ע"א 8261/17 מזל לוי נ. שוקי (יהושע) שועלי - נאמן בפשיטת הרגל לנכסי החייב

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא א' אורנשטיין ), מיום 12.6.2017, בתיק פש"ר 1494-00, במסגרתו התקבלה בקשת הנאמן בפשיטת רגל לנכסי החייב יצחק לוי (להלן: החייב ), להורות על ביטול הסכם מכר מיום 14.5.2009 במסגרתו מכרו החייב ורעייתו (להלן: המבקשת ) בית מגורים בכפר סבא (להלן: בית המגורים או הנכס ), בשל היותו חוזה למראית עין לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ), תוך מתן תוקף ל"הסכם הנסתר" שבין הצדדים, חרף הפסלות שדבקה בו.

הרקע לבקשה וההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי

1.

המסכת העובדתית הרלוונטית לבקשה זו הינה מורכבת ביותר ואתאר להלן אך את עיקריה, כפי שזו נפרסה בהרחבה בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי.

2.

החייב הינו בעל עסק לשירותי אינסטלציה אשר לימים נקלע לקשיים כלכליים. ביום 5.2.2001 ניתן צו כינוס לנכסיו וביום 20.5.2002 הוכרז פושט רגל. במסגרת ההליך מונה עו"ד שוקי (יהושע) שועלי כנאמן בפשיטת רגל (להלן: הנאמן ).

3.

החייב והמבקשת הם בעלים שווי זכויות בנכס, עליו רבצה משכנתא לטובת בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: הבנק ). משלא נפרעה המשכנתא, החל הבנק בנקיטת הליכי הוצאה לפועל למימושה. ביום 8.1.2006 הגיעו החייב והמבקשת להסדר עם הבנק לפיו כנגד תשלום בסך של 410,000 דולר, ימחל הבנק על יתרת החוב שמגיעה לו. ההסדר הותנה במכירת הנכס על ידי החייב והמבקשת למשה ויפה אהרון (להלן: הרוכש ו- הרוכשים בהתאמה ), בתמורה לסך של 410,000 דולר. ביום 8.11.2009 אישר בית המשפט (כב' השופטת ו' אלשייך ) את הסכם המכר האמור, תוך שהוסכם גם על הגדלת התמורה כך שתוספת של 100,000 ש"ח תועבר לנושים הרגילים. סמוך לאחר מכן העביר הרוכש את הזכויות שרכש בנכס, קרי, את מחצית הזכויות בו, לבתו.

4.

לימים הגישו הורי החייב תובענה נגד הרוכשים (ת"א 52232-03-11 בבית המשפט המחוזי מרכז) ובה עתרו להצהיר על בעלותם בנכס ולביטול העסקה שבין הרוכש לבתו. זאת מפני שלטענתם הסכם המכר היה למראית עין בלבד, במובן זה שכספי הרכישה מקורם בין היתר בהורים עצמם, ומטרתו היחידה הייתה הברחת הנכס מנושי החייב. ביום 13.11.2011 דחה בית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ה' גרסטל ) את התביעה על הסף.

5.

על רקע האמור, ביום 2.1.2012 הגיש הנאמן בקשה

לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו לביטול הסכם המכר מחמת היותו חוזה למראית עין. הפלוגתא המרכזית אותה בחן בית המשפט הייתה סיווגה של העסקה. קרי, האם מדובר בהתקשרות למראית עין או בהתקשרות פסולה כעמדת הנאמן, או בעסקה כשרה ותקפה כעמדת הרוכשים. ההכרעה במחלוקת התבססה בעיקר על הממצאים באשר למקור הכספים ששימשו לרכישת הנכס.

6.

לאחר שבחן בית המשפט באופן מעמיק את מערכות היחסים שבין הצדדים הנוגעים בדבר, כמו גם את תוקפן של עסקאות נוספות שבוצעו, ולאחר שנתן דעתו לטענות הצדדים, תוך שמיעת עדויות ועיון בכתבי הטענות על נספחיהם, הגיע לידי מסקנה שדין הבקשה להתקבל. בנימוקיו תיאר בית המשפט את מערכת היחסים ההדוקה ואת יחסי האמון שנרקמו בין החייב לרוכש. מערכת יחסים אשר היוותה את המסד הדרוש לכריתת ההסכם למראית עין, שנועד לשמש כסות להברחת הנכס מידי נושי החייב. עוד שוכנע בית המשפט כי חברת "ח.ט ליטל בע"מ" (להלן: החברה ), שהייתה לכאורה בבעלות הרוכש, הוחזקה למעשה ככסות עבור החייב על מנת שיוכל לנהל את עסקיו חרף היותו פושט רגל ובאמצעותה גם לשלם חלק מתשלומי התמורה. בחינת מכלול התשלומים ששימשו לרכישת הנכס העלתה כי רוב רובה של התמורה שולמה ממקורותיו של החייב או של מי מטעמו. המסקנה שהתבקשה מכך הייתה שהסכם המכר שנערך בין הצדדים נעשה אכן למראית עין בלבד ולא שיקף את ההסכמה האמיתית ביניהם. כן נקבע כי בתו של הרוכש אינה בגדר צד שלישי שרכש את הזכויות בנכס בתום לב.

