רע"א 8100-22 רע"א 8100-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' פינק) בצ"א 12877-04-21 מיום 7.8.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.10.2021, שבמסגרתה הורה על המשך תפיסה של סכום בסך 1,870,123 ₪ שנתפס אצל המבקשות לצורך חילוט עתידי.

רקע עובדתי

2.המבקשות הן חברות הזנק העוסקות במחקר ובפיתוח של תרופות, והמשיב 2 הוא בעל השליטה בהן (להלן: המשיב). נגד המשיב וחברה אחרת הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות לפי פקודת הרוקחים ולפי פקודת המכס, עבירות מרמה, הונאה וזיוף וכן עבירות של הלבנת הון. בתמצית יתואר, כי בכתב האישום נטען שהמשיב קָשַׁר קֶשֶׁר עם רוקח שהפעיל בית מרקחת פיראטי לייצור ומכירת תרופות שלא כדין, לצורך ביצוע פעילות שיווק וייצוא של תכשירים תרופתיים וסמי מרפא מישראל שלא כדין באמצעות פלטפורמה אינטרנטית. נטען כי המשיב ניהל את ההזמנות שהתקבלו באתר, קיים קשר שוטף עם לקוחות וספקים וניהל את מלאי ה"שותפות", וכי מפעילות זו הפיקו המשיב והרוקח הכנסה שלא פחתה מסך של 1,870,123 ₪. יצוין, כי המבקשות אינן מעורבות בביצוע העבירות המיוחסות למשיב.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למתן סעדים זמניים לפי סעיפים 23 ו-26 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, ולפי סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, בה ביקשה ליתן צו להמשך תפיסת כספים בסכום של כ-2,500,000 ₪ שנתפסו בחשבונות בנק המנוהלים על שמן של המבקשות, על מנת להבטיח מימוש וחילוט הרכוש בסוף ההליך הפלילי המתנהל נגד המשיב. יצוין כי סכום נוסף של כ-1,300,000 ₪ שנתפס אצל המבקשות במהלך החקירה, שוחרר עוד קודם להגשת כתב האישום על מנת לאפשר להן להמשיך את פעילותן.

4.בהחלטתו מיום 5.10.2021, קבע בית המשפט המחוזי כי המדינה מוסמכת לתפוס כספים שבבעלות המבקשות, בשל שליטת המשיב בהן. אשר למידתיות התפיסה, צוין כי ככל שהמבקשות או המשיב היו מציעים ערובה מתאימה, ניתן היה לשקול חלופה שתאפשר השבת מלוא הסכום – ואולם, ערובה כזאת לא הוצעה. בהקשר זה צוין כי "נבחנה בבית משפט השלום בהליכי החקירה האפשרות לתפיסת מניות חלף הרכוש התפוס, אולם בסופו של דבר לא הונחה תשתית בדבר האפשרות לממש חלופה מעין זו או כל בטוחה אחרת". בסופו של דבר, נקבע כי בשים לב להעדר מעורבותן של המבקשות בעבירות הנטענות, ועל מנת לאזן בין האינטרס הציבורי שבחילוט ובין האינטרס של המשיב ושל המבקשות בהמשך פעילותן העסקית, יש להיעתר לבקשת המדינה רק באשר לתפיסת סכום הרווח הישיר המיוחס למשיב בכתב האישום, בסך של 1,870,123 ₪; ולשחרר את יתרת הסכום התפוס, בסך 629,877 ₪, לצורך המשך פעילותן של המבקשות (להלן: ההחלטה הראשונה).

