם פיתוח מגרש ומתן שירותים" (להלן: הסכם הפיתוח)).

2.עם סיום ביצוע עבודות הפיתוח במגרשים, בספטמבר 2019 נמסרו המגרשים למשיבים כשקיימים בהם שיפועים ניכרים בגובה של כ-3.5 מטרים. אין חולק כי לצורך מילוי השיפועים והבאת המגרשים לגובה 00 יש צורך להקים בהם קירות תמך. על רקע זה, התגלע סכסוך בין הצדדים בשאלה על מי מוטלת האחריות על ביצוע העבודות הנדרשות ליישור המגרשים.

3.משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות, הגישו המשיבים באוגוסט 2020 תביעה נגד המבקשות לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עתרו כי בית המשפט יורה למבקשות להשלים את ביצוע עבודות הפיתוח במגרשים לצורך הבאתם לשיפוע 00 עד סטייה של חצי מטר. זאת, בהתאם להתחייבות שהן נטלו על עצמן בהסכם הפיתוח. המבקשות מצדן טענו כי על פי הסכם הפיתוח, לא מוטלת עליהן כל חובה לבנות קירות תמך, ועל המשיבים מוטלת האחריות לבנות קירות אלה על חשבונם. לגישתן, חובתן מסתכמת באספקת חומר למילוי המגרשים עד לגובה 00, והן נכונות לעשות כן לאחר שהמשיבים ישלימו את בניית הקירות.

4.ביום 29.9.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה. במסגרת פסק דינו, קבע בית המשפט כי יש לפרש את סעיף 1.2 להסכם הפיתוח כך שהמבקשות התחייבו על ביצוע עבודות במגרש אשר יסתיימו במפה מצבית המצביעה על סטיית גובה של עד חצי מטר מ-00 מגרש, ולא רק על אספקת חומרים. בית המשפט ציין כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף; וכי אף אם ניתן לפרשו באופן שונה – הרי שבהתאם לכלל ה"פרשנות נגד המנסח" יש להעדיף את הפרשנות המתיישבת עם עמדת המשיבים. כן דן בית המשפט בטענות נוספות שהעלו המבקשות לתמיכה בעמדתן, והגיע למסקנה כי יש לדחותן. אשר על כן, הורה בית המשפט למבקשות להשלים את עבודות הפיתוח במגרשים ולבצע את הנדרש, לרבות הקמת קירות תמך, כדי להביא את המגרשים ליישור בגובה של 00, עם סטייה של עד חצי מטר.

5.ביום 7.12.2022 הגישו המבקשות לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, ולצדו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי.

במסגרת הבקשה, טוענות המבקשות כי מאזן הנוחות מטה את הכף באופן מובהק לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין. זאת שכן ככל שהן יקיימו את החיוב שהוטל בו ויקימו קירות תומכים במגרשי המשיבים, יהיה בכך כדי ליצור "מעשה עשוי" ולהביא למצב בלתי הפיך. במצב זה, גם אם יתקבל ערעורן של המבקשות, הן עדיין יישאו בעלויות הבנייה, ולצורך גבייתן מהמשיבים תידרש תביעה כספית חדשה. מנגד, כך טוענות המבקשות, למשיבים לא צפוי להיגרם כל נזק מקבלת הבקשה. כך, נטען כי ביחס למשיבים 2-1 ו-5 עלה מעדותם בהליך קמא כי הם ביצעו פעולות למילוי השיפועים אשר פתרו את הבעיה בצורה מלאה או חלקית, באופן שאינו מונע את המגורים במגרשים; וביחס למשיבים 4-3 עלה מעדותם כי בניית ביתם אינה צפויה להסתיים בשנה הקרובה, ולכן ממילא לא ייגרם להם כל נזק מעיכוב הקמת קירות התמך.

מעבר לכך, טוענות המבקשות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים. זאת, שכן לגישתן הפרשנות שייחס בית משפט קמא להסכם הפיתוח – לפיה יש לראות בעבודות הפיתוח ככוללות גם הקמת קירות תמך במגרשים במידת הצורך – היא שגויה.

6.המשיבים בתשובתם טוענים כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. בפתח הדברים, נטען כי הבקשה לוקה בשיהוי שכן הוגשה רק בחלוף כחודשיים וחצי מיום מתן פסק הדין; וכי היא כוללת בתוכה טענות חדשות שלא הועלו בהליך קמא.

