ע"א 4779/20 דב דבורצקי נ. עו"ד מרים זפט

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שניתן ביום 31.3.2020 על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (פש"ר 3895-10-11, השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ).

2.

בעניינו של המבקש מתנהל החל מיום 26.10.2011 הליך פשיטת רגל. ביום 30.11.2011 ניתן לבקשתו צו לכינוס נכסיו, וביום 4.7.2017 הוא הוכרז פושט רגל. המשיבה 1 מונתה לנאמנת על נכסיו (להלן: הנאמנת ) והמשיב 4 לכונס נכסים (להלן: כונס הנכסים ). להשלמת התמונה יצוין כבר עתה כי המשיבה 2 היא אשתו של המבקש (להלן ביחד: בני הזוג ), המשיב 3 הוא הכונס הרשמי (היום הממונה על הליכי חדלות פירעון), ואילו המשיבה 5 היא רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ).

3.

ההליך דנן נסב על נכס מקרקעין במושב כרמי יוסף (להלן: הנכס ) הכולל בית מגורים וכן שטח חקלאי שאינו צמוד לו (להלן בהתאמה: בית המגורים ו- השטח החקלאי ). ביום 10.2.1982 נחתם בין רמ"י לבין בני הזוג הסכם פיתוח שבו הם התחייבו לרשום את בית המגורים ואת השטח החקלאי כנחלה אחת. אולם, בפועל, בעוד שבית המגורים נרשם ברמ"י על שמם של שני בני הזוג, השטח החקלאי נותר רשום על שם המבקש בלבד.

4.

מקורו של ההליך שבפני בשלוש בקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך פשיטת הרגל: הראשונה הוגשה על-ידי כונס הנכסים, השנייה על-ידי המבקש, והשלישית על-ידי הנאמנת. כל הבקשות נוגעות לשאלות שעניינן רישום הזכויות בנכס ופירוק השיתוף בו.

5.

את הבקשה הראשונה הגיש כונס הנכסים ביום 18.6.2015 ובה עתר לפירוק שיתוף בנכס. כונס הנכסים טען כי הנכס מוערך ב-6,000,000 שקלים וכי שווי זכויותיו של המבקש עומד למצער על מחציתו של סכום זה. לטענת כונס הנכסים, אם יבוצע הרישום בנכס כך שהן בית המגורים והן השטח החקלאי יירשמו על שם בני הזוג לא תהיה מניעה למכור אותו. כן נטען כי לאחר פירוק השיתוף תקבל אשתו של המבקש את שווי זכויותיה בניכוי הוצאות, וכי סכום זה ישמש את משפחתו של המבקש לדיור חלוף ככל שלא יימצא מקור אחר לכך.

6.

את הבקשה השנייה הגיש המבקש ביום 17.4.2016 ובה עתר להתיר לו להעביר לאשתו 50% מן הזכויות בשטח החקלאי הרשומות רק על שמו על מנת שיוכל לחתום על חוזה חכירה עם רמ"י.

7.

את הבקשה השלישית הגישה הנאמנת ביום 9.8.2017 ובה עתרה לרשום את מחצית הזכויות בשטח החקלאי על שם אשתו של המבקש ולהורות על פירוק שיתוף בו, בהתאם לעמדה שהגישה לה רמ"י ביחס לאפשרות המימוש של הנכס.

8.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שעליו הוגש הערעור לבית משפט זה, הכריע בבקשות, ולצורך כך דן במספר סוגיות: שאלת זכויותיה של אשת המבקש בשטח החקלאי ורישומן על שמה; השאלה מהו המתווה הראוי למימוש הנכס; השאלה האם למבקש ולאשתו זכויות דיירות מוגנת בנכס; וכן שאלת כדאיותו של המימוש. הלכה למעשה, בית המשפט המחוזי קבע כי השטח החקלאי אינו רשום על שמה של אשת המבקש בשל טעות בלבד, וכי בהתאם לכך יש לתקן את הרישום כך שמחצית מזכויותיו של המבקש בשטח זה יירשמו על שמה. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי יש לרשום את זכויותיה של אשת המבקש על שמה עוד בטרם יוצע הנכס למכירה. על השאלה שעניינה דיירות מוגנת השיב בית המשפט המחוזי בשלילה וקבע כי הנכס ניתן למימוש כנכס פנוי, ועל שאלת כדאיות המימוש השיב בית המשפט המחוזי בחיוב. בהתאם למסקנות אלה הורה בית המשפט המחוזי על פירוק השיתוף בזכויות המבקש ואשתו בנכס, על תיקון רישום הזכויות בשטח החקלאי ועל פינוי הנכס בתוך 60 ימים מהמועד בו יתוקן הרישום. כן נקבע כי לאחר תיקון הרישום יוצעו הזכויות בנכס למכירה כפנויות.

