ע"א 8152-22 ע"א 8152-22

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ח' זגורי) בפש"ר 34728-10-14 מיום 20.9.2022, בה ניתן תוקף להסכם פשרה בין המשיבים 4-5 לנאמן. כן מבוקש לעכב את ביצוע הפסיקתא מיום 3.10.2022 למתן צו הפטר חלוט למשיב 1 (להלן: החייב).

1.המבקש הוא נושה של החייב, המצוי בהליך פשיטת הרגל. המשיבה 4 היא חברה שעד ליום 3.9.2012 הייתה בבעלותו המלאה של החייב (להלן: החברה), אז נרשמו מניות החברה על שם המשיב 5 – חתנו של החייב.

במסגרת הליך פשיטת הרגל הגיש הנאמן על נכסי החייב (הוא המשיב 2, להלן: הנאמן) בקשה לביטול הענקה בה עתר לבטל את רישום המניות על שם המשיב 5 בטענה כי מדובר בהענקה אסורה בהתאם לסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). בסיום דיון הוכחות שהתקיים ביום 8.9.2022 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה לפיו המשיב 5 ישלם 250,000 ₪ לקופת פשיטת הרגל. בית משפט קמא הביע תמיכתו בהגעה להסדר והורה לצדדים להגיש בקשה מוסכמת בעניין.

ביום 20.9.2022 הגישו הנאמן והמשיבים 5-4 בקשה לאישור הסדר דיוני (להלן: הסכם הפשרה) לפיו, המשיבים 5-4 ישלמו לקופת פשיטת הרגל סך של 250,000 ₪ ולאחר מכן תבוטל הבקשה לביטול הענקה שהגיש הנאמן. עוד הוסכם כי יינתן לחייב צו הפטר. באותו היום אישר בית משפט קמא את הסכם הפשרה וביום 3.10.2022 חתם על פסיקתא למתן הפטר לחייב בהתאם להסכם.

2.ביום 28.11.2022 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור (אשר סווגה בהמשך מחדש כערעור בזכות) כנגד אישור הסכם הפשרה וחתימת הפסיקתא. במסגרת הערעור טוען המבקש כי ה"הסדר הדיוני" כולל הסכמות מהותיות בהליך פשיטת הרגל, המשליכות במישרין על נושים כדוגמתו. זאת, מבלי שהנאמן פירט את השיקולים שהביאו אותו לחתום על ההסדר הדיוני, ומבלי שניתנה לכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) או לנושים זכות תגובה. לשיטת המבקש, שוויה של ההענקה הוערך על-ידי הנאמן עצמו במיליוני שקלים, והטענות כנגדה היו מבוססות ולא נסתרו בהליך. זאת בעוד שהנאמן לא נימק מדוע הסכים לסגת מהבקשה לביטול הענקה בתמורה ל-250,000 ₪ בלבד.

בד בבד עם הגשת הערעור הוגש גם הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי.

טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

3.המבקש עתר כאמור לעכב את ביצוען של ההחלטות נושא הערעור, וביקש כי תיאסר כל דיספוזיציה במניות המשיב 5 בחברה. לטענתו, אם בקשתו תידחה - תוכשר העברת המניות האסורה, וקיים חשש כי המשיב 5 יעביר את המניות לצדדים שלישיים. לאור התנהלותו העסקית של החייב ובני משפחתו בעבר מדובר בתרחיש סביר. מנגד, עיכוב ביצוע ההחלטות לא יגרום כל נזק למשיב 5, אשר טרם סיים לשלם את מלוא התשלומים שהתחייב לשלם במסגרת ההסדר. הוא הוסיף וטען כי המשיב 5 מחזיק לשיטתו שלו במניות זה זמן רב, ולכן ממילא נראה שאין במתן צו האוסר על העברת המניות ממנו כדי לגרום לו נזק.

