בש"פ 7288/19 לורי שם טוב נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הימן ) במ"ת 14280-04-17 מיום 3.11.2019, בגדרה נדחתה בקשת העוררת להסרת תנאים מגבילים המוטלים עליה במסגרת מעצר הבית בו היא נתונה, וזאת על מנת לאפשר לה לתור אחר מקומות לעבודה בזנות. כן דחה בית המשפט המחוזי בהחלטתו זו את בקשת העוררת להורות למשרד המשפטים לממן עבורה חוות דעת פרטית, חלף תסקיר מטעם שירות המבחן.

2.

נגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה ולשני נאשמים נוספים ביצוע של עבירות רבות נגד עובדי ציבור באמצעות רשת האינטרנט, וביניהן פגיעה בפרטיות, לשון הרע, העלבת עובדי ציבור, זילות בית המשפט ועוד. בהחלטה מיום 2.5.2019 הורה בית משפט זה על שחרור העוררת למעצר בית בתנאים מגבילים, וזאת לאחר מעצר ממושך מאחורי סורג ובריח (כב' השופט ע' גרוסקופף ; בש"פ 2847/19 ). בין היתר, קבע בית משפט זה כי העוררת תהא נתונה במעצר בית מלא במשך כל שעות היממה, למעט חלון התאווררות יומי של ארבע שעות בליווי מפקח; וכי העוררת לא תעשה כל שימוש ברשת האינטרנט, למעט חיפושים במאגרים משפטיים או חיפושים אחרים באמצעות עורך דינה או מפקח שיאושר לשם כך.

3.

כמו כן, יצוין כי עוד ביום 29.8.2019 דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגישה העוררת לביטול התנאים המגבילים שהוטלו עליה, ובתוך כך, ציין כי אם העוררת היתה מציגה בפניו נתונים על אודות מקום עבודה המוכן לקבלה, כי אז היה הוא בוחן בחיוב את האפשרות להתיר לה לצאת ממעצר הבית לצרכי עבודה. ערר שהגישה העוררת על החלטה זו נדחה בהחלטת בית משפט זה מיום 23.10.2019 (כב' השופט ג' קרא , בש"פ 5633/19).

4.

ביום 24.10.2019 הגישה העוררת לבית משפט זה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הדוחה את עררה כאמור. בתוך כך, טענה העוררת כי ברצונה לעבוד באופן עצמאי, ומשכך ביקשה כי יאושר לה לצאת ממעצר הבית על מנת לעסוק בזנות. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' השופט ג' קרא אשר ניתנה באותו יום.

5.

במועד זה הגישה העוררת אף לבית המשפט המחוזי בקשה שהוכתרה כ"בקשה להסרת מגבלות מעצר בית", הזהה במהותה לבקשה לעיון חוזר המתוארת לעיל. כן הוסיפה העוררת וביקשה כי בית המשפט המחוזי יורה למשרד המשפטים להפקיד 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט לשם מימון חוות דעת פרטית עבורה, חלף תסקיר שירות מבחן.

6.

בהחלטה מיום 3.11.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העוררת להסרת התנאים המגבילים, וזאת בהסתמך על החלטת בית משפט זה מיום 24.10.2019. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי תכלית בקשתה של העוררת לעסוק בזנות איננה חוקית, ככול שבכוונתה לעסוק בכך במקום המיועד לעיסוק בזנות, וכן כי צריכת זנות הוגדרה כעבירה פלילית בחוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט-2019. עוד צוין כי למצער, תכלית בקשתה של העוררת איננה מוסרית. בנוסף, נדחתה בקשת העוררת למימון חוות דעת פרטית, ונקבע כי עליה לפנות למשרד המשפטים בבקשה מתאימה בנדון.

7.

על החלטה זו נסב הערר שלפניי, בגדרו נטען כי בית המשפט המחוזי לא אפשר לעוררת לשטוח בפניו את טענותיה כדבעי; כי אין מקום להתנות את ביטול התנאים המגבילים המוטלים על העוררת במציאת מקום עבודה מפוקח; כי התנאים המגבילים אינם מאפשרים לעוררת למצוא עבודה; וכי חלוף הזמן ממועד שחרורה של העוררת למעצר בית מצדיק הקלה בתנאים האמורים. עוד טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי בהימנעו מליתן הוראות למשרד המשפטים בדבר מימון חוות דעת פרטית עבורה.

8.

לאחר עיון בערר, ושמיעת טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

הלכה למעשה, טענות העוררת בדבר התנאים המגבילים אשר הוטלו עליה, כמו גם בקשתה לצאת ממעצר הבית על מנת לעסוק בזנות – נדחו על-ידי בית משפט זה, בהחלטה אשר ניתנה אך לפני כשבועיים ומחצה. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו (ראו: ע"א 1818/19 עלי נ' נור אדין , פסקה 9 (7.11.2019); עע"ם 2342/19 פלוני נ' משטרת ישראל מחוז ש"י , פסקה 3 (7.11.2019)), וברי כי לא היה מקום להגיש ל בית המשפט המחוזי בקשה הזהה לבקשה לעיון חוזר אשר נדחתה על-ידי בית משפט זה באותו היום. אני סבורה, אפוא, כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העוררת להסרת התנאים המגבילים, וזאת אף מבלי שראיתי להידרש לגוף טענות העוררת בנושא זה.

9.

אשר לסוגיית מימונה ּ של חוות דעת פרטית, יצוין כי בדיון אשר נערך לפניי הבהירה באת-כוח המשיבה כי העוררת לא פנתה עד כה למשרד המשפטים בבקשה לקבלת מימון כאמור. ממילא אף לא היתה הצדקה לכך שבית המשפט המחוזי יקדים וידון בבקשת העוררת בטרם הביע משרד המשפטים עמדה ברורה בנדון.

10.

נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.