ע"א 1818/19 חאזם שיך עלי נ. האני מוסטפא נור אדין

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' זינגר ) בה"פ 70302-11-18 מיום 12.2.2019, בגדרו הורה בית המשפט על פינויו של המבקש מדירת מגוריו, וזאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

2.

לטענת המבקש, "כלל הזכויות" בנכס הממוקם בואדי ג'וז, במקרקעין שבחלקה 145 בגוש 30057 (חלקה 25 בגוש 33 לפי הרישום הירדני; להלן: הנכס ), נמכרו לו בשנת 2012 כדין, והנכס משמש אותו ואת משפחתו למגורים מאז שנה זו. זאת, אף שהנכס רשום על שם אחרים במרשם הירדני (להלן: הבעלים הרשומים ).

על פי הנטען בבקשה, ביום 2.3.1967 נמכר הנכס על-ידי הבעלים הרשומים למוסטפא אבראהים מזערו (להלן: הרוכש ), עבור בנו – המשיב 7. אולם, בטרם הועברו הזכויות במרשם הירדני התרחשה מלחמת ששת הימים ובעקבותיה הרישום בנכס לא עודכן והנכס עצמו ננטש.

עוד נטען כי בשנים שלאחר מכן נתגלעה מחלוקת בין בני משפחתם של הבעלים הרשומים לבין משפחת הרוכש באשר לזהות בעלי הנכס; וכי מחלוקת זו הגיעה אל סיומה לאחר שאדם בשם עמאר חטיב גישר בין המשפחות ורכש את הזכויות בנכס בחודש אוגוסט 2010. לטענת המבקש, חטיב מכר את זכויותיו בנכס לשרחביל עלי (המשיב 4, להלן: שרחביל ) באותה שנה.

שרחביל הגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים לפינויו של אדם בשם מוחמד זועבי ששהה לטענתו בנכס, ובשנת 2012 מכר את זכויותיו בנכס למבקש – שכאמור מתגורר בנכס עם משפחתו עד ליום זה.

3.

במסגרת תביעתו של שרחביל לבית משפט השלום לפינוי הנכס, טענו יורשי הבעלים הרשומים, בהם המשיב 1, כי הזכויות בנכס שייכות להם; ובשנת 2013 הגישו לבית משפט השלום בירושלים תביעה נוספת לפינויו של המבקש מהנכס, במהלכה טען אף המשיב 3 לזכויות בנכס.

4.

מבלי להידרש לפרטי ההליכים בפני בית משפט השלום בירושלים במלואם, די בשלב זה לציין כי שרחביל מחק לבסוף את תביעתו, בין היתר לאחר שנטען כי אותו מוחמד זועבי הוא דמות שהומצאה לצורך הכשרת תפיסת הנכס במרמה; וכי בית משפט השלום קיבל את תביעת יורשי הבעלים לפינוי המבקש מהנכס, לאחר שקבע כי מסמכים שהוצגו מטעם שרחביל בכדי לתמוך בטענות שהזכויות בנכס הועברו בשלב מוקדם יותר לידיו – זויפו.

5.

לנוכח קביעות אלה, הגיש כאמור המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים המרצת פתיחה, בגדרה התבקש בית המשפט להצהיר כי הזכויות בנכס הועברו לידיו כדין.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את המרצת הפתיחה בפסק דינו מיום 12.2.2019, תוך שקבע כי המבקש "העלה את טענותיו דהכא ואלו נדחו בהכרעה מנומקת. אין המבקש רשאי להעלות את אותן הטענות ולנסות להוכיחן שוב, הכול באמצעות הטענה שבתביעה הקודמת נדונה זכות השימוש וכאן נדונה זכות הבעלות" – וזאת בפרט לנוכח זהות הצדדים העיקריים בהליכים הקודמים ובהמרצת הפתיחה שהוגשה לפניו.

עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מפסק דינו של בית משפט השלום עולה האפשרות כי התנהלותו של המבקש נגועה בחוסר תום לב, תוך שקבע כי "אם ידע המבקש על עצם התביעה, הרי שעוד מלכתחילה מסופקת הייתה טענתו כאילו רכשם [את המקרקעין – י' א' ] בתום לב".

משכך, הורה בית המשפט כי המבקש יפנה את הנכס עד ליום 15.3.2019.

7.

בקשה לעיכוב פינויו של המבקש מהנכס לצורך הגשת ערעור התקבלה, בכפוף לכך שהמבקש ישלם ערבון על סך 5,000 ש"ח לקופת בית המשפט. אולם, משלא הופקד הסכום במועד ומשהמבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, הורה בית המשפט המחוזי כי הנכס יפונה עד ליום 15.3.2013, כפי שנקבע בפסק דינו.

8.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

בבקשתו, טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו מאחר שהנכס משמש אותו ואת משפחתו לצרכי מגורים.

9.

בתגובתו, שרחביל תומך בבקשה ומצהיר כי מכר את זכויותיו בנכס למבקש כדין. עוד טוען שרחביל כי על פי נסח הרישום הירדני שברשותו, הזכויות בנכס הועברו לרוכש – וזאת בהתאם להסכם המכר שנכרת לטענת המבקש בשנת 1967.

10.

מנגד, המשיבים 2-1 מתנגדים לבקשה, תוך שעיקר טענתם היא כי שרחביל והמבקש פעלו במרמה ובחוסר נקיון כפיים, ועל כן יש לדחות את בקשתם.

11.

פקיד הסדר מקרקעין והאפוטרופוס לנכסי נפקדים, אשר צורפו כמשיבים 6-5 לבקשה, הודיעו בתגובתם כי הם "מותירים את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט".

12.

בהחלטתי מיום 14.3.2019, הורתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

13.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל, וזאת בכפוף להפקדת ערבון.

14.

כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור להראות כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. בין תנאים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור פחותים, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כבד יותר - ולהיפך.

יחד עם זאת, לשיקול בדבר מאזן הנוחות הוענק "מעמד בכורה", וזאת בפרט כאשר מבוקש עיכוב ביצוע פסק דין המורה על פינוי המבקש מדירת מגורים. במקרים אלו, בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, וזאת בשל ההשלכות הקשות שיש בפינוי המבקש ממקום מגוריו על חייו ועל חיי משפחתו (ראו והשוו: ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר (25.5.2018)).

15.

בענייננו, קיים חשש כי הדירה הועברה לידיו של המבקש במרמה, באופן שעלול להטות את הכף לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פינויו של המבקש מהדירה – וזאת על מנת שבית המשפט לא ייתן ידו לאותם מעשי המרמה (ראו והשוו: ע"א 8261/17 לוי נ' שועלי – נאמן בפשיטת רגל לנכסי החייב (1.11.2017); ע"א 7183/13 ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ (26.11.2013)).

יחד עם זאת, אף אם מעשי המרמה אכן בוצעו, הרי שהן מהתגובות שהוגשו לבקשה והן מפסקי הדין של בית משפט השלום, לא עולה באופן ברור כי המבקש היה שותף למעשים אלו או כי היה מודע להם.

בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שהסעד המבוקש הוא לעיכוב פינויו של המבקש ומשפחתו מהדירה בה הם מתגוררים מזה כשבע שנים, אני סבור כי הכף נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בכפוף להפקדת עירבון, בהתאם להוראות תקנות 364 ו-467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

16.

לפיכך, ומבלי לקבוע עמדה באשר לסיכויי הערעור, הבקשה מתקבלת במובן זה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף להפקדת סך של 40,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית משפט זה עד ליום 19.5.2019.

17.

בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון להורות על פסיקת הוצאות לטובת מי מהצדדים.