4.החייב טען מנגד שיש לדחות את הבקשה. הוא הדגיש כי אישור בית משפט קמא את הסכם הפשרה לא היה אישור טכני. זאת מאחר שההסכמות הוצגו בסוף דיון ההוכחות שהתקיים בפניו, ולאחר שהתקבל להן אישורו של הכנ"ר. החייב עמד על הנזקים שייגרמו לו אם תעוכב ההחלטה בדבר מתן צו ההפטר, ועל הנזק שייגרם לנושים אם תעוכב חלוקת הכספים שהתקבלו מכוח ההסכם.

המשיבים 5-4 טענו כי ככל שהבקשה נוגעת להסכם הפשרה דינה להידחות. הם הדגישו כי בא-כוח הכנ"ר שנכח בדיון מיום 8.9.2022, היה שותף להסכמות שהביאו להסכם הפשרה; וכי חזקה על הנאמן ששקל את כל השיקולים, הסיכויים והסיכונים בטרם הסכים לתנאי הסכם הפשרה. הם הוסיפו כי ככלל, לא יחליף בית המשפט של חדלות פירעון את שיקול דעתו של הנאמן בשיקול דעתו שלו, ובית משפט של הערעור לא יתערב בנקל בשיקול דעתו הרחב של בית משפט של חדלות פירעון.

עוד צוין כי המבקש נמנע מלהתייצב לדיון בו הייתה אמורה להתברר הבקשה לביטול הענקה, ולכן הוא אינו יכול כיום לטעון שהסכם הפשרה מקפח אותו. כמו כן, לשיטתם, גם לגופם של דברים הסכם הפשרה מיטיב עם הנושים, שכן דינה של הבקשה לביטול הענקה היה להידחות. בין היתר הם טענו בהקשר זה כי המניות הועברו לידי המשיב 5 באמצעות שטר העברת המניות לפני למעלה משנתיים וכי זה המועד הקובע (ולא מועד הדיווח אצל רשם החברות).

המשיבים 5-4 הוסיפו וטענו כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם ומצדיק את דחיית הבקשה. זאת מאחר שמדובר בפסק דין כספי ולאור כך שהמשיב 5 כבר הפקיד שלושה מבין חמשת התשלומים שנדרשו.

5.הנאמן הצטרף לעמדת החייב והמשיבים 5-4. הוא הוסיף כי סיכויי הערעור להתקבל הם קלושים שכן מדובר בהסדר פשרה שהמבקש אינו צד לו. הנאמן עמד על כך כי המבקש לא התייצב לדיונים בבקשה לביטול הענקה ולא הביע עמדה כלשהי. עוד הוא טען כי כל עיכוב בביצוע ההחלטה פוגע בקופת הכינוס ובין היתר במבקש, מאחר והמשיבים 5-4 אינם משלמים את הסכומים הנוספים בהתאם להסדר.

ככל שהערעור נוגע להפטר שניתן לחייב, טען הנאמן כי הנכס היחיד שהיה לחייב היה הבקשה לביטול ההענקה. משהליך זה הסתיים, מדובר בערעור שסיכוייו קלושים. כמו כן, לשיטתו, אין מקום להותיר את החייב שהוא בשנות ה-70 לחייו, בהליך ללא כל תועלת. ככל שהערעור יתקבל, יבוטל צו ההפטר וצו פשיטת הרגל יחזור על כנו.

6.הכנ"ר הגיב אף הוא לבקשה והבהיר כי הוא אכן נכח בדיון שקדם להגשת הסדר הפשרה והסכים לעיקריו. בכל הנוגע לביטול ההענקה, הכנ"ר סבור כי סיכויי הערעור הם נמוכים. זאת משום שהסדר הפשרה הושג לאחר דיון הוכחות, ולאחר שהנאמן - שיש לו סמכויות רחבות להגיע להסדרי פשרה - שקל את השיקולים הרלוונטיים. כמו כן, הכנ"ר סבור כי אם תעוכב ההחלטה ייגרם נזק לנושים. מנגד, אם הערעור אכן יתקבל כך שתיקבע תמורה גבוהה יותר בגין המניות יוכלו המשיבים 5-4 להשלים את התמורה. בהקשר זה הוא ציין כי שווי המניות נושא הבקשה לביטול הענקה לא הוכח. חרף האמור הציע הכנ"ר כי התמורה ששולמה ותשולם במסגרת ההסדר הדיוני, תיוותר בקופת פשיטת הרגל עד להכרעה בערעור.

