ע"א 866/17 מרים חן נ. כונס נכסים הרשמי

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' רביד ) מיום 21.4.2017 במסגרת פש"ר 1593-02, בגדרה נקבע כי המבקשת אינה זכאית להגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ) במימוש זכויות דירת החייב.

הרקע לבקשה

1.

במוקד הבקשה, דירה שנרכשה בספטמבר 1995 על ידי החייב והמבקשת לאחר נישואיהם. ביום 14.12.1995 חתמו השניים על הסכם גירושין במסגרתו העביר החייב את זכויותיו בנכס לטובת המבקשת. ברקע לבקשה, שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל בעניינו של החייב. בהחלטה אחת, מיום 25.12.2016 (להלן: ההחלטה הראשונה ) קבע בית המשפט כי הענקת חלקו של החייב בדירת מגורים לידי המבקשת היא הענקה פסולה ועל כן היא בטלה כלפי משיב 2, הנאמן לנכסי החייב (להלן: הנאמן ). על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה (אשר הוגש תחילה כבקשת רשות ערעור אך סיווגו שוּנה). לאחר שהוגש הערעור כאמור, ניתנה החלטה נוספת על ידי בית המשפט המחוזי ביום 21.4.2017 ובגדרה נקבע כי ההגנה הקבועה בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, לפיה מכירת נכס במסגרת הליכי פשיטת רגל לא תפגע בזכותו של בעל הנכס להחזיק בנכס, אינה חלה בעניינה של המבקשת (להלן: ההחלטה השנייה ). לאחר שניתנה ההחלטה השנייה, הגישה המבקשת ביום 18.5.2017 בקשה לתיקון כתב הערעור שהוגש על ההחלטה הראשונה כך שיכלול גם את ההחלטה השנייה. לצדה של בקשה זו הוגשה בקשה לפני בית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע ההחלטה השנייה, אשר התקבלה ביום 20.7.2017. לאחר שהוגשה בקשה מטעם הנאמן לעיון חוזר בהחלטה על עיכוב הביצוע, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע ההחלטה השנייה כסעד ארעי עד ליום 28.8.2017 בלבד, או אז הוגשה הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע ההחלטה השנייה עד למתן החלטה בערעור.

לשלמות התמונה יצוין כי בהחלטת בית משפט זה מיום 11.9.2017 (כב'

הרשמת ל' בנמלך ) התקבלה בקשת המערערת לתיקון הודעת הערעור, והותר לה להגיש הודעת ערעור מתוקנת אשר תכלול את השגותיה על ההחלטה השנייה.

טענות הצדדים

2.

המבקשת טענה כי סיכויי הערעור גבוהים נוכח העובדה שהוא מעורר סוגיות משפטיות משמעותיות. כמו כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, שכן אי-קבלת הבקשה יותיר אותה ואת ילדיה ללא קורת גג וב"כאוס כלכלי" בעוד שלנאמן לא ייגרם כל נזק ממשי. כן ביקשה המבקשת להסתמך על פסיקת בתי המשפט לפיה קיימת נטייה לעכב ביצוע של פסק דין שעניינו סילוק יד ממקרקעין.

3.

