ע"א 2954/20 YE ONEILL DIAMONDS (ISRAEL( LIMITED נ. LENFIELD

לפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור המורה על עיכוב הליך הוצאה לפועל בתיק מס' 505037-04-19, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ארז יקואל ) בת"א 51212-03-19 מיום 24.3.2020 (להלן: " פסק הדין "). במסגרת פסק הדין נדחתה תביעתם של המבקשים לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשת 1, חברת YE ONeill Diamonds (Israel) Limited (להלן: "המבקשת" ), היא חברה ישראלית העוסקת בסחר ביהלומים. המבקש 2, מר ערן פיני גיני (להלן: " ערן "), הוא אחד מבעליה ומנהליה של המבקשת. המשיבה, Lenfield Inc. (להלן: " המשיבה "), היא חברה שהתאגדה בפנמה ולה בעל מניות יחיד.

2.

ביום 9.3.2016 נחתם הסכם בין המשיבה לבין המבקשת, באמצעות ערן, במסגרתו נקבע כי המשיבה תפקיד בידי המבקשת 700,000 דולר, על מנת שזו, או מי מטעמה, ישתמשו בכספים לרכישת יהלומים גולמיים וימכרו אותם לצדדים שלישיים, תוך שהצדדים יתחלקו ברווחים בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם (להלן: " העסקה ").

3.

בחלוף מספר חודשים ממועד החתימה על העסקה, סברה המשיבה כי המבקשת אינה מקיימת את התחייבויותיה על פי העסקה, ודרשה את השבת הכספים. משדרישה זו סורבה, הגישה המשיבה ביום 24.10.2017 תביעה נגד המבקשים על סך כ-3 מיליון ש"ח, בטענה שהללו הפרו את התחייבויותיהם כלפיה, וכן הציגו בפניה מצגי שווא בדבר עיסוקה של המבקשת בסחר ביהלומים וחברותה בבורסת היהלומים בישראל (ת"א (מחוזי ת"א) 44352-10-17. להלן: "התביעה הראשונה" ). בד בבד עם הגשת התביעה הראשונה, הגישה המשיבה בקשה דחופה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, על ביתו של ערן, המצוי ברחוב הבנים בהרצליה, והידוע כגוש 6538 חלקה 195 תת-חלקה 1 (להלן: " הדירה "). בית המשפט המחוזי (כב' השופטת יעל בלכר ) קיבל את הבקשה כבר באותו היום, והורה על מתן צו עיקול זמני על הדירה לטובת המשיבה (להלן: "צו העיקול הזמני" ).

4.

ביום 12.3.2018, במסגרת דיון קדם המשפט בתביעה הראשונה, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמות, לפיהן ישיבו המבקשים למשיבה סכום כולל של 570,000 דולר אשר ישולם בתוך שנה באחת מהדרכים הבאות: במזומן, בהעברה בנקאית או באמצעות יהלומים שיישאו הערכת שווי מוסכמת של הצדדים (להלן: " הסכם הפשרה "). באותו המעמד ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין (על ידי כב' השופט ארז יקואל ), תוך שנקבע כי צו העיקול הזמני יוסר לאחר תשלום מלוא הסכום המוסכם.

5.

בחלוף כשנה, ביום 21.3.2019 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי תובענה נגד המשיבה, בה נתבקש צו הצהרתי המורה על ביטול הסכם הפשרה עקב טעות והטעיה, וכפועל יוצא ביטול פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה (להלן: " התובענה לביטול הסכם הפשרה "). עיקר התובענה לביטול הסכם הפשרה עסק בהתנהלות באת כוחם הקודמת של המבקשים, אשר לטענתם דחקה בהם להגיע לפשרה, מבלי להסביר למבקשים את מצבם המשפטי ואת השלכות הסכם הפשרה. עוד נטען כי ייצוגה של באת כוחם הקודמת של המבקשים חרג מההרשאה שניתנה לה, ועל כן התביעה הראשונה והסכם הפשרה שהושג בגדרה בטלים מיסודם.

6.

ביני לביני, משלא שולם הסכום המוסכם על פי הסכם הפשרה, פתחה המשיבה בחודש באפריל 2019 בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים לשם מימוש פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה (תיק הוצל"פ מס' 505037-04-19. להלן: " הליך ההוצאה לפועל "). בעקבות זאת, הגישו המבקשים ביום 21.5.2019 בקשה למתן סעד זמני שעניינו עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, ובפרט עיכוב הליך ההוצאה לפועל ומימוש צו העיקול שהוטל על הדירה. בהמשך לכך, ביום 8.8.2019, במהלך דיון שהתקיים בין הצדדים בבית המשפט קמא, הללו הסכימו כי יתקיים דיון מהיר בתובענה לביטול הסכם הפשרה, תוך שיישמר המצב הקיים על כנו. להסכמות אלה נתן בית המשפט קמא תוקף של החלטה.

