ע"א 4810/02 מרק טמסטט נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בפניי בקשה לסילוק הערעור שבכותרת על הסף.

הערעור הוגש על החלטת כב' השופטת מרים מזרחי, בתפקידה כרשמת של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית משפט השלום (בש"א 351/02). ההחלטה על דחיית בקשת הארכה נתקבלה ביום 18.2.02.

דין הבקשה להתקבל.

ראשית, צודק המשיב בטענתו, כי החלטת כב' השופטת מזרחי היתה החלטה אחרת (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, בעמוד 767). משכך, הערעור על החלטת כב' השופטת מזרחי, בתפקידה כרשמת, היה צריך להיות מוגש (תוך 20 ימים מקבלת ההחלטה) לבית המשפט המחוזי, ולא לבית משפט זה (ראו סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984). מכך עולה, כי הערעור שהוגש נגוע בחוסר סמכות עניינית.

זאת ועוד, הערעור שהוגש נגוע באיחור חמור. הערעור הוגש ביום 5.6.02. לכל המאוחר, עולה מבקשה לעיון חוזר שהגישו המערערים לבית משפט קמא כי החלטת כב' השופטת מזרחי היתה בידם ביום 21.2.02. אפילו היתה למערערים זכות ערעור לבית משפט זה, ואפילו חלה על המקרה ההוראה הקובעת כי המועד להגשת ערעור הוא תוך 45 ימים מקבלת ההחלטה, עדין חלף זמן רב ביותר מאז המועד האחרון להגשת הערעור (14.4.02, בהתחשב בתקופת הפגרה שחלה במהלך חג הפסח). לאיחור זה לא נמסר כל הסבר, ואף לא הוגשה כל בקשה להארכת המועד להגשת הערעור. גם מטעם זה, דין הערעור להיות מסולק על הסף.

שלישית, אשר להחלטת כב' השופטת מזרחי מיום 21.4.02 לדחות את בקשת המערערים לעיון חוזר, הרי שאף זו החלטה אחרת. משכך, המועד להשיג על החלטה זו (עשרים ימים, לכל היותר) עבר זה מכבר בעת הגשת הערעור שבכותרת, ואף על החלטה זו, ככל שניתן היה להשיג עליה, היה מקום להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. זאת ועוד, אין ההחלטה בבקשה האמורה יכולה להקנות למערערים זכות ערעור על ההחלטה מיום 19.2.02. כפי שכבר צויין בהקשר קרוב מאד:

"הכלל הוא שלא ניתן להעמיד בקשת רשות ערעור על מכונה מבחינת מרוץ הזמן, משום שהיא עטופה בעטיפה כשרה, אך אין תוכה כברה. המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור מתחיל מעת מתן החלטה. בקשות המוגשות ביחס להחלטה כזו, אשר נטולות בסיס דיוני או מריטורי, אינן יכולות לשמש בסיס לערעור או בקשת רשות ערעור. ביחס לבקשות שיש להן בסיס דיוני, למשל בקשות הבהרה, נקבע הסדר מיוחד. בקשות אחרות אינן עוצרות את מרוץ הזמן. אם יקבע כי בקשה עיון חוזר (לאחר מתן פסק דין) יכולה לשמש בסיס ממשי לבקשת רשות ערעור, יפגע עיקרון סופיות הדיון. יתר על כן, ניתן יהיה להאריך את המועדים על ידי הגשת בקשות לעיון חוזר או בקשות אחרות שאינן נושאות אלא אופי של ויכוח עם בית המשפט."

ובהמשך:

"החלטה הנוגעת לבקשה לעיון מחדש בפסק דין, עליה באה תגובה לפיה בית המשפט סיים את מלאכתו, אינה יכולה לשמש בסיס להליך הערעורי.

התרת הגשת בקשות רשות ערעור מסוג זה אינה מתקבלת על הדעת. 'הוספות יצירתיות של הליכים, הודעות, עיון חוזר, וכיו"ב, הן מסימניה של שיטה דיונית רופפת ופרומה. אין מקום ליצור כלאיים דיוני' (ע"א 502/00 רשות שדות התעופה נ' אפקון ). אם בנוסף על כך ישתרש הנוהג של בקשות רשות ערעור על סירוב בית המשפט להידרש להליכים מסוג זה, לא יהיה לדבר סוף."

(דברי כב' הרשם אוקון ברע"א 3766/01 אור נ' אלדן השכרת רכב [1965] בע"מ, דינים עליון נט 377).

דברים אלה יפים גם למקרה שבפניי. עולה לאורם ספק, אם כלל עמדה למערערים האפשרות להשיג על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר שהגישו, ואשר בית משפט קמא מצאה חסרת יסוד. מכל מקום, ברור מהם כי אין בבקשה חסרת היסוד לעיון חוזר שהוגשה, כדי להקים למערערים מחדש את הזכות, אשר המועד למימושה חלף זה מכבר, להשיג על ההחלטה מיום 19.2.02. מהודעת הערעור שבכותרת עולה בבירור, כי ההחלטה שלא להאריך למערערים מועד, היא העומדת במרכז ערעורם. כך עולה לא רק מן הדיון בשאלת הארכה לגופה, אלא גם מטענת המערערים לגבי נימוקו של בית משפט קמא ביחס להעדר תצהיר התומך את בקשת הארכה שהוגשה לו (סעיף 19 להודעת הערעור). ההחלטה שלא להאריך מועד ניתנה כבר ביום 19.2.02. גם מבחינה זו, אפוא, יש יסוד לבקשת הסילוק על הסף שבפניי.

בשולי הדברים אוסיף, כי אף שניתנה למערערים ההזדמנות לכך, לא הובא מצידם מענה ענייני לטענות המשיב, העומדות ביסוד הבקשה לסילוק הערעור על הסף.

הבקשה לסילוק הערעור על הסף מתקבלת. אני מורה בזה על מחיקת הערעור מן הרישום. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בבקשה זו בסך 1,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין, וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.