5.ערעור שהגישו המבקשות על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה, בפסק דינו מיום 16.12.2021 (ע"פ 7464/21 רוגוזניצקי נ' מדינת ישראל, השופט י' אלרון). בפסק הדין נקבע, כי יש לראות בכספים המצויים בחשבון הבנק של המבקשות, אשר המשיב הוא בעל השליטה בהן, רכוש המצוי בשליטת המשיב, ולפיכך קיימת למדינה סמכות לחילוטם. במישור המידתיות צוין, כי העדר מעורבותן של המבקשות בפעילות העבריינית הנטענת היא בעלת משקל של ממש, ועל כן נדרש לבחון באופן מעמיק האם ישנה חלופה פוגענית פחות מתפיסת הכספים שבחשבונות המבקשות. בנסיבות העניין נקבע, כי מקום שלא הונחה תשתית בדבר אפשרות יישום החלופה שנבחנה בשלב החקירה, שעניינה תפיסת מניות; ומקום שבית המשפט המחוזי הורה על צמצום הצו ל"סכום הרווח הישיר" המיוחס למשיב – הרי שתוצאת החלטתו היא מידתית כנדרש (להלן: פסק הדין בערעור).

6.ביום 8.5.2022 הגישו המבקשות בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה. בבקשתן עתרו לשחרור כספים נוספים על מנת להגן על נכסי הקניין הרוחני שברשותן, ובין היתר, חידוש פטנטים שתוקפם עומד לפוג בקרוב, שאם לא כן יגרם להן נזק בלתי הפיך. כן טענו המבקשות כי הציעו למדינה חלופת תפיסה חדשה שבכוחה להשיג את מטרת החילוט תוך צמצום הפגיעה בזכויותיהן: לפי הצעתן, בעיקרו של דבר, הכסף שנתפס יושב למבקשות, וחלף זאת תחלט המדינה את מניותיו של המשיב במבקשות; תמנה דירקטורים במבקשות באופן שיקנה לה שליטה מלאה בדירקטוריון; ויוטל שעבוד צף על נכסי המבקשות לטובת המדינה. המבקשות ציינו כי בתגובה להצעתן, דרשה המדינה שורה ארוכה של מסמכים, שלטענתן חלקם הומצאו בעבר וחלקם אינו רלוונטי – כאשר דרישה זו של המדינה, לשיטתן, מבטאת התחמקות מתשובה או ניסיון לדחותה. לאור האמור, עתרו המבקשות לקבוע דיון דחוף בנוגע ליישום חלופת התפיסה המוצעת, וככל שהדבר לא יתאפשר בסד זמנים רלוונטי, להורות על שחרור כספים נוספים למבקשות לאלתר לצורך חידוש הפטנטים.

7.ביום 13.5.2022 הגישה המדינה תגובה לבקשה בה טענה כי במסגרת ההחלטה הראשונה ופסק הדין בערעור הפנה בית המשפט לכך שבעבר נבחנה אפשרות לתפיסת מניות במבקשות חלף תפיסת הכספים, ואולם בסופו של דבר לא הונחה תשתית בדבר אפשרות מימושה של חלופה זו. נטען כי הבקשה הנוכחית אינה משנה מעניין זה, וכי חרף זאת נאותה המדינה לבחון את החלופה המוצעת פעם נוספת, אך בקשותיה לקבלת מסמכים נדרשים לצורך קידום ההצעה לא זכו לשיתוף פעולה של המבקשות – כך שלא ניתן לבחון את ההצעה ובוודאי שלא לקבלה. בשים לב לאמור, ולכך שהשאלות המשפטיות שעולות בנידון הוכרעו כבר בהחלטה הראשונה שאושרה בפסק הדין בערעור, נטען כי אין עילה או הצדקה לחדש את הדיון בהן.

