ע"א 3820/22יעקב שמואל נ. Don Stener

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר שאהר אטרש ) מיום 7.4.2022 בת"א 19250-09-17, במסגרתו נדחתה תביעתם של המבקשים למתן פסק דין הצהרתי שעניינו בזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כגוש 11092 חלקה 20 והמצויים ביקנעם (להלן: החלקה ).

רקע והשתלשלות העניינים

1.

החלקה היא מגרש ששטחו 2,507 מ"ר וייעודו לבנייה. הליך ההסדר בחלקה נרשם ביום 8.11.1939, וביום 10.7.1949 נמכרה החלקה למר הירש אפלבאום (להלן: מר אפלבאום ). לימים נפטר מר אפלבאום, וביום 29.5.1978 ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה (במסגרת ב"ז 236/78) צו המורה למשיב 11, האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה (להלן: האפוטרופוס הכללי ), לאסוף את רכושו של מר אפלבאום בישראל ולקנות אחיזה בו.

2.

ביום 1.5.2000 חתמו האפוטרופוס הכללי והמשיבה 12, אגרא יקנעם – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: אגרא יקנעם ), על חוזה שכירות לפיו האפוטרופוס ישכיר את החלקה לאגרא יקנעם למשך תקופה של 3 שנים (מיום 29.4.2000 ועד ליום 28.4.2003). במקביל, אגרא יקנעם השכירה את החלקה לאביו של המבקש 1, לטובת ניהול משקו, וזאת למשך תקופה של שנתיים (החל מיום 1.1.2001 ועד ליום 1.1.2003).

3.

כעשור לאחר מכן, באוקטובר 2011 הגישו יורשיו של מר אפלבאום בקשה לשחרור זכויות ברכושו של מר אפלבאום. ביום 17.4.2013 הודיע האפוטרופוס הכללי על שחרור 75% מהחלקה ליורשיו של מר אפלבאום ויורשי יורשיו, הם המשיבים 5-1 (להלן: יורשי אפלבאום ), וביום 29.11.2013 נרשמו יורשי אפלבאום כבעלי זכויות הבעלות ב-75% מהחלקה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת. בהמשך, ביום 8.4.2014 מכרו יורשי אפלבאום את זכויותיהם בחלקה לעו"ד אריה אסא (הוא המשיב 6. להלן: עו"ד אסא ).

4.

במקביל, פנו המשיבים 10-7 (להלן: משפחות וקנין ויעקובי ) לאפוטרופוס הכללי בנוגע למכירת 25% הזכויות הנותרות בחלקה, וביום 24.11.2014 נענה האפוטרופוס הכללי לפנייתם ואישר למכור למשפחות וקנין ויעקובי את יתרת 25% הזכויות בחלקה. בהמשך לכך, ביום 4.6.2015 נחתם הסכם מכר בין האפוטרופוס הכללי לבין משפחות וקנין ויעקובי לפיו 25% מהזכויות בחלקה ימכרו בתמורה לסך של 785,000 ש"ח, בהתאם לחוות דעת שמאית מיום 14.7.2014, וביום 9.12.2015 אישר בית המשפט המחוזי בחיפה את הסכם המכר האמור. ביני לביני, ביום 12.5.2015 נחתם הסכם בין עו"ד אסא לבין משפחות וקנין ויעקובי למכירת 75% הזכויות בחלקה, ובכך רכשו משפחות וקנין ויעקובי בעלות בחלקה בשלמותה.

5.

על רקע האמור, החלו להתנהל מספר הליכים משפטיים בין הצדדים בקשר לחלקה, כפי שיפורט להלן:

(-)

