ע"א 7219/19 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 8.9.2019 (ת"א 50605-12-12, השופט מ' תמיר )

עד להכרעה בערעור שהוגש עליו, וכן למתן סעד זמני לתקופת הערעור.

רקע עובדתי וההליך בבית המשפט המחוזי

2.

מקורו של ההליך דנן בחוזה מכר שכרתו המבקשים עם המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) ביחס לזכויות בדירת מגורים בתל אביב-יפו (להלן: הדירה ) שירשו המבקשים, שלושה אחים, מהוריהם המנוחים. כבר עתה יצוין כי המבקש 3 מוגדר כחסוי (להלן: החסוי ) בשל מצבו הנפשי הקשה, וכי בשנת 2008 מונתה המבקשת 1 כאפוטרופא על גופו ורכושו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו. כן יצוין כי החסוי מתגורר בדירה מושא המחלוקת.

3.

בחוזה המכר, שנחתם ביום 3.12.2014, נקבעה כתנאי מתלה קבלת אישור לחוזה מאת בית המשפט לענייני משפחה בהתאם לסעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, כמתחייב ביחס לחוזה שנעשה בשמו של חסוי. כן נקבע בחוזה כי ניתן יהיה להגישו לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה לאחר רכישת דיור חלוף לחסוי, המתגורר כאמור בדירה, כי המשיבה מודעת לכך, וכי המבקשים מתחייבים למסור למשיבה את החזקה בדירה בכפוף לתשלום מלוא התמורה וכנגד אישור בית המשפט לענייני משפחה לחוזה, ובכל מקרה לא לפני שיחלפו 4 חודשים מאז אושר החוזה.

4.

ביום 23.3.2015 אישר בית המשפט לענייני משפחה את החוזה בכפוף לכך שכל כספי התמורה יופקדו בחשבון נאמנות שממנו הנאמן יהיה רשאי לשחרר אך ורק את הכספים המיועדים לרכישת הדיור החלוף לחסוי. רק לאחר מכן, כך נקבע, חלקן של המבקשות 2-1 יעבור לידיהן ואילו חלקו הנותר של החסוי בתמורה יופקד בחשבון הבנק שבו מתנהל חשבונו.

5.

בחודש דצמבר 2015 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד המבקשים לאכיפת החוזה. המשיבה טענה כי בהתאם לחוזה ולהוראותיו של בית המשפט לענייני משפחה, היא העבירה לבא-כוחה בנאמנות את מלוא התמורה עבור הדירה, ובהמשך פנתה בנושא אל המבקשות 2-1 על מנת לקדם את מימוש החוזה. אולם, כך נטען, הן מסרו שאין בכוונתן לעשות כן כיוון שטרם נרכשה דירה חלופית למגוריו של החסוי. בכתב ההגנה שהגישו טענו המבקשות 2-1 כי על אף מאמציהן הרבים הן טרם מצאו נכס לרכישה המתאים לצרכיו הייחודיים של החסוי, ולפיכך טרם התמלאו התנאים לקיום החוזה. בהקשר זה צוין כי החסוי אינו משתף פעולה ואינו מוכן לעבור לגור באזור אחר. בשלב הסיכומים טענו המבקשים כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, וכי היה מקום להגישה לבית המשפט לענייני משפחה.

6.

ביום 10.6.2018 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין חלקי שבו קבע כי יש לאכוף את החוזה. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לפיה הוא נעדר סמכות עניינית בקבעו כי המשיבה לא ביקשה מבית המשפט לאשר עסקה במקרקעין או פעולה אחרת הנוגעת לחסוי – עניין המסור לבית המשפט לענייני משפחה – אלא רק לאכוף עסקה שכבר אושרה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקשים לא הפנו להוראת חוק שלפיה לאחר אישור החוזה בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך לדון בכל סכסוך הנוגע לקיום תנאי החוזה ואכיפתו.

7.

