רע"א 7626/19 יוסף גולן נ. מאיר ורבר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית, א' יעקב ) בת"א 47213-03-18 מיום 10.10.2019 בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן ביום 7.8.2019 באותו הליך (להלן: פסק הדין ).

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 9.11.2015, ניתן צו כינוס נגד המבקשים, ומונה כונס נכסים לצורך מימוש משכנתא הרשומה על דירה שהייתה בבעלותם ואשר בה התגוררו (להלן: הדירה הראשונה ). בהמשך לכך, ביום 3.8.2016 נחתם בין המבקשים לבין המשיבים חוזה למכירת דירה נוספת המצויה בבעלות המבקשים (להלן: הדירה השנייה ) ובו נקבע כי המבקשים ימכרו למשיבים את הדירה השנייה תמורת 1,190,000 ש"ח (להלן: חוזה המכר או החוזה ). בהתאם להסכמות בחוזה, שילמו המשיבים למבקשים סך של כ-710,000 ש"ח ואת יתרת התמורה, כ-480,000 ש"ח, הפקידו המשיבים בידי בא-כוחם.

ביום 21.3.2018 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשים לאכיפת חוזה המכר, בה נטען כי המבקשים הפרו את החוזה באופן יסודי בכך שלא רשמו במרשם המקרקעין את הזכויות בדירה השנייה על שמם של המשיבים ובכך שלא מסרו להם את החזקה בה. בתגובה לכך, טענו המבקשים כי חוזה המכר הוא חוזה למראית עין וכי כוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בחוזה איננה משקפת את הרצון האמתי של הצדדים בעת החתימה על החוזה. בתוך כך, טענו המבקשים כי מטרת החתימה על החוזה הייתה לגייס כסף אשר יכסה את חוב המשכנתא הרובץ על הדירה הראשונה ועל מנת למנוע את מימושה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. המבקשים טענו כי המשיבים היו מודעים לאמור, ומשכך משעה שביום 16.5.2017 אישר רשם ההוצאה לפועל את מכירת הדירה הראשונה ולא ניתן היה עוד לפדות אותה, המבקשים היו רשאים לבטל את חוזה המכר.

3.

בפסק דינו מיום 7.8.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת המשיבים והורה על אכיפתו של חוזה המכר. בית המשפט המחוזי קבע כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח קיומן של הסכמות מחוץ לחוזה, וכי לא הוכחה טענתם לפיה הצדדים הסכימו שיהיה ניתן לבטל את החוזה ככל שלא תהיה עוד אפשרות לפדות את הדירה הראשונה. כן נדחתה טענת המבקשים לפיה מדובר בחוזה למראית עין. בית המשפט המחוזי דחה אף את טענת המבקשים לפיה אכיפת חוזה המכר תגרום למבקשים פגיעה שאינה מידתית, בקבעו כי הטענה נטענה בעלמא ומבלי שהדברים הוכחו כדבעי. על רקע האמור, הורה בית המשפט המחוזי למשיבים להפקיד את יתרת התמורה עבור הדירה השנייה בקופת בית המשפט, ולמבקשים למסור את החזקה בדירה השנייה כאשר היא נקייה מכל חוב. כן נקבע כי ככל שירבצו על הדירה השנייה חובות בעת מסירתה למשיבים, יקוזזו חובות אלה מיתרת התמורה שעל המשיבים לשלם למבקשים.

4.

