ע"א 393/22יוסף חיים אסולין נ. עו"ד יעקב לנגה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' עאסי ) בפש"ר 24039-04-13 מיום 13.10.2021, בגדרה אושר הסכם מכר נכס מקרקעין – המהווה, לטענת המבקש, דירת מגוריו. זאת, במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל בעניינה של גרושת המבקש, היא המשיבה 3 לבקשה דנא (להלן: החייבת ).

2.

בליבת הבקשה ניצבת טענת המבקש, לפיה רישום הזכויות בנכס (מחציתו על שם המבקש ומחציתו על שם החייבת) אינו משקף את מצב הזכויות לאשורו; שכן, הנכס נפדה ויצא מידי החייבת כעשור טרם כניסתה להליכי חדלות פירעון – כך שהוא מהווה קניינו הבלעדי של המבקש. על-כן נטען, כי החלטת בית משפט קמא בדבר אישור הסכם המכר שנערך ביום 06.05.2021 בין הנאמן לנכסי החייבת (להלן: הנאמן ) לבין צד ג', בטעות יסודה.

רקע עובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי

3.

הנכס מושא הבקשה שבכותרת הוא שתי יחידות דיור בבית דו-משפחתי המצוי ברחוב היוגב 84-82 אופקים, על המקרקעין הידועים כחלקות 12-11 בגוש 39568 בחברה המשכנת אזורים בנין (1965) בע"מ וברמ"י (לעיל ולהלן: הנכס ). כאמור, בהתאם למצב רישום הזכויות בנכס, מחזיקים המבקש והחייבת, כל אחד מהם, במחצית הזכויות בכל אחת מיחידות הדיור. חרף רישום הזכויות כאמור, מוסכם על הכל כי בבעלות החייבת זכויות מופחתות מאלו הרשומות על שמה – וזאת לאור תשלומי משכנתא ששולמו על-ידי המבקש. בהתאם לשמאות שנערכה לנכס, מוערך שוויו בסך של כ-1,310,000 ש"ח.

4.

מכירתו של הנכס אושרה כאמור במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל בעניינה של החייבת עוד משנת 2013, כאשר צו כינוס הנכסים ניתן לה בו, לבקשתה, ביום 15.04.2013. בהתאם לנתונים אשר פורטו בתשובת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס הרשמי ) – היקפן של תביעות החוב שאושרו נגד החייבת עומד על סך כולל של 107,000 ש"ח; וכן הוגשה נגדה תביעה נוספת מטעם עיריית אופקים בגין אי-תשלום ארנונה על הנכס, בסך של 140,000 ש"ח.

5.

בחלוף כשלוש שנים ממועד פתיחת הליכי פשיטת הרגל, עלה בידי הנאמן לגלות כי חלק מן הזכויות בנכס עוד רשומות על שמה של החייבת. בשלב זה, הן לשיטת המבקש והן לשיטת החייבת, רישום הזכויות בנכס לא שיקף את מצב הזכויות לאשורו – ולטענת שניהם אותה עת, מלוא הזכויות בנכס הן בבעלות המבקש בלבד.

כך ביום 22.05.2016, הוגשה על-ידי החייבת – ביוזמתה היא – בקשה לבית המשפט המחוזי בקשר עם זכויותיה הרשומות בנכס. בתוך כך נטען על-ידה, כי אמנם 50% מהזכויות בנכס רשומות על שמה, אך למעשה – היא ויתרה עליהן שנים רבות קודם לכן . ולכן הובהר – כי העובדה שהנאמן אינו פועל לצורך בירור והכרעה לגבי מצב זכויותיה בנכס, מעכבת את התקדמות ההליך בעניינה שלא לצורך.

בעקבות דברים אלו, ביום 18.05.2017 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו התייצבות והמצאת מסמכים, ובכלל זאת עתר לחיוב המבקש להתייצב במשרדו לצורך בחינת מצב הזכויות בנכס. בהמשך אף ניתן על-ידי בית המשפט צו הבאה, משהמבקש לא התייצב לחקירה.

6.

בחלוף עוד כשנתיים,

ביום 06.02.2019 – היינו, למעלה משש שנים לאחר פתיחת הליכי פשיטת הרגל, התקיים דיון לפני בית המשפט המחוזי (המותב הקודם בתיק, כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס ), במסגרתו נחקר המבקש בנוגע לזכויותיו בנכס. במסגרת החקירה עמד המבקש על גרסתו – התואמת אותה עת את גרסת החייבת – ולפיה, חרף הרישום כאמור, החייבת היא חסרת זכויות בנכס, ואלו הועברו לו במלואן במסגרת הליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים.