לגוף הדברים, בית המשפט המחוזי קבע כי משאושר החוזה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, המשיבה רשאית לדרוש את אכיפתו. עוד קבע בית המשפט המחוזי, בהתבסס על העדויות ששמע, כי המבקשות 2-1 הפרו את התחייבותן למצוא דיור חלופי לחסוי. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי עדויותיהן של המבקשות 2-1 היו "מגמתיות ולא מהימנות", וכי הוא התרשם שהן לא היו מעוניינות לקיים את החוזה בשל מה שהן תפסו כטעות בכדאיות העסקה ולא בשל קושי ממשי למצוא דירה מתאימה עבור החסוי. בית המשפט המחוזי אף ציין כי "החסוי עצמו, שהוא בעל דין ואיננו פסול דין, לא הובא לעדות", וכי יש לזקוף זאת לחובת המבקשות 2-1.

8.

לבסוף, ובשים לב לכך שהחסוי עדיין מתגורר בדירה, קבע בית המשפט המחוזי דיון נוסף במעמד הצדדים בטרם ייתן את פסק דינו הסופי, על מנת לאפשר לצדדים לבחון את האפשרות להגיע להסדר דיוני מוסכם.

9.

ביום 3.7.2019 הוגשה הודעה מטעם באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה, שבה נטען כי לנוכח הקביעות בפסק הדין החלקי, עולה חשש כי המבקשת 1, שהיא כאמור האפוטרופא לגופו ולרכושו של החסוי אך גם צד לחוזה, מצויה בניגוד עניינים ואינה יכולה להוסיף ולייצגו בהליך דנן. על כן, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מינוי אפוטרופוס לדין עבור החסוי אשר ייצגו בהליך וכן יפעל למציאת דיור חלופי עבורו. בהמשך לכך, ביום 24.7.2018 מונה עו"ד אייל רוזין כאפוטרופוס לדין של החסוי, בהתאם להוראה שניתנה בעניין זה על-ידי בית המשפט המחוזי. עו"ד רוזין הגיש מספר תגובות והודעות לבית המשפט המחוזי שבהן הוא טען כי עד כה כלל לא נשמע קולו של החסוי בהליך, דיווח על קשיים בתקשורת עם החסוי, וביקש כי ימונה מומחה שיחווה דעתו על מצבו הנפשי של החסוי.

10.

בסופו של דבר, ביום 8.9.2019 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו המשלים, שבו קבע כי המבקשים לא השכילו להגיע להסדר דיוני כזה או אחר עם המשיבה, על אף שעמד לרשותם פרק זמן ארוך במיוחד. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על אכיפת החוזה ונתן הוראות פרטניות בהקשר זה, בין היתר לעניין סילוק המשכנתה והעברת תשלום לעו"ד רוזין כנאמן.

הבקשה דנן

11.

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובצדו הבקשה דנן. בערעור צוין כי הוא מוגש בשם המבקשות 2-1 וכן בשמו של החסוי. בעיקרו של דבר, נטען כי בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי נפלו שגיאות רבות, ובכלל זה כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בתביעת המשיבה וכן כי הוא שגה בכך שאפשר להליך להתנהל מבלי שמונה לחסוי אפוטרופוס לדין ומבלי לקבל את עמדת האפוטרופוס הכללי. אף לגוף הדברים נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי המבקשות 2-1 ביקשו להתנער מהחוזה בשל טעות בכדאיות העסקה, וכי אכיפת החוזה אינה סבירה במכלול נסיבות העניין.

12.