9.

ערעורו של המבקש על פסק הדין האמור הוגש כבר ביום 12.7.2020 לבית משפט זה, וטרם נדון. להשלמת התמונה יצוין כי צדדים אחרים, שאינם רלוונטיים להליך דנן, הגישו ערעור על החלטה אחרת שנתן בית המשפט המחוזי במסגרת הליך פשיטת הרגל ונוגעת למשכון שנרשם על הנכס. אף ערעור זה עודו תלוי ועומד וטרם התקיים בו דיון (ע"א 6923/19).

10.

ביום 16.8.2020 עדכנה הנאמנת את בית המשפט המחוזי כי ביום 12.8.2020 אישרה רמ"י את תיקון הרישום בנכס. בהחלטתו מיום 25.10.2020 הזכיר בית המשפט המחוזי כי בפסק דינו מחודש מרץ 2020 נקבע כי על המבקש ואשתו לעזוב את הנכס 60 יום לאחר תיקון הרישום ברמ"י, וכי מועד זה חל כבר בחודש אוגוסט 2020 – יותר מחודשיים קודם לכן. על כן, בית המשפט המחוזי הורה לנאמנת להגיש הודעת עדכון בתוך 7 ימים בדבר הפינוי.

11.

ביום 29.10.2020 הוגשה הבקשה דנן לעיכוב ביצוע, זמן רב לאחר הגשת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה, שהוגשה ללא ייצוג משפטי, נטען כי אף שלטענת הנאמנת רמ"י אישרה את ביצוע הרישום בפועל זה לא תוקן, וכי הנאמנת לא צירפה לבית המשפט המחוזי כל מסמך המאשר את דבריה. כן נטען כי פינוי המבקש מביתו בשלב זה, כשטרם הוסדרו הזכויות בנכס, נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת נהלי רמ"י, וכי מדובר במהלך בלתי הפיך שיותיר אותו מחוסר מקום מגורים, בהיותו בן 71 וידוע חולי.

12.

כבר ביום שבו הוגשה הבקשה, ובשל אי-הבהירות שעלתה ממנה באשר למועד הפינוי, הוריתי למשיבים להגיש למחרת תגובה קצרה. במקביל לכך, הוריתי למבקש להבהיר מדוע הגיש את בקשת עיכוב הביצוע רק בשלב זה.

13.

המבקש הבהיר מצדו כי הבקשה הוגשה עתה על רקע החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי, והטעים כי אינו עורך דין וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשכור ייצוג משפטי.

14.

הנאמנת מצדה התנגדה בו ביום לעיכוב הביצוע, בציינה כי המבקש פועל כל העת לסיכולם של הליכי חדלות הפירעון שננקטו בעניינו באמצעות סחבת ממושכת ובקשות סרק. הנאמנת מטעימה כי הטענות בבקשה תוקפות את הליך הרישום הגם שזה הוסדר, ומציינת כי התיקון בוצע, הושלם ונרשם ברמ"י. מעבר לכך נטען כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה הקבועה לבקשה לעיכוב ביצוע, וכי המבקש לא הציג כל טיעון ביחס למאזן הנוחות או לסיכויי הערעור שהגיש.

15.

בשל סד הזמנים הדחוק הודיע אף הכונס הרשמי כבר באותו יום כי בנסיבות העניין הוא מסכים לעיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין על מנת שיוכל להגיש תגובה מלאה. בהתאם לאמור בהודעתו, הוריתי באותה עת על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד להגשת תשובותיהם המשלימות של הצדדים. כן הוריתי לנאמנת להבהיר מהו מועד הפינוי המיועד לנכס.