בתום הדיון, הורה בית המשפט למבקש להמציא את כל המסמכים המוכיחים את טענתו ביחס לזכויותיו בנכס בתוך 30 ימים. בהמשך, ביום 07.03.2019, ניתנה למבקש ארכה להמצאת המסמכים עד ליום 24.03.2019 – אולם אלו לא הומצאו על-ידו .

7.

משלא הומצאו המסמכים על-ידי המבקש, הוגשה ביום 11.11.2019 בקשה לפירוק השיתוף בנכס מטעם הנאמן. בתגובה לכך, הוגשה ביום 19.12.2020 הודעה מטעם ב"כ המבקש דאז, ולפיה הוא אינו מייצג עוד את המבקש והוא מפנה אותו לקבלת ייצוג מהסיוע המשפטי. כן הובהר בהודעה, כי למיטב ידיעתו נמצא המבקש במצב רפואי קשה מאוד ואולי אף מאושפז בבית החולים. משכך, התבקשה ארכה בת 30 ימים לצורך הגשת תגובה מטעם המבקש לבקשה לפירוק שיתוף גופא.

בנקודת זמן זו – השתנתה גרסת החייבת , לראשונה. כך בתשובתה הלאקונית לבקשה לפירוק שיתוף מיום 18.11.2019 נטען על-ידה, כי כל המפורט בבקשת הנאמן הם הדברים כהווייתם, ומשכך "החייבת תבקש לאשר את הבקשה בהקדם, החלטה אשר תקדם את ההליך ותסיים את עינוי הדין המתמשך ממנו היא סובלת ארוכות". מעבר לכך, לא פורט ולא בואר על-ידי החייבת מדוע עד עתה טענה ההפך מכך – היינו, שהיא חסרת כל זכויות בנכס.

8.

משלא הומצאו המסמכים מטעם המבקש חרף ארכה נוספת בת 30 ימים שניתנה לו ביום 09.01.2020, ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה לפירוק שיתוף בנכס ביום 23.01.2020, ללא קבלת עמדת המבקש. החלטת בית המשפט נומקה בכך שהחייבת הביעה הסכמתה לפירוק השיתוף, וכן שהמבקש לא טרח להגיב חרף הארכה שניתנה לו (להלן: ההחלטה בפירוק שיתוף ), וזו לשון ההחלטה:

"לאחר עיון בבקשה, לה הסכימה החייבת, ומשלא טרח המשיב – הגרוש של החייבת להגיש תשובתו למרות ארכה שניתנה לו בהחלטתי מיום 09.01.2020 דין הבקשה להתקבל לפירוק שיתוף בפיקוח של בית משפט של פשיטת רגל. בכך, יהיה כדי להעשיר את קופת הכינוס. לצורך כך, ימציא המנהל המיוחד תוך 7 ימים חיר (הצעת מחיר – ח.כ.) של 3 שמאים להערכת שווי הנכסים ולאחר אישור זהות השמאי, תוגש חוות דעת שמאי".

9.

בחלוף כשנה נוספת, ביום 30.12.2020, ניתנה החלטת בית המשפט על הודעת הנאמן בדבר ביצוע שמאות לנכס. במסגרת החלטה זו הורה בית המשפט למבקש להודיע תוך 15 ימים האם הוא מבקש לפדות את חלקה של החייבת בנכס בהתאם להערכת השווי של הנכס בחוות דעת השמאי. כאשר "בהעדר הודעה כאמור, יקדם הנאמן את הליכי פירוק השיתוף על מנת שניתן יהיה לממש את זכויות החייבת בנכס לטובת קופת הכינוס".

10.

בחלוף כארבעה חודשים נוספים, הוחלף המותב בתיק לכב' השופט ע' עאסי . משלא הייתה לפניו הודעה עדכנית על אודות סטטוס הליכי המימוש, הורה בית המשפט לנאמן להגיש הודעת עדכון מטעמו – וזו הוגשה ביום 11.04.2021. במסגרת ההודעה עודכן בית המשפט, כי הנאמן פועל בימים אלה לקיום התמחרות, וכי לאחר מכן תוגש על-ידו בקשה מתאימה לצורך אישור המכירה.

11.

ביום 19.04.2021, היינו מספר ימים לאחר הגשת הודעת העדכון מטעם הנאמן בדבר כוונתו לקדם את הליכי מימוש הנכס, הוגשה בקשה לעדכון פרטי המייצג של המבקש. הבקשה כאמור הוגשה מטעם באת-כוחו בהליך שם, אשר מונתה על-ידי עמותת "לא מפקירים פצועים בשטח", עמותה התומכת בהלומי קרב (להלן: העמותה ). זה המקום לציין, כי לטענת המבקש, זכאותו לקבלת סיוע כאמור נובעת משכך שאין ידו משגת, לצד הכרתו על-ידי משרד הביטחון ושירותי הפסיכיאטריה כמי שסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית.