ביום 24.9.2019 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בטענה כי הנזק שיגרם להם אם ייאכף חוזה המכר עד להחלטה בערעור שבדעתם להגיש, הינו בלתי הפיך. נטען, כי בשל מכירת הדירה הראשונה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, תוביל אכיפת החוזה לכך שהמבקשים ו-11 ילדיהם המתגוררים כעת בדירה השנייה יוותרו ללא קורת גג. כמו כן, נטען כי קיזוז החובות הרובצים על הדירה השנייה מייתרת התמורה שעל המשיבים לשלם תפגע ביכולתם של המבקשים להגיע להסדר עם הנושים. לטענת המבקשים, מאחר שלטובת המשיבים רשומה הערת אזהרה על הדירה השנייה, הנזקים שייגרמו להם אם יעוכב ביצוע פסק הדין אינם משמעותיים, ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

המבקשים הוסיפו וטענו כי סיכויי הערעור במקרה הנדון אינם קלושים וזאת על רקע עיוות הדין שמסב להם פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, הסעיפים המעוגנים בחוזה, החסרים המצויות בו, והנסיבות בהן נכרת החוזה – מוכיחים כי הצדדים הגיעו להבנות נוספות מחוץ לחוזה. בתוך כך הפנו המבקשים לנסיבות הבאות: חוזה המכר אינו מורה על תאריך מסוים בו יש למסור את החזקה בדירה השנייה; החוזה לא קובע מהם הסעדים העומדים לרשות המשיבים עקב איחור במסירת החזקה בדירה השנייה; הדירה השנייה נמכרה, לטענתם, במחיר הנמוך משמעותית ממחירה בשוק; המשיבים דרשו מהמבקשים התחייבות אישית להשבת סכומי כסף שישולמו על-ידם, אך לא דרשו התחייבות אישית להסרת העיקולים הרובצים על הדירה השנייה; ובניגוד למקובל, המשיבים לא שילמו את התמורה עבור הדירה השנייה ישירות לנושי המבקשים על-מנת להסיר את העיקולים. המבקשים סומכים ידיהם בדבר סיכויי הערעור אף על עדותו של עו"ד מרגליות אשר ייצג את המבקשים בעת עריכת חוזה המכר, שהעיד, בין היתר, כי "לכל אורך התהליך" הייתה הבנה ש"אם לא מצילים אותה [את הדירה הראשונה, י.ו] הדירה לא נמכרת" והשיב ש"לפי דעתי כן" כשנשאל האם בא-כוח המשיבים ידע על כך שמכירת הדירה נועדה לצורך הצלת דירת המגורים.

5.

בתגובתם, התנגדו המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע, וטענו כי המבקשים עברו להתגורר בדירה השנייה רק לאחרונה וזאת על מנת ליצור מצג שיוביל לעיכוב ביצוע פסק הדין. עוד נטען כי הנזק שייגרם למשיבים אם יעוכב ביצועו של פסק הדין הוא ניכר, וזאת מאחר שהמשיבים הפקידו את יתרת התמורה עבור הדירה השנייה בקופת בית המשפט, ולמעשה שילמו את מלוא התמורה עבורה. כן, טענו המשיבים כי השקיעו את כל משאביהם ומרצם ברכישת הדירה השנייה, וכי הותרתם בשלב זה ללא קבלת חזקה בדירה, ולאחר שמסרו את התמורה במלואה, תגרום להם לנזקים ניכרים ובהם אילוצם להוסיף ולהתגורר בשכירות ולשלם דמי שכירות. המשיבים טענו עוד כי סיכויי הערעור קלושים, וזאת לנוכח קביעותיו המבוססות של בית המשפט בפסק הדין.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

ביום 10.10.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע כי מבלי להביע דעתו באשר לסיכויי הערעור, ביצוע פסק הדין לא יגרום למבקשים נזק בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לחזור ממנו.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

7.

בבקשת רשות הערעור שבים המבקשים על עיקר טענותיהם אשר נטענו במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, ומוסיפים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן המשיבים אינם מתגוררים בדירה השנייה, אשר על פי עדותה של המשיבה 2 – נרכשה על-ידיהם לשם השקעה. כמו כן, מוסיפים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נתן דעתו בהחלטתו לסיכויי הערעור, הגבוהים לטענתם – וזאת על רקע ראיות אליהן הם מפנים ואשר מלמדים לטענתם כי המשיבים ידעו על כוונת המבקשים לקיום חוזה המכר בכפוף ל"הצלת" הדירה הראשונה.

