ע"א 9251/20 לאוניד לשצינסקי נ. אלברט לשצינסקי

1.

לפניי בקשה "לעיכוב ביצוע" פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ח' שרעבי ) בת"א 48591-09-16 מיום 15.11.2020, בגדרו נדחתה תביעת המבקשים לסעד הצהרתי שיורה על ביטול הסכם למכירת דירת מגוריהם

למשיב 2 (להלן: הסכם המכר ).

בתמצית ייאמר כי בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים שלפיהן יש להורות על ביטול הסכם המכר. זאת, תוך שנקבע כי המבקשים לא הוכיחו שהסכם המכר היה חוזה למראית עין לצורך שיעבוד חלקו של בנם (המשיב 1) בדירה בתמורה להלוואה שהעניק לו המשיב 2; כי לא הוכח שעסקת המכר נעשתה בלי שהיה למבקשים כל עניין בה ובלי שהבינו את האמור בהסכם המכר; ואף לא הוכח כי תנאי הסכם המכר גרועים מהמקובל באופן המלמד על קיום יסודות עילת העושק.

כמו כן, הטיל בית המשפט המחוזי על המבקשים הוצאות משפט ושכר טרחה לזכות המשיב 2, על סך 10,000 ש"ח.

2.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור – היא הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשים, אם לא יעוכב פסק הדין, המשיב 2 עלול לפעול לאכיפת הסכם המכר תוך רישום הדירה על שמו ופינויים מהדירה, באופן שיגרום להם לנזק בלתי הפיך.

3.

בתגובתו, מציין בנם של המבקשים כי הוא אינו מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין.

4.

מנגד, המשיב 2 מתנגד לבקשה תוך שמדגיש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקשים לביטול הסכם המכר, ולא עסק באכיפתו. על כן, נטען כי אין להורות במסגרת ההליך דנן על עיכוב הליכי רישום הדירה על שם המשיב 2, או על סעד זמני אשר יעכב את פינויים מהדירה.

5.

אקדים ואומר כי אף שבמסגרת הבקשה שלפניי התבקשתי להורות על "עיכוב ביצוע" פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הרי שבעיקרו של דבר, מדובר בבקשה למתן סעד זמני שיורה למשיב 2 להימנע מנקיטת פעולות לאכיפת הסכם המכר.

מכל מקום, לא מצאתי טעם להימנע מלדון בבקשה במתכונתה הנוכחית, שכן השיקולים לדיון בבקשה לסעד זמני ובבקשה לעיכוב פסק דין בתקופת הערעור זהים (ראו גם ע"א 4972/17 עמרה נ' אביתר , פסקה 6 (16.7.2017)).

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל באופן חלקי, וזאת אף בלי להידרש לסיכויי הערעור.

כידוע, על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, במובן זה שיהיה קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו אם יתקבל ערעורו. בין שני התנאים קיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור נמוכים כך יוטל נטל כבד יותר על המבקש להראות כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, ולהיפך.

אולם, מבין שני התנאים, מעמד הבכורה ניתן לתנאי בדבר "מאזן הנוחות". זאת, בפרט כאשר הסעד הזמני המבוקש נועד לעכב את פינוי המבקש מדירת מגוריו – שכן אז ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה גם אם סיכויי הערעור אינם גבוהים (ראו למשל ע"א 1818/19 עלי נ' אדין , פסקה 14 (18.4.2019)).

7.

במקרה דנן, לא מצאתי ממש בטענות המבקשים כי רישום הדירה על שם המשיב 2 עלולה להסב להם נזק בלתי הפיך.

אולם, בשל החשש כי אכיפת הסכם המכר נשוא הערעור תביא לפינוי המבקשים מדירת מגוריהם, ובשים לב לגילם המבוגר, אני מורה כי בעת רישום הדירה תירשם הערת אזהרה בדבר ההליך התלוי ועומד בבית משפט זה; כי המשיב 2 יימנע מביצוע כל דיספוזיציה בנכס; וכי יימנע אף מלפעול לפינוי המבקשים עד להכרעה בערעור. כל זאת, בכפוף להפקדת סך של 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט המחוזי עד ליום 30.2.2021. אם הסכום לא ישולם במלואו עד למועד זה, הסעד הזמני האמור יפקע מאליו.

יוער, כי המבקשים לא טענו דבר בעניין נזק בלתי הפיך אשר עלול להיגרם להם כתוצאה מחיובם בהוצאות משפט ושכר טרחה, וממילא לא ראיתי מקום להורות עיכוב תשלומים אלו.

8.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כאמור בפסקה 7 לעיל.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.