רע"א 8100-22 רע"א 8100-22

1.המערערות הן חברות העוסקות במחקר ובפיתוח של תרופות, והמשיב 2 הוא בעל השליטה בהן. נגד המשיב 2 וחברה אחרת הוגש כתב אישום המייחס להם שורה של עבירות לפי פקודת הרוקחים, עבירות מכס, עבירות מרמה, הונאה והלבנת הון. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב 2, הגישה המדינה בקשה לסעדים זמניים בה ביקשה להמשיך לתפוס ולהחזיק סך של כ-2,500,000 ש"ח של המערערות על מנת להבטיח מימוש וחילוט הרכוש בסוף שמיעת ההליך הפלילי.

2.בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' פינק) בצ"א 12877-04-21 מיום 5.10.2021, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה בחלקה, והורה על המשך תפיסת סכום של 1,870,123 ש"ח של המערערות לצורך הבטחת חילוט עתידי במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגד המשיב 2, וזאת על אף שהן אינן מעורבות בביצוע העבירות המיוחסות לו (להלן: ההחלטה הראשונה).

3.להשלמת התמונה יצוין כי ערעור פלילי שהגישו המערערות על ההחלטה הראשונה נדחה בפסק דין של כב' השופט י' אלרון (ראו: ע"פ 7464/21 רוגוזינסקי נ' מדינת ישראל (16.12.2021)). ואולם, נראה כי אף לשיטת המערערות דרך ההשגה הנכונה על ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי הייתה באמצעות הגשת ערעור אזרחי (ראו והשוו: בש"פ 3144/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 וההפניות שם (28.6.2022)).

4.מכל מקום, בחלוף כשבעה חודשים מיום מתן ההחלטה הראשונה, הגישו המערערות לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטתו הראשונה, ובה עתרו לשחרור כספים נוספים. בבקשה טענו המערערות להרעה משמעותית במצבן הכלכלי עקב תפיסת הכספים, והוסיפו כי המשך תפיסתם תוביל לגרימת נזק בלתי הפיך מבחינתן. בנוסף לאמור, הציעו המערערות חלופה לתפיסת הכספים אשר לטענתן תשיג את מטרת החילוט תוך צמצום הפגיעה בזכויותיהן. חלופה זו כללה העברת מניות של המערערות לטובת המדינה ומינוי דירקטורים מטעמה אצל המערערות.

5.בהחלטתו מיום 7.8.2022 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערערות לעיון חוזר, וקבע כי הן לא הצביעו על שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה הראשונה, ואף חלוף הזמן מיום מתן ההחלטה הראשונה (שבעה חודשים) אינו מלמד, כשלעצמו, על שינוי נסיבות. עוד נקבע בהחלטה כי המערערות לא הניחו תשתית שלפיה החלופה המוצעת כעת שונה באופן מהותי מהחלופה שהוצעה בעבר ואף לא הוכיחו כי מדובר בחלופה ישימה (להלן: ההחלטה השנייה).

6.המערערות הגישו ערעור אזרחי על ההחלטה השנייה, הוא הערעור דנן. לצד ערעורן, הגישו המערערות בקשה לפטור מהפקדת ערובה בהליך, ובהחלטתי מיום 28.11.2022 קבעתי כי המשיבים רשאים להשיב לבקשה.

7.המדינה התנגדה לבקשת המערערות למתן פטור מהפקדת ערובה, והוסיפה כי לשיטתה יש לסווג את ההליך שבכותרת כבקשת רשות ערעור ולא כערעור בזכות. זאת, משום שלטענתה השגה על החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

8.בתשובתן לבקשת המדינה לשינוי סיווג ההליך, טענו המערערות כי סיווגו הנכון הוא כערעור בזכות, וזאת בשים לב לכך שבהחלטה השנייה נבחנו נסיבות חדשות ונימוקים חדשים ושונים מאלו שנבחנו במסגרת ההחלטה הראשונה ואף נבחנה חלופה מוצעת חדשה לתפיסת הכספים אשר כלל לא הובאה בפני בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה הראשונה. בנסיבות אלה, כך נטען, ההחלטה השנייה היא מעין החלטה חדשה בנושא תפיסת הנכסים של המערערות, ומשכך קמה למערערות זכות ערעור עליה. עוד נטען כי ההחלטה בבקשה לעיון חוזר היא החלטה משלימה להחלטה המקורית, ולא החלטה הטפלה לה, ואף מנקודת מבט זו, סיווג ההליך צריך להיות כערעור בזכות.

