ע"א 154/21 סודות המזרח בע"מ נ. אילנית סבח

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (השופטת ה' עובדיה ) בת"צ 13190-03-13 ובת"צ 940-04-13, מיום 13.12.2020, בגדרו חוייבה הנתבעת לשלם פיצוי בסך 53,633,333 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 14.5.2019, אשר ישולם לטובת הציבור ויועבר לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006.

2.

נגד המבקשת הוגשה תובענה ייצוגית בעילה של הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981, בגין פרסומים שהוצגו מטעם המבקשת שלפיהם צריכת המוצר "תה טיבטי" – שיובא, יוצר ושווק על ידה – תגרום לירידה במשקל ללא שינוי בהרגלי האכילה של הצרכן.

3.

בית המשפט המחוזי (השופט ע' גרוסקופף ) אישר לנהל את התובענה כתביעה ייצוגית בהחלטתו מיום 9.3.2017, ובפסק דינו מיום 13.12.2020, קיבל את התביעה.

נקבע, בין היתר, כי הוכחה קיומה של הטעיה ביחס לתכונות המוצר; כי הכיתוב על גבי המוצר שלפיו הוא "באישור משרד הבריאות" נעשה בניגוד לתנאי הרישיון שבהם צוין כי "הרישיון ניתן למטרת רישוי בלבד ואין להשתמש בו לצרכי פרסום";

כי תקופת ההטעיה לעניין התובענה היא ב-7 שנים שקדמו להגשת בקשת אישור התובענה כייצוגית; כי המשיבות עמדו בנטל לבסס קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הנזק ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה; וכי היקף הנזק הכולל עומד על כ-42,540,000 ש"ח, אשר בצירוף ריבית והצמדה עד למועד עריכת חוות הדעת שלפיה נקבע הנזק, עומד על 53,633,333 ש"ח.

לצד זאת, טענות בדבר הטעיה בנוגע לכשרות המוצר נדחו, מאחר שלא הוצגו ראיות כלשהן ביחס להיקף חברי הקבוצה שומרי הכשרות, אשר ייתכן כי ניזוקו כתוצאה מכך; ומכל מקום, נקבע כי הדרישה לפיצוי בגין ראש נזק זה נזנחה.

משכך, פסק בית המשפט המחוזי פיצוי אשר ישולם לטובת הציבור, כאמור לעיל בפסקה 1; ניתן סעד הצהרתי שלפיו נאסר על המבקשת להמשיך בפרסום המטעה; ונפסק גמול למשיבות ושכר טרחה.

4.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. בד בבד, הוגשה הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים, ואילו "מאזן הנוחות" נוטה לטובתה שכן לאור סכום הפיצוי המשמעותי שנפסק, "קיים חשש של ממש שהמשיבות ינקטו נגד המערערת [המבקשת – י' א' ] הליך פירוק", כלשונה.

5.

מנגד, לטענת המשיבות, הערעור ""חסר בסיס על פניו", כהגדרתן; ואילו באשר ל"מאזן הנוחות", הרי שהמבקשת לא תמכה את טענותיה בדבר הנזקים העלולים להיגרם לה כתוצאה מביצוע פסק הדין – ובפרט, בדבר מצבה הכלכלי הנוכחי – בנתונים כלשהם.

כמו כן, נטען כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב וקיים "חשש ממשי כי המטרה האמיתית של 'עיכוב הביצוע' תהא להבריח את נכסי המערערת [המבקשת – י'א' ]". זאת, תוך שהפנו המשיבות להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.12.2020 בגדרה צוין:

"הסבריו המתחמקים של מנכ"ל הנתבעת [המשיבה – י' א' ] בדבר הסיבות להימנעות הנתבעת מלשכור שירותי עו"ד במועד ורמיזותיו שאין בדעתו לקיים את פסק הדין ככל שייפסק לחובת הנתבעת , כמו גם הימנעות הנתבעת מלשכור שירותי עו"ד על-מנת לייצגה והשיהוי שנפל בהגשת הבקשה לחקירה נוספת לאחר שכבר הוגשו סיכומי התובעות [המשיבות – י' א' ] שהסתמכו כדין על ההחלטות שניתנו, תומכים במסקנה כי פעולות הנתבעת נועדו לשבש את מהלכו התקין של הדיון ולהשהותו " (ההדגשה הוספה – י' א' ).

בהקשר זה, נטען גם כי המבקשת לא שילמה את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה במסגרת אישור התביעה כייצוגית למשך שנתיים; כי גם כיום היא ממשיכה להימנע מתשלום הוצאות פסוקות שניתנו בהחלטות נגדה; וכי חרף האמור בפסק הדין, המבקשת ממשיכה לשווק את המוצר בליווי כיתוב מטעה.

6.

בתשובתה לתגובה זו, טוענת המבקשת כי היא "חדלה מלמכור את המוצרים עם הפרסומים הנטענים בכתב התביעה"; וכי אין ממש בטענה שלפיה בכוונתה להבריח את נכסיה ולסכל את ביצוע פסק הדין.

אשר למאזן הנוחות, פירטה המבקש כי אין באפשרותה לגייס את מלוא סכום הפיצוי, תוך שפרטה זו הפעם את שווי נכסיה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובתשובה לתגובה זו ובנספחים להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

כידוע, אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין מושא הערעור, אלא אם כן הוכח כי התקיימו שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור טובים; והשני, כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש, כך שאם יתקבל הערעור, לא יהיה אפשר להשיב את המצב לקדמותו.

בין שני תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שסיכויי הערעור נמוכים, מוטל על המבקש נטל כבד יותר להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, ולהיפך. עם זאת, נקבע זה כבר כי מעמד הבכורה נתון לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (ראו למשל ע"א 7790/19 טפירו נ' בירמן, פסקה 7 (5.1.2020)).

אומנם, ככלל, מקום שמבוקש לעכב ביצוע של פסק דין המורה על חיוב כספי, בית המשפט ייטה שלא להיענות לבקשה. אולם ככל שמדובר בסכום גבוה, כך עשוי לגבור החשש כי גבייתו במלואו תימנע את השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו גם ע"א 6975/19 הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני , פסקה 6 (26.1.2020)).

במקרה דנן, אין חולק כי סכום הפיצוי שבו חויבה המבקשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי משמעותי; ולאור פירוט נכסי המבקשת, דומה כי חיובה במלוא הסכום עלול לפגוע במצבה הכלכלי באופן אנוש ולגרום לה נזק כה משמעותי, עד שאף אם יתקבל הערעור, לא יהיה ניתן להשיב עוד את המצב לקדמותו (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב–יפו נ' אהובה , פסקה 9 (19.11.2000)).

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהתנהלותה הפסולה של המבקשת, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.12.2020 שצוטטה לעיל, אשר יש בה כדי לעורר חשש כי כוונותיה פסולות.

בנסיבות אלו, אני מורה על עיכוב ביצוע תשלום הכספים שנפסקו כפיצוי אשר ישולם לטובת הציבור בלבד – ולא כגמול למשיבות או כשכר טרחה – בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד ערבות בנקאית על סך 5 מיליון ש"ח בבית המשפט המחוזי עד ליום 9.5.2021.

אם הערבות הבנקאית לא תופקד במועד, הסעד הזמני האמור יפקע מאליו.

8.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כאמור בפסקה 7 לעיל.

אשר להוצאות בגין ההליך שבפניי, אני מותיר זאת לשיקול דעת ההרכב שידון בערעור לגופו.