ע"א 276-23 ע"א 276-23

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן) מיום 19.12.2022 בת"א 58698-03-17, בו חויבה המבקשת, יחד ולחוד עם משיבות 7-6, לשלם למשיבים 1 ו-3 סך של 4,739,236 ש"ח וכן לשאת בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות שונות נוספות בהן נשאו במסגרת ההליך.

הרקע לבקשה

1.המבקשת היא חברה קבלנית הפועלת בתחום הבנייה. משיב 1 הוא תושב הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ), יזם וקבלן בתחום הבנייה (להלן: המשיב). משיבות 3-2 הן חברות שהוקמו על ידי המשיב העוסקות בתחום הבנייה (להלן: החברות). משיבות 7-6 הן עמותות שזכו במכרז להקמת יחידות דיור ביישוב קרני שומרון (להלן: העמותות ו-הפרויקט, בהתאמה), ופרסמו מכרז מטעמן לביצוע עבודות הבנייה בפרויקט (להלן: המכרז). משיב 4 (להלן: חנימוב) ומשיב 5 הם מקימי העמותות ומנהליהן. משיבה 9 אף היא חברה קבלנית ומשיב 8 הוא בעל המניות העיקרי בה. טיבה של מערכת היחסים בין כלל הצדדים האמורים בנוגע לביצוע עבודות הבנייה בפרויקט היא שעמדה במוקד התביעה שהגישו משיבים 3-1 לבית המשפט המחוזי.

2.העובדות שלא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים הן כי המבקשת הגישה הצעה לביצוע עבודות הבנייה במכרז, כי לימים על יסוד הצעה זו נחתם בינה לבין העמותות הסכם לביצוע עבודות הבנייה בפרויקט, וכי בהמשך מינתה המבקשת את משיבה 9 לקבלן המשנה שלה. המחלוקת בין הצדדים נסובה על מעמדם של המשיב והחברות בהתקשרות זו. על פי טענתם של המשיב והחברות, הם אלה שהיו הצד האמיתי להסכם עם העמותות ולא המבקשת. בכתב התביעה נטען כי כבר בשלב שבו העמותות זכו במכרז להקמת יחידות הדיור הוצע למשיב על ידי חנימוב לבצע את עבודות הבנייה בפרויקט. לשם השתתפותו במכרז הוא הקים את החברות, אולם בסופו של דבר הוסבר לו כי התאגידים החדשים שהקים אינם עומדים בסיווג כושר הבנייה הנדרש במכרז. על כן המליץ לו חנימוב לאתר חברת בנייה ישראלית בעלת סיווג מתאים אשר תסכים להיות המתמודדת הרשמית במכרז. זאת כאשר בפועל, אם חברה זו תזכה, הפרויקט יבוצע על ידי המשיב והוא זה שיקבל את התמורה בגינו למעט אחוזים בודדים מהתמורה שיוותרו בידי אותה חברה. המשיב אימץ המלצה זו ובסופו של דבר התקשר עם המבקשת, כאשר על פי טענתו היה ברור לצדדים כי הוא זה שיבצע את העבודות בפועל והוא הצד האמיתי להסכם מול העמותות.

3.בכתב התביעה טענו המשיב והחברות כי הם נוצלו על ידי המבקשת ויתר המשיבים לצורך ביצוע עבודות הבנייה בפרויקט אולם בסופו של דבר לא שולמה להם התמורה המגיעה להם והם אף נאלצו לשלם מכיסם לעובדים ולספקים של הפרויקט. על רקע זה הם עתרו בתביעתם לחיוב כלל המשיבים בפיצוי בסך כולל של 9 מיליון ש"ח. בתוך כך התבקש בית המשפט בין היתר לבטל את זכאותה של המבקשת לעמלה ולהשיב למשיב את העמלה שגבתה בסך של כ-716,000 ש"ח; וכן לחייב את העמותות לשלם למשיב סך של כ-4.7 מיליון ש"ח, המהווים יתרת התשלום המגיעה לו לטענתו בגין ביצוע העבודות. הסכום הנתבע מהעמותות התבסס על תביעה שהגישה המבקשת נגד העמותות ונגד רוכשי יחידות הדיור בפרויקט, בה נתבע סכום זהה (להלן: ההליך הנוסף).

4.העמותות טענו בהגנתן להיעדר יריבות חוזית בינן לבין המשיב. נטען כי הן התקשרו עם המבקשת בלבד ורק שימשו כצינור להעברת הכספים מרוכשי יחידות הדיור למבקשת. המבקשת טענה גם היא להיעדר יריבות, בציינה כי לא הייתה לה כל מערכת יחסים חוזית עם המשיב והחברות. היא זו אשר התקשרה עם העמותות והיא זו אשר ביצעה את העבודות, בין בעצמה ובין באמצעות קבלני המשנה שלה – משיבים 9-8. המשיב והחברות שימשו למעשה קבלני משנה של משיבים 9-8, וכל טענה יש להפנות אליהם בלבד.

