ע"א 4055/19 נאסר מוחמד פדל נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.4.2019 (ה"פ 29355-09-13, השופט ר' וינוגרד , להלן: פסק הדין המשלים) . בית המשפט המחוזי חזר והורה בפסק דין זה על פינוים של המבקשים ובני משפחותיהם ממקרקעין, שעליו הורה בפסק דינו מיום 15.3.2016. זאת, לאחר שהדיון הוחזר אליו בפסק דינו של בית משפט זה מיום 25.4.2018 (ע"א 3697/16, המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופטים ע' פוגלמן ו- ע' גרוסקופף ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורה של הבקשה בהחלטה על הפקעת מקרקעין בשכונת ואדי קדום בירושלים מכוח סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 לצורך הקמת בית ספר, כמתואר בפסק דינו של בית משפט זה מיום 25.4.2018.

3.

בפסק הדין המשלים, הוא מושא הבקשה שבפני, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בראיות הנוספות שהציגו המבקשים כדי להעיד על זכויותיהם במקרקעין. מעבר לאמור, בית המשפט המחוזי הבהיר כי אף לו היו מוכיחים המבקשים בעלות במקרקעין, לא היה בכך כדי לשנות מהקביעות בדבר החובה המוטלת עליהם למסור את החזקה למשיבה. על כן, ותוך ציון העובדה שלא חל כל שינוי אחר בתשתית העובדתית שעמדה בפניו מאז ניתן פסק הדין המקורי, בית המשפט המחוזי הורה כי המבקשים ימסרו את החזקה במקרקעין עד ליום 3.9.2019.

הבקשה דנן

4.

המבקשים הגישו ערעור על הכרעה זו וכיוונו טענותיהם הן כלפי הקביעות בדבר זכויותיהם במקרקעין והן כלפי התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית המשפט המחוזי בדבר הצורך להקים את בית הספר במקום. בד בבד עם הערעור הוגשה גם בקשת עיכוב הביצוע שבפני. בתמצית, המבקשים טוענים כי אם פסק הדין לא יעוכב ייגרם להם ולבני משפחותיהם נזק חמור ובלתי הפיך שייתר את הדיון בערעור עצמו, וכי לעומת זאת לא ייגרם כל נזק שכזה למשיבה. עוד נטען כי סיכויי הערעור שהגישו הם טובים.

5.

המשיבה מצדה טוענת כי דין הבקשה להידחות. בעיקרו של דבר, המשיבה סבורה כי האינטרס הציבורי לוודאות וליעילות גובר על זה של המבקשים, וזאת בפרט כאשר נקבע כי אין למבקשים זכויות במקרקעין וכי המבנים מהם עליהם להתפנות נבנו ללא היתר. המשיבה מדגישה עוד כי בבחינת מאזן הנוחות יש להביא בחשבון גם את תושבי השכונה אשר מחכים לבניית בית הספר. כמו כן נטען כי סיכויי הערעור קלושים כאשר פסקי הדין של בית המשפט המחוזי מבוססים על ממצאי עובדה ומהימנות, וכי התנהלותם של המבקשים לוקה בחוסר תום לב כאשר מטרתם היא "לדחות את הקץ".

6.

עוד יצוין כי ביום 16.7.2019 עדכנה המשיבה, בהתאם להחלטתי, כי בשלב זה נמשכות הפעולות לפינוי יתרת המקרקעין, שכולל עשרה דונם ושחלקו תפוס על-ידי העירייה, וכי "רק לאחר תפיסת החזקה, פינוי המבנים והריסתם, תוכל לשקול את המשך ביצוע העבודות לבניית בית הספר", לצד הרחבתו של גן הילדים הפועל במקום.

דיון והכרעה

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל, וזאת מאחר שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים, כמפורט להלן.

8.

כידוע, בקשות לעיכוב ביצוע נבחנות בשני מישורים – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. עם זאת, לשיקול בדבר מאזן הנוחות קיים "מעמד בכורה", וזאת בפרט בכל הנוגע לעיכובי ביצוע שעניינם בפינוי מבתי מגורים (ראו למשל: ע"א 1818/19 עלי נ' אדין , פסקה 14 (18.4.2019)). מעבר לקושי האינהרנטי הכרוך בפינויו של אדם מביתו, השתכנעתי כי במקרה זה סירוב להיעתר לבקשה כמוהו כהכרעה בערעור עצמו. לפיכך, אף מבלי להידרש לסיכוי הערעור, ישנה הצדקה להורות על עיכוב ביצוע.

9.

אכן, מלכתחילה סברתי כי הבקשה מעוררת לכאורה קושי. מן העבר האחד – הקמת בית ספר שבנייתו נדרשת עבור תלמידים הממתינים לו זמן ממושך, ואין כל רצון לעכב את לימודיהם בו עוד. מן העבר האחר – עשרות נפשות, ובהם – כפי שצוין בפסק דינו של בית משפט זה ב"גלגול" הקודם – קשישים וטף, שיפונו מבתיהם. אולם, מקריאת תשובת המשיבה כלל לא ברור כי נוכחותם של המבקשים היא-היא המעכבת את בניית בית הספר. ראשית, המשיבה לא פירטה לוח זמנים מדויק לביצוע העבודות, ומתשובתה בנושא עולה כי בחלקה שעליה אמור להיות מוקם בית הספר קיימים שטחים נוספים שאינם בחזקתה כרגע (ראו והשוו: ע"א 7975/15 שרף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים , פסקה 7 (7.4.2016)). שנית, ולא פחות חשוב מכך, צוין כי רק לאחר תפיסת החזקה "תוכל המשיבה לשקול את המשך ביצוע העבודות" לבנייתו. במצב דברים זה,

אין חולק כי המתנה של מספר חודשים עד להכרעה בערעור היא דבר שניתן לעמוד בו, גם אם אינו אופטימלי.

10.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד למתן פסק דין בערעור.