16.

בתגובתו המשלימה של הכונס הרשמי, שהוגשה ביום 5.11.2020, הוא הצטרף לכל האמור בתגובתה של הנאמנת וציין כי אף הוא סבור שיש לדחות את הבקשה. הכונס הרשמי מטעים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 31.3.2020 קבע את מועד הפינוי במפורש, וכי זה חלף. לעניין מאזן הנוחות נטען כי הגם שזה נוטה לכאורה לטובת המבקש, בשל כך שמדובר בבית מגורים, הדבר אינו אמור להאפיל על יתר השיקולים בנסיבות שבהן סיכויי ההצלחה של הערעור הם מינימליים. כן נטען כי שיקולי צדק אינם תומכים בקבלת הבקשה.

17.

בתגובתה מיום 4.11.2020 הודיעה רמ"י כי היא מותירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. אשתו של המבקש הודיעה מצדה כי יש לקבל את הבקשה, והדגישה כי לה ולמבקש, ששניהם אינם עובדים, אין מקום מגורים חלופי. עוד היא ציינה כי מצבו המשפטי של הנכס מורכב וסבוך וקיים ספק אם ישנם נכסים נוספים המצויים במצב שכזה. בהקשר זה ציינה כי המצב המשפטי היום אינו מאפשר את מכירתו של הנכס עד להסדרת רישומו, אשר על-פי הנטען טרם בוצעה. היא מוסיפה עוד כי בנסיבות העניין ייגרם נזק מהותי ובלתי הפיך לה ולמבקש כתוצאה מן הפינוי, וכי הנאמנת יכולה להמשיך בהליכי ההסדרה של הנכס בעת שהם מתגוררים בו.

18.

בהודעה המשלימה מטעמה מיום 9.11.2020 הבהירה הנאמנת כי מועד הפינוי נקבע ליום 12.10.2020, וכי היא מוסיפה לעמוד על כך שבשלב זה יש לבצעו לאלתר.

19.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים בבקשות שעניינן עיכוב ביצוע – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. אכן, כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של פינוי מדירת מגורים אמת המידה תהא מקלה יותר, נוכח העובדה שעלול להיווצר קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו (ראו: ע"א 7219/19 פלונית נ' פלונית , פסקה 19 (12.11.2019)). אולם, משמעות הדברים איננה היעתרות לבקשות מסוג זה בכל מקרה ובאופן גורף (ראו: ע"א 6361/19 טלבי נ' עו"ד דנה אטלס - בתפקידה כנאמנת , פסקאות 14-13 (18.11.2019)).

20.

בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות, נדמה כי סיכויי הערעור שהוגש אינם נחזים להיות גבוהים. לכך מתווספת התנהלותו של המבקש – שיודע כבר מחודש מרץ 2020 כי יהיה עליו לפנות את ביתו, אך לא פעל להגשת בקשה לעיכוב ביצוע וכן לא חיפש פתרונות דיור חלופיים. בהקשר זה יוזכר כי אף האופן שבו הוגשה הבקשה, שהיה קשה ללמוד ממנה מתי על המבקש לפנות את ביתו, חייב את הצדדים להגשת תגובותיהם בפרק זמן דחוק, מבלי שתהא לכך הצדקה. בנסיבות אלה, כאשר הבקשה כלל איננה מתייחסת לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, המבקש לא הרים את הנטל להראות כי יש מקום להיעתר לבקשתו. יחד עם זאת, בשים לב לנסיבות העת הזו, ולפנים משורת הדין, ניתנת לבני הזוג שהות לפנות את הנכס עד לסוף שנת 2020. יש לצפות כי בפרק הזמן האמור יאתרו בני הזוג פיתרון דיור אחר. כן מצופה כי לנוכח הארכה הניתנת לא יוגשו בקשות נוספות לדחייה של מועד הפינוי.

21.

סוף דבר: הבקשה נדחית כמפורט בפסקה 20. בני הזוג יפנו את הנכס עד לסוף שנת 2020. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.