8.ביום 18.5.2022 התקיים דיון בבקשה, ולאחריו ניהלו הצדדים משא ומתן במטרה להגיע להסכמות. ביום 1.6.2022 הוגשה לבית המשפט הודעה מעדכנת מטעם המבקשות בה הודיעו על כישלון המשא ומתן, ציינו כי חלפו המועדים לחידוש חלק נכבד מן הפטנטים וביקשו כי תינתן החלטה לגבי חלופת התפיסה המוצעת. בתגובתה לבקשה, טענה המדינה כי החלופה המוצעת הועברה להתייחסות יחידת החילוט, ולאחר שזו נבחנה, המדינה מתנגדת להצעה. לתגובת המדינה צורפה התייחסות מפורטת של יחידת החילוט לחלופה המוצעת, בה צוין כי לא ניתן לשקול את ההצעה ללא המסמכים שהתבקשו ולא הועברו למדינה. עוד צוין כי ההצעה מעוררת מספר קשיים לגופה, ובין היתר, ניגוד עניינים שבו עשויים להימצא הדירקטורים מטעם המדינה בין חובתם לפעול להשאת רווחי בעלי המניות לבין רצונם להבטיח את פוטנציאל החילוט; והיותן של המניות הנדונות נכס תנודתי ברמת סיכון גבוהה. המבקשות הגישו תשובה לתגובת המדינה, ובה טענו שוב כי המסמכים שהתבקשו הוגשו כבר, כי מסמכים אחרים אינם רלוונטיים, וכי ממילא מדובר בדרישות מיותרות שמטרתן לסכל את ההצעה. כן מנו המבקשות מספר טעויות שנפלו לשיטתן בעמדת יחידת החילוט לגבי ההצעה לגופה.

9.בהחלטתו מיום 7.8.2022 – שהיא העומדת במוקד הבקשה שלפניי – דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשות לעיון חוזר. נקבע בהחלטה כי לא בוססה הטענה לשינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש, משנמצא כי רוב המועדים לחידוש הפטנטים חלפו עת שהצדדים נשאו ונתנו ונראה כי טעם זה אינו עומד עוד על הפרק. צוין גם כי פרק הזמן שחלף ממועד ההחלטה הראשונה ועד להגשת הבקשה אינו מצדיק, כשלעצמו, עיון חוזר בהחלטה. באשר לחלופת התפיסה המוצעת נקבע כי לא הוכח כי זו שונה באופן מהותי מזו שהוצעה בעבר ונדחתה. עוד נקבע, כי אין זה נהיר שיש לבית המשפט סמכות לכפות על המדינה להיכנס ולנהל את המבקשות הלכה למעשה באמצעות דירקטורים מטעמה; וכי גם אם הייתה סמכות כזו, לא ברור אם מדובר בחלופה ראויה לחילוט עתידי של הכספים, בהיותן של מניות בחברות הזנק נכס תנודתי ברמת סיכון גבוהה. לצד זאת צוין, כי לפני המבקשות פתוחה הדרך להשלים את ההליך בו החלו מול המדינה לבדיקת ישימות ההצעה וכדאיותה. לבסוף, נקבע כי מאז ניתנה ההחלטה הראשונה ופסק הדין בערעור, שלפיהם שוחרר אך זה מקרוב סכום של 629,877 ₪ לטובת המבקשות, וזאת בנוסף לסכום של כ-1,300,000 ₪ ששוחרר עוד קודם להגשת כתב האישום – לא חלף זמן מספיק לשם עיון חוזר בהחלטה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

לשם שלמות התמונה יצוין, כי בתחילה הגישו המבקשות את השגתן על ההחלטה האמורה במסגרת הליך של ערעור אזרחי, ואולם בהחלטת בית משפט זה מיום 3.1.2023 (הרשמת ל' משאלי שלומאי), שונה סיווגו של ההליך לבקשת רשות ערעור, מקום שההשגה מתייחסת להחלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר, שהיא "החלטה אחרת".

