ע"א 486/19 יורשי המנוח יוסף צבן ז"ל נ. חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ

1.

עניינה של החלטה זו "בקשה דחופה לסעד זמני בערעור ולעיכוב ביצוע" של החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון ) בפר"ק 34085-01-16 מיום 19.12.2018, בגדרה נדחתה בקשה לאישור מכירת נכס מקרקעין בירושלים, בגוש 30075 חלקה 104 (להלן: הנכס ), ונקבע כי "המהלכים לקראת אכיפת השיעבוד [על הנכס – י' א' ] יתנהלו כסדרם וכהלכתם".

רקע והליכים קודמים

2.

המשיבה 1, חברת חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ (להלן: החברה ) מצויה בהליכי פירוק למעלה מעשור. במסגרת ההליכים, נתגלעה מחלוקת בין המבקשים למשיב 3, בנק הפועלים (להלן: הבנק ), באשר לזכויותיהם בנכס.

המבקשים טענו כי הם רכשו 40% מהזכויות בנכס מכוח עסקה שבוצעה בשנת 1990 אשר לא הסתיימה ברישום, ואילו יתר הזכויות נותרו בידי החברה, אשר שיעבדה את זכויותיה בנכס לטובת הבנק. מנגד, הבנק טען כי הנכס שועבד בשלמותו לטובתו, והחל לפעול למימושו.

ביום 21.6.2009 חתמו המבקשים והבנק על הסכם שבו צוין כי המבקשים טוענים לזכויות בנכס, וכי הבנק ישמור "על זכותו להיפרע רק מתוך 60% מהזכויות" בו. כן הוסכם כי תוגש בקשה למינוי כונס נכסים למימוש הנכס, וכי לאחר מתן צו הכינוס תינתן למבקשים זכות לבחור בין רכישת יתרת הזכויות בנכס שאינן בבעלותם (60% מהזכויות), לבין מכירת הנכס בשלמותו בכינוס נכסים וקבלת 40% מהתמורה.

3.

בסמוך לאחר מכן הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים על זכויות החברה בנכס (בש"א 4299/08). בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' בן עמי ) נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 10.2.2011, וקבע בין היתר כי אף שלמבקשים זכות קניין שביושר על 40% מהנכס, אין בכך כדי למנוע את מימושו מאחר שהם יהיו זכאים ל-40% מהתמורה עבורו. משכך, מונה המשיב 2 ככונס נכסים על זכויות החברה בנכס וזאת "לשם אכיפתם של השעבודים הרשומים לטובת הבנק", כלשון ההחלטה.

4.

המגעים למימוש הנכס נמשכו מספר שנים, ולבסוף חתמו המשיב 2 והמבקשים על הסכם מכר, אשר במסגרתו סוכם כי המבקשים ירכשו את יתרת הזכויות בנכס שאינן בבעלותם, כך שהנכס יהיה בבעלותם המלאה. ההסכם הובא לאישורו של בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 6.9.2018. אולם, המנהל המיוחד של החברה שמונה לעסוק בנכס במסגרת הליכי הפירוק (להלן:

המנהל המיוחד ) התנגד לבקשה, בטענה כי אין תוקף להסכם המכר שבין הבנק לבין המבקשים, וממילא אין הצדקה להציע את הנכס למבקשים בטרם יוצע למכירה לרבים, כנהוג בהליכי מימוש נכסים.

5.

בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון ) אימץ את עמדת המנהל המיוחד בהחלטתו בפר"ק 34085-01-16 מיום 19.1.2019, וקבע כי אין בהסכם "כדי לחייב את הליך הפירוק", וזאת בין היתר מאחר שלא ניתן להסכם תוקף של החלטה מחייבת על ידי בית המשפט. משכך, ובהעדר הסכמת המנהל המיוחד למכירת הנכס למבקשים, הורה בית המשפט המחוזי כי הנכס יוצע לרבים למכירה, כנהוג.

6.

המבקשים לא השלימו עם החלטה זו, והגישו לבית משפט זה ערעור ועימו הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

7.

המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתם – ועל כן יש להיענות לבקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין ולמתן סעד זמני.

בפרט, טוענים המבקשים כי מכירת הנכס תגרום לפגיעה בלתי הפיכה בהם באופן שיסכל את הערעור; בעוד שעיכוב פסק הדין אינו צפוי להסב נזק כלשהו לחברה או לנושיה.

8.

המנהל המיוחד מתנגד לבקשה, שכן לטענתו מאזן הנחות אינו נוטה לטובת המבקשים. לטענת המנהל המיוחד, אם תוגש בעתיד הצעה למכירת הנכס לצד שלישי והמבקשים יסברו כי יש בכך כדי לפגוע בזכויותיהם, "תהא הדרך פתוחה בפניהם להגיש בקשה לעיכוב הביצוע או לצו מניעה זמני", כלשונו. עוד נטען, כי לעיכוב במימוש הנכס עלולה להתלוות ירידה בערכו עד למועד מימושו, באופן שיפגע בנושים.

9.

המשיב 4, כונס הנכסים הרשמי התנגד אף הוא לעיכוב ביצוע ההחלטה, תוך שהצטרף לנימוקיו של המנהל המיוחד; והמשיבה 7, חברת "סנטר 1" אשר הגישה הצעה מתחרה לרכישת הנכס התנגדה לבקשה מטעמים דומים.

10.

המשיבים 2 ו-3 הותירו את ההחלטה "לשיקול דעתו של בית המשפט", כלשונם.

דיון והכרעה

11.

הלכה היא כי על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין או סעד זמני משהוגש ערעור להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. נקבע כי בין שני שיקולים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, פוחת הנטל להראות כי סיכויי הערעור גבוהים – ולהיפך (ע"א 976/18 הנאמן על נכסי כהן נ' בר חן (7.5.2018)). כן נקבע כי על דרך הכלל, מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע מבין השניים (ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר ( 28.5.2018)) .

12.

בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, באופן אשר עשוי להצדיק את עיכוב ביצוע ההחלטה ומתן סעד זמני שיורה על עיכוב הליכי מימוש הנכס.

החלטת בית משפט קמא אינה סותמת את הגולל על האפשרות כי הנכס יימכר למבקשים, וזאת משני טעמים מרכזיים. ראשית, ייתכן כי הצעת המבקשים לרכישת הנכס תזכה גם לאחר שיוצע הנכס למכירה בדרכים המקובלות; ושנית, כל הצעה עתידית למכירת הנכס תובא לאישורו של בית המשפט המחוזי – ומשכך ככל שיהיה בהצעה כדי לקפח את זכויותיהם, תעמוד לרשותם האפשרות להשיג על הסכם המכר העתידי ואף לערער על ההחלטה לאשרו.

מבלי לקבוע מסמרות בדבר, יש בדברים אלו אף כדי לעורר קושי של ממש בטענות המבקשים כי עומדת להם זכות ערעור. שהרי, אם החלטת בית המשפט המחוזי אינה חותמת את הדיון בהליך מימוש הנכס, ייתכן כי היא כלל אינה מצמיחה למבקשים זכות ערעור (ראו למשל: ע"א 178/16 כהן נ' צמיר, כונס נכסים (23.1.2017)).

13.

משכך, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים במסגרת בקשה זו, בסך 2,000 ש"ח עבור כל אחד.