12.

לאחר מינויה, הוגשה על-ידי באת-כוחו של המבקש ביום 27.04.2022 בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה לפירוק שיתוף. בתוך כך נטען, כי המבקש לא היה מודע באופן ממשי להתקדמות ההליכים בתיק ואלו הובהרו לו אך לאחרונה; ובנוסף, כי הוא הניח, בשגגה, שהוא עדיין מיוצג וכי המסמכים שנדרש להציג אכן הועברו לידי בית המשפט (להלן: הבקשה לעיון מחדש ). כן צורפו לבקשה אסמכתאות שתכליתן לבסס את הטענה בדבר זכויותיו הבלעדיות של המבקש בנכס – המצדיקות לטעמו את עצירת הליכי המימוש שהחלו. הנאמן התנגד לבקשה כאמור; וכך גם החייבת בתשובה שהוגשה מטעמה.

עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשה לעיון מחדש, הוגשה ביום 23.05.2022 על-ידי הנאמן בקשה לאישור מכר הנכס לידי צד שלישי (להלן: הבקשה לאישור מכר ) – ושתי הבקשות נקבעו לדיון לפני בית משפט קמא.

13.

דיון כאמור התקיים לפני בית המשפט המחוזי ביום 13.10.2021, בנוכחות כל הצדדים. בפתח הדיון הודיעה ב"כ המבקש כי קיבלה את התיק לפני חצי שנה דרך העמותה; כי מדובר בנסיבות מצערות, בן אדם שלא מתפקד, מטופל על-ידי עובדים סוציאליים – ולמעשה, אינו עושה כמעט דבר בכוחות עצמו. לגופם של דברים, ביקשה ב"כ המבקש להבהיר מדוע רישום הזכויות השגוי נובע מהתרשלותו של הבנק בלבד – כך שאין מקום לנשל את המבקש מזכויותיו בנכס. בסוף הדיון, ביקשה ב"כ המבקש לעכב את ההליכים כדי לאפשר למבקש לפנות בתובענה לפסק דין הצהרתי בנוגע לזכויות בנכס.

14.

החלטת בית משפט קמא ניתנה מיד בסופו של הדיון (בתוך פרוטוקול הדיון), לאחר שעזבו הצדדים את האולם – היא ההחלטה מושא ההליך כאן. לשם שלמות התמונה יצוין, כי לטענת המבקש ההחלטה לא נשלחה מטעם בית המשפט לצדדים עד ליום 01.12.2021.

במסגרת ההחלטה אישר בית המשפט את הסכם המכר למכירת מלוא הזכויות בנכס (של המבקש ושל החייבת) לצד ג'. אשר לבקשת המבקש לעיון מחדש נקבע – כי זו הוגשה בשיהוי ניכר, וכי המבקש לא הוכיח כי חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש. כן עמד בית המשפט על כך שהמבקש והחייבת אינם מתגוררים בנכס (שלגבי כך – אין הצדדים תמימי דעים, כפי שיובהר להלן).

ועוד במסגרת החלטה זו, התייחס בית המשפט – לגופה – גם לשאלת זכויותיו של המבקש בנכס. בתוך כך נקבע, כי במסגרת ההסכם מיום 07.07.2020, מכוחו טוען המבקש שזכויות החייבת בנכס הועברו לו – נקבעו תנאים להעברה, ומשאלו לא התקיימו על-ידי המבקש, יש לראות את ההסכם כבטל. כן בואר, כי המבקש לא עמד בתנאים שנקבעו, שכן אין לו אישור ממשרד השיכון והוא לא העביר את זכויות החייבת בנכס על שמו, וכך בהחלטה:

"מעבר לנדרש יצוין כי, ההסכמה אליה מפנה המשיב מיום 07.07.2002 הייתה מותנית בקיום התנאים על ידי המשיב, שמהבירורים שנערכו בבית המשפט, לרבות בדיון האחרון מהיום, עולה כי לא התקיימו במלואם עד עצם היום הזה ".

על החלטה זו הוגש הערעור, ולצדו (בהמשך) בקשה לעיכוב ביצוע הליכי המכר – הנדונה לפניי עתה.

הגשת הערעור מטעם המבקש – ועתירתו למתן סעד של עיכוב ביצוע

15.