על-פי האמור בבקשה, היא מכוונת לעיכוב ביצועה של אכיפת החוזה ובכלל זה של פינוי החוסה מהדירה, כמו גם למתן הוראה בדבר איסור דיספוזיציה מכל סוג שהוא בדירה. כך, נטען כי אם החסוי יפונה בכפיה מן הדירה, ייגרמו לו נזקים נפשיים ופיזיים בלתי הפיכים, בשים לב למצבו הקשה ולשנים הרבות שבהן הוא מתגורר בדירה. כמו כן, נטען כי רישום של העברת הזכויות בדירה יאפשר למשיבה לבצע בה דיספוזיציות או להעניק חזקה ושימוש לצד שלישי באופן שאף הוא יגרום לנזק משמעותי למבקשים. לעומת זאת, כך נטען, עיכוב ביצועו של פסק הדין ימשיך את ה"סטטוס קוו" החל ממועד הגשת התביעה, וככל שייגרם למשיבה נזק מדובר בנזק הניתן לפיצוי כספי. לבסוף, ובהפניה לנימוקי הערעור המפורטים, נטען כי סיכויי הערעור הם גבוהים וכי רבות מהטענות בו הן משפטיות ולא עובדתיות.

13.

ביום 31.10.2019 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו לא יינקטו פעולות לפינויו של החסוי מהדירה מושא המחלוקת עד למתן החלטה אחרת, וכן על הגשת תגובות לבקשה. בנוסף, הוריתי לעו"ד רוזין להגיש תגובה מטעמו ובמסגרתה להבהיר האם הוא מוסיף לשמש אפוטרופוס לדין לחסוי גם בהליך דנן.

14.

מטעמו של החסוי הוגשה תגובה באמצעות עו"ד רבקה אורמן, אשר הודיעה על מינויה כאפוטרופא לדין על-פי כתב מינוי מיום 6.11.2019 מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. עו"ד אורמן ציינה כי היא אף משמשת אפוטרופא לדין של החסוי בהליך משפטי נוסף – תביעה כספית שאותה הגישה המשיבה כנגד המבקשים לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בגין דמי שימוש ראויים ופיצויים בגין הפרת חוזה. בתמצית, נטען בתגובה מטעם האפוטרופא לדין כי ההליך המשפטי בבית המשפט המחוזי התנהל כמעט כולו כאשר קולו של החסוי לא נשמע באופן עצמאי ובלתי תלוי, ומבלי שמונה לו אפוטרופוס לדין, תוך התעלמות מכך שעניין מגוריו בדירה הוא הסוגיה המשמעותית ביותר הנתונה במחלוקת בין הצדדים. בהקשר זה נטען כי ממילא היה ראוי למנות לחסוי אפוטרופוס לדין, וביתר שאת בנסיבות שבהן קיים חשש ממשי לניגוד עניינים של המבקשת 1, שניהלה את ההליך המשפטי הן בכובעה כבעלת זכויות בדירה והן בכובעה כאפוטרופוס לגופו ורכושו של החסוי. בסיכומו של דבר האפוטרופא לדין תומכת הן בקבלת הערעור לגופו והן בקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע, לנוכח ההשלכות הכבדות של פסק הדין על החסוי. בתגובתה אף הובאו פרטים רבים על מצבו הנוכחי של החסוי.

15.

האפוטרופוס הכללי תומך אף הוא בקבלת הבקשה, וזאת משיקולים של מאזן הנוחות. לשיטתו, אי מתן צו לעיכוב פינויו של החוסה עלול להוביל למצב כמעט בלתי הפיך ולקושי ברור בהחזרת המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. האפוטרופוס הכללי מוסיף כי הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, שבו מדובר באדם חסוי, שהוא בעל מוגבלות ומתגורר כעת בנכס המותאם למצבו ולצרכיו.

16.

לעומת זאת, המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה. לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה על הסף בהתחשב בכך שהמבקשים פעלו בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, שהתבטא באי-הצגת עובדות שונות בבקשה שהוגשה על ידם. כמו כן, המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור הם נמוכים במיוחד, וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא מנומק ומבוסס היטב על העדויות והממצאים העובדתיים שנקבעו. על כן, כך נטען, על אף שמדובר בפסק דין המורה על פינוי מדירת מגורים, אין מקום להיעתר לבקשה.