7.

עוד ציין בית המשפט כי היה למבקשת אינטרס מובהק במכירת זכויותיה בנכס, שכן בכך נפרעה המשכנתא כלפי הבנק שרבצה על הנכס. זאת, מפני שבאותה תקופה החל הבנק בהליך של מימוש המשכנתא בנכס, וככל שהיה עושה כן, למבקשת לא הייתה עומדת הגנה של דיירות מוגנת או של דיור חלופי. במכירת הנכס לרוכשים נהנתה המבקשת הן מכספי הוריו של החייב, ששילמו בין היתר על חלקה בנכס, והן מכך שהתאפשר לה להמשיך להתגורר בביתה.

8.

משנקבע כי הסכם המכר הוא חוזה למראית עין, נדרש בית המשפט לבחון האם מאחורי חוזה זה מסתתרת למעשה עסקה אמיתית אחרת בין הצדדים. לאחר בחינה זו, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי קיימות למעשה שתי עסקאות משפטיות בין הצדדים: האחת הגלויה, שנעשתה למראית עין בלבד; האחרת הנסתרת, אותה התכוונו הצדדים לבצע בפועל. החוזה הנסתר היה הסכם מכר שלפיו הנכס יוקנה במלואו לחייב, שלמעשה רכש אותו מהנאמן ומהמבקשת, כאשר התמורה ששולמה לשם כך נלקחה ברובה ממקורותיו של החייב עצמו או של מי מטעמו ובהם הוריו והחברה. בהתאם לאמור קבע בית המשפט כי אין ספק שהחוזה הגלוי, אשר הצדדים לא התכוונו בשום שלב לפעול על פיו, דינו להתבטל. לעומת זאת, בניגוד לחוזה הגלוי, נקבע כי יש לתת תוקף להסכם הנסתר ולהורות על אכיפתו כך שהנכס יוקנה לחייב באמצעות הנאמן.

9.

הואיל ומדובר בחוזה פסול שנועד להונות את נושי החייב, נדרש בית המשפט לבחינה נוספת והיא האם ניתן לאכוף את החוזה הנסתר חרף הפסלות שדבקה בו. ביישום החריגים שנקבעו בהלכה לאכיפת חוזה פסול ובדגש על עקרונות ההרתעה ועשיית צדק, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה שאכיפת החוזה הנסתר תוביל לתוצאה הראויה ביותר, הן כלפי נושי החייב שיקבלו סכומים בגין חובות החייב כלפיהם והן כלפי הצדדים לקנוניה, ששיתפו פעולה עם החייב בהברחת הנכס מנושיו. העברת הנכס לנאמן באמצעות אכיפת החוזה הנסתר אף תסיר את אי החוקיות שדבקה בו.

10.

עם זאת וכפי שטוענת המבקשת בבקשתה שלפנַי, הטענה בדבר קיומו של הסכם נסתר לא הועלתה במפורש על ידי הנאמן בעת הדיון בבית המשפט. עם זאת, בית המשפט שהיה ער לכך, ציין כי אמנם ההלכה הנוהגת היא שלא להעניק לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה, אך בענייננו מתקיימות נסיבות מיוחדות לעשות כן: לא נמצא כי יש מקום להורות על ביטול הסכם המכר ובכך להשיב למבקשת את זכויותיה בנכס; המבקשת מכרה את חלקה בנכס, והמכירה לא הייתה למראית עין, שכן מראית העין הייתה אך לגבי זהות הקונה; הוכח כי כספי התמורה לרכישת הנכס היו ממקורותיו של החייב או מי מטעמו ולא של המבקשת.

11.

לסיכום, בית המשפט המחוזי קבע כי באכיפת ההסכם הנסתר, יעבור הנכס לרשות החייב ובהיותו פושט רגל הוא יוקנה לנאמן ובאמצעותו לנושיו. כך, הסכם המכר בין הנאמן והמבקשת לבין הרוכשים בטל וכך גם הסכם המכר שבין הרוכש לבתו. נקבע כי על החייב והמבקשת לפנות את הנכס ולמסור את החזקה בו לנאמן שמונה לכונס נכסים לא יאוחר מיום 1.10.2017. מכאן לבקשת עיכוב הביצוע שלפנַי.