בקשת רשות הערעור

10.המבקשות טוענות כי מאז ההחלטה הראשונה התדרדר מצבן עד כדי העדר יכולת להגן על הפטנטים שבבעלותן, באופן שמצדיק עיון חוזר. כן נטען לשינוי נסיבות שנעוץ בהימשכות ההליך הפלילי בעניינו של המשיב, ובהצגת חלופת תפיסה אשר פרטיה שונים מפרטי החלופה שהוצגה בעבר. לגופו של עניין, שבות המבקשות וטוענות כי שיקולי מידתיות מחייבים לנקוט בחלופה המוצעת על-ידן. נטען כי גם אם חלופה זו כרוכה בסיכון כלשהו לחילוט העתידי, הרי ששיקולי מידתיות מחייבים את המדינה ליטול על עצמה סיכון זה כדי למנוע מהמבקשות נזק רב שייגרם להן לדבריהן, על לא עוול בכפן, כתוצאה מהמשך תפיסת כספן. מבחינת יישום החלופה, נטען כי בית המשפט אינו אמור לכפות על המדינה לתפוס נכס כזה או אחר, אלא די שיקבע כי לנוכח האפשרות לתפוס את מניותיו של המשיב, המדינה אינה רשאית להמשיך ולתפוס את כספי המבקשות. כן נטען כי גם אם בית המשפט המחוזי סבר שהחלופה המוצעת אינה מושלמת, עדיין היה עליו לקבוע כי המשך תפיסת כספי המבקשות אינו עומד בדרישת המידתיות. לבסוף, בפי המבקשות טענות גם לגבי פסק הדין בערעור: לשיטתן, פסק הדין ניתן בהעדר סמכות מקום שהדיון התנהל לפני דן יחיד ולא לפני מותב תלתא; והקביעות שנכללו בו לגבי הסמכות לתפוס את כספי המשיבות, מוקשות לגופן. על כן, המבקשות "מציעות ומבקשות כי בית המשפט הנכבד ידון מחדש ויכריע במותב תלתא הן בערעור הקודם והן בערעור זה בחדא מחתא".

דיון והכרעה

11.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

12.ראשית יובהר כי אין מקום לדון בהשגות המבקשות על פסק הדין בערעור, לרבות טענותיהן בסוגיית המותב שהיה מוסמך להכריע בערעור האמור (וראו דיון בנושא זה בפסקאות 20-14 לפסק הדין בערעור) ובטענות הנוגעות לסמכות התפיסה. מן המפורסמות הוא שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו-שלו, שניתנו בכובעו כבית משפט לערעורים (ראו למשל: ע"א 1818/19 עלי נ' אדין, פסקה 3 (7.11.2019); ע"א 920/18 אל סייד נ' הנסון ישראל בע"מ, פסקה 5 (23.8.2018)).

13.בכל הנוגע להחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להיעתר לבקשה לעיון חוזר, לא ראיתי עילה להתערב בהחלטה זו. בפסיקה הוכרו מספר עילות המצדיקות עיון חוזר בהחלטות מן הסוג הנדון בדבר תפיסת רכוש לשם חילוטו, ובכלל זה חלוף הזמן והימשכותם הצפויה של ההליכים, וכן שינוי נסיבות (ראו: בש"פ 9222/20 כהן נ' מדינת ישראל, פסקאות 13-12 (4.1.2021); ע"פ 2344/22 דוגה נ' מדינת ישראל, פסקאות 20-18 (24.5.2022)). גם אם אניח שחלוף הזמן והימשכותו הצפויה של ההליך הפלילי מצדיקים עיון חוזר בבקשה, לא מצאתי עילה להתערב במסקנת בית המשפט ולפיה גם הפעם לא עלה בידי המבקשות להראות כי מדובר בחלופת תפיסה הולמת וישימה. כפי שצוין, חלופת התפיסה שעניינה בתפיסת מניותיו של המשיב נדונה ונדחתה בעבר, הן על-ידי בית המשפט המחוזי והן על-ידי בית המשפט העליון – כאשר המבקשות לא הראו, גם לא במסגרת הבקשה שלפניי, באיזה אופן שונה הצעתן החדשה מזו שהוצעה בעבר. אוסיף ואציין כי מדובר בחלופה מורכבת המעלה קשיים משפטיים ומעשיים עד כי ספק אם ניתן לראותה כחלופה הולמת לכספים שנתפסו. מכל מקום, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לכפות את החלופה האמורה על המדינה, בין היתר בשים לב לקשיים שפורטו בעמדת יחידת החילוט ומשלא הומצא למדינה מידע מספק על החלופה המוצעת. מעבר לכך, לא מצאתי גם בטענותיהן הנוספות של המבקשות טעם להתערב בשלב זה בהכרעה בדבר מידתיות המשך תפיסת הכספים. מובן כי אין באמור כדי לסתום את הגולל על הגשת בקשה דומה בעתיד, ככל שיעלה בידי המבקשות להציע חלופה פשוטה וישימה או בהינתן נסיבות אחרות המצדיקות זאת.

14.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.