ע"א 3911/19 פאטמה אחמד קראעין נ. סחר מוסא עודה

1.

בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על פינוי המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) מבית מגורים הבנוי על מקרקעין בשכונת ג'בל מוכאבר שבירושלים (להלן בהתאמה: הבית ו המקרקעין ), וזאת עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) בת"א 34987-03-15 מיום 18.4.2019, שהוגש בד בבד עם הבקשה. בפסק הדין האמור דחה בית המשפט המחוזי באופן חלקי את תביעת המבקשים למתן צו מניעה האוסר על פינויים מן המקרקעין, וכן למתן סעדים הצהרתיים הנוגעים לזכויות במקרקעין, כמו גם להיקף תחולתו של הסכם פשרה אשר נחתם בין המשיב – בן זוגה של המבקשת, לבין המשיבות 2-1 (להלן בהתאמה: עלי ו המשיבות ), אשר ניתן לו תוקף של פסק דין בת"א (מחוזי ירושלים) 8566/06 עודה נ' קראעין (24.5.2007), ואשר בגדרו הוסכם, בין היתר, על מכירת המקרקעין למשיבות, ועל פינויים בתוך 60 ימים. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי המבקשת לא הוכיחה את זכויותיה בבית וכי אין מניעה לפנותה ממנו. בהמשך לכך, פתחו המשיבות בהליכי הוצאה לפועל, במסגרתם ניתנה הוראה לפינוי המבקשת מהבית עד ליום 31.7.2019.

המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בערעור – היא הבקשה שלפניי.

2.

בבקשה דנן נטען, בעיקרו של דבר, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, שכן עסקינן בבית מגוריה מזה כ-50 שנה, בו היא מתגוררת יחד עם עלי ועם שלושה מילדיהם, ופינוייה מהבית יסב לה נזק ניכר ובלתי הפיך.

3.

מנגד, טוענות המשיבות כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים עד מאד, וכי לא ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך מדחיית הבקשה, שכן אין בכוונתן להרוס את הבית או לערוך בו שינויים פיזיים עד להכרעה בערעור המבקשים. עוד נטען, בין היתר, כי היעתרות לבקשה דנן תסב למשיבות נזק ניכר, שכן יישום הסכם הפשרה מתעכב מזה כ-12 שנים; כי המשיבות מסכימות להפקיד ערובה לשם הבטחת נזקי המבקשת כתוצאה מן הפינוי, ככל שהערעור יתקבל; כי המבקשת השתהתה בהגשת התביעה לבית המשפט המחוזי, ואף התנהלותה במסגרת הבקשה דנן לוקה בחוסר תום לב; וכי ייתכן שהמשיבות לא תצלחנה לגבות מן המבקשת ומעלי את הפיצוי הקבוע בהסכם הפשרה בגין איחור ביישומו. בנוסף, טוענות המשיבות כי אם תתקבל הבקשה דנן, כי אז יש לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת נזקיהן בגין עיכוב הליכי הפינוי.

4.

לאחר עיון בבקשה למתן צו מניעה זמני ובתשובת המשיבות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. לא אחת קבע בית משפט זה כי כאשר עסקינן בבקשה למתן סעד זמני המונע פינויים של בני משפחה מדירת מגוריהם – ייטה מאזן הנוחות לטובת היעתרות לבקשה, וזאת על מנת למנוע את הנזק המשמעותי הכרוך, ככלל, בפינוי מבית מגורים (ראו:

ע"א 2424/12 עירוני נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקה 12 (10.6.2013); ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר , פסקה 18 (28.5.2018) ; ע"א 2654/19 נאסר נ' כונס נכסים , פסקה 10 (21.5.2019) ). בענייננו, המבקשת טוענת כי היא מתגוררת בבית מזה שנים רבות עם עלי ושלושה מילדיהם. לפיכך, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת קבלת הבקשה דנן. עוד ראיתי לנכון לציין בהקשר זה כי המבקשת התגוררה בבית שנים רבות לאחר שחל מועד פינוייה הימנו (25.7.2007), ואף בכך יש כדי ללמד על מידת הפגיעה אשר תיגרם למשיבות מעיכוב קצר נוסף בפינוי הבית.

לנוכח האמור לעיל, וכן לאור מעמד הבכורה אשר ניתן בפסיקה לשיקולי מאזן הנוחות, לא ראיתי לטעת מסמרות בשאלת סיכויי הערעור להתקבל (ראו: ע"א 9891/17 בלס נ' איילון , פסקה 9 (4.2.2018); עניין אובצ'ינקוב , בפסקה 16). ואולם, אציין כי לא שוכנעתי שהערעור חסר סיכוי, וזאת בין היתר, נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא הוכחו זכויותיו של עלי במקרקעין (למעט חלק זעיר), ואזכיר כי הוא זה אשר חתם על הסכם הפשרה.

5.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת. ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על פינוייה של המבקשת מן הבית, וזאת עד להכרעה בערעור.

המבקשת תפקיד סכום של 30,000 ש"ח, או ערבות בנקאית צמודת מדד על הסכום הנ"ל להבטחת נזקי המשיבות, אם הערעור יימחק או יידחה, או אם מסיבה כלשהי, יפקע צו המניעה הזמני. הסכום האמור יופקד בבית משפט זה עד ליום 31.7.2019, שאם לא כן צו המניעה הזמני יבוטל.