ע"א 7790/19 יחיאל שמעון טפירו נ. אמיר בירמן

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן ) בת"ט 35724-11-17 מיום 10.11.2019, בגדרו נדחתה התנגדות המבקש לביצוע שטר חוב – וזאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

2.

כעולה מפסק הדין, המבקש והמשיב ניהלו יחד שותפות עסקית, במסגרתה החזיקו במספר חברות, בהן חברת ט.ב. מתקדמים בכספים בע"מ (להלן: חברת ט.ב. ). פעילותה של חברת ט.ב. כללה הקמת מערך גיוס הלוואות לצורך השקעה בתחומים שונים, והשניים מסרו ערבויות אישיות למלוויה לשם הבטחת פירעון ההלוואות.

בשלב מסוים החליטו השניים על פירוק השותפות, וביום 30.3.2014 כרתו הסכם המסדיר את תנאי סיום השותפות.

במסגרת ההסכם התחייב המבקש לפטור את המשיב מכל ערבות אישית שנתן להתחייבויותיה של חברת ט.ב., ולשפותו במקרה שתמומשנה הערבויות האישיות שנתן המשיב לנושי החברה. לשם הבטחת התחייבות זו, הופקדו בנאמנות "שטר חוב פתוח" וערבות אישית בשם המבקש. כמו כן, הוסכם כי המשיב יפרע את סך ההלוואות שנטל מחברת ט.ב. ומחברה נוספת בה החזיקו השניים בשם קפיטל פרופיט בע"מ (להלן: קפיטל פרופיט ), אשר סכומן עומד על 5,283,172 ש"ח.

בהמשך נפתחו הליכי פירוק כלפי חברת ט.ב., וביום 15.7.2014 ניתן צו קבוע לפירוק החברה. במסגרת הליכי הפירוק אושר ביום 1.9.2014 הסדר נושים בו נקבע כי המשיב יפרע חובות על סך 7,800,000 ש"ח כלפי נושי החברה. סכום זה כלל בין היתר את החוב שהמשיב התחייב לשלם לחברת ט.ב. ולקפיטל פרופיט.

ביום 21.7.2015 הגיש המשיב המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לפיו המבקש הפר את ההסכם בין השניים הפרה יסודית, ומשכך קמה לו זכות לממש את הבטוחות הקבועות בו – ובכלל זה את שטר החוב שהופקד בנאמנות. כמו כן, התבקש בית המשפט להורות לנאמן אשר ברשותו הופקדו הבטוחות למסור אותן לידי המשיב לשם מימושן.

בפסק דינו מיום 27.9.2016 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי התקיימו התנאים להעברת הבטחות לידי המשיב, והורה לנאמן "למלא בכתב ידו בשטר החוב את הסכום שנקבע כי על בירמן [המשיב – י' א' ] לשלם לנושים במסגרת פסק הדין שאישר את הסדר נושי בירמן".

על בסיס פסק דין זה ובהתאם לאמור בהסדר הנושים, הושלם שטר החוב על-ידי הנאמן כך ששוויו הועמד על 7,800,000 ש"ח והוא נמסר למשיב.

ביום 21.8.2017 הגיש המשיב את שטר החוב ללשכת ההוצאה לפועל לצורך ביצועו.

3.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה התנגדות לביצוע השטר, אולם בקשה זו נדחתה בפסק הדין מושא ההליך דנן, מיום 10.11.2019.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי עיקר טענות המבקש נדונו במסגרת פסק הדין אשר דן בהמרצת הפתיחה שהגיש המשיב. משנמנע המבקש לערער על פסק דין זה, הרי שהפך לחלוט ולא ניתן עוד להשיג עליו במסגרת התנגדות לביצוע שטר החוב.

כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקש שלפיהן בנסיבות העניין, אין בהסכם בין השניים כדי לחייבו בשיפוי המבקש בתשלום החובות האמורים.

לבסוף, נדחתה טענת קיזוז לה טען המבקש, וזאת משנקבע כי הטענה לא פורטה די הצורך ולא הוצגו לה תימוכין מספקים.

4.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ובד בבד את הבקשה שלפניי "לעיכוב ביצוע פסק דין", המהווה למעשה בקשה למתן סעד זמני להורות על עיכוב ביצוע שטר החוב עד להכרעה בערעור.