5.בפסק דינו מיום 19.12.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה באופן חלקי. בית המשפט מצא כי המשיב הוא זה שהגיש את ההצעה למכרז והוא שביצע את עבודות הבנייה בפועל, בעוד שההתקשרות בין העמותות לבין המבקשת נעשתה למראית עין בלבד. נקבע כי על פי הדין חוזה למראית עין בטל, אולם אין בכך כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה. בענייננו, תוצאותיו של החוזה כבר קיימות בשטח שכן יחידות הדיור כבר נבנו ולא ניתן להשיב את הגלגל לאחור, אולם יש להגן על זכותו של המשיב בהיותו אדם שלישי שרכש זכויות בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה. נוכח האמור קבע בית המשפט כי המשיב ומשיבה 3, אחת החברות שבבעלותו כאמור (להלן: החברה), זכאים לקבל את יתרת חובות הפרויקט בסך של כ-4.7 מיליון ש"ח. בית המשפט קבע כי אמנם הסכום שנפסק נתבע רק מהעמותות, אולם יש להטילו הן על העמותות והן על המבקשת, יחד ולחוד. זאת משעה שבמסגרת ההליך הנוסף הוסכם בין העמותות לבין המבקשת כי המבקשת תגבה את הסכום האמור ישירות מרוכשי יחידות הדיור, וכך נעשה בפועל. עם זאת נקבע כי אין מקום לחייב את המבקשת להחזיר את העמלה ששולמה לה שעה שהדבר נעשה בהתאם להסכמות בין הצדדים. עוד חייב בית המשפט את המבקשת והעמותות בתשלום הוצאות נוספות לטובת המשיב והחברה, לרבות שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 120,000 ש"ח. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. זו הבקשה שלפנַי.

תמצית טענות הצדדים

6.בבקשה נטען כי הן המשיב והן החברה שקועים בחובות וחסרי יכולת כלכלית. כך עולה למשל מתצהיר העדות הראשית שהגיש המשיב בהליך בבית המשפט המחוזי, על פיו למשיב ולחברה חובות לספקים בסך של למעלה מ-7 מיליון ש"ח וחובות לעובדים בהיקף של כ-3 מיליון ש"ח. המשיב והחברות אף הודיעו לבית המשפט המחוזי כי הכספים שיתקבלו בידיהם כתוצאה מתביעתם מיועדים להחזר חובותיהם. נוכח האמור ברי כי כל סכום שיועבר אליהם על פי פסק הדין לא יוחזר למבקשת אם תזכה בערעורה. המבקשת הוסיפה כי העובדה שהמשיב תושב הרש"פ תקשה על גביית הכספים, וכי חיובה של המבקשת בתשלום הפיצוי למשיב ולחברה בעת הזו יביא לכניסתה המיידית להליך חדלות פירעון. עוד טענה המבקשת כי סיכויי ערעורה גבוהים, וזאת בין היתר בשים לב לכך שנפסק לחובתה סכום העולה באופן משמעותי על הסכום שנתבע ממנה במסגרת התביעה, כאשר הסעד שהיא כן נתבעה בו נדחה על ידי בית המשפט. המבקשת הבהירה כי המשיב והחברות לא ביקשו לתקן את כתב התביעה נגדה ורק בסיכומיהם כללו טענה לפיה יש לחייב גם את המבקשת בסכום בו נתבעו העמותות, ולא היה מקום להורות כן. בהקשר זה גם נטען כי אין כל יסוד לקביעת בית המשפט כי כל הכספים מצויים בידי המבקשת. סיכוייו הגבוהים של הערעור גם נובעים מכך שלא היה כל מקום לקבוע כי המשיב והחברה הם צד שלישי תם לב לחוזה למראית עין מקום בו לשיטתם הם אלו שיזמו את החוזה.

7.העמותות הצטרפו לטענות המבקשת והוסיפו כי בכוונתן להגיש ערעור משלהן על פסק הדין.

