ע"א 6677/21רועי ליאון נ. איתי סחיש

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 52872-09-12 (השופטת ריקי שמולביץ ), מיום 16.6.2021, במסגרתו חויב המבקש, ביחד עם המשיבים 3-4, לשלם למשיב 1 סכום כספי של 1,642,476 ש"ח נכון למועד בו פתח המשיב 1 תיק הוצאה לפועל נגד המבקש לשם גבייתו.

העובדות הצריכות לעניין

1.

המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב ) הקימו בשנת 2001 או בסמוך לכך, מסעדה על חוף הים בהרצליה. בהמשך הקימו במקום מסעדה נוספת. לצורך ניהול המסעדות הקימו השניים את המשיבה 2 (להלן: החברה ). עם השנים הונפקו מניות נוספות בחברה, חלקם של המבקש והמשיב דולל, ומניות בחברה הוענקו אף לאחרים, ביניהם המשיב 3 (שהמשיב 4 הוא אחיו). בשנת 2012 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי תביעה במסגרתה טען לקיפוחו על-ידי המבקש ואחרים והדרתו מחלקו ברווחי החברה. המשיב עתר בתביעתו לחייב את המבקש ויתר הנתבעים לשלם לו את הסכומים שמגיעים לו, לטענתו, בהתאם לשיעור אחזקותיו הנכון בחברה, על פי הערכתו בסך של 10,437,216 ש"ח, ולחייב את המבקש לשלם לו סכום נוסף של 249,241 ש"ח בגין עסקה משותפת נוספת שכשלה. ביום 16.6.2021, בתום התדיינות ממושכת, נתן בית המשפט קמא פסק-דין בתביעה. בית המשפט קמא מצא, כי המבקש והמשיבים 3-4 נהגו בחוסר תום לב, הפרו את חובת ההגינות, חובת האמונים וחובת הזהירות שחלות עליהם, ובמעשיהם ובהתנהלותם מנעו מהמשיב, שלא כדין, לקבל רווחים שהיה זכאי להם כבעל מניות בחברה ועשו בכך עושר שלא במשפט. בית המשפט חייב את המבקש והמשיבים 3-4, ביחד ולחוד, לשלם למשיב סכומים מצטברים של 1,161,826 ש"ח כמו גם סך בש"ח בשווי של 23,100 ליש"ט (כשלסכומים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה) וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 130,900 ש"ח.

2.

המבקש, המשיב, המשיב 3 כמו גם המשיב 4

לא השלימו עם תוצאות פסק-הדין והגישו כל אחד ערעור מטעמו (ע"א 6702/21 מטעם המבקש; ע"א 6677/21 מטעם המשיב; ע"א 8452/21 מטעם המשיב 3 וע"א 8464/21 מטעם המשיב 4). להבנתי (מכותרת הבקשה לעיכוב ביצוע והתגובה לה) הדיון בערעורים אוחד והם נקבעו לדיון לפני בית משפט זה ליום 2.11.2022.

3.

בחודש יולי 2021, משהמבקש לא שילם את חובו הפסוק לפי פסק-הדין, פתח נגדו המשיב תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק-הדין. ביום 13.12.2021 הגיש המשיב, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בקשה למינוי כונס נכסים על נכס מקרקעין ברחוב בזל 34 בהרצליה שרשום על שם המבקש (להלן: הנכס ). נכס זה עוקל לטובת המשיב בגדרי ההליך קמא עוד בשנת 2015.

4.

בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי הסכום בו חויב בפסק-דינו של בית המשפט קמא הוא סכום דמיוני שאין לו כל אמצעים לשלמו וכי הנכס שהמשיב פועל, במסגרת תיק ההוצאה לפועל למכירתו, לצורך גביית החוב, הוא בית מגוריו. לטענת המבקש, "מאזן הנוחות" נוטה באופן מובהק לטובתו -

אם יעלה בידי המשיב להביא למכירת בית מגוריו ייגרם לו (למבקש) נזק בלתי הפיך, יישאר ללא קורת גג לראשו, ואת הנעשה לא ניתן יהיה להשיב לאחר שיזכה בערעור. בנוסף, לטענת המבקש, קיים חשש משמעותי וכבד כי אם יתקבל הערעור, או חלק ממנו, המבקש לא יוכל להיפרע מהמשיב כדי להשיב לידיו כל סכום שיצליח לגבות. לטענת המבקש, מבדיקה שערך המבקש, לרבות באמצעות חוקר פרטי, התגלה כי אין בבעלות המשיב נכסים של ממש כלל ועיקר – לא רשומים על שמו נכסי מקרקעין כלל ואלו מכוניתו היחידה משועבדת לצד שלישי. לטענת המבקש, למשיב לא ייגרם כל נזק ממשי אם ביצוע פסק הדין יעוכב לפי שעה עד שבית המשפט יכריע בערעור, בשים לב לצו העיקול הרשום לטובת המשיב על הנכס ומש" פרק הזמן בו יוכרע הערעור הינו כאין וכאפס ביחס לפרק הזמן שחלף ממועד הגשת התביעה ועד להיום ". באשר לסיכויי הערעור, טוען המבקש כי בפסק הדין נפלו שגיאות מהותיות ויסודיות שלאורן סיכויי קבלת הערעור גבוהים ביותר, וודאי שאין לומר שהערעור משולל יסוד. המבקש תיאר בבקשתו

בקצרה את השגיאות שנפלו לגישתו בפסק-הדין.

5.

בהחלטה מיום 31.1.2022 הוריתי למשיב להגיש תשובתו לבקשה לעיכוב ביצוע. לאחר בקשות מוסכמות למתן ארכה הוגשה התשובה ביום 3.3.2022.

6.

המשיב, בתגובתו לבקשה, מתנגד לעיכוב ביצוע פסק-הדין. המשיב עומד על הכלל שהשתרש בפסיקה לפיו אין להיעתר לעיכוב ביצועו של חיוב כספי בהיעדר טעמים טובים, דבר שלגישתו אינו מתקיים בענייננו. לטענת המשיב, המבקש הוא איש אמיד אשר מקפיד לרוקן את חשבונותיו בכדי לחמוק מתשלום חובותיו לאחרים, בפרט למשיב. המשיב מסביר כי נאלץ לפעול למינוי כונס נכסים על הנכס משום שזה הנכס היחיד שנותר רשום על-שם המבקש משטרם הספיק להבריח אף אותו מפניו. מדובר בנכס יוקרתי ששוויו מוערך בלמעלה מעשרה מיליון ש"ח. לטענת המשיב העובדה, כי המבקש הוא בעל יכולת כלכלית משמעותית נלמדת מהוצאות נכבדות שהוציא ומוציא לצורך ייצוגו המשפטי; ערובה שהפקיד במסגרת הליך הערעור שהגיש; כמו גם העובדה שמסלק כסדרה את יתרת ההלוואה שנותרה לו לבנק שלטובתו רשומה משכנתא על הנכס. לטענת המשיב, סיכויי ההצלחה של המבקש בערעור קלושים משטענותיו במסגרת הערעור רחוקות מלהצדיק התערבות חריגה בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא בתום התדיינות ממושכת, באשר להתעשרות המבקש על חשבון המשיב במהלך השנים. לטענת המשיב, אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. בניגוד מוחלט לנטען באופן מטעה בבקשה – הנכס אינו "בית מגוריו" של המבקש, המבקש אינו מתגורר בנכס ולפי דו"ח חוקר פרטי שמצורף לתשובה, הנכס מושכר לצד ג' שאף שילם את תשלומי הארנונה בגינו לחודשים ינואר-פברואר 2022. המבקש כבר מספר חודשים לא מתגורר בארץ. בנוסף טוען המשיב שאין כל מקום לחשש המאולץ שמעלה המבקש לפיו אם יתקבל ערעורו לא יהיה לו מניין להיפרע. המשיב מסביר כי אינו חב כספים לאיש והוא בעל איתנות פיננסים מוכחת שאפשרה לו להקים עסקים משמעותיים.