תביעת יורשי אפלבאום נגד המבקשים : ביום 24.7.2013 הגישו יורשי אפלבאום, באמצעות עו"ד אסא, בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המבקשים האוסר על האחרונים להיכנס לחלקה ולהימנע מביצוע כל פעולה בה (ת"א 47767-07-13). בו ביום, נעתר בית המשפט המחוזי למתן הצו המבוקש באופן ארעי (להלן: הצו הארעי ), ובהמשך, ביום 29.7.2013 הועבר הדיון בתיק לבית משפט השלום בנצרת, כאשר הצו הארעי נותר בעינו עד להחלטה אחרת של בית משפט השלום. יורשי אפלבאום הגישו את כתב תביעתם לבית משפט השלום ובגדרו התבקש ליתן צו מניעה קבוע נגד המבקשים ולחייבם בתשלום פיצויים בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים (ת"א 54563-07-13). ביום 15.8.2013 הורה בית משפט השלום, בהסכמת המבקשים, כי הצו הארעי שניתן יהפוך לצו זמני ויוותר על כנו עד להחלטה אחרת. בהמשך, ביום 9.3.2016 נמחקה התביעה, בהתאם לבקשת משפחות וקנין ויעקובי, שבאותו המועד כבר רכשו את הבעלות המלאה בחלקה.

(-)

תביעת המבקשים נגד משפחות וקנין ויעקובי : ביום 14.3.2016 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בנצרת בקשה למתן צו מניעה זמני נגד משפחות וקנין ויעקובי האוסר עליהם להיכנס לחלקה או לבצע בה עבודה כלשהי (ת"א 29164-03-16). ביום 29.3.2016, ובעקבות המלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסדר לפיו יינתן הצו המבוקש עד למתן החלטה אחרת, והסדר זה קיבל תוקף של החלטה. ביום 24.3.2016 הגישו המבקשים את כתב תביעתם במסגרתו ביקשו כי יינתן סעד האוסר על משפחות וקנין ויעקובי להיכנס לחלקה ולבצע בה עבודה כלשהי. ביום 13.9.2017 בוטל צו המניעה הזמני, לאור שינוי נסיבות שחל (הוא רישום משפחות וקנין ויעקובי כבעלים של החלקה בלשכת רישום המקרקעין), וביום 8.4.2018 נמחקה התביעה, לבקשת המבקשים, הואיל והמבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה חדשה שעניינה בזכויות הבעלות בחלקה (היא התביעה נושא ההליך שלפניי).

(-)

תביעת משפחות וקנין ויעקובי נגד המבקשים : ביום 2.2.2017 הגישו משפחות וקנין ויעקובי לבית משפט השלום בנצרת תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של המבקשים מהחלקה (תא"ק 5037-02-17). ואולם, ביום 23.10.2017 נעתר בית משפט השלום לבקשת המבקשים והורה על עיכוב ההליכים בתביעה זו, וזאת עד להכרעת בית המשפט המחוזי בתביעה שהגישו המבקשים.

(-)

תביעת המבקשים נושא ההליך שלפניי : ביום 10.9.2017 הגישו המבקשים נגד יורשי אפלבאום, משפחות וקנין ויעקובי, האפוטרופוס הכללי ואגרא יקנעם תביעה למתן סעד הצהרתי, המורה כי יורשי אפלבאום נעדרי זכויות בחלקה, וכפועל יוצא עו"ד אסא לא היה רשאי להחזיק בחלקה ולהעביר זכויות קנייניות בנוגע אליה; כי ההסכמים שנערכו עם משפחות וקנין ויעקובי לרכישת הזכויות בחלקה מבוטלים; וכי המבקשים הם בעלי הזכויות הקנייניות בחלקה. לטענת המבקשים, במשך 60 שנה החזיקו הוריו של המבקש 1 בחלקה, באופן רציף, השתמשו בה וביצעו עבודות שונות. כן החזיקו בחלקה גם המבקשים משך עשרות שנים, ושילמו בגינה מיסים והוצאות נוספות. על כן, נטען כי המבקשים בעלי זיקה לחלקה ורכשו בה זכויות קנייניות. עוד טענו המבקשים כי הקניית זכויות הבעלות בחלקה ליורשי אפלבאום ובהמשך למשפחות וקנין ויעקובי נעשו שלא כדין, באופן פיקטיבי, ולפיכך נעדרי נפקות.

פסק דינו של בית משפט קמא

6.