לטענת המבקש סיכויי הערעור גבוהים, וזאת בין היתר מאחר שפסק הדין מושא הערעור ניתן, כהגדרתו, "בניגוד להלכות הפסוקות בדבר ראשית ההגנה אותה נדרש המבקש להראות" בשלב ההתנגדות לביצוע שטר.

עוד נטען כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש, וזאת מאחר שלנוכח מצבו הכלכלי של המשיב לא יהא בידו להשיב את הסכום הקבוע בשטר החוב אם הערעור יתקבל.

בהקשר זה צוין כי ביום 22.11.2018 ניתן צו לכינוס נכסי המשיב לאחר שלא עלה בידו לפרוע את הסדר הנושים בעניינו וכן לנוכח חובותיו הנוספים; ונטען כי המשיב אינו מקיים את הוראות בית המשפט בהליך פשיטת הרגל בעניינו, אינו מגיש דו"חות חודשיים כנדרש, ואינו משתף פעולה עם המנהל המיוחד שמונה בהליך כינוס הנכסים.

כמו כן, נטען כי בעקבות ההליכים למימוש שטר החוב פתח המשיב בהליכי פשיטת רגל נגד המבקש, וכי אם ההליכים למימוש שטר החוב ולהכרזה על המבקש כפושט רגל לא יוקפאו, הדבר יסב לו נזק בלתי הפיך.

5.

מנגד, המשיב מתנגד לעיכוב הליכי מימוש שטר החוב.

לטענתו, הליכי מימוש שטר החוב מבוססים על פסק דין חלוט שניתן במסגרת הליך המרצת הפתיחה אשר תואר לעיל, ועל כן סיכויי הערעור על פסק הדין הדוחה את התנגדות המבקש לביצוע שטר החוב – נמוכים.

עוד נטען כי מאז הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. זאת, מאחר שכספי מימוש שטר החוב יופקדו בקופת הכונס הרשמי במסגרת הליכי חדלות הפירעון של המשיב, וכי המנהל המיוחד של נכסי המשיב בהליכי כינוס הנכסים התחייב שלא לחלק כספים אלו עד להכרעה בערעור. בנסיבות אלה, נטען כי אין כל חשש כי לא ניתן יהיה להשיב את הכספים לידי המבקש באם ערעורו יתקבל.

בנוסף טוען המשיב כי בקשת המבקש נגועה בחוסר תום לב, מאחר שלא צוין בבקשה כי במסגרת הליכי פשיטת הרגל של המבקש ביקש האחרון את פריסת תשלום הסכום הנקוב בשטר החוב כיוון שאין באפשרותו לשלמו במלואו.

לבסוף, טוען המשיב כי נגד המבקש מתנהל הליך פלילי, ואם יורשע בעבירות המיוחסות לו הדבר עלול לפגוע בפעילותו העסקית ולהקטין את יכולתו לשלם את הסכום הנקוב בשטר החוב בעתיד.

6.

המנהל המיוחד של נכסי המשיב מתנגד אף הוא לבקשה תוך שהוא מצטרף לעיקר טענות המשיב, ושב על התחייבותו כי תשלומים שישולמו לידיו על ידי המבקש יוחזקו בידיו "[ב]נאמנות ללא חלוקתם לנושי המשיב, וזאת עד להכרעה סופית במחלוקת נשוא הערעור".

בהקשר זה אף צוין כי בית המשפט הדן בהליכי פשיטת הרגל של המשיב אישר לפרוס את תשלומי החוב נשוא הערעור לתשלומים.

7.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, על המבקש סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק-דין, להראות כי ישנם סיכויים טובים לקבלת הערעור, וכי "מאזן הנוחות" נוטה באופן ברור לטובתו.

בין תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, ולהיפך. אולם, מעמד הבכורה נתון לתנאי בדבר "מאזן הנוחות" ((ע"א 486/19 יורשי המנוח יוסף צבן ז"ל נ' חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ (24.2.2019))).

8.

במקרה דנן, אני סבור כי "מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקש, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. זאת, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

משהוסכם על ידי המנהל המיוחד כי הכספים שישולמו יישמרו בקופת הכינוס עד להכרעה בערעור, הרי שלא צפוי קושי משמעותי בהשבת הכספים למבקש אם ערעורו אכן יתקבל (ראו גם: ע"א 3744/18 פנחס פיגומים 88 בע"מ נ' ברינקר (20.11.2018)).

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב על סך 5,000 ש"ח.