מנגד, הנאמן הביע התנגדות נחרצת לבקשה לעיכוב ביצוע. נטען כי מדובר בבקשת סרק אשר הוגשה אומנם על ידי המבקשת, אך בהנחייתו ובהוראתו של החייב ונועדה למנוע בכל דרך את מימוש זכויות החייב בדירה. הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניסיון התחמקות מהליך מימוש הדירה וסילוק החובות לנושים. זאת בהמשך למגמת התנהלותו של החייב במשך השנים, אשר מנסה ללא הרף להתחמק מלשלם לנושיו את חובותיו כלפיהם ואף ניסה בעבר למכור את דירת המגורים בעודו בהליך, ללא קבלת אישור הנאמן ובית המשפט המחוזי. לדעתו עוד, סיכויי הערעור הינם אפסיים, וזאת בניגוד לטענת המערערת, אשר לא פורטה כלל, לפיה סיכויי הערעור טובים. זאת שעה שעניינם של החייב והמבקשת מוחרג מתחולת הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שכן הנכס כלל לא היה רשום על שמו של החייב ושל המשיבה כאשר החייב נכנס להליך פשיטת הרגל, והוא נרשם על שם החייב והמבקשת כחלק מההליך בהסכמת הנאמן, על מנת שיוכל החייב ליטול משכנתא לצורך עמידה בהחלטת ההפטר המותנה שניתנה לו. זאת ועוד, החייב הסכים בעבר למכור את הנכס לטובת נושיו, ובמסגרת זו גם חתם על תצהיר לפיו הוא מוותר על הגנת חוק הגנת הדייר. לבסוף, המבקשת גם לא הוכיחה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה, ועל כן גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. טענתה בהקשר זה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתה גם לא ניתנת להתקבל נוכח העובדה שהיא מחזיקה רק במחצית מהזכויות בנכס. זאת ועוד, המבקשת טענה כי דחיית הבקשה תותיר אותה ואת ילדיה ללא קורת גג וב"כאוס כלכלי", אך לא פירטה דבר בעניין מצבה הכלכלי, וגם לא ציינה כי ילדיה בגירים.

4.

תגובת משיב 1, כונס הנכסים הרשמי, הוגשה טרם ניתנה ההחלטה מיום 11.9.2017 המורה על תיקון הודעת הערעור המקורית שהוגשה על ההחלטה הראשונה והיא התמקדה בעיקרה בטענה אשר איננה רלוונטית עוד, לפיה לא ניתן לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה אשר טרם הובהר אם ניתן לכלול אותה במסגרת הודעת הערעור שהוגשה זה מכבר (אלא שמאז כאמור ניתנה החלטה המאפשרת תיקון הודעת הערעור). בשולי תגובתו נטען כי סיכויי הערעור קלושים, שכן ההחלטה השנייה התבססה על קביעות עובדתיות לפיהן כאשר החייב נכנס להליך פשיטת הרגל הדירה כלל לא היתה רשומה על שמו ועל שם המבקשת, ורישום הדירה בוצע אך על מנת שניתן יהיה להעמיד לחייב משכנתא על הדירה באופן אשר יעשיר את קופת הכינוס וזאת לטובת הנושים ולא על מנת שתעמוד לו או למבקשת הגנה לפי חוק הגנת הדייר. עם זאת, לאור העובדה שמדובר בדירת מגורים, נטען כי בשל החשש לנזק בלתי הפיך "יתכן ויש להשאיר את עיכוב הביצוע על כנו", תוך התנייתו בהפקדת ערובה.

דיון והכרעה

5.

כידוע, נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים אשר מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" לצורך היענות לבקשה לעיכוב ביצוע. האחד, כי סיכויי הערעור טובים; השני, כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת מבקש הבקשה, במובן זה שאם יבוצע פסק הדין ובסופו של יום יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 5178/17 פלד נ' פאל

(18.7.2017); ע"א 8691/13 ברגר נ' יניב (19.1.2014); ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014)).

6.

המערערת טענה כאמור כי סיכויי הערעור שהגישה גבוהים, שכן הוא מעורר סוגיות משפטיות משמעותיות. אלא שבצדק טען הנאמן כי המערערת לא פירטה דבר בעניין זה. עם זאת, בפזילה אל עבר נימוקי הערעור ניתן להיווכח כי טענת המערערת בערעורה היא כי אין לה כל קשר להליך פשיטת הרגל ואין למנוע ממנה את הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, המעניק הגנה בין היתר, למי שמחזיק בנכס, כבעלו או כחוכרו לדורות, אם פקעה זכותו מחמת מכירה בשל הליכי פשיטת רגל.

7.