8.המשיב והחברה טענו מצדם כי דין הבקשה להידחות. תחילה הם ציינו כי מאז הגשת הבקשה ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה בבקשת המבקשת לביטול עיקולים שונים שהוטלו לאחר מתן פסק הדין ולמניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדה. במסגרת החלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי ככל שהמבקשת תפקיד בתיק בית המשפט ערבות כספית אוטונומית ובלתי מותנית בסך של 2 מיליון ש"ח וכן תשלם למשיב ולחברה את הוצאות המשפט שנפסקו לטובתם בתוך 30 יום – יבוטלו העיקולים ויעוכבו הליכי ההוצאה לפועל נגדה. המשיב והחברה טענו כי הגם שהם סבורים כי לא מתקיימים התנאים לעיכוב ביצוע פסק הדין, הם מסכימים לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו. לגופו של עניין הדגישו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שעה שכפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, לא ניתן להבטיח כי הם לא יימצאו עצמם בסופו של יום מול שוקת שבורה. זאת מפני שהמבקשת היא חברה בע"מ שכבר הסתבר בהליך כי יש לה כוח רב במניפולציות משפטיות, והיא יכולה לנתב את פעילותה לגוף חדש מבלי שתהיה למשיב ולחברה יכולת לגבות את הסכום שנפסק לטובתם.

9.המשיב והחברה הוסיפו כי הטענה לפיה אם יבוצע פסק הדין המבקשת תיכנס להליך חדלות פירעון לא נתמכה באסמכתא כלשהי ואין לקבלה. מה גם, שעצם הסכום הגבוה שנפסק לחובת המבקשת מעלה חשש כבד כי היא תפעל להברחת נכסיה כאשר מדובר בגוף שנקבע לגביו כי היה שותף למעשי רמיה. אשר לטענות לעניין מצבם הכלכלי של המשיב והחברה, נטען כי בקשה שהוגשה מטעמם למתן פטור מתשלום אגרה בהליך קמא נדחתה תוך שנקבע כי המשיב בעל יכולת כלכלית. מה גם, שההחלטה שניתנה באותה בקשה למתן פטור מאגרה התבססה בין היתר על טענת המבקשת כי למשיב יש יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, ומשכך היא מושתקת מלטעון כעת טענה הפוכה. על כך יש להוסיף כי מצבו הכלכלי של המשיב נגרם בשל התנהגותם חסרת תום הלב של המבקשת ויתר המשיבים, ועל כן המבקשת מנועה מלהסתמך על המצב הכלכלי האמור כדי לבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין. יש גם לדחות את הטענה כי העובדה שהמשיב תושב הרש"פ תקשה על המבקשת לגבות את הכספים חזרה במקרה הצורך, שכן עובדה זו לא הפריעה למבקשת להתקשר עמו וליתן לו לבנות עבורה את יחידות הדיור. בכל הנוגע לסיכויי הערעור נטען כי פסק הדין "מדבר בעד עצמו וזועק את זעקת הדל אשר הנתבעים חברו יחדיו, לעשוק את כל כספו". מה גם, שפסק הדין נסוב על קביעות עובדתיות ועל הערכת מהימנות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. בנוגע לטענה כי המבקשת חויבה בסכום גבוה מזה שבו היא נתבעה, נטען כי בהליך קמא הוצג מסמך לפיו המבקשת תשפה את העמותות בכל סכום שייפסק לחובתן ולכן גם סיכוייה של טענה זו נמוכים.

10.בתגובת המבקשת לתשובת המשיב והחברה נטען כי בהחלטתו של בית המשפט בבקשה לביטול העיקולים צוין כי טענת המבקשת לעניין גובה חיובה ביחס לסכום שנתבע "עשויה לעמוד" וכתוצאה מכך אף הופחת סכום העיקולים. בית המשפט גם ציין באותה החלטה כי אין להתעלם מכך שהמבקשת לא תוכל לגבות את הכספים בחזרה אם ישולמו למשיב, ומשכך הנזק שעשוי להיגרם לה רב. דברים אלה נכונים גם לגבי הוצאות המשפט בהן חויבה המבקשת, בסך כולל של כ-400,000 ש"ח, שגם אותן לא תוכל לגבות בחזרה אם יתקבל הערעור. עוד טענה המבקשת כי יש לדחות את טענות המשיב לעניין המניעות להעלות טענות שונות, שאין להן כל עיגון בדין.

דיון והכרעה

11.לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

12.אכן, הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 8152/22 מלכין נ' חורי, פסקה 7 (23.1.2023); ע"א 7604/22 ורדי נ' קוואלטי קרדיט פאנד שותפות מוגבלת, פסקה 5 (18.1.2023)). ביצועו של פסק דין יעוכב רק במקרים שבהם הצביע המבקש על התקיימותם של שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות: סיכויי הערעור להתקבל טובים; ומאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 8666/22 בוקבוזה נ' עו"ד גד שילר, פסקה 7 (11.1.2023); ע"א 7253/22 משה נ' צם, פסקה 9 (1.1.2023)). ואמנם, במקרים שבהם מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו, הנחת המוצא היא כי התשלום הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך. על כן עיכוב ביצוע פסק דין כספי ייעשה רק במקרים שבהם הראה המבקש כי אם יתקבל ערעורו, יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב לו את הכספים ששילם (ע"א 6550/22 Mouly Valerie נ' Marie-Therese Jobe, פסקה 8 (19.12.2022); ע"א 8142/22 גזאל נאסר – בפירוק נ' דפראוי, פסקה 6 (11.1.2023); ע"א 8354/22 בניני בר אמנה חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' ו.י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ, פסקה 7 (15.12.2022)). עם זאת, מצאתי כי מקרה זה מצדיק חריגה מן הכלל.

