בש"א 3452/10 אלדנפירי סאלם בשם עזבון המנוחה נ. רמת חובב, מועצה מקומית תעש

בבקשת המערערים לעיון חוזר. במסגרת החלטה זו נבחנו מסמכי המערערים ונקבע כי אלו אינם מהווים נימוק מספיק לעיון חוזר, ועל כן – הבקשה נדחתה. על החלטה זו הגישו המערערים ביום 11.2.10 את ההליך נשוא ערעור זה. בהמשך לכך, המשיבים הגישו בקשה למחיקת ההליך על הסף מחמת איחור בהגשתו. לטענתם, ההחלטה נשוא הערעור בדבר דחיית בקשת המערערים לעיון חוזר אינה מהווה "פסק דין" כי אם "החלטה" לאחר מתן פסק הדין שניתן עוד ביום 3.12.10, עם מחיקת התביעה. על כן, החלטה מאוחרת זו, אינה מזכה את המערערים בזכות ערעור כי אם יש להגיש בגינה ערעור ברשות. על כן, לגישתם, משעה שמדובר בהליך השגה על "החלטה אחרת", על המערערים היה להגישו בתוך 30 יום. ההליך דנא הוגש מעל ל-40 יום ממועד ההחלטה ומשכך המערערים איחרו את המועד. מנגד, טענת המערערים, כי ההחלטה מיום 28.12.09 מהווה "פסק דין" מכיוון שרק הוא זה אשר סיים את הטיפול בעניינם. על כן, לגישתם, צומחת להם בגינו זכות ערעור אשר הוגש במועדו. הרשמת קיבלה את טענת המשיבים והורתה על מחיקת ההליך. מכאן הערעור שלפני.

2.

עיון בהחלטותיו השונות של בית המשפט המחוזי מלמד את הדבר הבא: ההחלטה הראשונה, מיום 3.12.10 זכתה לכותרת "החלטה" ובגינה נמחקה תביעת המערערים בשל בקשת המשיבים למחיקתה. החלטה זו, אמנם אפשרה למערערים להגיש בקשה לעיון חוזר המציגה נסיבות שיש בהם כדי לשנות את תוצאת המחיקה. בשל הגשת מסמכים על ידי המערערים, נידונה הבקשה לעיון חוזר ובהחלטה של בית משפט המחוזי - אשר אף היא זכתה לכותרת "החלטה" – נדחתה בקשתם בשל היעדר נימוק כאמור. אכן, על פי כותרתן, המדובר בשתי החלטות של בית המשפט המחוזי. איזו היא, אם כן, ההחלטה המזכה בערעור בזכות, אם בכלל?

3.

כותרתה של החלטה שיפוטית, אינה מעידה על מהותה (ע"א 7346/01 שטנדל נ' בזק הינלאומי בע"מ , פ"ד נו(3) 61). ראוי כי הדרך בה בית משפט מסווג את החלטתו תתאים להגדרות שבדין. ברם, מקום שיש שוני בין סיווגו של בית משפט לבין הסיווג על פי הדין, האחרון הוא הקובע. אם למשל, בית משפט נתן פסק דין, אין בכוחו לשנות את העובדה הדיונית הזו על ידי מתן כותרת אחרת להכרעה. המבחן אפוא הוא מבחן המהות וקיומו של סעד סופי אשר ניתן במסגרת ההחלטה והשפעתו של זה על הצדדים להליך (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) עמ' 618). ככלל, אם ההחלטה אכן מסיימת את הטיפול בעניינם של הצדדים וסוגרת למעשה את ההליך – הרי שמדובר ב"פסק דין" המזכה בערעור בזכות. המשמעות לסיווגה של החלטה כ"פסק דין" או החלטה אחרת" היא בעיקר לעניין אופן ההשגה על זו – בערעור בזכות או ברשות (ראו: ע"א 4540/04 מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' חיים אורבוך ואח' (14.9.06)) .

במקרה דנא, בבחינת שתי ההחלטות על מהותן, מצאתי כי צדקה הרשמת עת קבעה כי ההחלטה הראשונה היא אשר מהווה "פסק דין" בגינו מוקנה ערעור בזכות. ההחלטה הראשונה, חרף כותרתה, הינה החלטה המקבלת בקשה למחיקת תובענה. בשל כך, היא מהווה "פסק דין" אשר סגר את הטיפול בעניינה של התביעה שהוגשה על ידי המערערים. אמנם, השופטת ציינה באותו מעמד כי חרף סגירתו העקרונית של ההליך, תהא מוכנה היא לשקול בעתיד את עמדתה במידה ויוגשו מסמכים המסבירים את דבר התנהלות המערערים. אולם, אין בקביעה זו כדי להשאיר את ההליך "פתוח" להתדיינות נוספת בעניינם של המערערים ואף אין בה כדי להתלות, לעכב או להתנות את המשך הדיון בעניינו של הסעד העיקרי שנתבקש בתביעה. הקביעה העקרונית נשארה כשהייתה - ההליך נמחק. בית המשפט סיים את מלאכתו. הוא לא נדרש לכל טיפול נוסף בהליך. אמת, בית משפט השאיר את הדלת פתוחה ובכך בא לקראת המערערים. אין בנדיבות דיונית זו לגבור על אופייה של ההחלטה שסיימה את העניין. הגשת המסמכים כאמור בהחלטת השופטת דברת – הייתה האפשרות להוות, לכאורה, שינוי נסיבות משמעותי שיש בו כדי "להחיות" את ההליך מחדש באמצעות בקשה לעיון חוזר. החלטה נשוא הערעור דנא, אם כן, אינה אלא החלטה בבקשה לעיון חוזר במהותה על פסק הדין ומהווה "החלטה אחרת" אשר בגינה לא מוקנית למערערים זכות ערעור (ראו החלטת רשם בית משפט זה (דאז) ע' שחם ב ע"א 4810/02 מרק טמסטט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (24.7.02)).

לסיכומם של דברים אלו, המערערים אכן איחרו בהגשת ההליך. אם היו מעוניינים להשיג על ההחלטה המאוחרת מיום 28.12.10 – או אז היה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור. אם היו מעוניינים בהגשתו של ערעור על פסק הדין מיום 3.12.10 –

אז היה עליהם להגיש בקשה להארכת מועד להגשתו בהתאם. הרשמת, בהחלטתה, ציינה כי אפשרות זו עדיין עומדת בפני המערערים ובקשתם זו תישקל לנוכח מגוון הנסיבות והשיקולים האמורים בהחלטתה.

4.

הערעור נדחה ללא צו בהוצאות. החלטת הרשמת בעינה עומדת ובמסגרת זו גם אפשרות המערערים להגיש בקשה להארכת מועד ערוכה כדין, בקשה שאין אני מביע עמדה באשר לסיכוייה בשלב זה.