באשר להחלטה למתן הפטר חלוט – הכנ"ר סבור נושא זה היה צריך להיבחן במסגרת בקשה נפרדת ולא כחלק מההסדר הדיוני. זאת כדי לקבל את עמדת הנושים בטרם קבלת ההחלטה. לכן הוא סבור שיש לעכב את ביצוע ההחלטה עד לקבלת עמדות הנושים בנושא. עוד ציין הכנ"ר כי לאור נסיבותיו הרפואיות והאישיות המורכבות של החייב אשר אין לו נכסים מעבר למניות נושא הבקשה לביטול הענקה, צו התשלומים בעניינו הופחת בהתאם לפסיקה ל-0.

דיון והכרעה

7.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין עליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שדחיית הבקשה תגרום נזק לו בלתי-הפיך או שיהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו במקרה שהערעור יתקבל (ע"א 978/05 עירית תל-אביב יפו נ' גורן (1.12.2005); רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי (28.5.2002)). בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", כאשר נהוג לראות בשיקול של מאזן הנוחות כשיקול העיקרי (ראו מיני רבים: ע"א 5432/16 סמואל נ' רונן, פסקה 16 (31.1.2017); ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר (28.5.2018)). כפי שיובהר להלן, אינני סבורה כי במקרה דנן הוכיח המבקש שיש לחרוג מהכלל.

8.אישור הפשרה בעניין ביטול ההענקה – ככל שנוגעת הבקשה לאישור הסכם הפשרה, הרי שמדובר בהחלטה המאשרת הסדר בעל משמעויות כספיות – התמורה שתשלום בגין מניות החברה. ככלל, הנטייה היא שלא לעכב ביצוע פסק דין כספי שכן תשלום כסף הוא בדרך כלל עניין הפיך (ע"א 10583/05 סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (4.3.2007)).

אכן, המשמעות האופרטיבית של הסכם הפשרה היא גם הותרת הבעלות במניות בידי המשיב 5, כך שהוא יוכל להעביר את המניות לידי צדדים שלישיים. יחד עם זאת, הנאמן מוסמך לבטל הענקה גם כאשר אין אפשרות להשיב את הנכס המקורי שהועבר אלא את שווי בלבד (כך היה קורה אילו המשיב 5 היה מוכר את המניות לפני הדיון בבקשה לביטול ההענקה). משום כך, ההחלטה המאשרת את הסכם הפשרה ביחס לביטול ההענקה דומה יותר להחלטה כספית, המחייבת את המשיב 5 להשיב את המניות או לשלם לקופת הכינוס את שווין. משכך, חל גם על החלטה זו הכלל הרגיל שלפיו מאזן הנוחות נוטה לטובת הזוכה בפסק הדין (ראו למשל: ע"א 6730/20 עו"ד בנקל, בתפקידו הנאמן לנכסי החייב אליעזר פישמן נ' פישמן (3.11.2020)).

לאור האמור, אינני סבורה כי אם לא ביצועו של פסק הדין לא יעוכב, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. מנגד, ביצוע הסכם הפשרה בהתאם להחלטה המאשרת אותו, יכניס כספים לקופת פשיטת הרגל באופן שייטיב מיידית עם כל הנושים ובכלל זה עם המבקש. זאת, מבלי לגרוע מכך כי אם הערעור יתקבל וההענקה תבוטל, יהיה על המשיב 5 להשיב את המניות או את תמורתן אם הן יימכרו על ידיו (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925, 947 (2001). משכך, אינני סבורה כי החשש העומד בבסיס בקשת העיכוב שהמניות (החשש שהמניות יעברו לצד שלישי ולא ניתן יהיה לבטל את ההענקה) אינו מטה את מאזן הנוחות לטובת המבקש.