בהחלטתי בתיק מיום 22.06.2022, עמדתי על כך שהתיק שבנדון הובא לעיוני בחלוף

כשישה חודשים ממועד הגשת הערעור – ולאור בקשה למתן החלטה וקביעת מועד דיון שהוגשה מטעם ב"כ המבקש ביום 21.06.2022. כן עמדתי על כך, כי לא הוגשה מצד המבקש בקשה נפרדת לעיכוב ביצוע ההחלטה כמתבקש – אולם מקריאת נימוקי הערעור עולה כי זו שלובה הייתה בין עתירותיו. מן הטעם הזה, למעשה, לא נדונו טענותיו של המבקש בנדון, עד למועד האמור.

16.

לצד פגמים אלו בהתנהלותו של המבקש, עמדתי גם על מספר עובדות שבלטו לעיניי בקשר עם ייצוגו של המבקש, כמו גם ביחס לאופן ניהול ההליכים בעניינו בגדרי הליך פשיטת הרגל. מן הטעמים שפורטו שם, ראיתי לנכון לאפשר למבקש להגיש הודעת עדכון על אודות מצב הליכי המכר בגדרי תיק פשיטת הרגל; ובראי שינוי הנסיבות שיתואר, ככל שימצא המבקש לנכון לעמוד על מתן הסעד של עיכוב ביצוע – לאפשר לו להגיש בפרק הזמן האמור בקשה נפרדת ומנומקת.

17.

ואכן, בקשה כאמור הונחה לפניי ביום 28.06.2022 – ובהתאם להחלטותיי מיום 30.06.2022 ומיום 14.07.2022, הוגשו עמדותיהם של הנאמן, הכונס הרשמי והחייבת, ביחס לבקשה.

18.

יצוין, כי עד להכרעה בבקשה לעיכוב הביצוע, ניתן על-ידי ביום 30.06.2022 צו ארעי – כך שהליך המכר המתנהל לפני בית המשפט המחוזי עוכב, וזאת עד להכרעה בבקשה כאמור או עד למתן החלטה אחרת.

19.

בטרם אכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, מצאתי להדגיש שתיים: האחת , כי מכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים עולה, כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים אשר לשאלה אם המבקש מתגורר בנכס מושא המכר, אם לאו. כפי שיובהר, איני מוצא מקום להידרש להכרעה בשאלה זו במסגרת ההחלטה דנא, שכן כך או אחרת – אין במשקלה הסגולי של איזו מטענות הצדדים בנדון כדי לשנות מהמסקנה אליה אגיע, כפי שיפורט בסוף דבריי;

ושנייה , היא העובדה שערעורו של המבקש הוגש ביחס להחלטה לאישור מכר בלבד, שהיא לכאורה החלטה טכנית במהותה. כך, טוענים הנאמן והחייבת כי ההחלטה לפירוק שיתוף הזכויות בנכס היא ההחלטה בגדרה הוכרעו זכויותיו המהותיות של המבקש בנכס – והיא מהווה החלטה חלוטה שלא ניתן עוד לערער בגינה. אולם, גם ביחס לכך, לא מצאתי מקום בעת הנוכחית ובאכסניה הדיונית של החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע – להכריע בשאלה זו. זאת, בפרט, נוכח העובדה כי במסגרת החלטת בית משפט קמא בבקשה לאישור מכר, דן בית המשפט גם בשאלת זכויותיו המהותיות של המבקש בנכס – ועל קביעות אלה, אין מחלוקת כי עומדת למבקש זכות ערעור ממילא.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

20.

לטענת המבקש , שגה בית משפט קמא עת אישר את מכר הנכס מושא הערעור שבכותרת, שעה שלחייבת אין כל זכויות בו, וזה נפדה ויצא מידיה כעשור טרם כניסתה להליכי חדלות פירעון. כן הובהר, כי הנכס משמש כדירת מגוריו, וזאת בניגוד לטענת המשיבים שלא כך הוא.

21.

בכל הנוגע לזכויותיו בנכס, בתמצית, טוען המבקש כי הנכס יצא מידי החייבת לפני כ-17 שנה , כחלק מהסכם הגירושין שנחתם ואושר על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע עוד ביום 21.01.1996 (מ"א 1979/95); וכן בהתאם להסכם מאוחר יותר בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ביום 26.11.2002 (תמ"ש 007112/97). על אף האמור, ונוכח הנסיבות והאירועים אשר פורטו בכתב הערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע, טרם עלה בידי המבקש להסדיר את רישום מלוא הזכויות בנכס על שמו – גם במועד זה.

