ע"א 8222/19 פרץ חנניה נ. קוואלטי קרדיט פאנד

לפניי בקשה לסעד זמני המורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא בתיק מס' 530405-02-19 עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט גדעון גינת ) בת"א 39055-06-19 מיום 27.10.2019. במסגרת פסק הדין, נדחתה תביעתם של המבקשים למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם הלוואה שנחתם בין המבקשים לבין המשיבות בטל, ולמתן צו המורה על מחיקת המשכנתא שנרשמה מכוחו על בית מגוריהם, בכפוף לקיזוז סכום מסוים מחובם של המבקשים כלפי המשיבה 1.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשים הם בני זוג, ילידי השנים 1943 (חנניה פרץ) ו-1952 (שרה פרץ). ביום 31.12.2015 הגיעו המבקשים, יחד עם בנם, שרון פרץ (להלן: "הבן" ) ובת זוגתו, מילי ברזילי (המשיבה 2. להלן: "בת הזוג" ) למשרדה של המשיבה 1, שותפות מוגבלת המתמחה בהעמדת כספי המשקיעים בה כהלוואות חוץ בנקאיות (להלן: "החברה" ). בין המבקשים, בת הזוג והחברה נחתם הסכם הלוואה לפיו החברה תעמיד לבת הזוג הלוואה בסך 438,000 ש"ח בריבית של 15% לשנה, לתקופה של שנה אחת עם אופציה לשנה נוספת, כאשר הריבית בגין השנה הראשונה נגבתה מראש (דהיינו לחשבון בת הזוג הועבר סכום של 372,300 ש"ח). לצורך הבטחת חוב ההלוואה, חתמו המבקשים על שטר משכון לשעבוד דירת מגוריהם המצויה ברחוב התבור בצפת (להלן: "ההסכם" ו- "הדירה" , בהתאמה).

2.

בחלוף כ-3 שנים ממועד חתימת ההסכם, ביום 28.2.2019 הגישה החברה בקשה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה למימוש משכנתא ולמינוי כונס נכסים לצורך מכירת הדירה, וזאת לשם סילוק חוב ההלוואה (תיק מס' 530405-02-19. להלן: "הליך ההוצאה לפועל" ). המבקשים בתגובה הגישו בקשה למחיקה על הסף ולחילופין בקשה לעיכוב הליכים. ביום 29.5.2019 נעתרה רשמת ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת

איה מחאג'נה-קרמאן ) לבקשה לעיכוב ההליכים על מנת שהמבקשים יוכלו לפנות לבית המשפט. בעקבות זאת, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרתה התבקש סעד הצהרתי בדבר בטלות ההסכם וצו המורה על מחיקת המשכנתא שנרשמה מכוחו על הדירה, וכפועל יוצא ביטול הליך ההוצאה לפועל.

3.

תביעתם של המבקשים התבססה על עילות עושק והטעייה, תוך שהם מדגישים את נסיבותיהם המיוחדות, כגון מצבו הרפואי של המבקש 1, השכלתם וגילם המבוגר, וכן היעדרם של ייצוג עורך-דין וייעוץ משפטי בעת החתימה על ההסכם. עוד ציינו המבקשים כי הכספים כלל לא הועברו אליהם, אלא ניתנו לבנם ולבת זוגתו. ביום 27.10.2019 נדחתה תביעתם מהטעם המרכזי שהמבקשים לא הצליחו לבסס את טענותיהם. יחד עם זאת, הורה בית המשפט קמא על קיזוז של 36,022 ש"ח מסכום החוב לחברה, משום שבפועל העבירה החברה סכום הלוואה נמוך יותר משנקבע בהסכם (להלן: "פסק הדין" ).

4.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, ולצידו בקשה לסעד זמני המורה על עיכוב ביצוע הליך ההוצאה לפועל – היא הבקשה שלפניי.

5.

להשלמת התמונה יצוין, כי במועד מתן פסק הדין עמד חוב ההלוואה על סכום של 465,375 ש"ח, ממנו קוזז כאמור, בעקבות פסק הדין, סכום של 36,022 ש"ח. עוד יצוין כי שווי הדירה נכון לחתימת ההסכם הוערך בכ-700,000 ש"ח.

6.

