ע"א 866/17 מרים חן נ. כונס נכסים הרשמי

1.

לפניי בקשה לתיקון הודעת הערעור, כך שיופנה כלפי החלטה מאוחרת-נוספת להחלטה עליה נסב הערעור.

ההחלטות הרלבנטיות ניתנו שתיהן בידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל בעניינו של המשיב 3. בהחלטה מיום 25.12.2016 - ההחלטה עליה נסב הערעור - קבע בית המשפט כי הענקת חלקו של המשיב 3 בדירת מגורים לידי המערערת היא הענקה פסולה וככזו בטלה כלפי המשיב 2, הנאמן לנכסי המשיב 3 (להלן: ההחלטה בבקשה לביטול הענקה ). על ההחלטה בבקשה לביטול הענקה השיגה המערערת תחילה בדרך של בקשת רשות ערעור, אך היות ונתונה למערערת זכות ערעור על החלטה זו, שונה סיווגו של ההליך לערעור בזכות (החלטה מיום 28.5.2017).

המערערת הוסיפה והגישה בקשה לתיקון הודעת הערעור, כך שיכלול השגה על החלטה נוספת שניתנה בידי בית המשפט של פשיטת הרגל - החלטה מיום 21.4.2017, בה נדונה בקשה של המשיב 2 אשר עניינה הכרעה בתביעות חוב וכן

שאלת הדיירות המוגנת של המערערת בדירת המגורים שבמוקד ההחלטה בבקשה לביטול הענקה, וזאת מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972. בהחלטה נדחו טענות המערערת ונקבע כי ההגנה האמורה אינה חלה בענייננו (להלן: ההחלטה בסוגיית הדירות המוגנת ).

המערערת טוענת בבקשתה כי ההחלטה בסוגיית הדיירות המוגנת היא "החלטת המשך" להחלטה בבקשה לביטול הענקה, ועל כן, ובהתחשב גם בשלב המקדמי של ההליך דנן, ראוי ונכון לדון בהשגות במסגרת אותו הליך.

2.

המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה. לטענת המשיב 2 היה על המערערת להשיג על ההחלטה בסוגיית הדיירות המוגנת בערעור נפרד ועצמאי, מה שלא נעשה על מנת להימנע מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. עוד נטען כי היות והערעור לא הוגש במועדו, ההחלטה בסוגיית הדיירות המוגנת הפכה חלוטה והמערערת אינה יכולה עוד להשיג עליה. המשיב 2 הוסיף ועמד על התנהלות המשיב 3 במסגרת הליך פשיטת הרגל, וטוען כי הוא שעומד מאחורי המערערת.

המשיב 1 טוען כי הגם שמדובר בשתי החלטות הנוגעות לאותו חייב ולאותו הנכס מדובר במטריה משפטית שונה, ונדרשת בחינה נפרדת ושונה בכל סוגיה. לטענתו יש על כן להגיש הליך נפרד, אך מטעמי יעילות ראוי לאחד את הדיון בשני הערעורים.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שבתיק ושקלתי בדבר, החלטתי להיעתר לבקשה, אך זאת תוך הגדלת סכום העירבון.

צודקים המשיבים 1 ו-2 בטענתם כי נתונה היתה למערערת דרך חלופית בדמות הגשת הליך ערעורי עצמאי ונפרד על ההחלטה המאוחרת בזמן, היא ההחלטה בסוגיית הדיירות המוגנת, ואף נראה כי זו היתה "דרך המלך" בענייננו.

עם זאת, מספר שיקולים תומכים לטעמי בענייננו בהיעתרות לבקשה:

ראשית, הגם שמדובר בשתי החלטות נפרדות אשר הסוגיה הממוקדת שנדונה בהן שונה, קשה לומר כי מדובר בשתי החלטות אשר אין ביניהן קשר ענייני והמנותקות זו מזו. על כך ניתן ללמוד גם מן הסיפה להחלטה בבקשה לביטול הענקה, בה ציין בית המשפט כי סוגיית הדיירות המוגנת תידון "בהמשך, ככל שיהיה צורך בכך", ומכך שאת הדיון בסוגיית הדיירות המוגנת הכתיר כ"המשך בקשה 35" [היא הבקשה לביטול הענקה]. כן ניתן ללמוד על הקשר הענייני מעמדת כונס הנכסים הרשמי אשר ציין בתגובתו כי "נכון אמנם כי לשאלה בדבר קיומה של הענקה בטלה ישנה השלכה על השאלה בדבר קיומה של זכות דיירות מוגנת" (אם כי סבור הוא כי למרות זאת אין לאפשר תיקון) ואף הביע עמדתו כי לאחר הגשת ערעור נוסף יש לאחד את הדיון בשני הערעורים. אציין בהקשר זה כי לא אחת מופנים הליכים ערעוריים כלפי יותר מהחלטה אחת, וזאת כאשר קיימת הצדקה עניינית לכך. בנסיבות ענייננו סבורה אני כי נוכח הקשר הענייני בין ההחלטות שיקולי יעילות תומכים בבקשה, כך שהמערערת לא תידרש להגיש ערעור נוסף-נפרד (אליו יהיה עליה "להעביר" גם את הבקשה לעיכוב ביצוע מטעמה), המשיבים יוכלו להגיש עמדתם במכלול הסוגיות במקשה אחת, וגם המותב אשר יישב בדין ידון במלוא הסוגיות שעל הפרק במסגרת דיונת אחת.

שנית, יש ליתן משקל בעניינו לכך שהבקשה הוגשה לפני שהמועד להגשת הערעור על ההחלטה בסוגיית הדיירות המוגנת חלף, וכי גם על החלטה זו נתונה למערערת זכות ערעור. במובן זה לא יהיה במתן אפשרות למערערת לתקן את הערעור, כך שיופנה גם כלפי ההחלטה בסוגיית הדיירות המוגנת, כדי להתיר לה לעקוף את מגבלת המועדים הקבועים בחוק או את הכללים הנוהגים לעניין דרך ההשגה (השוו: ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (30.6.2017) (להלן: עניין דיין ); ע"א 6990/12

י.כ טריפל איי השקעות בע"מ נ' במברגר רוזנהיים בע"מ

(21.7.2013)). עוד אציין בהקשר זה כי היות והמערערת העמידה את המשיבים על כוונתה להשיג על ההחלטה בסוגיית הדיירות המוגנת לפני שמועד ההשגה עליה חלף, לא התגבשה הסתמכותם על סופיות ההחלטה, כך שלטעמי, ובניגוד לעמדת המשיב 1, גם אם הייתי מוצאת לדחות את בקשת התיקון היה מקום לאפשר לה להגיש הליך ערעורי נוסף.

שלישית, יש ליתן משקל לשלב המקדמי בו מצוי הערעור שבכותרת (לפני שהצדדים הגישו סיכומיהם) ולכך שהתוספת אותה מעוניינת המערערת להוסיף להודעת הערעור ממוקדת וקצרה - כעולה מהודעת הערעור המתוקנת המצורפת לבקשה - כך שלא יהיה בקבלת הבקשה כדי להכביד על ההליך, לעכב את הדיון בערעור או לגרום למשיבים להוצאות נוספות (גם בהקשר זה השוו עניין דיין , פסקה 3).

משקלם המצטבר של שיקולים אלו תומך לטעמי בענייננו בהיעתרות לבקשה. יחד עם זאת, היות ובתיקון הודעת הערעור יש כדי להרחיב את היקף היריעה ועל המשיבים יהיה להתייחס לסוגיה נוספת, סבורה אני כי התיקון המבוקש מצדיק הגדלה של העירבון להבטחת הוצאות המשיבים (ויצוין כי לכתחילה העירבון הועמד על ידי המזכירה הראשית על הצד הנמוך). בכך יש ליתן מענה גם לחששם של המשיבים כי יהיה בתיקון הודעת הערעור משום עקיפה של הדרישה להפקיד עירבון להבטחת הוצאותיהם בגין ההשגה על ההחלטה בסוגיית הדיירות המוגנת.

4.

סיכומם של דברים - המערערת תגיש שלושה העתקים של הודעת ערעור מתוקנת עד ליום 25.9.2017. יודגש בהקשר זה כי אין מקום לצרף להודעת הערעור נספחים, וכי יש לצרף לה את ההחלטות עליהן משיגה המערערת בלבד.

המערערת תפקיד כעירבון סכום נוסף של 12,000 ש"ח, גם זאת עד ליום 25.9.2017.

המשיבים יגישו תגובותיהם לבקשה לעיכוב ביצוע עד ליום 2.10.2017.

בשולי הדברים אציין כי נוכח ההכרעה בבקשה זו, דומה כי בקשת המשיב 1 מהיום, 11.9.2017, לקבלת הבהרה התייתרה ולא נדרשת בה החלטה נוספת.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותתייקה בתיקי השופטים.