במנותק מאירועים אלה נטען, כי בחלוף למעלה מעשר שנים מחתימת אחרון ההסכמים בין המבקש לבין החייבת – פנתה החייבת להליכי חדלות פירעון; וכי רק שלוש שנים מאוחר יותר גילה הנאמן על זכויותיה הרשומות בנכס והחל לפעול למימושן, וזאת חרף טענותיו של המבקש בנוגע לזכויותיו הבלעדיות בו. למעשה, זו גם הייתה גרסתה של החייבת עד שחזרה בה ממנה. משכך, לא היה מקום לאשר את פירוק השיתוף בנכס, מלכתחילה, ולא היה מקום לאשר את המכר בהמשך – ובית משפט קמא הולך שולל על-ידי החייבת והנאמן.

22.

כן הובהר על-ידי המבקש, כי נוכח מצבו הנפשי המעורער, ובשל המגבלות הרפואיות והנפשיות מהן הוא סובל – לא פנה המבקש לקבלת סיוע משפטי רציף במסגרת הליך פשיטת הרגל, ומשכך גם לא היה בידו להבין את ההשלכות החמורות של היעדר שיתוף פעולה מצדו. הוא מצדו סבר, כי העביר לידי הנאמן את כלל המסמכים הרלוונטיים (ייפוי כוח להעברת הבעלות ופסק דין חלוט משנת 2002) – וכי די בכך לצורך הוכחת זכויותיו.

לעניין זה הודגש, כי לאורך כל ההליך המשפטי שהתנהל לפני בית משפט קמא, אף גורם לא נתן משקל ראוי למצבו הנפשי המעורער של המבקש ועל היעדר יכולת התפקוד והבנת המציאות המשפטית – ובעיקר, היעדר יכולת להבין את ההשלכות המהותיות של ההחלטות שניתנו על חייו. משכך גם, לא עלה בידי המבקש להשלים את אותם מסמכים שנתבקשו בהחלטת בית המשפט מיום 06.02.2019, לאחר חקירתו – ולא מן הטעם של התעלמות מהחלטות בית המשפט.

23.

הנאמן

מתנגד לבקשה. לטענתו, מדובר בתיק פשיטת רגל המתנהל למעלה מ-9 שנים – וכי רק לאחר קיום הליכים ארוכים וממושכים, ולאחר שניתנה למבקש אפשרות להוכיח את טענותיו, ניתנה ההחלטה לפירוק שיתוף זכויותיהם של המבקש והחייבת בנכס, ובהמשך – מכירתו בשוק החופשי. כן הובהר, כי טרם מתן ההחלטה למכירת הנכס, הוצע למבקש לרכוש את חלקה של החייבת בנכס, אולם הוא סירב. לצד זאת נטען, כי הנכס אינו משמש למגורי המבקש; כי המבקש השתהה ולא פעל להגשת בקשה לעיכוב ביצוע המכירה כנדרש על-פי דין; וכי הבקשה לפירוק שיתוף (המכריעה בשאלת זכויות המבקש בנכס) חלוטה ממילא – ומחדליו של המבקש שקפא על שמריו, הם אלו שגרמו למכירת הנכס כפי שהוא.

אשר למאזן הנוחות נטען, כי קבלת הבקשה משמעה סיכול הליך המכירה והחזרת תיק פשיטת הרגל שנתיים לאחור. שכן, הקונים הודיעו לנאמן כי עקב הימשכות ההליכים, לא יוכלו להמתין עוד עד לדחיית טענות המבקש וכי בכוונתם לחזור בהם מהרכישה בהעדר הכרעה בשבועות הקרובים. משכך מציע הנאמן, לחלופין, כי הליך מכירת הנכס יימשך – לרבות קבלת התמורה וביצוע פינוי; ואילו התמורה שתתקבל מהקונים תשמר בנאמנות בחשבון הנאמן, כך שככל שהערעור יתקבל – התמורה בניכוי הוצאות המכירה תועבר למבקש.

24.

החייבת

מתנגדת אף היא לבקשה. מוקד טענותיה נוגע לאופן המלאכותי בו הוגשה הבקשה לעיון מחדש על-ידי המבקש, במטרה לייצר לעצמו זכות ערעור, וגם ערעור זה הוגש ממילא לא במועד. זאת, בעוד שההחלטה המהותית בגדרה נדונו טענות הצדדים באריכות (ההחלטה לפירוק השיתוף בנכס) – היא החלטה חלוטה וסופית.

