רע"א 2572/07 משה רבנו נ. גילי זקן

במסגרת ההליך שבכותרת הוגשה בקשה להמרת ערבון או להפחתתו וכן התעוררה שאלת דרך התקיפה הראויה על החלטת בית משפט קמא. אדון תחילה בשאלת סיווג הליך.

1.

לצורך דיון בסוגיה אתאר בתמצית את הרקע הנדרש. המבקשים הגישו תביעה נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בירושלים. עם הגשת התביעה הם עתרו למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה בנכס נשוא התביעה. בהחלטת בית המשפט מיום 30.12.03 ניתן למבקשים הסעד הזמני המבוקש (כבוד השופט מ. רביד). בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים הסכימו המשיבים להותרת צו המניעה הזמני על כנו עד למתן החלטה אחרת. ביום 9.4.06 ניתן על ידי רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הרשמת כנפי-שטייניץ) פסק דין

בהעדר הגנה נגד המשיבים. במסגרת פסק הדין נקבע כי צו המניעה הזמני מאושר והוא הופך לסופי אלא אם הנכס נשוא המחלוקת יירשם כבית משותף. המשיבים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ולביטול הסעד של צו מניעה, כאשר מאוחר יותר צמצמו את בקשתם לסעד האחרון. הבקשה נדונה על ידי כבוד השופטת כנפי-שטיניץ ובהחלטתה מיום 21.11.06 נקבע שיש לקבל את הבקשה שכן צו המניעה הקבוע שניתן למבקשים לא נתבע בכתב התביעה. כבוד השופטת כנפי-שטייניץ הבהירה כי סעד זה ניתן למבקשים בהמשך לבקשתם למתן פסק דין בהעדר הגנה ולא כסעד זמני להבטחת ביצוע פסק דין לפי תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהמשך להחלטתה, הוצא על ידה פסק דין מתוקן. על גב ההחלטה ופסק הדין נחתם "ג. כנפי-שטייניץ, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים". המבקשים הגישו בקשה לתיקון פסק הדין המתוקן. בהחלטתה מיום 29.1.07, דחתה כבוד הרשמת את הבקשה. ההחלטה נחתמה בכשירותה כרשמת, מבלי שצוין תוארה כשופטת. המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. הבקשה נדחתה. אף החלטה זו נחתמה בכשירותה כרשמת, ללא ציון תוארה כשופטת. על החלטה זו משיגים המבקשים בהליך שבכותרת.

2.

לטענת המשיבים, בשים לב לכך שההחלטה נשוא ההליך שבכותרת נתנה על ידי רשם, ואף המבקשים לא סברו שעסקינן בפסק דין (שכן הם הגישו בקשת רשות לערער לבית משפט זה), הדרך להשיג עליה הינה באמצעות הגשת ערעור בזכות לבית המשפט בו מכהן הרשם, קרי, בית המשפט המחוזי בירושלים (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). המבקשים מתנגדים לבקשה. לטענתם, בעת מתן ההחלטות נשוא ההליך שבכותרת, כיהנה כבוד הרשמת כנפי-שטייניץ גם כשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים. לטענת המבקשים, בהתחשב בכך שבוטל על ידה צו המניעה שניתן בהליך שהתנהל בפני בית משפט קמא, וסמכות זו ניתנת לשופט בלבד, יש להסיק מכך שהחלטתה נתנה בכשירותה כשופטת. לחילופין נטען על ידי ב"כ המבקשים כי פסק הדין המתוקן וההחלטות שבאו בעקבותיו הינם פסק דין של רשם אשר הערעור עליהם הינו לבית המשפט העליון.

3.

לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, חרף ספקות המתעוררים בהקשר זה, אין מקום למחוק את ההליך מהטעם שההחלטה נשוא ההליך נתנה על ידי רשם. אכן, עיון בהחלטה נשוא ההליך שבכותרת וכן בהחלטה הקודמת לה (קרי, דחיית הבקשה לתיקון פסק הדין המתוקן), מעלה כי הן נחתמו

בכשירותה של כבוד השופטת כנפי-שטייניץ כרשמת בית המשפט המחוזי. חרף האמור, מעיון במכלול ההחלטות שנתנו על ידי כבוד השופטת כנפי-שטיניץ בהליך שהתנהל בפני בית משפט קמא,

עולה כי לא ברור שכולן נתנו על ידה בכשירותה כרשמת. כך במיוחד בשים לב לעובדה שבמסגרת פסק הדין שניתן ביום 9.4.06 אושר צו המניעה הזמני והפך לקבוע, וכי בהחלטתה מיום 22.11.06

תוקן פסק הדין כך שצו זה בוטל. כמובהר לעיל, לטענת

ב"כ המבקשים, רשם אינו מוסמך ליתן או לבטל סעד של צו מניעה. מבלי להביע עמדה בעניין זה, הרי שאף אם אניח כי רשם מוסמך לפעול באופן פורמאלי כאמור, יש ליתן משקל לכך שלפי המקובל, החלטות בעניין צווי מניעה ניתנות על ידי שופטים (ראו: רע"א 3457/07 רחל אלדר נ' רפאל הלברטל (טרם פורסם)). במצב דברים זה, כאשר על פני הדברים יתכן כי הטיפול בתיק נעשה תוך "חילוף כובעים", ההלכה היא שאין להטיל את מלאכת הבירור בעניין כשירות חותם ההחלטה על הצדדים, ויש לאפשר להם להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי או בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון (ראו: רע"א 1067/04 רולן בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 427). אשר לסיווג ההחלטה נשוא ההליך שבפני כפסק דין או החלטה אחרת, מעצם טיב וטבעה, דחיית החלטה לעיון חוזר הינה החלטה אחרת בהיותה טפלה להחלטה או לפסק הדין מקורי (ראו: ע"א 4810/02 מרק טמסטט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , תק-על 2002(2), 912). במצב דברים זה, ההליך הוגש כדין והטיפול בו יימשך כסדרו.

4.

אשר לבקשה להמרת ערבון או להפחתתו. בבקשה, אשר לא נתמכה בתצהיר, נטען כי נושא המחלוקת הינו נקודתי ופשוט. עוד נטען כי במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית משפט קמא חויבו המשיבים בהוצאות המבקשים בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר טרם נגבו. לטענת המבקשים, במצב דברים זה ניתן להמיר את הערבון שנקבע בהודעת קיזוז. עוד נטען שיש להתחשב אף בכך כי סיכויי ההליך טובים.

הבקשה אינה מתבססת על מצבם הכלכלי של המבקשים, ולפיכך אין מקום להפחתת סכום הערבון על רקע זה. בהעדר תצהיר מטעמם ובשים לב לתגובת המשיבים, אף אין מקום להיעתר לבקשה להמרת סכום הערבון. יחד עם זאת, בשים לב להיקפו הצר יחסית של ההליך, יועמד הערבון על סך של 10,000 ₪ בלבד אשר יופקדו תוך 14 יום מעת המצאת החלטה זו (ימי פגרה יבואו במנין הימים).

בשולי הדברים אוסיף, כי ככול שהמבקשים מבקשים להשיג על החלטת כבוד הרשמת כנפי-שטייניץ מיום 29.1.07, וככול שהמועד לכך חלף ביום הגשת ההליך שבכותרת, עליהם להגיש בקשה למתן ארכה ערוכה כדין להשיג על החלטה זו תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים אשר ישבו בדין.