ע"א 8354-22 ע"א 8354-22

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) בת"א 28580-11-13 מיום 28.9.2022, במסגרתו נקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה פיצויים בסך של 758,661 ₪, להשיב לה חלק מאגרת בית המשפט, הוצאות משפט, ואת חלקה של המשיבה בשכר טרחתו של המומחה שמונה מטעם בית משפט.

הרקע הרלוונטי לבקשה

1.המבקשת היא חברה העוסקת בבניית פרויקטים למגורים, והמשיבה היא חברה העוסקת בתחום הבנייה ורשומה כקבלן. בחודש יוני 2010 התקשרו הצדדים בהסכם להקמת 83 יחידות דיור ביישוב טללים (להלן: ההסכם). הבנייה הייתה אמורה להתבצע בשלבים, כאשר בכל שלב תזמין המבקשת 5 יחידות דיור מהמשיבה. ההסכם בין הצדדים כלל סעיף שלפיו המבקשת רשאית לבטלו בכל עת לפי שיקול דעתה (להלן: סעיף סיום ההתקשרות).

ביום 14.11.2010 הזמינה המבקשת מהמשיבה 5 יחידות דיור; ביום 28.4.2011 הזמינה ארבע יחידות דיור נוספות, אשר צומצמו בהמשך לשלוש (להלן: ההזמנה השנייה). בסמוך לאותו מועד הוחלט על הקטנת הפרויקט כך שיושלמו רק אותן 8 יחידות שהוזמנו. בסופו של דבר, ביום 12.9.2021 הודיעה המבקשת למשיבה על סיום ההתקשרות ביניהן ועל כוונתה להשלים את הפרויקט באמצעות קבלנים אחרים.

2.המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת לבית משפט קמא אשר כללה שני רכיבים עיקריים: האחד, טענה להפסדי רווח אותם העמידה מטעמי אגרה על הרווח שהיה צפוי להתקבל אצלה בגין ביצוע 27 יחידות דיור; השני, טענה לנזקים כספיים שנגרמו לה בגין הפרת ההסכם על-ידי המבקשת. בין היתר טענה המשיבה כי בהזמנה השנייה הזמינה המבקשת שלוש יחידות דיור ולא חמש; כי המבקשת דרשה ממנה שינויים מהותיים במהלך העבודה; וכי המבקשת שילמה לה סכומים חלקיים בלבד מאלו שהוסכמו ביניהן.

המבקשת הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שטענה שנגרמו לה כתוצאה ממחדלי המשיבה, אשר אילצו אותה להתקשר עם קבלנים נוספים לביצוע תיקונים והשלמת הבנייה של 8 יחידות הדיור. בין היתר טענה המבקשת כי המשיבה בנתה את המבנים שלא על-פי התכניות והמפרטים ונכללו בהם ליקויים; וכי המשיבה נקלעה לאיחורים ניכרים ולא מסרה את יחידות הדיור במועדן.

כן יצוין כי במסגרת ההליך מינה בית משפט קמא את המהנדס אחי קליין כמומחה לבחינת הטענות ההדיות של הצדדים.

3.ביום 28.9.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. תחילה קבע בית המשפט כי המבקשת היא שהפרה את ההסכם. לשיטתו, הזמנת שלוש יחידות בהזמנה השנייה אינה מתיישבת עם ההסכם, והיה בכך אף להעביר מסר למשיבה כי לא יבנו 83 יחידות דיור, באופן שחייב אותה לשקול כיצד להמשיך להתנהל. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי בניגוד לטענת המבקשת, הוסכם על בנייה של 83 יחידות דיור ולא סך מקסימאלי של 83 יחידות דיור. בהתאם לפסק הדין, המשיבה ביקשה לצמצם את הפרויקט לבניית 8 יחידות בלבד, לאחר שהבינה כי האופק הכלכלי שלו נמוך בהרבה משציפתה. טענותיה כנגד המשיבה ביחס לפגמים בהתנהלותה נטענו באופן מלאכותי כדי להצדיק את סיום ההתקשרות בין הצדדים, ותוך שהיא מעכבת עקב כך תשלומים שהגיעו למשיבה. עוד נקבע כי המשיבה התבקשה לגדר שטח עבור 27 יחידות דיור אך לא קיבלה את התמורה בגין עבודה זו.

באשר לטענות המבקשת בדבר אי עמידה בזמנים מצד המשיבה נקבע כי התנהלות המבקשת שלא הייתה מהמשופרות משליכה על טענות אלה; כי חלק מהעיכובים נבעו מעדכונים ושינויים מצד המבקשת; כי ההסכם איפשר למשיבה להשתהות במקרה בו היא לא מקבלת את התמורה המגיעה לה, והיא אף הייתה רשאית לעשות כן משהתחוור לה כי המבקשת לא תעמוד בהזמנת 83 יחידות הדיור.