לגופם של דברים נטען, כי החובות בגינם נפתח הליך פשיטת הרגל בעניינה – הם "החובות העיקריים" בגינם נפתח תיק המימוש בקשר לנכס, ואלו הם החובות אותם התחייב המבקש לשלם כנגד קבלת בעלותו בדירה, אך הוא לא עשה כן. בפרט נטען, כי המבקש לא מילא אחר חיוביו מכוח הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ואושר על-ידי בית המשפט ביום 21.01.1996; וכן לא עמד בהסכם הנוסף שנחתם בין הצדדים ואושר על-ידי בית משפט ביום 07.07.2002. בהינתן אלה נטען, ההסכם השני בטל, כך שלמבקש אין זכויות בנכס מכוחו. משכך, סיכויי הערעור הם קלושים ביותר, ומאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתה נוכח הנזקים הרבים שנגרמו לה (הפרשי ריביות, ריביות חריגות, הוצאות מימוש, פגיעה בחופש וכיו"ב).

25.

הכונס הרשמי

טוען, כי בכל הנוגע לסיכויי הערעור, דומה כי אלו הם לכאן ולכאן, ונדמה כי הערעור מצריך בירור. כך נטען, כי ישנן אינדיקציות המלמדות כי הייתה כוונה מצד החייבת להעביר את זכויותיה בנכס למבקש (כך על פי ההסכם שנערך ביום 07.07.2002 ואושר על ידי בית משפט לענייני משפחה; וכך גם בהודעת החייבת עצמה לבית משפט קמא מיום 22.05.2016 בגדרה טענה כי ויתרה זכויותיה בנכס). אולם מנגד נטען, כי המבקש לא הגיב להחלטות בית המשפט, על אף הארכות שניתנו לו לעשות כן; וכי גם בקשתו לעיון חוזר בהחלטה לפירוק שיתוף נתבקשה בשיהוי ניכר.

אשר למאזן הנוחות נטען, כי ככל שהליך המכר לא יעוכב ייתכן כי יגרם למבקש נזק בלתי הפיך – שכן הבעלות בנכס תועבר לרוכשים, ולא יהיה ניתן עוד להשיב את המצב לקדמותו. ומנגד, ככל שההליך יעוכב, ייגרם נזק למספר צדדים – לנושי החייבת שממתינים לפירעון חובם מזה שנים; לחייבת שהליך פשיטת הרגל בעניינה מתעכב; וכן לרוכשים – שיחזרו בהם מהעסקה ככל שמסירת הנכס תעוכב. עוד הוסף, כי בניגוד לטענת המבקש אין מדובר בדירת מגוריו. בשקלולם של כל אלו, סבור הכונס הרשמי כי יש לעכב את הליך המכר – אולם לצד זאת, נוכח התעלמותו הממושכת של המבקש מהחלטות בית משפט קמא, יש להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערובה. לחלופין, ככל שלא יעוכבו הליכי המכר, מסכים הכונס הרשמי למתווה שהוצע על-ידי הנאמן, לפיו התמורה ממכירת הנכס תישמר בנאמנות עד לבירור הערעור.

דיון והכרעה

26.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מכר הנכס, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

27.

כידוע, הנחת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי להצדיק עיכובו של ביצוע פסק דין שעליו נסב הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות )). על בעל דין המבקש לחרוג מכלל זה, להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים – סיכויים טובים לזכייתו בערעור, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על בעל הדין להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 370/21 אגסי אחזקות נדל"ן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 12 (01.12.2021)). בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר לא אחת נקבע כי הבכורה מוקנית לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (ע"א 3269/22 יורם כהן נ' כונס הנכסים , פסקה 6 (13.06.2022); ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר, פסקה 16 (28.05.2018); ע"א 6988/16 מייליק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 5 (31.10.2016)).

28.

בעניינו, כרוכה בתוך מערך שיקולים זה גם העובדה, כי לטענת המבקש – מדובר בדירת מגוריו. כאמור בראשית דבריי, שאלה זו טרם הובהרה, והצדדים חלוקים ביחס אליה. במובן זה, ככל שאכן מדובר בדירת מגורים אשר תביא לפינויו של בעל הדין המתגורר בה – הנטייה תהא להיעתר לעיכוב הביצוע המבוקש משיקולים של מאזן הנוחות. שכן, הדעת נותנת כי יש להבחין בין נכס מקרקעין המשמש למגורי בעל הדין המבקש את עיכוב הביצוע, לבין נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה, אשר מימושו מגלם בתוכו נזק כספי בלבד הניתן לפיצוי (ע"א 1796/14 חלילה נ' נפתלי , פסקה 11 (17.04.2014); ע"א 4858/20 סיבוני נ' עיריית תל אביב יפו , פסקה 7 (22.07.2020)). זאת, בשל הקושי המובהק שייווצר להשבת המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל, כמו גם בשים לב להשלכות המידיות והקשיים הכרוכים בפינוי אדם מדירת מגוריו (ראו למשל: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן , פסקה 6 (26.01.2011)). אמנם, גם במקרים אלו, אין מדובר בעיכוב ביצוע "אוטומטי", וכל מקרה יבחן לפי נסיבותיו הייחודיות (ע"א 7448/20 פלוני נ' פלוני , פסקה 12 (11.11.2020); ע"א 5310/21 מוחמד מוקסקס נ' מוחמד זרעיני , פסקה 17 (09.09.2021)).