ביום 7.4.2022 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה. נפסק, כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי הם רכשו זכויות קנייניות בחלקה מכוח חזקה. זאת, משום שגרסת המבקשים בדבר תקופת החזקה בחלקה לא הייתה עקבית, וממילא לא נתמכה בראיות כלשהן, ובפרט אסמכתאות בדבר השקעות ושימושים שעשו בחלקה, ומנגד ראיות האפוטרופוס הכללי מלמדות כי הוא זה שנשא בעלויות בגין החלקה. זאת ועוד, בהתבסס על הראיות שהוגשו, בית המשפט המחוזי מצא כי החלקה הייתה פנויה מאדם וכי השימוש העיקרי שנעשה בה על ידי המבקשים היה להחזקת ציוד חקלאי וחניית כלי רכב. כן נמצא כי מתכתובות שנערכו בין הורי המבקש 1 ובין האפוטרופוס הכללי עולה כי הורי המבקש 1 הכירו בכך שהחלקה רשומה על שם מר אפלבאום ומנוהלת על ידי האפוטרופוס הכללי, וביקשו הם לרכוש בעלות בחלקה, אך לבסוף מגעים אלה לא הבשילו לכדי הסכם מחייב כלשהו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים אף לא הוכיחו שנפל פגם כלשהו ברישום הזכויות על שם יורשי אפלבאום ובהמשך על שם משפחות וקנין ויעקובי, וכי עיקר טענותיהם בעניין זה התבססו על זכויותיהם הנטענות בחלקה, זכויות אשר לא הוכח כי הוקנו להם מעולם. אשר על כן, נדחתה תביעת המבקשים והושת על המבקשים הוצאות משפט בסכום כולל של 50,000 ש"ח.

על פסק הדין הוגש ערעור, ובצידו הבקשה שלפניי.

הבקשה שלפניי וטענות הצדדים

7.

במסגרת הבקשה שלפניי עותרים המבקשים למתן סעד זמני בערעור, לפיו תביעת משפחות וקנין ויעקובי נגד המבקשים המתנהלת בבית משפט השלום בנצרת (להלן: ההליך בבית משפט השלום ) תעוכב עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור הם גבוהים וכי אלמלא יעוכב ההליך בבית משפט השלום, עשויים המבקשים להיות מפונים מהחלקה כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו והערעור יהפוך לתיאורטי.

8.

משפחות וקנין ויעקובי התנגדו לבקשה. לטענתם, סיכויי הערעור הם קלושים ואף אפסיים. זאת, בהינתן שטענות המבקשים מופנות ברובן המכריע נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, המבוססות על התרשמותו מן העדים והראיות שהוצגו לו, ואשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. ממילא, הערעור אינו מגלה כל טעות שנפלה בפסק הדין, והטענות המועלות בו מוצגות בצורה סתמית וחסרת הגיון. בכל הנוגע למאזן הנוחות, נטען כי המבקשים לא פירטו מהו הנזק שייגרם להם מאי קבלת הסעד הזמני המבוקש, בעוד שאין החלקה משמשת אותם למגורים או לכל שימוש אחר, למעט תפיסתם את החלקה במטרה למנוע ממשפחות וקנין ויעקובי את השימוש בה. לבסוף, ולחלופין, טוענים משפחות וקנין ויעקובי כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה, יותנה הדבר בהפקדת ערבות כספית משמעותית להבטחת מלוא הנזקים שייגרמו להם כתוצאה מהעיכוב.

9.

עו"ד אסא הבהיר כי הוא אינו צד להליך בבית משפט השלום, ועל כן אינו יכול להתייחס לגופו של עניין לטענות המופנות כלפי הליך זה. בצד זאת, טען כי ככל שבקשת המבקשים נועדה לעכב את פסק דינו של בית משפט קמא, בו היה עו"ד אסא אחד מהנתבעים, הוא מתנגד לבקשה, בהינתן שאין כל פעולה שנקבעה בפסק הדין אותה ניתן לעכב. למעלה מן הצורך, טוען עו"ד אסא כי הערעור חסר כל סיכוי וכי טענות המבקשים בקשר למאזן הנוחות נטענו בכלליות וללא פירוט נדרש, וממילא החלקה אינה משמשת את המבקשים למגוריהם, כך שגם אם תידחה הבקשה והערעור יתקבל בסופו של דבר, ניתן יהיה לפצות את המבקשים בגין כך.

10.

האפוטרופוס הכללי מסר כי אין הוא מנהל את החלקה יותר, ועל כן הוא מותיר ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

11.

בהתייחסותם לטענות משפחות וקנין ויעקובי ועו"ד אסא, דחו המבקשים את הטענות וחזרו על בקשתם.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהתייחסויות הצדדים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

13.