לאור קביעות אלה, דחה בית משפט קמא את התביעה שכנגד מטעם המבקשת, וקיבל באופן חלקי את התביעה שהגישה המשיבה. נפסק כי על המבקשת לשלם למשיבה את הסכומים שהגיעו לה עד לסיום ההתקשרות בין הצדדים. כך, נפסק כי המשיבה זכאית לפיצוי בגין אובדן רווח ביחס לשתי היחידות הנוספות שלא הוזמנו במסגרת ההזמנה השנייה; להחזר סכום הערבות שמימשה המבקשת; לתשלום בגין "עבודות נוספות"; להחזר בגין קיזוזים שערכה המבקשת בשל עיכובים מצד המשיבה; ולתשלום בגין עבודות שבוצעו ולא שולמו כפי שהן נקבעו בחוות דעת המומחה. טענת המשיבה לפיצויים בגין אובדן רווחים של יתר היחידות של הוזמנו - נדחתה.

ביום 31.10.2022 ניתן על-ידי בית משפט קמא צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שהתעתדה המבקשת להגיש.

4.ביום 6.12.2022 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ולצדו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי.

בבקשתה טוענת המבקשת כי מתעוררים סימני שאלה כבדים אודות מצבה הכלכלי של המשיבה. לכן, ככל שיועברו כספים לידיה, ישנו חשש ממשי שכספים אלה ישמשו לתשלום חובותיה וכי אם הערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להיפרע ממנה. בהקשר זה היא טענה כי החברה מוגדרת כ"מפרת חוק" ואינה משלמת אגרות שנתיות; כי במסגרת ההליך בבית משפט קמא העידה המשיבה כי היא אינה פעילה וכי אין לה הכנסות משנת 2013; וכי בראשית ההליך הגישה המשיבה בקשה לפטור אותה מתשלום אגרת בית משפט תוך שטענה כי הפסיקה את פעילותה וכי חשבון הבנק שלה הוגבל.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טענה המבקשת כי לא מדובר בערעור חסר סיכוי ואף להפך. כך נטען בין היתר כי המבקשת שילמה בגין גידור 27 היחידות בעוד שהמשיבה לא העלתה כל טענה בעניין זה. לטענתה, יש בכך כדי לשלול את מסקנת בית משפט קמא לפיה היו פגמים בהתנהלותה שהצדיקו את האטת קצב העבודה של המשיבה.

עוד היא טענה כי פסיקת פיצוי בגין אובדן רווח של שתי היחידות עומד בסתירה לקביעה העקרונית לפיה המשיבה אינה זכאית לפיצוי בגין אובדן הרווחים שכן היא ויתרה על פיצוי זה במסגרת סעיף סיום ההתקשרות; כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע שהפיצוי אותו העריך המומחה עומד על סך של 172,973 ₪, שכן סכום זה עודכן על-ידיו בהמשך לסך של 135,907 ₪; כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע פיצוי בגין "עבודות נוספות" מאחר שסכום זה נכלל בפיצוי שאמד המומחה; וכי הערבות מומשה כדין לצורך ביצוע תיקונים שאין לגביהם מחלוקת. המבקשת הוסיפה וטענה כי לא היה מקום לדחות את התביעה שכנגד מאחר שביחידות הדיור שנבנו נמצאו ליקויים, וגם המומחה עמד על הנזקים שנגרמו לה.

על יסוד האמור טענה המבקשת שיש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין ולחילופין, על הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית משפט עד להכרעה סופית בערעור.

5.המשיבה טענה בתשובתה כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין. היא הדגישה כי מדובר בפסק דין הקובע סעד כספי, כאשר ההלכה בהקשר זה היא שאין בעצם הגשת הערעור כדי לעכב את ביצועו. מעבר לכך סיכויי הערעור הם קלושים שכן הערעור מופנה בעיקרו לממצאי עובדה שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. כמו כן, המשיבה ציינה כי גם היא הגישה ערעור על פסק הדין במסגרתו השיגה על גובה הסכום שנפסק.

באשר למאזן הנוחות נטען כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח שמצבה הכלכלי אינו שפיר וכי קיים חשש שהכספים שישולמו לא יושבו. טענות המבקשת בהקשר זה נסמכות על טענות ומסמכים שצירפה המשיבה לבקשה לפטור מתשלום אגרה שהגישה בבית משפט קמא ושנדחתה. המבקשת עצמה התנגדה לבקשת הפטור מאגרה ולכן היא מושתקת מלטעון כי מצבה הכלכלי של המשיבה הוא רע. עוד הוסיפה המשיבה כי משנדחתה בקשתה לפטור מתשלום אגרה, היא שילמה את האגרות בסך כולל של 110,390 ₪, את שכר הטרחה למומחה בסך של 8,3635 ₪ והוצאות משפט.

המשיבה ביקשה כי ככל שבית המשפט יעכב את ביצוע פסק הדין, יופקד הסכום בחשבון הנאמנות של בא-כוחה.