פסק הדין של בית המשפט קמא

7.

ביום 24.3.2020 ניתן פסק הדין מושא הערעור, במסגרתו דחה כאמור בית המשפט קמא את התובענה לביטול הסכם הפשרה על כל חלקיה. לאחר שעמד על המשוכות הגבוהות העומדות לפתחו של בעל הדין המבקש להביא לביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, קבע בית המשפט קמא כי מבחינת מכלול העדויות והראיות שהוצגו לפניו, לרבות עדותם של ערן ובאת כוחו הקודמת, לא ניתן לומר כי המבקשים טעו או הוטעו לגבי טיבו של הסכם הפשרה. אדרבא, בית המשפט קמא התרשם כי הסכם הפשרה לא נכפה על המבקשים, אלא נכרת בהתאם לרצונם, לאחר שערן התייעץ עם באי כוחו ונתן את הסכמתו לכך. זאת, בין היתר, נוכח המשא ומתן שניהלו הצדדים עובר למועד קדם המשפט בו נכרת הסכם הפשרה– משא ומתן בו היה ערן מעורב, ואשר ההסכמות שהושגו במסגרתו גובשו בשיתוף פעולה עמו ועל דעתו. בנוסף, בית המשפט קמא הבהיר כי העובדה שסיכון אשר צד נטל על עצמו במסגרת הסכם פשרה התממש, אינה מהווה "טעות" ואינה מצדיקה את ביטול הסכם הפשרה. לבסוף, דחה בית המשפט קמא את יתר טענות המבקשים, ובכלל זאת הטענה כי באת כוחם הקודמת פעלה בחריגה מהרשאה במסגרת התביעה הראשונה.

על פסק הדין הוגש כאמור הערעור לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, המהווה למעשה בקשה למתן סעד זמני שעניינו עיכוב הליך ההוצאה לפועל – היא הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

8.

המבקשים גורסים כי יש לקבל את הבקשה הן במישור סיכויי הערעור והן במישור מאזן הנוחות. לעניין סיכויי הערעור, טוענים המבקשים כי מדובר בסיכויים טובים, לאור הטעויות המהותיות שנפלו לשיטתם בהכרעתו של בית המשפט קמא בהערכת הראיות ובקביעת הממצאים העובדתיים. בפרט, טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא התעלם מעדותו של ערן ומהראיות שהונחו לפניו, בעוד המשיבה כלל לא הביאה עדים מטעמה ולא הגישה מסמכים נדרשים, וכפועל יוצא הסיק מסקנות שאינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר. בהקשר זה, הוסיפו וטענו המבקשים כי אימוץ עדותה של באת כוחם הקודמת, הלוקה בסתירות רבות, מעורר תמיהות ושאלות. עוד נטען כי בית המשפט קמא שגה בכך שפירש את ההבנות בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט כהסכמה של המבקשים לתנאים של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, וזאת מן הטעם שקיים שוני רב בין הסכם הפשרה שנדון לפני הדיון לבין זה שהוסכם בפועל במהלכו של הדיון, כאשר המבקשים הסכימו לזה האחרון רק בשל הטעייתה של באת כוחם הקודמת ובעקבות מכבש לחצים שהפעילה עליהם.

באשר למאזן הנוחות, סבורים המבקשים כי הוא נוטה במובהק לטובתם. המבקשים טוענים כי הדירה משמשת למגורים עבור ערן, אשתו וארבעת ילדיהם הקטינים. משכך, דחיית הבקשה לסעד זמני תוביל לפינויים מהדירה ותסב להם לנזק כבד מנשוא ושאינו בר-תיקון. זאת ועוד, לו תדחה הבקשה ייווצר קושי רב בהשבת המצב לקדמותו אם ערעורם יתקבל בסופו של דבר. זאת, משום שהמשיבה היא חברה זרה, הנעדרת נכסים בישראל, ומבלי שניתן לאתר את זהות בעל המניות שלה לאור הדין החל בפנמה, כך שגם ירידה לנכסיו האישיים של בעל המניות במשיבה איננה אפשרית. לבסוף, מביעים המבקשים את נכונותם להותיר את העיקול הרשום על הנכס על כנו עד להכרעה בערעור.

9.