9.לאחר העיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי ההשגה הערעורית על ההחלטה השנייה, היא במסגרת בקשת רשות ערעור, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

10.כפי שנפסק לא אחת, ככלל, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר היא החלטה הטפלה להחלטה או לפסק דין המקורי ולפיכך היא בגדר "החלטה אחרת", אשר ההשגה עליה היא באמצעות בקשת רשות ערעור (ראו: רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 6 (15.2.2010); ע"א 1139/10 סאלם נ' רמת חובב מועצה מקומית תעשייתית, פסקה 6 (15.4.2010); בש"א 7064/18 אביר נ' אגיב, פסקה 5 (19.11.2018); בש"א 3736/19 עופר נ' כונס הנכסים הרשמי (6.7.2020) (להלן: עניין עופר); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 148 (2012)).

11.כאמור לעיל, טענתן המרכזית של המערערות היא כי ההחלטה השנייה בחנה נימוקים חדשים ונסיבות חדשות אשר הוצגו במסגרת הבקשה, וכן בחנה חלופה חדשה לתפיסת הכספים של המערערות בידי המדינה. במצב דברים זה, כך נטען, יש לראות בהחלטה השנייה כהחלטה חדשה בעניין תפיסת הכספים, אשר יש עליה זכות ערעור. ואולם, בהקשר זה כבר נקבע בעבר כי העובדה שבמסגרת החלטה בבקשה לעיון חוזר נבחנים מסמכים חדשים וראיות חדשות אשר הוגשו לראשונה לבית המשפט, אינה משפיעה על סיווגה של ההחלטה, "שהרי בבקשות לעיון חוזר מנסים בעלי דין להציג, כדבר שבשגרה, תשתית עובדתית חדשה וממילא אין בנתון זה כשלעצמו כדי לשנות את מהות ההחלטה הניתנת בסופו של יום, כהכרעה בבקשה לעיון חוזר – הא ותו לא" (ראו: עניין עופר, פסקה 8).

12.על רקע האמור, אין בידי לקבל את טענת המערערות שלפיה העובדה שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתן לעיון חוזר לאחר בחינת נימוקים חדשים ונסיבות חדשות מצדיקה סטייה מן הכלל שלפיו החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר היא "החלטה אחרת", אשר אופן ההשגה עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

13.אשר על כן, יש לשנות את סיווגו של ההליך לבקשת רשות ערעור. בהתאם לכך, המערערות יכונו מעתה "המבקשות".

14.לעניין בקשת המבקשות למתן פטור מהפקדת ערובה, הרי שכפי שמציינת המדינה בתשובתה, הבקשה אינה כוללת תשתית ראייתית מלאה ועדכנית בדבר מצבן הכלכלי של המבקשות, ומלבד דיווח על היתרה בחשבונות העו"ש של המבקשות לא הוצגו מסמכים המפרטים את כלל נכסיהן, הכנסותיהן והוצאותיהן. בכך לא די. המבקשות אף לא פירטו כיצד ידן משגת לייצוג המשפטי בהליך זה ואף לא ציינו כל פרט באשר לאפשרותן להסתייע בסביבתן הקרובה על-מנת לגייס את סכום הערובה הנדרש.

15.אשר לטענה כי כספים בסכומים משמעותיים תפוסים אצל המדינה, וכי היא תוכל להיפרע את הוצאותיה בהליך זה (ככל שיפסקו) מהסכום האמור, הרי שהמבקשות לא הצביעו על כל מקור בדין שתומך בטענה זו. כמו כן, כפי שציינה המדינה בתשובתה, הסכום האמור נתפס במסגרת סעד זמני בהליך פלילי אשר נועד להבטיח את האפשרות של מימוש החילוט בסיומו, ומשכך, על פני הדברים, לא ניתן להשתמש בכספים שחולטו להבטחת הוצאות המדינה בהליך זה (ראו: ע"א 6546/07 דור חן מסחר בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 4, פסקה 3 (28.10.2007)).

16.לנוכח כל האמור לעיל, לא ראיתי להיעתר לבקשת המבקשות למתן פטור מתשלום ערובה.

17.סוף דבר: המזכירות תואיל לשנות את סיווג ההליך מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור.

המבקשות יפקידו את הערובה בהליך, בהתאם לסכום הקבוע בתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת עד ליום 12.1.2023, שאם לא כן עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן החלטה נוספת.