דיון והכרעה

7.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, כך שיינתן סעד זמני המעכב את מימוש הנכס במסגרת הליך ההוצאה לפועל, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

8.

כידוע, בית המשפט של ערעור רשאי לתת סעד זמני לתקופת הערעור "בתנאים שיראו לו"

(תקנה 145(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). שניים הם השיקולים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור:

(א) סיכויי הערעור להתקבל הם טובים;

(ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני, כך שעלול להיווצר קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיזכה בערעור ופסק הדין יבוטל (ע"א 10798/04 בר דוד נ' בר דוד , פסקה 4 (13.12.2004)). בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ , פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (18.4.2005)).

במקרה דנן, סבורני כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי כך שמחד יינתן סעד זמני שמעכב את מימוש הנכס במסגרת הליך ההוצאה לפועל עד לתום בירור הערעור, וזאת כדי למנוע פינוי המבקש מבית מגוריו, ומאידך לא תימנע מהמשיב האפשרות לנסות לגבות החוב ממקורות אחרים של המבקש אותו הוא מתאר כ" בעל יכולת כלכלית משמעותית, אשר מסתיר את נכסיו בעזרת צדדי ג' ומותיר את חשבונותיו ריקים " (בפסקה 9 לתגובה) מבלי שהפנה לתשתית ראייתית לפעולות אלה לאחר מתן פסק הדין.

9.

בפסיקתו של בית משפט זה נקבע לא אחת, כי מקום בו עסקינן בזכויות בנכס מקרקעין שמיועד למגורים, מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, וזאת בשל הקושי הרב שייווצר להשבת המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל, וכן בשים לב להשלכות המידיות והקשות שכרוכות בפינויו של אדם מדירת מגוריו (ראו: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן , פסקה 6 (26.1.2011) ע"א 8136/19

לויט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 15 (20.2.2020); ע"א 4502/17

אביגור יזמות ופיתוח נדל"ן בע"מ נ' עג'מי

בוגנים , פסקאות 10-9 (3.10.2017)). בענייננו, קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים אם הנכס הוא בית מגוריו של המבקש.

