ע"א 1736/20 מואייד בדרה נ. קווי הגליל שירות מוניות סדיר בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) מיום 21.1.2020 בת"א 11854-12-17 (להלן: פסק הדין ), וזאת עד להכרעה בערעור. תגובות המשיבים 1 ו-2 לבקשה הונחו על שולחני רק ביום 17.5.2020.

הרקע לבקשה

1.

המשיבה 1 היא חברה פרטית אשר עוסקת במתן שירותי מוניות והסעות ברחבי הארץ (להלן: החברה ). נגד המשיב 3, אשר כיהן כמנכ"ל ויו"ר דירקטוריון החברה בין השנים 2007-2014, הוגשו מספר תביעות על ידי החברה וחלק מבעלי מניותיה. ביום 27.8.2017 ניתן פסק דין (ת"א (חי') 41136-09-15 קווי הגליל שרות מוניות סדיר בע"מ נ' בדרה , להלן: פסק הדין משנת 2017 ) בו נקבע כי המשיב 3 הפר חובת זהירות וחובת אמון בהיותו נושא משרה בחברה כפי שהתגלה עם פרסום דוח ביקורת פנימי בשנת 2010, וחויב לשלם לחברה סך של 1,357,203 ש"ח, שנטל מהחברה שלא כדין, וכן, הוצאות ושכר טרחה בסך 128,700 ש"ח. ביום 11.12.2019 דחה בית משפט זה ערעור שהגיש המשיב 3 על פסק הדין משנת 2017 (ע"א 8413/17 בדרה נ' קווי הגליל שירות מוניות סדיר בע"מ ) .

2.

בניסיונה לגבות את הסכום שנפסק לזכותה בפסק הדין, הגישה החברה תביעה בגדרה ביקשה לקבוע כי שתי דירות מגורים (כמפורט בפסק הדין) הרשומות על שם המבקש, בנו של המשיב 3, הן למעשה בבעלות המשיב 3 וכי רישומן על שם המבקש היווה ניסיון להברחת נכסים. ביום 21.1.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה שהגישה החברה, וקבע כי יש לראות את שתי דירות המגורים הרשומות על שם המבקש כרשומות בחלקים שווים על שם המשיב 3 ואשתו, המשיבה 4. בית המשפט קבע כי הוצגו אותות מרמה רבים בעלי משקל משמעותי ואילו המשיבים 3 ו-4 והמבקש, אליהם הועבר נטל הראיה, כשלו מלהראות כי נהגו בתום לב שלא מתוך מטרה להבריח את הנכסים. להשלמת התמונה, על פי פסק הדין, הדירה הראשונה מושכרת לדיירים מאז סוף חודש יולי בשנת 2017 ובדירה השנייה מתגורר המבקש החל מסוף חודש אוקטובר באותה השנה.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ולצדו, את הבקשה שלפניי. ביום 5.3.2020 ניתן על ידי צו ארעי האוסר על ביצוע שינוי במצב רישום הזכויות במקרקעין נשוא הבקשה.

נימוקי הבקשה ותגובות המשיבים 1 ו-2

3.

המבקש סבור כי טענותיו בערעור מעלות "טעמים כבדי משקל", ודי בטענתו כי בית המשפט המחוזי ביסס קביעותיו על עובדות שלא נטענו במשפט ופגעו בזכות הטיעון שלו כדי ללמד על סיכויי הערעור להתקבל. אשר ל" מאזן הנוחות " טוען המבקש כי משמטרת ביצוע פסק הדין היא מימוש שתי דירות המגורים, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו משפיצוי כספי לא יהווה תחליף לדירות המגורים אם ימומשו, ובפרט ביחס לדירה השנייה בה מתגוררים המבקש ובני משפחתו זה מספר שנים. עוד נטען כי אין בעיכוב פסק הדין כדי לפגוע בסיכויי החברה לממש את הדירות אף אם הערעור יידחה, משזכויות החברה בשתי הדירות מובטחות לה מתוקף הערות האזהרה שנרשמו לטובתה בלשכת רישום המקרקעין.

מנגד, סבורה החברה כי סיכויי קבלת הערעור קלושים משטענות המבקש בערעור מופנות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות אשר קבע בית המשפט המחוזי בפסק דין מנומק. אשר ל " מאזן הנוחות " , החברה טוענת כי עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך הנובע מניהול ההליכים המשפטיים הנוגעים לפעולות המשיב 3 לאורך עשור, עד כי אין בידה לכסות את עלויות ניהול ההליך.