בעניין זה, נראה כי אין בסיכויי הערעור כדי להטות את הכף לטובת המערערת באופן המצדיק את קבלת הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי, כי הדירה לא הייתה רשומה על שמו של החייב ועל שם המבקשת בעת כניסתו של החייב להליך פשיטת הרגל, והזכויות נרשמו על שמו של החייב ועל שמה של המבקשת (בחלקים שווים) כחלק מהליך פשיטת הרגל ולצורך העשרת קופת הכינוס בלבד, ולא על מנת שתעמוד לחייב או למבקשת הגנת חוק הגנת הדייר, הגנה שלא היו זכאים לקבלה לולי הסכמתו ופועלו של הנאמן. עוד נקבע כי הרישום נעשה בחוסר תום לב, לאחר שהחייב גם ניסה למכור את הנכס ללא ידיעת הנאמן ובית המשפט. באשר לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, הרי שבהתאם לכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוטה ככלל להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ונדירים (ע"א 6616/13 נכסי הצלחה בע"מ נ' בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ (בפירוק) (17.10.2013); ע"א 2976/12 בר אל נ' קופמן (26.11.2012)). סיכויי הערעור בהקשר זה, על פני הדברים אינם מבטיחים.

8.

ובאשר לסוגיות המשפטיות העומדות על הפרק. כחלק מהמגמה להצר את גבולותיה של הדיירות המוגנת, נקבע בעניין ע"א 3295/94 גיל פרמינגר הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור, פושטי-רגל נ' חוה מור, פושטת רגל , פ"ד נ(5) 111 (1997), כי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר יחול רק על זכות רשומה של בעלות או חכירה לדורות, שאינה משתכללת ללא רישום. כמו כן, יש ליתן משקל גם לתכלית הרישום. העובדה שהרישום נעשה במקרה זה כחלק מהליך פשיטת הרגל ולצורך העשרת הקופה בלבד הינה שיקול משמעותי שיש לקחתו בחשבון, גם אם הדירה הלכה למעשה "רשומה" כיום גם על שם המבקשת. בנסיבות העניין גם לא מן הנמנע כי יינתן משקל משמעותי לחוסר תום לבם החריף של החייב והמבקשת, אשר בא לידי ביטוי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הן באי-מימוש המטרה לשמה נרשם הנכס על שמם והן בנסיונות למכור את הדירה ללא יידוע הנאמן (מקרים דומים נידונו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, וראו לדוגמה: ת"א (מחוזי י-ם) 4828-02-13 יששכר בר הלל, כונס הנכסים על זכויות שמעון בן ארי נ' עידית בן ארי (2.8.2015); פש"ר (מחוזי י-ם) 4320-07 עו"ד עמיר ליבונטין, נאמן על נכסי החייבת נ' לוי (3.2.2011)). על כן גם בנקודה זו לא נראה כי סיכויי הערעור גבוהים.

9.

ובאשר למאזן הנוחות. אכן, כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לפינוי מקרקעין, גוברת הנטייה להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע (ראו: ע"א 5529/15 פלונית נ' בנק מזרחי טפחות (9.9.2015) ). עם זאת, לא ניתן לומר כי יש להורות "כברירת מחדל" על עיכוב ביצוע פסק דין במקום שבו מדובר בהעברת זכויות במקרקעין (ראו לדוגמה: ע"א 6634/15 טופ במרחבי השרון יישום בע"מ נ' קפלן , פסקה 20 (15.11.2015)). ואכן במקרה זה לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המערערת, נוכח העובדה שגם לשיטתה היא מחזיקה לכל היותר ב מחצית

הזכויות בנכס (בעוד שמחצית הזכויות רשומות על שם החייב, והוקנו לנאמן). זאת ועוד. יש לשים לב לכך כי השיקול שעניינו הנזק שייגרם למערערת כתוצאה ממימוש הנכס, יילקח בחשבון ממילא במסגרת ההליך. במכירת בית מגורים במסגרת הליך פשיטת רגל, בית המשפט נדרש מכוח סעיף 86א(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 לשאלת קיומו של דיור חלופי לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו, ולאיזון הנדרש בין החשש שפושט הרגל ומשפחתו יוותרו ללא קורת גג לראשם לבין טובת הנושים, במסגרת שיקול הדעת הרחב שניתן לו בהקשר זה (ע"א 2000/01 בן בסט נ' הנאמנה בפשיטת הרגל על נכסי דוד והדסה בן בסט , פ"ד נט(1) 481, 493 (2004)). גם בכך ולמרות שהמבקשת אינה נמנית עוד על "משפחתו" של החייב, יש אפוא כדי לתמוך בדחיית הבקשה.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. צו העיכוב הארעי שניתן מבוטל בזאת. אין צו להוצאות.