כידוע, בית המשפט שלערעור רשאי ליתן סעד זמני לתקופת הערעור " בתנאים שייראו לו " (תקנה 145(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). בפסיקתו של בית משפט זה נקבעו שני תנאים מצטברים למתן סעד זמני בערעור, המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות: סיכויי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני, כך שעלול להיווצר קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיזכה בערעור ופסק הדין יבוטל (ע"א 10798/04 בר דוד נ' בר דוד , פסקה 4 (13.12.2004); ע"א 8136/19 לויט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 14 (20.2.2020); ע"א 2954/20 YE ONeill Diamonds (Israel) Limited

נ' Lenfield Inc , פסקה 11 (23.6.2020)). בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי כי תנאים אלה תומכים בהיעתרות לבקשה למתן סעד זמני.

14.

אשר למאזן הנוחות, הכלל שהשתרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא ש כאשר עסקינן בנכס מקרקעין, להבדיל מחיוב כספי, תגבר הנטייה להיעתר למתן הסעד הזמני , ככל שמדובר במקרקעין המשמשים למגורים או שהנם בעלי ערך מיוחד עבור המבקש (וזאת, להבדיל מנכס מקרקעין המשמש למסחר או השקעה), או כאשר עולה חשש כי נכס המקרקעין יימכר לצדדים שלישיים תמי לב, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי - אגודה ארצית שיתופית להתיישבות , פסקה 16 (12.4.2010); ע"א 1237/13 קונין נ' גפני , פסקה 14 (7.4.2013); ע"א 4279/20 אילנה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 18 (3.9.2020); ע"א 3745/21 אבו מאנה נ' פרוייקט יפת יפו 2007 בע"מ , פסקה 6 (19.8.2021)). בענייננו, אין בפי המבקשים טענה כי הם מתגוררים בחלקה, אלא כל טענתם מתמקדת בכך שהם מחזיקים במקרקעין מזה שנים רבות. אף לא נטען על ידי המבקשים כי קיים חשש שמא הנכס יימכר לצדדים שלישיים. לפיכך, לא התרשמתי כי המבקשים הצליחו להראות כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתם. זאת ועוד, תכלית הבקשה שלפניי היא לעכב את המשך בירור ההליך בבית משפט השלום לסילוק ידם של המבקשים מהחלקה. ואולם, הליך זה טרם הוכרע וממילא עוד לא נקבע כי על המבקשים להתפנות מהחלקה. לא זו אף זו, הגורם שהורה על עיכוב ההליכים עד העת הנוכחית הוא בית משפט השלום, ומשמעות ההיעתרות לבקשה שלפניי היא הפקעת שיקול דעתו, צעד שלא הוצגה הצדקה לנקוט בו. אשר על כן, מאזן הנוחות בוודאי שאינו תומך במתן הסעד הזמני המבוקש על ידי בית משפט זה בעת הנוכחית.

15.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, יצוין כי חלק משמעותי מערעור המבקשים מכוון נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, המבוססות על מארג הראיות שהוצגו לפניו והתרשמותו הישירה מן העדים. לפיכך, ולאור היקף ההתערבות המצומצם של ערכאת הערעור בקביעות מהסוג הזה (ראו, למשל, ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח בראשי ז"ל , פ"ד נב(2) 582, 594 (1998); ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ , פסקה 3 (15.1.2004)), המבקשים ניצבים בפני משוכה גבוהה. משכך, אין לטעמי בשיקול זה כדי לסייע למבקשים, בוודאי לא ברף הנדרש כדי להעניק את הסעד הזמני המבוקש בהינתן מאזן הנוחות.

16.

ויובהר, אינני מביע עמדה ביחס לשאלה האם קיימת הצדקה להמשך עיכוב ההליך על ידי בית משפט השלום בנצרת – עניין אשר צריך להיבחן, ככל שתוגש בקשה מתאימה, על ידי המותב המברר הליך זה, ואשר מסגרת השיקולים לבחינתו שונה במידת מה מזו המנחה אותי במסגרת בחינת הבקשה דנן.

17.

סוף דבר : הבקשה נדחית, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 7.6.2022 – מבוטל בזאת.