המשיב 2, בנק מזרחי – טפחות בע"מ (להלן: הבנק ), הסכים בתגובתו למתן עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור, וציין כי כל עוד יפרע המבקש את ההלוואות שנטל מהבנק למימון רכישת הדירות מושא הבקשה, לא יפעל הבנק למימוש המשכנתאות.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות המשיבים 1 ו-2, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי ככלל, מי שזכה בהליך משפטי זכאי למימוש פירות זכייתו והגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה את עיכוב ביצועו של פסק הדין.

כך, על בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור להוכיח את התקיימותם של שני תנאים: ראשית, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כך שביצוע ההחלטה מושא הערעור טרם ההכרעה בערעור, יקשה על השבת המצב לקדמותו (ראו למשל, ע"א 6361/19 טלבי נ' אטלס דנה עו"ד - בתפקידה כנאמנת , בפסקה 14 (18.11.2019) (להלן: עניין טלבי ) ).

בענייננו,

ובהתייחס לדירה השנייה, נראה לכאורה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש משדחיית הבקשה משמעה פינויו מהדירה בה מתגורר עם משפחתו

– פגיעה אשר על דרך כלל מטה את הכף לטובת קבלת בקשה לעיכוב ביצוע עד הכרעה בערעור (עניין טלבי, בפסקה 14; ע"א 1818/19

שיך עלי נ' נור אדין , בפסקה 14 (18.4.2019)). ברם, "נטייה טבעית זו אינה אמורה להאפיל באופן מלא על יתר השיקולים. כאשר ההערכה לגבי סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך הינה ברמה נמוכה, ואינה מגיעה כדי רף מינימלי, תידחה הבקשה אף שמדובר בבית מגורים" (רע"א 3518/10 שופר נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , בפסקה 6 (6.9.2010); וראו עניין טלבי, בפסקה 14). כך, ומבלי לקבוע מסמרות, לא התרשמתי כי סיכויי ערעורו של המבקש עומדים ברף הנדרש לקבלת בקשתו, זאת משטענות המבקש מופנות ברובן כנגד ממצאי עובדה ומהימנות בהן לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב למעט במקרים חריגים, ומשנראה, על פניו, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס (ראו ע"א 8261/17 לוי נ' שוקי (יהושע) שועלי-נאמן בפשיטת רגל לנכסי החייב , בפסקה 17

(1.11.2017);

ע"א 8691/13 ברגר נ' יניב , בפסקה 14 (19.1.2014)).

זאת ועוד, בקבלתו את טענות החברה בפסק הדין כאמור, הדגיש בית המשפט המחוזי את הקושי העולה ממועדי רכישת הדירות מושא הבקשה. בית המשפט קבע על בסיס הראיות שהונחו בפניו והעדויות ששמע כי הדירה הראשונה נרכשה מכספי המשיבים 3 ו-4, לאחר שהמשיב 3 ידע על האשמות בעלי המניות נגדו ויכול היה לצפות כי יידרש להשיב את הכספים שנטל שלא כדין. כך, הדירה הראשונה נרכשה שבועיים לאחר שתביעה נגד המשיב 3 נדחתה מטעמים פרוצדורליים תוך שבית המשפט מצא לציין כי יש ממש בטענות כנגד המשיב 3 (פר"ק (חי') 34638/05/10 חנג'ר נ' קווי הגליל שרות מוניות סדיר בע"מ (26.3.2012)). הדירה השנייה, נרכשה באמצעות נטילת משכנתא על הדירה הראשונה שבועיים לאחר שהחברה הגישה בקשת עיקול על הדירה הראשונה. ממכלול הדברים הגיע בית המשפט למסקנה כי הוצגו אותות מרמה רבים שמשקלם משמעותי וכתוצאה מכך העביר אל המבקש והמשיבים 6-3 את הנטל לשכנע כי אכן רכישת הדירות לא הייתה לצורך הברחת נכסים והייתה ממקורותיהם הכספיים, אך הם כשלו בכך. עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי " הנתבעים סרבו להציג מסמכים ולא הציגו בדרך שקופה של אסמכתאות את ענייניהם הכספיים ".

5.

לאור האמור, בקשת עיכוב הביצוע נדחית והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 5.3.2020 מבוטל בזאת.