עע"מ 8588/21 רפאל נחום נ. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

1.

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ת' בר-אשר ) בעת"ם 18860-11-21 שניתן ביום 14.12.2021, בגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה מטעם המשיב 2, בה נקבע כי המבקש אינו עומד באמות המידה לזכאות לדיור ציבורי.

רקע

2.

ביום 3.6.2021 פלש המבקש לדירה אשר מצויה בבעלות המדינה ומנוהלת באמצעות המשיבה 1 – חברה ממשלתית לדיור ציבורי. לאחר שנדרש לפנות את הדירה, הגיש המבקש ביום 6.6.2021 לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה למתן סעד זמני למניעת הפינוי (ת"א 11355-06-21), ואולם, משלא הוגשה על ידו תובענה עיקרית בנדון, הורה בית משפט השלום על מחיקת בקשתו, וכן הורה לסיוע המשפטי לייצג את המבקש בעניינים שונים ובכלל זה בהגשת בקשה לזכאות לדיור ציבורי.

המבקש ערער על החלטתו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 43319-09-21), ובמקביל הגיש בקשה לזכאות לדיור ציבורי לוועדת האכלוס העליונה מטעם המשיב 2. ועדת האכלוס העליונה דחתה את בקשת המבקש בקבעה כי הוא אינו עומד בקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי. על רקע זה, התיר בית המשפט המחוזי למבקש, במסגרת ההליך הערעורי על החלטת בית משפט השלום, להגיש עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה, ובתוך כך הורה על עיכוב פינויו של המבקש מן הדירה לפרק זמן קצוב.

3.

בחודש נובמבר 2021 הגיש המבקש – תחילה ללא ייצוג ובהמשך באמצעות הסיוע המשפטי – עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה, וכן בקשה למתן צו ביניים למניעת פינויו מהדירה. המבקש תקף את אמות המידה למתן הזכאות לדיור ציבורי, וטען כי יש לסייע לו במציאת דיור הולם לנוכח נסיבותיו הקשות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בפסק דינו מיום 14.12.2021 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש ועמה גם את בקשתו למתן צו ביניים, בקבעו כי המבקש אינו עומד בקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי (וזאת אף ביחס לוועדת החריגים). עוד נקבע, כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים בהתחשב בכך שאין מחלוקת כי המבקש פלש לדירה. בית המשפט המחוזי הבהיר כי לאחר שניסה לסייע למבקש בדרכים שונות, הגיע הוא לכלל מסקנה כי הדרך היחידה שבמסגרתה ניתן יהיה למצוא פתרון הולם למצוקת המבקש מצויה בידי גורמי הרווחה בירושלים, אשר ערוכים לסייע לו לשכור יחידת דיור באמצעות כספו (שמקורו בקצבאות שונות להן הוא זכאי). ואולם, כך צוין, המבקש מתנגד בתוקף לכל שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה לשם מציאת פתרון מתאים, ותחת זאת עומד הוא על כך שתוענק לו זכאות לדיור ציבורי. בית המשפט המחוזי הטעים, כי על המבקש לשתף פעולה עם גורמי הרווחה אשר גילו נכונות רבה לסייע לו, וזאת לנוכח העובדה שאינו זכאי לדיור ציבורי. כן נקבע, כי לא ניתן להוסיף ולעכב את פינויו של המבקש מן הדירה, שכן הדירה שאליה פלש מיועדת לדיירת נכה הזכאית לדיור ציבורי ואשר מצבה הכלכלי קשה משל המבקש, ובשים לב לכך שגורמי הרווחה ערוכים למציאת פתרון זמני למבקש בתוך ימים בודדים.

הבקשה דנן

5.

המבקש, שאינו מיוצג בהליך דנן, הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעכב את פינויו מן הדירה עד שתתקבל הכרעה בערעורו – היא הבקשה שלפניי. בבקשתו מתאר המבקש את נסיבותיו האישיות, וטוען כי אין ביכולתו לשכור דירה מכספו. לטענתו, נתוניו האישיים ומצבו הכלכלי מחייבים להכיר בו כזכאי לדיור ציבורי. בנסיבות אלה, כך נטען, יש לעכב את פינויו מן הדירה עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון בבקשה, בנספחיה ובהחלטות השיפוטיות שניתנו בהליכים הקודמים שנוהלו בעניינו של המבקש, שוכנעתי כי דינה להידחות, אף מבלי להורות על הגשת תשובה.

7.

כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין מושא הערעור. על כן, המבקש סעד זמני לתקופת הערעור נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים, אשר מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וזאת בשים לב לכך שמשקל הבכורה מוענק לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; עע"מ 702/20 א.מ. עומר נכסים והשקעות בע"מ נ' ד"ר ברקת – ממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון , פסקה 7 (9.2.2020); ע"א 8354/21 שוקר נ' בן צבי , פסקה 5 (13.12.2021)).

8.

בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות, לא התרשמתי כי סיכויי ערעורו של המבקש עומדים ברף הנדרש לקבלת בקשתו. הטעם לכך הוא כי הלכה עמנו שמלאכת הקצאת הדיור הציבורי נטועה בלב שיקול דעתם של המשיבים וממילא לא יתערב בה בית משפט זה אלא במקרים חריגים (וראו, למשל, עע"מ 4589/18 רובין נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון , בפסקה 13 והאסמכתאות שם (30.4.2019)). יתר על כן, במקרה דנן נראה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס כראוי, ומשכך נראה כי בפני המבקש משוכה לא מבוטלת כדי לזכות בערעורו.

9.

אשר לשיקולי מאזן הנוחות – אמנם ככלל כאשר מונחת על הכף הפגיעה הקשה הטמונה בפינויו של אדם מבית מגוריו, נראה כי מאזן הנוחות ייטה לטובתו בהיעדר שיקולים כבדי משקל העומדים מן העבר השני (ראו: ע"א 1818/19 עלי נ' אדין , פסקה 14 (18.4.2019); ע"א 7219/19 פלונית נ' פלונית , פסקה 19 (12.11.2019)). ואולם, בענייננו, מבלי להמעיט בקושי הכרוך בפינויו של העותר מן הדירה (אשר ספק אם ניתן להתייחס אליה כאל "בית מגוריו"), נראה כי השיקולים הנגדיים הם אכן בעלי משקל נכבד, ומטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה.

בראש ובראשונה, עיכוב פינויו של המבקש מהדירה יפגע בדיירת נכה שזכאותה לדיור ציבורי הוכרה זה מכבר ואשר מיועדת להתגורר בדירה זו (ראו גם: דברי בא-כוח המשיב 2 בעמוד 3 לפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי). לא שוכנעתי כי יש להעדיף במקרה זה את האינטרס של המבקש אשר, כזכור, פלש לדירה, על פני האינטרס הלגיטימי והחשוב של אותה דיירת. כידוע, הדיור הציבורי בישראל הינו משאב ציבורי מוגבל ויש לחלקו על פי קריטריונים ברורים. יפים לענייננו הדברים הנכוחים שנקבעו בהקשר זה בעע"ם 1663/09 עזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (25.11.2010):

"הדיור הציבורי הוא משאב ציבורי, לא 'כל דכפין ייתי וייכול', אלא אך זכאים [...] מתן אפשרות למערער - שלא הראה את זכאותו לדיור ציבורי - להיכנס בנעליה של המנוחה בנסיבות, יהא בהכרח על חשבונם של נזקקים אחרים הממתינים בתור, ופירושה, כפי שמצביע על כך המשיב 1, אפלייתם לרעה של זכאים לדיור ציבורי. אין עסקינן ב'משחק סכום אפס', אלא במה שאמור להיות מחולק בצדק, על פי אמות מידה וסדרי עדיפויות, לזכאים" ( שם , פסקה י"ט; עוד ראו: עע"ם 8616/06 כהן נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ , פסקה 11 (16.12.2007)).

יתר על כן, את קשיי המבקש בשל פינויו מן הדירה ניתן לרכך, שכן כפי שציין בית המשפט המחוזי, וזאת על יסוד שיחותיו עם גורמי הרווחה הרלוונטיים, ניתן למצוא תוך ימים בודדים פתרון דיור זמני למבקש, ואף לסייע לו במציאת פתרון דיור קבוע.

בנסיבות אלה, נראה כי, כאמור, אף שיקולי מאזן הנוחות תומכים בדחיית הבקשה.

10.

נתתי דעתי לנסיבותיו המורכבות של המבקש ולהתמודדותו היומיומית בחזיתות השונות, וברי כי לא ניתן להקל בכך ראש. ואולם, כאמור לעיל, לא מצאתי להורות על עיכוב פינויו מן הדירה שאליה, כאמור, פלש, תוך עקיפת זכויותיה, כאמור, של דיירת אחרת המיועדת להתגורר בה ואשר כפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצבה הכלכלי קשה יותר.

11.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

יש לקוות שהמבקש ישכיל לשתף פעולה באופן מלא עם גורמי הרווחה בירושלים, וכי הדבר יוביל למציאת קורת גג ראויה עבורו.

משלא הוגשה תשובה ולנוכח מהות ההליך, לא ייעשה צו להוצאות.