13.ראשית, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. כפי שציינה בבקשתה, בתצהיר העדות הראשית שהגיש המשיב בהליך קמא הוא הצהיר כי מצבם הכלכלי שלו ושל החברה אינו מן המשופרים. כך הוצהר בין היתר כי בעקבות האירועים המתוארים בכתב התביעה הוא מכר מגרשים שהיו בבעלותו הפרטית ותכשיטים של בני משפחתו, עשה שימוש בחסכונות אישיים, לווה כספים מקרובי משפחה וגייס הלוואות מגורמים שונים (סעיף 62 לתצהיר); כי המשיב והחברה חווים קשיים כלכליים משמעותיים (סעיף 105 לתצהיר); וכי נותרו להם חובות לספקים בסך של למעלה מ-7 מיליון ש"ח (סעיף 107 לתצהיר). לכך יש להוסיף גם את המסמך שהציגה המבקשת, המלמד על דירוג האשראי הנמוך של החברה והכולל המלצה להתקשר עמה בעסקאות בתמורה למזומן או כנגד בטחונות מלאים בלבד. המשיב והחברה בתגובתם לא הכחישו זאת ולא הציגו אסמכתאות המוכיחות אחרת, זולת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.3.2017 בה נדחתה בקשתם לפטור מתשלום אגרה. ברם לא זו בלבד שהחלטה זו ניתנה כשנה וחצי לפני הגשת תצהיר העדות הראשית, כל שנקבע בה הוא כי המשיב לא תמך את בקשתו באסמכתאות ומסמכים מתאימים (ולא למותר לציין כי בבקשה שלגביה ניתנה אותה החלטה טען המשיב עצמו כי אין ביכולתו הכלכלית לשאת בתשלום האגרה). לא בכדי אפוא קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו בבקשה לביטול העיקולים, כי "אין להתעלם מחוסר האפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. דהיינו: העדר האפשרות לגבות בחזרה את הכספים אם ישולמו [למשיב], תושב השטחים שאינו אזרח ישראלי, במידה והערעור יתקבל בכל זאת. בנסיבות אלה הנזק שעשוי להגרם למבקשת, גדול מאוד" (שם, פסקה 28). על כך יש להוסיף כי על פניו, ומבלי לטעת מסמרות בדבר, טרוניית המבקשת ביחס לחיובה בתשלום בסך של 4.7 מיליון ש"ח מקום שבו היא נתבעה על סך של כ-700,000 ש"ח אינה משוללת יסוד (ויוער כי גם בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו בבקשה לביטול העיקולים כי טענה זו "עשויה לעמוד").

14.לצד האמור ומנגד ניצב החשש שמא אם יידחה הערעור, המשיב והחברה עשויים למצוא עצמם לפני שוקת שבורה. ברם בשים לב לכל האמור לעיל, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק את דחיית הבקשה במלואה. מה גם שניתן לתת מענה מסוים לחשש זה, גם אם חלקי, בדרך של הפקדת ערבויות. בהתחשב אפוא במכלול הנסיבות המפורטות לעיל, כמו גם בהתחשב בעובדה שהחיוב בפסק הדין הושת על המבקשת ועל העמותות יחד ולחוד, מצאתי כי האיזון אליו הגיע בית המשפט המחוזי בעניין ביטול העיקולים יפה גם לעניין עיכוב ביצוע פסק הדין. היינו כנגד הפקדת ערבות כספית בסך של 2 מיליון ש"ח על ידי המבקשת ותשלום ההוצאות שהושתו עליה, יעוכב פסק הדין עד להכרעה בערעור.

אשר על כן בכפוף למילוי התנאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי לביטול העיקולים אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. ככל שהמבקשת לא תפקיד ערבות כספית בסך של 2 מיליון ש"ח ולא תשלם למשיבים 1 ו-3 את ההוצאות בהן חויבה עד ליום 2.3.2023, צו עיכוב הביצוע יפקע והם יוכלו לפעול לביצוע פסק הדין. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.