מכאן לנסיבות המקרה שלפניי.

29.

בראי כל האמור לעיל, מבלי לקבוע מסמרות, וכפי שגם סבר הכונס הרשמי בעמדתו – נדמה כי הערעור שלפניי מצריך בירור , ואין מדובר בערעור חסר כל סיכוי (ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות , פסקה 12 (06.04.2017)). אומנם, לא ניתן להתעלם ממחדליו הבולטים של המבקש – שלהם תרומה ניכרת לכך שטענותיו לגופם של דברים, לא הובאו לפני בית משפט קמא בטרם אושר פירוק השיתוף בנכס; ובהמשך, אושרה מכירתו. אולם לצד זאת, אף אם אהיה נכון אני לזקוף מחדלים אלו לחובת המבקש עצמו בנסיבות העניין, סבורני כי אין בכך כדי לאיין את הצורך בבירור מצב הזכויות בנכס לאשורו – וזאת, בפרט, בשים לב לגרסתה המשתנה של החייבת. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בראי כך, שעל פני הדברים, משנת 2002 ועד אשר הוגשה הבקשה לפירוק שיתוף מטעם הנאמן, משך 17 שנה – לא הועלתה מטעם החייבת כל טענה לזכויות בנכס, ונראה גם כי לא בוצעה על-ידה פעולה כלשהי למימוש זכויותיה הנטענות בו.

כן מצאתי להדגיש לעניין זה, כי שאלת בירור הזכויות מושתתת ברובה על מחלוקת עובדתית מתוחמת – והיא האם שולמו על-ידי המבקש תשלומי המשכנתא בגין הנכס, אם לאו. זאת, בהתייחס לשני פסקי הדין החלוטים שהוצגו על-ידי המבקש, מהם עולה, לכאורה, כי החייבת אכן ויתרה על זכויותיה בנכס. מיצויו של בירור זה חשוב בעיניי, ביתר שאת, לאור העובדה כי אף אם תוכחנה זכויותיה של החייבת בנכס – בראי מצבת חובותיה, יכול ויש מקום לתת את הדעת גם על הצורך במימוש שתי יחידות הדיור. ובפרט – לו יוכח כי המבקש אכן מתגורר ביחידת דיור אחת.

עוד יצוין, כפי שציינתי בהערותיי טרם דיון והכרעה, בכל הנוגע לטענות הנאמן והחייבת על כך שההחלטה לפירוק שיתוף בגדרה הוכרעו זכויות המבקש בנכס, היא חלוטה – כי איני סבור שיש בעובדה זו כדי להציב משוכה בלתי עבירה בפני המבקש כאן. ודוק, הגם שהחלטה לפירוק שיתוף הנכס ניתנה זמן רב לפני ההחלטה לאישור מכר מושא הערעור דנן, דווקא בגדרי ההחלטה לאישור המכר דן בית המשפט המחוזי – מהותית – בשאלת זכויותיו של המבקש בנכס. קביעותיו של בית המשפט בעניין זה מהוות חלק בלתי נפרד מההחלטה מושא הערעור, ולגביהן אין מחלוקת כי רשאי היה המבקש להגיש את ערעורו דנן.

30.

אשר לשיקולים של מאזן הנוחות, סבורני כי אלו מטים את הכף לטובת המבקש. כפי שציין הכונס הרשמי בתשובתו, ככל שלא יעוכב הליך המכר, ייתכן כי יגרם למבקש נזק בלתי הפיך – שכן הבעלות בנכס תועבר לרוכשים, ולא ניתן יהיה עוד להשיב את המצב לקדמותו. דברים אלו מקבלים משנה תוקף אם הנכס אכן משמש את המבקש כדירת מגוריו.