כמו כן, טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם. זאת, בראש ובראשונה בהתחשב בכך שהמבקשות בעצמן מודות כי המחלוקת במהותה היא מחלוקת כספית – בשאלה מי יישא בעלויות הקמת הקירות התומכים, ואיננה נסובה על עצם הצורך בהקמת קירות אלה. על כן, לא צפוי להיגרם למבקשות נזק ממשי או בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. לעניין זה, מציינים המשיבים כי ככל שיזכו המבקשות בערעורן, לא יהיה להם כל קושי לשפותן על עלויות הקמת הקירות, ולא בכדי לא העלו המבקשות כל טענה לעניין זה. כן נטען כי ביצוע העבודות על ידי המבקשות לא ידרוש השקעת מאמצים מיוחדים מצדן ויהיה כרוך בעלויות נמוכות משמעותית. זאת לעומת מצב בו המשיבים יידרשו לבצע את העבודות באמצעות קבלן אחר מטעמם.

מנגד, מדגישים המשיבים כי בניגוד לטענת המבקשות, נגרם ומוסיף להיגרם להם נזק כבד כתוצאה מאי-השלמת עבודות הפיתוח במגרשים. בהקשר זה, נטען כי המשיבים 2-1 ו-5 כבר בנו את ביתם ועברו להתגורר במגרשים, וכי השיפועים התלולים הקיימים במגרשים יוצרים סכנה משמעותית וכבר הובילו לפציעות גוף שלהם ושל ילדיהם. ביחס למשיבים 4-3, נטען כי הם כבר מצויים בשלבים מתקדמים של בניית ביתם וכי השיפוע התלול הקיים במגרש מפריע להמשך הפיתוח והבנייה. כן מציינים המשיבים כי בניגוד למצג שמנסות להציג המבקשות, בעדויותיהם בהליך קמא הם הבהירו שהמילוי שהם ביצעו במגרשים הוא חלקי בלבד, וגם לאחריו עדיין קיימים שיפועים תלולים במגרשים אשר לא ניתן ליישרם עד להקמת קירות התמך.

לבסוף, טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים, שכן הפרשנות אותה קבע בית משפא קמא בפסק הדין מתיישבת הן עם לשונו הברורה של ההסכם והן עם כלל "הפרשנות נגד המנסח".

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כלל הוא כי אין בעצם הגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים (ראו תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם תידחה הבקשה והערעור יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילים הכוחות", כאשר מקובל לראות במאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (ראו מהעת האחרונה: ע"א 8354/22 בניני בר אמנה חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' ו.י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ, פסקה 6 (15.12.2022); ע"א 6795/22 ברלין נ' בלוי, פסקה 8 (9.11.2022)).

אף מבלי שאדרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת המבקשות. אכן, החיוב שהוטל על המבקשות ליישור השיפועים הקיימים במגרשי המשיבים איננו חיוב כספי, כי אם חיוב לביצוע פעולה אשר תיצור "מעשה עשוי". יחד עם זאת, המבקשות אינן חולקות על עצם הצורך בהקמת קירות תמך כדי להביא ליישור המגרשים, ואינן טוענות כי הקמתם כשלעצמה תסב להן נזקים כלשהן. כל טענתן היא כי בניית קירות אלה כרוכה בעלויות כספיות אותן הן ייאלצו לשלם, בעוד שככל שיתקבל ערעורן וייקבע כי האחריות להקמת קירות אלה מוטלת על המשיבים – הן יצטרכו לגבות מהם את העלויות בהן הן נשאו. כלומר, אף לשיטת המבקשות עצמן הנזקים העלולים להיגרם להן ככל שתידחה הבקשה הם נזקים כספיים גרידא, אשר ניתן יהיה לפצות עליהם אם יזכו המבקשות בערעורן (ראו והשוו: ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אדרת, פסקאות 21-20 (5.3.2012); ע"א 9143/17 גזיאל את אבנר (2007) בע"מ נ' ישראל, פסקה 7 (20.12.2017); ע"א 3671/18 שקד עבודות מתכת בע"מ נ' ש.י. אליאסוב סחר בע"מ, פסקה 18 (22.7.2018)). בהקשר זה, יצוין כי המבקשות לא העלו כל חשש, וממילא לא הוכיחו, כי יהיה להן קושי להיפרע מהמשיבים את נזקיהן ככל שיתקבל ערעורן.

מן העבר השני, מתצהירי המשיבים עולה כי הותרת השיפועים הקיימים במגרשים בעינם לא רק מפריעה להשלמת בניית בתיהם של המשיבים, לרבות המרפסות והחצרות הסובבים אותם, אלא גם יוצרת סכנה ממשית להם ולבני משפחותיהם. בנסיבות אלה, מובילים שיקולי מאזן הנוחות למסקנה כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין.

8.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.