בעוד שהמבקש טוען בבקשתו, כמו גם בתצהיר שהובא בתמיכה לה, כי עסקינן בבית מגוריו – לטענת המשיב בתגובתו, שנסמכת על דו"ח חוקר פרטי מטעמו, אין מדובר בבית מגורי המבקש. לאחר שעיינתי בתגובת המשיב על נספחיה נחה דעתי, כי לא עלה בידו, בשלב זה, לסתור את גרסת המבקש כי הנכס משמש למגוריו. מנספחי תגובת המשיב (ביניהם דו"ח החוקר ותצלומים מתוך הודעות שהעלה המבקש לכאורה לרשת חברתית) ניתן להסיק, כי במועד הגשת הבקשה, ביום 26.1.2022, לא שהה המבקש בישראל אלא בקוסטה ריקה וכי הוא שוהה שם מספר חודשים ( 4 חודשים לפי תמלול שיחה שערך החוקר עם אמו של המבקש ביום 13.2.2022 שצורף לדוח החוקר). ברם, מנספחים אחרים שצורפו לתגובת המשיב (ביניהם תכתובת עם באי כוח המבקש וכן בקשה מוסכמת למתן ארכה שצורפו כנספח 10 לבקשה), נלמד כי מדובר בנסיעת עבודה קצובה בזמן, ושהמבקש צפוי לשוב לישראל בתחילת חודש זה (מרץ 2022). לפיכך, תשובת המשיב לא יכולה לשלול מכלל אפשרות כי בשלב בו הוגשה או במועד כתיבת שורות אלו לא שב המבקש לישראל ומתגורר בפועל בנכס. המשיב, בהסתמך על דו"ח החוקר שנערך ביום 14.2.2022, טוען כי הנכס הושכר לאדם בשם איתן בנימין. עיון בדו"ח החוקר מעלה כי החוקר לא ידע לפרט בדו"ח מי הוא אותו אדם שמתגורר בנכס, האם נחתם עמו הסכם שכירות ובמידה וכן לאיזו תקופה. העובדה כי החוקר ידע רק לציין בדו"ח שאותו אדם שילם את תשלומי הארנונה עבור חודשים ינואר-פברואר 2022 בלבד יכולה ללמד כי בחודשים אלו (בהם כאמור שהה המבקש בנסיעת עבודה מתוכננת בחו"ל שפרטים אודותיה מסר עוד בחודש נובמבר 2011) לא התגורר המבקש בנכס ולא כי נמנע מלשוב ולהתגורר בנכס עם חזרתו ארצה. יצוין כי בשיחה שערך החוקר הפרטי עם אמו של המבקש, היא לא ידעה להשיב לשאלת החוקר אם הדירה הושכרה על-ידי המבקש. סבורני כי בנסיבות אלו, בהנחה שמבקש אכן מתגורר בנכס, לא עלה בידי המשיב לסתור את טענת המבקש לפיה, פינויו מהנכס יכביד עליו ביותר. לעומת זאת, המשיב לא העלה אף טענה לפיה עיכוב הליך ההוצאה לפועל למימוש הנכס יגרום לו נזק שאינו בר-פיצוי כספי, ככל שיוכח (ראו גם ע"א 2501/05 , בפסקה 7). לגרסת המשיב, לאור שוויו של הנכס, גם בניכוי החזרי ההלוואות בגינן רשומים שעבודים על הנכס, צפוי להיוותר בידי המבקש סך של למעלה מ-5 מיליון ש"ח

(ראו בה"ש 5 בעמ' 5 לתגובה) ומכאן שאין כל חשש שהיעתרות לסעד הזמני עד לבירור הערעור צפויה לגרום למשיב נזק כספי ממנו לא יוכל להיפרע, אפילו מאותו הנכס ממש. בנסיבות האמורות, שיקולי מאזן הנוחות, ככל שמדובר במימוש הנכס על כל המשתמע בכך, נוטה בבירור לטובת המבקש.

10.

נוכח האמור, ובשים לב לכך שהפסיקה העניקה מעמד בכורה למאזן הנוחות ( ע"א 8797/16

אובצ'ינקוב נ' סופר , פסקה 16 (28.5.2018); ע"א 6988/16

מייליק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 5 (31.10.2016)), די בכך שאומר כי הערעור, גם אם אינו מבטיח, אינו חסר כל סיכוי ( ע"א 8136/19 , שם, בפסקה 16 והאסמכתאות שם; ע"א 2690/17

באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פסקה 12 (6.4.2017)). פסק- דינו של בית המשפט קמא מונה 45 עמודים ועוסק במחלוקות רבות. אף הסעד הכספי בו חויב המבקש מורכב מלא פחות משישה רכיבי תביעה שונים שהתקבלו (ראו בפסקאות 318-319 לפסק-הדין) כשרכיבי תביעה רבים אחרים נדחו ( כזכור, תביעת המשיב נגד המבקש הוגשה על למעלה מ-10 מיליון ש"ח) ובסופו של יום הוגשו על פסק-הדין לא פחות מ-4 ערעורים שונים של צדדים, ביניהם המשיב, שלא השלימו עם תוצאתו.

סוף דבר

11.

הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, במובן זה שהליך המימוש של הנכס בהוצאה לפועל יעוכב עד להכרעה בערעור. מובהר בזאת, למען הסר ספק, כי צו העיקול הרשום על הנכס יוותר על כנו. בנסיבות העניין, משהבקשה התקבלה באופן חלקי, כל צד ישא בהוצאותיו.