ע"א 3697/16נאסר מוחמד פדל נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים

השופט ע' פוגלמן :

עניינו של הערעור שלפנינו בחלק ממגרש 7 לפי תכנית 2668 של הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, "שינוי מס' 1/87 לתכנית מתאר ע.מ./9 (לעיר העתיקה וסביבתה), שינוי מס' 1/87 לתכנית מתאר מס' ע.מ./11, שינוי מס' 1/87 לתכניות מס' 3223, 2683, 3091, 2752, ושינוי מס' 1/87 לתכנית מפורטת מס' 2571" (1998) (להלן: התכנית ) בשכונת ואדי קדום בירושלים, המיועד לפי התכנית לשמש כשטח לבניין ציבור, כך שייבנה עליו בית ספר הכולל 27 כיתות לימוד. הודעה בעניין הפקעת השטח לצרכי ציבור בהתאם לסעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ) פורסמה בילקוט הפרסומים ביום 16.7.2009 (הודעה בדבר רכישת קרקעות לצורכי ציבור, י"פ התשס"ט 4980, 4986). בהמשך לכך, הגישה המשיבה תובענה למתן צו למסירת חזקה במקרקעין המופקעים מכוח סעיף 8 לפקודה בדרך של המרצת פתיחה. התובענה הוגשה לבית המשפט ביום 15.9.2013, כ-4 שנים לאחר פרסום ההודעה בדבר ההפקעה.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) קבע כי אכן קיים צורך ציבורי דחוף במסירת המקרקעין המיועדים לצורך בניית בית ספר במזרח ירושלים, וכי התמלאו התנאים להפעלת סעיף 8 לפקודה. עוד נקבע, כי לא עלה בידי המערערים להצביע על פגם בהחלטת המשיבה, ודאי לא פגם היורד לשורשם של דברים; וכי אין גם מקום לטענה שלפיה זו האחרונה השתהתה יתר על המידה בהגשת הבקשה למסירת החזקה. בנוסף, נקבע כי המערערים לא הוכיחו שיש להם זכות קניין כלשהי במקרקעין. לעניין זה צוין שהטענה "כי מדובר במקרקעין שבבעלותם נסמכת אך ורק על הבל פיו של המצהיר מטעמם"; וכי המבנים שבנו המערערים נבנו ללא היתר.

נושא נוסף שאליו נדרש בית המשפט המחוזי נסב על שאלת החובה להמציא למערערים שיכון חלוף על פי הוראת סעיף 194 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. לעניין זה נקבע, בין היתר, כי המערערים לא הוכיחו את זכויותיהם במקרקעין וכי "אם אכן מדובר במי שבנה בתים ללא היתר במקרקעין שאינם חלק מקניינו, הרי שדינו אינו שונה מדינו של פולש ואין הוא זכאי לפיצוי בדרך של קבלת דיור חלוף עבור פלישתו". בית המשפט הוסיף וציין כי להשקפתו, גם אם מדובר במי שקיימות לו זכויות במקרקעין, ההנחה שלפיה ניתן להעניק לו שיכון חלוף חלף בית שנבנה ללא היתר היא הנחה מוקשית על פניה. על יסוד הנמקותיו אלו הורה בית המשפט, כאמור, על קבלת התובענה והורה למערערים ולכל המחזיקים בקרקע מטעמם למסור למשיבה את החזקה במקרקעין.

מכאן הערעור שלפנינו, שבמסגרתו חולקים המערערים על הכרעות בית המשפט המחוזי בהיבטים השונים שעמדו להכרעתו.

בפתח הדיון נדרשנו לבקשת המערערים להציג לנו ראיות נוספות ובהם הסכמי מכר ואישור בעלות מטעם המוכתר, המעידות לשיטתם על זכויותיהם במקרקעין (להלן: הבקשה ). בא כוח המערערים ציין כי המשיבה הייתה אמורה להיות מודעת לקיומן של ראיות אלו שכן הן הוצגו בהליך אחר שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים שעניינו ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים שדחה התנגדות למתן צו הריסה ללא הרשעה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' מ' לומפ ) קיבל באותו הליך את ערעורן של המערערות 5-4 שלפנינו והחזיר את הדיון לבית משפט לעניינים מקומיים על מנת שייבחנו המסמכים שהוצגו לו (ע"פ (מחוזי י-ם) 52755-02-17 טוויל נ' מדינת ישראל (27.7.2017)).

שקלנו את הבקשה ואת התנגדות המשיבה. אין חולק כי הדעת אינה נוחה מעיתוי הגשת הבקשה להצגת ראיות נוספות שהיו אמורות להיות מוגשות לערכאה הראשונה מבעוד מועד. בצד האמור, בהינתן ההשלכה האפשרית שיש להכרעה זו על שאלת השיכון החלוף (מבלי שאנו קובעים מסמרות); והואיל ומדובר בפינוי מבני מגורים שלפי הטענה מתגוררים בהם כמאה נפשות וביניהן קשישים וטף (שלא מעטים מהם התייצבו לדיון שלפנינו), ראינו להתיר הגשת הראיות הנוספות. אנו סבורים כי המענה למחדלם של המערערים הוא חיובם בהוצאות – חיוב עצמאי שיעמוד בעינו ללא כל זיקה לתוצאות ההליך.

אנו מבטלים אפוא בשלב זה את צו מסירת החזקה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. המערערים יגישו את הראיות הנוספות לבית המשפט המחוזי תוך 14 ימים מיום מתן פסק דיננו זה. בית המשפט המחוזי הנכבד ייתן הוראות דיוניות לפי שיקול דעתו ויינתן פסק דין משלים.

למותר לציין כי כל טענות הצדדים שמורות להם.

המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בערעור בסך 7,500 ש"ח.