בתשובה לבקשת רשות הערעור, עומדים המשיבים על התנגדותם לעיכוב ביצוע פסק הדין ושבים על שלל טענותיהם שנטענו במסגרת תשובתם לבקשת עיכוב הביצוע.

למען השלמת התמונה יוער כי ביום 17.11.2019 הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ושוכנעתי כי זכויות הצדדים כבעלי דין לא תיפגענה אם אפעל בהתאם לתקנה האמורה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער על ההחלטה של בית המשפט המחוזי והוגש ערעור על-פיה. אקדים את המאוחר ואציין כי דין הערעור להתקבל בכפוף להפקדת ערובה, כמפורט להלן.

9.

כידוע, על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור שהגיש, להוכיח שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני התנאים האמורים מתקיימת מערכת יחסים מסוג "מקבילית כוחות", לפיה ככל שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש, ניתן יהיה להקל במשקל שיינתן לסיכויי הערעור, ולהפך (ראו: רע"א 4218/16 גרבוע נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח , פסקה ח' (21.06.2016)).

10.

יישום הכללים האמורים על נסיבות המקרה הנדון מוביל למסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין, כמפורט להלן.

אשר לסיכויי הערעור, אני סבורה כי אלה אינם גבוהים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה את טענות המבקשים, מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות. קביעותיו נובעות במידה רבה מהתרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו, כך שהסיכוי שערכאת הערעור תתערב בהן הוא נמוך. משכך, אני סבורה כי בפני המבקשים משוכה גבוהה לצלוח בערעורם.

11.

ואולם, חרף סיכויי הערעור הנמוכים, במקרה הנדון נראה כי יש בשיקולי מאזן הנוחות להכריע את הכף לטובת המבקשים . זאת, לנוכח הנזקים הבלתי הפיכים שעלולים להיגרם למבקשים ככל שהערעור על פסק הדין יתקבל, ולנוכח הרגישות הגבוהה המתלווה לפינוי משפחה, על ילדיה, מדירת מגוריהם (ראו: ע"א 7975/15 שרף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים , פסקה 7 (7.4.2016); ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר , פסקה 18 (28.5.2018)). בענייננו, נראה כי המבקשים מתגוררים כיום עם 11 ילדיהם בדירה השנייה. אף אם המעבר לדירה השנייה נעשה כ"צעד טקטי" במסגרת ההליכים המשפטיים שבין הצדדים כטענת המשיבים, הרי שבפועל דירה זו משמשת כיום למגורי המבקשים. משכך, כאמור, הנזק הכרוך בביצוע מידי של פסק הדין עלול להפוך את ערעורם לתיאורטי (אם תימכר הדירה לצד שלישי) כמו גם להסב להם נזק ממשי ורב.

מנגד, מתשובת המשיבים עולה כי, בין היתר, הנזק לו הם טוענים אם יעוכב ביצועו של פסק הדין הוא נזק כלכלי הנובע בעיקר מאובדן דמי שכירות בגין הדירה השנייה, וזאת במיוחד לנוכח העובדה שהמשיבים שילמו את התמורה במלואה זה מכבר. נזק זה הוא נזק הפיך, וככל שיידחה בסופו של יום ערעורם של המבקשים, ניתן יהיה לפצות אותם על ההפסד הכלכלי שנגרם להם בשל עיכוב הביצוע.

12.

על רקע האמור, ובאיזון כולל של השיקולים המתחרים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לעכב את ביצוע פסק הדין אך במובן זה שהמבקשים רשאים להוסיף ולהתגורר בדירה השנייה והרישום במרשם המקרקעין יוותר בעינו, וזאת עד להכרעה בערעור. על המבקשים להפקיד סכום של 40,000 ש"ח להבטחת נזקיהם האפשריים של המשיבים, לרבות אובדן דמי שכירות מהדירה, וזאת בתוך 30 ימים, שאם לא כן יפקע מאליו צו העיכוב.

אין צו להוצאות.