ע"א 8893/20 בן מוחה ניסים נ. מיכל חיון

1.

לפניי בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (השופט ר' כהן ) בת"א 56671-08-16 מיום 19.11.2020, בגדרו דחה בית המשפט את תובענת המשיבים לסעד הצהרתי, לפיו הסכם למכירת דירת המבקשים למיכל חיון (המשיבה 1; להלן: מיכל ) בטל.

2.

בני הזוג ניסים ואליאנור בן מוחה (המבקשים 1 ו-2; להלן יחד: המבקשים ) כרתו הסכם למכירת דירת מגוריהם למיכל, אשר נרשמה לפי הסכם המכר כבעלת הזכויות בדירה (להלן: הדירה או הנכס ). בד בבד, ערכו הצדדים הסכם שלפיו ימשיכו המבקשים להתגורר בדירה כשוכרים, תמורת תשלום דמי שכירות. יוער כי המשא ומתן לכריתת הסכמים אלו נערך למול אביה של מיכל (המשיב 2).

3.

לאחר כריתת ההסכם, טענו המבקשים כי לא שולמה להם מלוא התמורה עבור הדירה כמוסכם, ומסרו למשיבים הודעה על ביטול החוזה בגין הפרתו.

4.

בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המבקשים. נקבע כי המשיבים שילמו את מלוא התמורה המוסכמת, ולפיכך לא הופר הסכם המכר ואין להורות על ביטולו.

5.

המבקשים ערערו על פסק הדין לבית משפט זה, ובד בבד הגישו את הבקשה שלפניי לסעד זמני, האוסר על המשיבים או מי מטעמם לבצע דיספוזיציה בדירת המגורים; וכן לעיכוב הליכים בתביעה הכספית שהגישו המשיבים נגד המבקשים לבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 24244-12-20).

6.

בבקשתם טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור "טובים", שכן קיימות ראיות המלמדות כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, המשיבים לא שילמו את התמורה המוסכמת עבור הדירה.

באשר ל"מאזן הנוחות", טוענים המבקשים כי אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש, והמשיבים יעבירו את זכויותיהם בנכס לצד שלישי, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, וקיים חשש כי המבקשים אף יפונו מדירת מגוריהם – ומלבדה אין ברשותם נכס אחר.

7.

מנגד, המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה.

לשיטתם, אין בסיס לטענות המבקשים באשר לסיכויי הערעור, בשים לב לפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי, המבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות.

עוד טוענים המשיבים כי המבקשים לא שילמו דמי שכירות עבור שהותם בדירה למעלה מארבע וחצי שנים, באופן אשר הסב להם נזק כלכלי רב.

8.

בהחלטותיי מיום 30.12.2020 ומיום 4.1.2021 הבהרתי כי בקשת המבקשים לעיכוב הליכים בתביעה הכספית שהוגשה נגדם לבית משפט השלום, מסורה לסמכות הערכאה הדיונית הדנה בהליך זה. ממילא, יש לדחות בקשה זו של המבקשים.

9.

בהתייחס לבקשה לסעד זמני אשר יורה למשיבים להימנע מביצוע דיספוזיציה בנכס, הרי שאני סבור כי דינה להתקבל – וזאת אף בלי להתייחס לסיכויי הערעור.

10.

כידוע, על המבקש סעד זמני עד להכרעה בערעור להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, במובן זה שאם לא יינתן הסעד הזמני והערעור יתקבל, הדבר יגרום לו לנזק בלתי הפיך. בין תנאים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור פחוּתים, הנטל להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש כבד יותר – ולהפך (ע"א 3783/18 קאץ נ' יעקב סדן אחזקות והשקעות (12.7.2018)).

ואולם, לשיקול בדבר מאזן הנוחות הוענק "מעמד בכורה", בפרט במקרים בהם מבוקש עיכוב ביצוע פסק דין המורה על פינוי המבקש מדירת מגוריו. במקרים אלו, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, וזאת בשל ההשלכות כבדות המשקל שיש בפינוי המבקש ממקום מגוריו על חייו ועל חיי משפחתו (ע"א 1818/19 עלי נ' נור אדין (18.4.2019)).

במקרה דנן, שוכנעתי כי אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש, המבקשים עלולים לאבד את דירת מגוריהם; ואילו המשיבים לא הצביעו על נזק קונקרטי העלול להיגרם להם כתוצאה ממתן הסעד הזמני, אשר לא ניתן יהיה לפצותם בגינו.

בנסיבות אלו, אני נעתר לבקשה ואוסר על המשיבים מעריכת כל דיספוזיציה בנכס.

זאת, בכפוף להפקדת ערבות בסך 100,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט המחוזי עד ליום 23.2.2021. אם הסכום האמור לא יופקד בקופת בית המשפט כנדרש, הסעד הזמני האמור לעיל יפקע מאליו.

11.

יצוין כי ביום 2.2.2021 הוגשה בקשה מטעם המבקשים בה הם מבקשים להגיש תשובתם על תגובת המשיבים. בנסיבות העניין, הבקשה מתייתרת.

12.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת כאמור בפסקה 10 לעיל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.