17.

עוד טוענת המשיבה כי מחומר הראיות עולה שהחסוי מעוניין לעבור להתגורר ליד המבקשת 1, וכי הטענות לפינוי כפוי אינן אלא ניסיון של המבקשות 2-1 לסגת מהחוזה מסיבות כלכליות גרידא. בהקשר זה, מודגש כי המבקשות 2-1 דחו את כל הצעות הפשרה שקודמו בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי. בנוסף, המשיבה מציינת כי היא אשה כבת 85, אשר החלימה אך לאחרונה ממחלה קשה, כי היא רכשה את הדירה על מנת לעבור לגור קרוב לבנותיה וכי הדירה שבה היא מתגוררת כעת אינה מותאמת לצרכיה. בנוסף, היא מציינת כי שילמה את מלוא התמורה בגין הדירה (וכי כספים אלה מוחזקים כעת בנאמנות), ובנוסף לכך היא נדרשת לשלם דמי שכירות חודשיים כל עוד החזקה בדירה לא עוברת לידיה. לנוכח כל זאת, המשיבה טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית הבקשה.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

19.

כידוע, ככלל, כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע של פינוי מדירת מגורים, מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע, נוכח העובדה שעלול להיווצר קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 8797/16 אובצ'ניקוב נ' סופר , פסקה 18 (28.5.2018); ע"א 6633/18 מורדוב נ' זקס , פסקה 8 (14.11.2018)). החשש מפני נזקים בלתי הפיכים מתעצם פי כמה כאשר עסקינן בפינויו של חסוי המתגורר בנכס המותאם לצרכיו מזה שנים ארוכות, וכאשר בערעור, כמו גם בעמדה שהוגשה מטעם האפוטרופא לדין של החסוי, הועלו טענות הנוגעות לייצוגו הנאות.

20.

אדגיש, כי לא נעלמו מעיני טענותיה של המשיבה באשר למצבה ולנסיבותיה האישיות. אולם, בנסיבות המתוארות, משלא מצאתי כי סיכויי הערעור הם קלושים או אפסיים ומאחר שגם מצדו של החסוי מדובר בנסיבות אישית קשות, אני סבורה כי השיקולים הרלוונטיים מצדיקים היעתרות לבקשה. הדברים אמורים גם בשים לב לכך שכספי התמורה ששילמה המשיבה מצויים בשלב זה בנאמנות ולא הועברו לידי המבקשות 2-1. בהקשר זה אני מורה, למען הסר ספק, כי עד להכרעה בערעור כספי התמורה יישארו מוחזקים בנאמנות.

21.

עוד יצוין בטרם סיום, כי טוב יעשו הצדדים אם יבואו בדברים ביניהם עוד בטרם מועד הדיון בערעור על מנת לנסות לפתור את המחלוקת באופן מוסכם, וזאת כמובן בשיתוף מלא עם האפוטרופא לדין של החסוי.

22.

בשים לב לכך שהערעור הוגש במקור גם בשמו של החסוי, אולם בהמשך נמסרה כאמור הודעה על ייצוגו בנפרד מהמבקשות 2-1, על-ידי האפוטרופא לדין, התיק יועבר ללשכת הרשמים לבחינת הצורך ליתן הוראות דיוניות נוספות לקראת המשך הטיפול בערעור.

23.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת. אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי במובן זה שלא תיעשה כל פעולה לפינויו של החוסה מהדירה או לביצוע דיספוזיציה מכל סוג בזכויות בדירה. כאמור, כספי התמורה יוותרו מוחזקים בנאמנות עד להכרעה בערעור. במכלול הנסיבות אני מורה כי היומן יעשה מאמץ לקבוע את הדיון בערעור למועד קרוב ככל הניתן, ולכל המאוחר עד למחצית חודש פברואר 2020. אין צו להוצאות.