המשיבה, לעומת זאת, מתנגדת לבקשה למתן הסעד הזמני המבוקש. המשיבה עומדת על הכלל שהשתרש בפסיקה לפיו אין להיעתר לעיכוב ביצועו של חיוב כספי בהיעדר טעמים טובים, דבר אשר אינו מתקיים בענייננו, קל וחומר כאשר מדובר בהליך שלישי במספר בו נקטו המבקשים בניסיונם להימנע מנשיאה בחובם. עוד טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור הם קלושים הואיל ופסק דינו של בית המשפט קמא מנומק ומפורט, ומבוסס הוא על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, עניינים שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם. המשיבה טוענת כי למרות שלל טענותיהם של המבקשים, אין בנמצא כל טענה עניינית המצביעה על טעות משפטית ממשית שנפלה בפסק הדין. אשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי על אף שהיא חברה זרה, על פי הוראות פסק הדין בתביעה הראשונה, הכספים משולמים לידי מר אנדרו סומפר, נציג המשיבה ותושב ישראל, כך שאין רלוונטיות לטענות המבקשים לפיהן אין למשיבה נכסים בישראל, וכי לא ידועה זהות בעל המניות בה.

דיון והכרעה

10.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה למתן סעד זמני המעכב את מימוש הדירה במסגרת הליך ההוצאה לפועל, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

11.

כידוע, בית המשפט של ערעור רשאי ליתן סעד זמני לתקופת הערעור "בתנאים שיראו לו"

(תקנה 467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שניים הם השיקולים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור:

(א) סיכויי הערעור להתקבל הם טובים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני, כך שעלול להיווצר קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיזכה בערעור ופסק הדין יבוטל (ע"א 10798/04 בר דוד נ' בר דוד , פסקה 4 (13.12.2004)). בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ , פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (18.4.2005)). במקרה דנן, סבורני כי מאחר שמדובר בעיכוב פינוי ערן ומשפחתו מדירת מגוריהם, יש להיעתר לבקשה ביחס לדירה, לרבות מיטלטלין המצויים בה ומשמשים באופן סביר את ערן ומשפחתו.

12.

במישור מאזן הנוחות, מקום בו עסקינן במימוש נכס מקרקעין המיועד למגורים, להבדיל מחיובים כספיים או ממימוש נכס מקרקעין המיועד למטרות מסחר או השקעה, מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הסעד הזמני. זאת, בשל הקושי המובהק שייווצר להשבת המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל, וכן גם בשים לב להשלכות המיידיות והקשיים הכרוכים בפינוי אדם מדירת מגוריו (ראו, אחד מיני רבים: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן , פסקה 6 (26.1.2011)). לא יכול להיות חולק כי זהו המצב בענייננו: בדירה מושא צו העיקול, שמימושה מתבקש במסגרת הליך ההוצאה לפועל, מתגוררים ערן, אשתו וילדיהם הקטינים, אשר פינויים מהדירה עלול להיות כרוך בקשיים נפשיים וכלכליים לא מבוטלים. לעומת זאת, המשיבה לא העלתה אף טענה לפיה עיכוב הליך ההוצאה לפועל יגרום לה נזק שאינו בר-פיצוי כספי, ככל שיוכח (ראו גם: עניין ששון , פסקה 7). לא זו אף זו, אפילו נקבל את טענת המשיבה כי הכספים יועברו לידיו של תושב ישראל, ולא לידיה שלה בהיותה חברה זרה, הרי שמדובר בסכום גבוה, העולה לכדי כ-3 מיליון ש"ח, ועל כן יש חשש שאינו מבוטל כי ייווצר קושי בהשבתו, מקום בו הערעור יתקבל (ראו: בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 (13.11.2006); ע"א 2397/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 16 (17.5.2016)). בנסיבות האמורות, שיקולי מאזן הנוחות, ככל שמדובר במימוש הדירה על כל המשתמע בכך, נוטים בבירור לטובת המבקשים.

13.

נוכח האמור, ובשים לב לכך שהפסיקה העניקה מעמד בכורה למאזן הנוחות (ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר , פסקה 16 (28.5.2018); ע"א 6988/16 מייליק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 5 (31.10.2016)), די בכך שאומר כי הערעור, גם אם אינו מבטיח, אינו חסר כל סיכוי (ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פסקה 12 (6.4.2017)).

14.

סוף דבר : הבקשה לעיכוב הליך ההוצאה לפועל בתיק מס' 505037-04-19 עד להכרעה בערעור מתקבלת בחלקה, במובן זה שהליך המימוש של הדירה בהוצאה לפועל יעוכב עד להכרעה בערעור. מובהר בזאת כי הסעד הזמני מתייחס גם למיטלטלין המצויים בדירה ומשמשים באופן סביר את ערן ומשפחתו, אך אין בו כדי למנוע את המשך הליך ההוצאה לפועל ביחס לנכסים אחרים של החייבים, ככל שיאותרו כאלה. עוד מובהר, למען הסר ספק, כי צו העיקול הרשום על הדירה יוותר על כנו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.