ע"א 1139/10 אלדנפירי סאלם בשם עזבון המנוחה אלדנפירי סיהאם נ. רמת חובב מו

לפניי בקשת המשיבות למחיקת הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו.

1.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ש' דברת, ס' נשיא) תביעה לפיצויים בגין נזקים שנטען כי נגרמו להם ולאחרים כתוצאה מהיחשפות לחומרים מזהמים באתר רמת חובב בנגב. ביום 3.12.09 הורה בית המשפט קמא על מחיקת תביעות המערערים. בהחלטה נקבע כי למערערים ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להתייצב לבדיקות רפואיות ומשלא עשו כן נמחקת תביעתם. בשולי החלטתו, הוסיף בית המשפט כי ישקול עמדתו שנית אם ימציאו המערערים אישורים רפואיים ערוכים לפי פקודת הראיות, על מנת לתמוך בטענתם כי לא יכלו להתייצב לבדיקות הרפואיות במועדן (להלן: ההחלטה הראשונה ). המערערים הגישו בקשה לעיון חוזר על החלטה זו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 28.12.09 במעמד הצדדים (להלן: ההחלטה השנייה ). הערעור שלפניי, שהוגש ביום 11.2.2010 , מופנה כנגד ההחלטה השנייה לפיה נדחתה בקשת המערערים לעיון חוזר.

2.

בבקשה שלפניי טוענים המשיבים יש למחוק את הערעור על הסף. לטענתם, ההחלטה הראשונה מהווה פסק-דין שסיים את ההתדיינות בין הצדדים, ואילו ההחלטה השנייה עליה נסוב ההליך שבכותרת, הינה "החלטה אחרת" אשר הערעור עליה טעון רשות. המשיבים מוסיפים כי גם אם היתה מוגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה, מן הדין היה למחוק אותה מאחר שתקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור חלפה ביום 28.1.10, כשבועיים לפני הגשת ההליך שבכותרת. מטעמים אלה, מבקשים המשיבים לסלק את הערעור על הסף.

3.

בתגובתם לבקשה טוענים המערערים כי ההחלטה הראשונה, מיום 3.12.09, התירה למערערים להגיש אישורים רפואיים מתאימים לפי פקודת הראיות. לפיכך נטען כי ההחלטה הראשונה בדבר מחיקת התביעה היא החלטה מותנית שאינה מסיימת את הדיון בין הצדדים. המערערים מוסיפים כי ההחלטה השנייה, מיום 28.12.09, היא פסק הדין הסופי אשר סיים את ההליך לאחר שהמערערים לא עמדו בתנאי שהציב להם בית המשפט המחוזי ולא הגישו אישורים רפואיים כנדרש. בהתאם לכך, טוענים המערערים כי ההליך שבכותרת הוגש במסגרת תקופת 45 הימים להגשת ערעור בזכות על ההחלטה השנייה, ומשכך - דין בקשת המשיבים להידחות.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף להם, באתי למסקנה כי דין הבקשה למחיקת הערעור מן הרישום להתקבל. כידוע, החלטה המסיימת את הדיון ו"סוגרת את התיק" היא פסק דין, שעליו רשאי בעל דין לערער. כל החלטה שאינה מסיימת את הדיון מבחינה פורמאלית היא "החלטה אחרת" שעליה אין מערערים אלא ברשות. בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי צודקים המשיבים בטענתם כי ההחלטה השנייה מיום 28.12.09 הינה "החלטה אחרת" ולא "פסק דין", ולפיכך דרך ההשגה המתאימה עליה היא באמצעות בקשת רשות ערעור. אבאר את דבריי.

5.

כפי שצוין לעיל, ההליך בבית המשפט קמא עסק בתביעת המערערים לפיצוי בגין נזקים שנטען כי נגרמו להם כתוצאה מהיחשפות לחומרים מסוכנים באתר רמת חובב שבנגב. במסגרת ההליך, נתבקשו המערערים להתייצב לבדיקות רפואיות מסויימות. על-אף שניתנו להם הזדמנויות חוזרות ונשנות, לא התייצבו המערערים לבדיקות האמורות במועדן. על רקע זה, ראה בית המשפט המחוזי להורות על מחיקת תביעתם. החלטת המחיקה הובילה לסיום ההתדיינות בין הצדדים ולפיכך היא מהווה "פסק-דין". אמנם, בשולי החלטתו הראשונה הוסיף בית המשפט קמא כי ישקול את עמדתו בשנית אם ימציאו המערערים את האישורים הרפואיים כנדרש. עם זאת, בנסיבות העניין אינני סבורה כי יש בתוספת זו כדי לשנות ממהותה של ההחלטה הראשונה כהחלטה שסיימה את ההתדיינות "וסגרה את התיק". בהקשר זה יוער כי אף אם אלך לשיטת המערערים ואניח לצורך הדיון כי ההחלטה הראשונה התנתה את מחיקת ההליך בתנאי מפסיק - הנחה שאיננה נקייה מספקות שהרי בית המשפט קמא קבע רק כי ישקול עמדתו שנית באם יוגשו האישורים הרפואיים הנדונים - הרי שהמערערים לא קיימו את התנאי שהציב להם בית המשפט המחוזי ולא הגישו מסמכים רפואיים ערוכים לפי פקודת הראיות. לפיכך, התנאי המפסיק כלל לא אירע, וההחלטה הראשונה בדבר מחיקת ההליך נותרה ללא שינוי. בנסיבות אלה, ההחלטה הראשונה סיימה את ההתדיינות בין הצדדים והיא בגדר פסק-דין. כך עולה גם מנוסח ההחלטה השנייה אשר בפתחה ציין בית המשפט המחוזי כי: "בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 3.12.09 במסגרתה הוריתי על מחיקת כתב התביעה , המפורטים [כך במקור] בבקשה, משלא התייצבו לבדיקות רפואיות" (ההדגשה הוספה- ד.כ.ל).

6.

אשר להחלטה השנייה עליה נסוב הערעור שבכותרת – כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר היא טפלה להחלטה או לפסק-הדין המקורי ולפיכך היא בגדר "החלטה אחרת". (ראו : רע"א 2572/07 משה רבנו

נ' גילי זקן (לא פורסם, 24.7.2007); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 15.2.2010)). נוכח היותה של ההחלטה השנייה "החלטה אחרת", דרך ההשגה עליה היא באמצעות הליך של ערעור ברשות שאמור היה להיות מוגש תוך 30 ימים מעת מתן ההחלטה במעמד הצדדים, ולא ערעור בזכות – הוא ההליך בו נקטו המערערים.

7.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, דין ההליך שבכותרת להימחק מן הרישום. יוער כי אין בכך כדי למנוע מן המערערים להגיש בקשה ערוכה כדין להארכת מועד, בלא שאביע עמדה באשר לסיכוייה של בקשה זו. בהתחשב במכלול נסיבות העניין - ובכלל זה פערי הכוח בין הצדדים, מצבם הבריאותי של המערערים והשלב המקדמי בו מצוי ההליך - אין צו להוצאות.