המבקשים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם, מאחר שמדובר בפינויים מדירת מגוריהם, כאשר הכלל ביחס למצבים כגון דא הוא להיעתר לבקשה לעיכוב הליכי פינוי, וזאת במיוחד בשים לב לגילם, למצבם הרפואי והכלכלי וכן לעובדה שאין להם רכוש משמעותי נוסף, לא כל שכן דירה אחרת לעבור אליה. מכאן, טוענים המבקשים כי הנזק שייגרם להם מביצוע פסק הדין יהיה בלתי הפיך, ככל שערעורם יתקבל בסופו של דבר, ואילו לחברה לא ייגרם כל נזק שאינו בר תיקון אם יעוכב פסק הדין כמבוקש. כן טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים. לבסוף, טוענים הם כי יש לפטור אותם מהפקדת ערובה כתנאי למתן צו העיכוב, וזאת בשל נסיבותיהם המיוחדות כפי שפורטו לעיל.

7.

החברה, לעומת זאת, מתנגדת לעיכוב הליך ההוצאה לפועל. החברה גורסת כי סיכויי הערעור של המבקשים הם נמוכים מאד, וזאת בשים לב לקביעותו של בית המשפט קמא, חרף טענותיהם הרבות של המבקשים, כי אין בפניו כל ראייה כדי לבסס את התביעה שהגישו המבקשים, וכן בשים לב לסתירות רבות שעלו מגרסתם של המבקשים לאורך ההליך. די בכך, לשיטת החברה, כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. עוד מציינת החברה כי מתן הסעד הזמני יביא לנזק בלתי הפיך מבחינתה, משום שהיא חייבת בהחזר כספי החוב למשקיעיה, ומכאן שעיכוב הליך ההוצאה לפועל יביא להגדלת הריבית שתחוב כלפיהם, ולפיכך להגדלת נזקה.

דיון והכרעה

8.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה למתן סעד זמני המעכב את מימוש המשכנתא הרובצת על דירת המגורים של המבקשים, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

9.

בית המשפט של ערעור רשאי ליתן סעד זמני לתקופת הערעור "בתנאים שיראו לו"

(תקנה 467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הלכה ידועה היא כי בקשה למתן סעד זמני בערעור תתקבל בהתקיים שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד , כך שעלול להיווצר קושי בהשבת המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל (ע"א 10798/04 בר דוד נ' בר דוד , פסקה 4 (13.12.2004)). בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי הערעור הם נמוכים יותר כך יש להחמיר בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ , פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (18.4.2005) (להלן: "עניין ששון" )). במקרה דנן, סבורני כי מאחר שמדובר בפינוי המבקשים מדירת מגוריהם, יש להיעתר לבקשה.

10.

במסגרת שיקול מאזן הנוחות, קיימת הצדקה להעניק סעד זמני שימנע את שינוי המצב הקיים, באשר יהיה בכך כדי למנוע את סיכול הליך הערעור ותוצאותיו. מקום בו עסקינן במימוש נכס מקרקעין המיועד למגורים, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת מתן הסעד הזמני. זאת, בשל הקושי הניכר שייווצר להשיב את המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל, וכן גם בשים לב להשלכות המידיות והקשיים הכרוכים בפינוי אדם מדירת מגוריו (ראו, אחד מיני רבים: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן , פסקה 6 (26.1.2011)). אין חולק כי זהו המצב בענייננו. מן הצד השני, החברה לא הצליחה לשכנע כי עיכוב הליך ההוצאה לפועל, ומימוש המשכנתא מכוחו, יגרום לה נזקים שלא ניתן יהיה לתקנם באמצעות פיצוי כספי (ראו גם: עניין ששון , פסקה 7). זאת, גם בשים לב לזמן שחלף מעת המועד לפירעון ההלוואה ועד לנקיטת הליך ההוצאה לפועל.

בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מכך שקיים פער, שאיננו קטן, בין גובה החוב הנטען (כ-400,000 ש"ח) לבין שוויה של הדירה (כ-700,000 ש"ח). בנסיבות אלו, שיקולי מאזן הנוחות נוטים בבירור לטובת המבקשים.

11.

נוכח האמור, ובשים לב לכך שהפסיקה העניקה מעמד בכורה למאזן הנוחות (ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר , פסקה 16 (28.5.2018); ע"א 6988/16 מייליק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 5 (31.10.2016)), די בכך שאומר כי הערעור אינו חסר סיכוי (ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פסקה 12 (6.4.2017)).

12.

סוף דבר : הבקשה לעיכוב הליך ההוצאה לפועל בתיק מס' 530405-02-19 עד להכרעה בערעור מתקבלת. בשים לב לפער הקיים בין שווי הבטוחה לגובה החוב, גם לא ראיתי מקום להתנות את העיכוב בהפקדת ביטחונות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.