אל מול אלה, ניצב הנזק אשר עלול להיגרם למשיבים – אך משקלו של זה, לטעמי, נמוך משמעותית. אכן, ער אני לטענה כי עיכוב הביצוע יכול שיביא לביטול הסכם המכר המותנה שנחתם בין הנאמן לבין הרוכשים. אולם, בדומה לכל הסכם מכר המתגבש במסגרת הליכי חדלות פירעון – תוקפו מותנה, תמיד, באישורו של בית המשפט. יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דברי השופט א' לוי בעניין בן בסט :

"זכייתו של מציע בהליך מימוש נכסים, לעולם תהיה טעונה אישורו של בית המשפט. אישור זה אינו פורמאלי, ועל בית המשפט לתת את דעתו לכלל השיקולים והאיזונים העומדים ביסודה של פקודת פשיטת הרגל, ובכללם: טובת הנושים, טובתו של פושט הרגל, והנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, וביניהן נסיבות הקנייה, זהות הקונה, ומהות הנכס הנמכר" (ע"א 2000/01 בן בסט נ' הנאמנה בפשיטת רגל על נכסי בן בסט , פ"ד נט(1) 481, 496 (2004) (לעיל ולהלן: עניין בן בסט )).

ודוק, תניה זו מהווה חלק בלתי נפרד מתנאי הרכישה, וכך גם הותנה בנסיבות המקרה כאן (סעיף 2.2 וסעיף 13 להסכם המכר). בראי כך, לא מצאתי טעם מדוע להעדיף את אינטרס ההסתמכות של הרוכשים על-פני זכויות הקניין (הנטענות) של המבקש. לא למותר לציין, גם, כי ממילא מדובר בנכס מקרקעין – כך שהשיהוי במימושו אינו כרוך כדרך הכלל בהפחתת ערך, אלא דווקא ההפך מכך. ובפרט, שעה שהתמורה שהוסכמה עם הרוכשים נמוכה משומת הנכס בכמה מאות אלפי שקלים.

אשר לטענה בדבר העיכוב הצפוי בהליכי פשיטת הרגל וסיומם – גם בראי זכויותיהם של הנושים המבקשים לפרוע את חובם; כאמור, מדובר בטענות כבדות משקל הנוגעות לזכות הקניין של המבקש. במובן זה סבורני, כי הנזק בדמות עיכוב נוסף בהליכים המתנהלים ממילא משך עשור , נסוג מפני הנזק אשר עלול להיגרם למבקש מכך.

דברים אלו נכונים גם בהתייחס לטענת החייבת בדבר העיכוב בסיום הליכי פשיטת הרגל, מנקודת מבטה. מבלי להתעלם מתכליות היסוד החשובות של הליך פשיטת הרגל – ובהן, אפשרותו של החייב לסיים את ההליך בזמן סביר ולפתוח דף חדש בחייו, סבורני כי בנסיבות העניין – שעה שאף לוּ עומדות לחייבת זכויות בנכס, הרי זו החייבת שנמנעה מלדווח עליהן בראשית ההליך, ועד חלוף למעלה משש שנים עם שינוי גרסתה. במובן זה, אין לה לחייבת להלין אלא על עצמה.

31.

מסקנתי כאמור נתמכת גם בעמדתו של הכונס הרשמי – שסבור אף הוא כי יש מקום לעכב את ההחלטה לצורך בירור טענות המבקש. זאת, שעה שסיכויי הערעור בוודאי אינם קלושים; ובפרט מן הטעם של מאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקש באופן מובהק. אולם, בניגוד לעמדתו של הכונס הרשמי, אינני סבור כי יש להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערובה מצד המבקש. הטעם העיקרי לכך הוא מצבו הכלכלי הנטען של המבקש, בהתייחס לשיקולים הרלבנטיים להתניית סעד זמני בהפקדת ערובה (רע"א 8010/08 פלקסר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ , פסקה 7 (26.03.2009); רע"א 5780/19 גרינשפון נ' בן הרוש , פסקה 11 (24.10.2019) (להלן: עניין גרינשפון ); רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1) 529, 534 (2001)) – והחשש כי חיוב הפקדת ערובה בנסיבות דנא, עלול להציב מחסום בלתי-עביר בפני המבקש לבירור טענותיו (רע"א 2900/22 אללה נ' יורופן גי אר בע"מ , פסקה 11 (31.07.2022); רע"א 5570/20 מורפוט בע"מ נ' אמיר פ"ת (1987) נאמנות והשקעות בע"מ , פסקה 9 (24.08.2020); עניין גרינשפון , פסקה 11; דודי שוורץ "סעדים זמניים – קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי" מחקרי משפט יג(2) 441, 456 (1996)).

32.

סוף דבר : הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מכר נכס המקרקעין עד להכרעה בערעור, מתקבלת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.