דיון והכרעה

6.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

כידוע, ככלל, הגשת ערעור על פסק דין לא תעכב את ביצועו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאם תידחה הבקשה והערעור יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 978/05 עירית תל-אביב יפו נ' גורן (1.12.2005); רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי (28.5.2002)). בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", כאשר מקובל לראות במאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (ראו מיני רבים: ע"א 5432/16 סמואל נ' רונן, פסקה 16 (31.1.2017) (להלן: עניין סמואל); ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר (28.5.2018)).

7.אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור (שעל פני הדברים לא ניתן לקבוע לגביו כי הוא ערעור סרק), אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת המבקשים.

אומנם, כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי, הנחת המוצא היא שמאזן הנוחות נוטה ככלל לטובת הזוכה בפסק הדין. זאת מאחר שביצוע פסק הדין לא יצור בדרך כלל מצב בלתי הפיך ואף אם הערעור יתקבל, ניתן יהיה להשיב למערער את הכספים ששילם (רע"א 3540/13 פלונים נ' בית החולים אל מוקסד אלח'ירייה (11.8.2013)). יחד עם זאת, מצב כלכלי קשה של הזוכה יכול להוות שיקול לעיכוב ביצוע תשלום פסק דין, אם הציג המבקש תשתית ראייתית ועובדתית בדבר הקושי להיפרע מהזוכה אם ערעורו יתקבל (ראו למשל: ע"א 7017/12 סיגמא וויב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ, פסקה 11 (2.12.2012); ע"א 6479/13 בני אור אחזקות בע"מ נ' גיא ויקטור שבת (3.11.2013)). ככל שהמבקש מבסס תשתית ראייתית ראשונית ניתן להעביר את הנטל אל המשיבה, שבידיה הנתונים בדבר מצבה הכספי, להציג תשתית עובדתית נגדית להפרכת הטענה (ראו למשל: ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc (10.3.2014)).

8.במקרה דנן הגישה המשיבה כאמור בקשה לפטור מאגרה עם הגשת פתיחת ההליך בבית משפט קמא. לאור בקשה זו על נימוקיה, אני סבורה כי המבקשת עמדה בנטל הנדרש ממנה להוכיח כי קיים חשש שהיא תיתקל בקשיים לגבות בחזרה את הכספים שישולמו למשיבה היה ויתקבל הערעור. זאת מאחר שהמשיבה עצמה טענה באותה בקשה כי היא ובעל המניות היחיד שלה קרסו כלכלית ואין ביכולתה להמשיך בביצוע עבודות בניה נוספות. משכך, נראה כי אכן קיים חשש שביצוע פסק הדין יותיר את המבקשת מול שוקת שבורה אם הערעור אכן יתקבל.

המשיבה לא הציגה בתשובתה תשתית עובדתית מספקת להפרכת החשש, ובכלל זה היא לא טענה כי מצבה הכלכלי יציב ולא הבהירה האם כיום היא חברה פעילה. למעשה, עיקר טענתה הייתה כי המבקשת מושתקת מלטעון כי מצבה הכלכלי רע לנוכח התנגדותה לבקשת הפטור מאגרה. משהמבקשת עצמה טענה בדבר העדר יכולת כלכלית לשלם סכום נמוך מזה שבו היא עשויה להיות מחויבת בהשבה אם יתקבל הערעור, אינני סבורה שדי בטענה זו כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

יתרה מכך, אינני סבורה כי העובדה שהבקשה לפטור מאגרה לא התקבלה בסופו של דבר והמשיבה עמדה בתשלום האגרה ובתשלום למומחה בסך כולל של כ-194,000 ₪, כדי להפיג את החשש. זאת מאחר שהסכום שעשוי להיפסק אם יתקבל הערעור (סכום הכולל לא רק את השבת הכספים שישולמו על-ידי המבקשת, כי אם גם חשיפה לסכומים נוספים שיפסקו בגין טענות המבקשת בתביעה שכנגד), גבוה מהסכומים ששולמו זה מכבר על-ידיה.

9.מבלי לגרוע מהאמור, הרי שטענות המבקשת נוגעות כאמור לחשש שלא ניתן יהיה לגבות חזרה את הכספים אם יתקבל ערעורה. היא לא טענה כי היא עצמה אינה יכולה לשלם את הסכום הפסוק ולכן, וכדי לאזן בין האינטרסים של הצדדים, אני סבורה שעל המבקשת להפקיד את מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין בקופת בית המשפט. אם כך ייעשה – לא ייפגעו האינטרסים של המשיבה שכן אם הערעור יידחה, היא תוכל לגבות את הסכום שהופקד.

10.אשר על כן, המבקשת תפקיד את מלוא הסכום שנפסק לחובתה בקופת בית המשפט העליון בתוך 20 ימים ממתן החלטה זו.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בבקשה דנן בסכום של 5,000 ₪.