ע"א 1818/19 חאזם שיך עלי נ. האני מוסטפא נור אדין

1.

לפניי בקשה אשר הוכתרה כ"בקשה למתן הוראות" ובה מבוקש להורות על הקדמת מועד הדיון בערעור ולחלופין, להתיר למשיבים 2-1 לפנות את המבקש מדירת מגוריו (להלן: הדירה ) מכוח פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' קסלסי ) בת"א 2826-06-13 מיום 23.2.2018.

2.

יצוין כי בהחלטה מיום 18.4.2019 הורה בית משפט זה (כב' השופט י' אלרון ) על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא הערעור דנן, כך שהמבקש ומשפחתו לא יפונו מהדירה עד להכרעה בערעור. ביום 30.4.2019 ביקשו המשיבים 2-1 כי בית משפט זה יבהיר שאין בהחלטה מיום 18.4.2019 כדי לעכב את פינוי הדירה מכוח פסק דינו של בית משפט השלום . בהחלטה מיום 1.5.2019 קבע כב' השופט אלרון כי נוכח העובדה שבית המשפט המחוזי נתן אף הוא סעד זמני המעכב את פינוי המבקש מהדירה, הרי שברי כי ההחלטה מיום 18.4.2019 מחייבת ש"המבקש לא יפונה מדירתו עד להכרעה בערעור".

3.

הנה כי כן, נדמה כי במסגרת הבקשה שלפניי משיגים המשיבים 2-1 על החלטות כב' השופט י' אלרון מיום 18.4.2019 ומיום 1.5.2019, ואולם, כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו (ראו: ע"א 3511/13 שורצברגר נ' מרין , פסקה 3 (26.7.2015); ע"א 556/17 מחול נ' דאוד , פסקה 5 (7.12.2017)).

4.

זאת ועוד, לא מצאתי הצדקה להחשת הדיון בערעור דנן, תוך העדפתו על פני תיקים אחרים התלויים ועומדים בפני בית משפט זה.

5.

נוכח האמור, הבקשה נדחית – על שני ראשיה.

אך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.