כזכור, הכנ"ר הציע כי הכספים שיתקבלו מהמשיב 5 ייוותרו בקופת פשיטת הרגל עד להכרעה בערעור. אולם, כפי שקבעתי לעיל, אינני סבורה כי יש לאסור דיספוזיציה על המניות נושא הבקשה דנן, כך שהמשיב 5 נהנה מפסק הדין שניתן לטובתו, ואף יכול להעבירן לצדדים שלישיים. לכן אינני סבורה כי יש להורות על הותרת הכספים בקופת פשיטת הרגל, חלף העברתם לקופת הכינוס ושימוש בהם להטבת מצבם של הנושים.

9.באשר לסיכויי הערעור בעניין ביטול ההענקה – מבלי לטעת מסמרות ביחס לגופן של הטענות, לא ניתן לקבוע כי מדובר בערעור שהסיכוי שהוא יתקבל גבוה די הצורך באופן שיש בו כדי להטות את הכף לקבלת הבקשה חרף שיקולי מאזן הנוחות. זאת לנוכח אמות המידה שנקבעו להתערבות בשיקול הדעת של בית המשפט של חדלות פירעון. כן יש להביא בחשבון את היקף שיקול הדעת המוקנה בדרך כלל לנאמן בגיבוש הסדר, ואת העובדה שאף הכנ"ר, שהוא גורם אובייקטיבי המפקח על התנהלות הנאמן ותקינות ההליכים המתנהלים בתיקי פשיטת רגל, לא התנגד להסכם הפשרה ככל שהוא נוגע לסוגיית ביטול ההענקה.

10.מתן הפטר חלוט לחייב – לטעמי, יש ממש בטענת הכנ"ר לפיה היה ראוי לדון בבקשת ההפטר בנפרד מהסכם הפשרה ותוך מתן אפשרות לשמוע את עמדת הנושים (סעיף 62(א) לפקודה; רע"א 477/18 קדישוב נ' גוטליב, נאמנת, פסקה 10 (26.3.2018)). לכן, על פני הדברים, סיכויי הערעור להתקבל ביחס לרכיב זה אינם מבוטלים (אם כי אין זה מן הנמנע כמובן שגם אם הערעור יתקבל ועמדת הנושים תישמע, צו ההפטר יעמוד בסופו של דבר על כנו). יחד עם זאת, גם ביחס לרכיב זה של הבקשה שלפני, אני סבורה כי השיקול של מאזן הנוחות מוביל למסקנה שיש לדחות את הבקשה.

כעולה מהאמור בתגובות בעלי התפקיד, לנוכח נסיבותיו האישיות של החייב, צו התשלומים שנקבע לו הועמד על סך של 0 ₪. כמו כן, הנכס היחיד שהיה לחייב הוא ההליך בבקשה לביטול הענקה נושא הערעור. במצב דברים זה, לא ייגרם למבקש נזק כתוצאה מדחיית בקשתו לעיכוב מתן צו הפטר לחייב. יתרה מכך, אם ייקבע בסופו של דבר שיש לבטל את צו ההפטר שניתן, לא תהיה מניעה להשיב את הליכי פשיטת הרגל על כנם. זאת מבלי שיגרם נזק לקופת פשיטת הרגל, שכן החייב ממילא אינו משלם דבר לקופה. הותרת הליך פשיטת הרגל על כנו לא תצמיח אפוא כל תועלת בעת הזו ולא תגרום נזק בלתי הפיך ככל שהערעור יתקבל.

כזכור, הכנ"ר הציע בתגובתו כי מתן ההפטר יעוכב עד לאחר קבלת עמדות הנושים בסוגיית ההפטר (חלף המועד של הכרעה בערעור). אלא שקביעה שכזו משמעותה דיון מחדש במתן ההפטר ולכן הלכה למעשה קבלת הערעור בחלקו או למצער שינוי הבסיס שעליו הוגש. לאור האמור, אינני סבורה כי ניתן לקבל את הצעת הכנ"ר במסגרת ההחלטה דנן שהיא החלטה בבקשה לעכב את מתן ההפטר עד להכרעה בערעור.

11.לאור כל האמור, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאותיהם של כל אחת מקבוצות המשיבים בסך 2,000 ₪.