טענות המבקשת

12.

בבקשתה מתבקש בית המשפט להורות על עיכוב פינויה מהנכס ומכירתו עד לקבלת פסק דין סופי בערעור. לטענת המבקשת, במקרים מסוג זה, כאשר מתבקש עיכוב ביצוע צו פינוי ומכירת בית, נוטים בתי המשפט להיעתר ביתר קלות לבקשת עיכוב הביצוע. המבקשת מציינת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, שכן אם פסק הדין לא יעוכב, פינויה הצפוי מהנכס ומכירתו לצדדים שלישיים יוביל לנזק כבד ובלתי הפיך. בנוסף, אל מול הנזק הכבד שבפינוי המבקשת ובני משפחתה מהנכס, הרי שלנאמן ולנושים לא ייגרם כל נזק אם יעוכב ביצוע פסק הדין. עובדה זו נכונה ביתר שאת לאור חלוף הזמן הרב שהרי החייב נמצא בהליכי פשיטת רגל למעלה מ-17 שנים.

13.

עוד לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים, ובכל מקרה לא ניתן לסווגו כחסר סיכוי. לטענתה, בהחלטת בית המשפט המחוזי ישנו פגם היורד לשורשו של העניין. מחד, התקבלה בקשת הנאמן לביטול הסכם המכר אשר הוגדר על ידי בית המשפט כהסכם למראית עין. אך מאידך, התוצאה אליה הגיע בית המשפט הינה כי כל הנכס יוקנה לחייב בלבד. לטענת המבקשת, ככל והסכם המכר בוטל, הרי שיש להשיב את המצב לקדמותו ולרשום את הזכויות בנכס – מחצית על שם החייב ומחצית על שם המבקשת, ולא כפי שקבע בית המשפט, תוך מתן סעד שלא התבקש ומחיקת זכויותיה בנכס.

14.

עוד מלינה המבקשת על כך שלא ניתן לה יומה בבית המשפט. היא לא העידה מעולם, לא הגישה תצהירי עדות ראשית בתיק ולא ניתנה לה הזדמנות פרוצדורלית להתגונן מפני סעד הפינוי ומחיקת זכויותיה בנכס. גם מבחינה מהותית נטען כי תשלומים שסווגו על ידי בית המשפט ככאלה שבוצעו על ידי החייב הינם למעשה תשלומים שלה. לטענתה, היא לא ויתרה מעולם על זכות המגורים בנכס, ולא התאפשר לה להתגונן מפני הסעד שניתן ולהוכיח מהו הנזק שייגרם לה אם תסולק מביתה.

דיון והכרעה

15.

כידוע, הלכה היא כי בעל דין אשר ניתן פסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי. לפיכך, ככלל, ולמעט במקרים חריגים, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין מושא הערעור. על המבקש לסטות מכלל זה להוכיח שני תנאים מצטברים והם: כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאם תידחה בקשתו לעיכוב ביצוע, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך מבלי שתהא אפשרות להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל לבסוף ערעורו (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ); ע"א 46/12 ניסים אסייג ייעוץ וניהול בע"מ נ' אדרת (5.3.2012); ע"א 4387/16 מועצה מקומית חורה נ' רשת עמל 1 בע"מ (8.6.2016); ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד ישראל בודה (נאמן) (29.3.2012)). בין שני תנאים אלה מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות", לפיו ככל שישתכנע בית המשפט כי סיכויי הערעור להתקבל טובים יותר, כך יקל הוא בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (26.9.2016); ע"א 4880/15 מזרחי נ' בש (11.8.2015)). שיקול מרכזי נוסף אותו ישקול בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הוא שיקול שביושר ובצדק, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין" (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (20.9.2011) ).

16.

בבחינת מאזן הנוחות במקרה זה יש לתת משקל רב לעובדה כי הנכס הינו בית מגוריה של המבקשת ובני משפחתה, אך עובדה זו אינה אמורה להאפיל באופן מלא על כל יתר השיקולים שיש לקחת בחשבון (רע"א 5841/11 בעניין אקסלרוד ). בענייננו יש גם להתחשב בעובדה שאף אם יתקבל לבסוף ערעורה של המבקשת, לא יהיה בכך כדי להשפיע על זכויותיה בנכס לאורך זמן. זאת, מפני שגם אם ייקבע כי יש לבטל את הסכם המכר שנעשה למראית עין תוך השבת המצב לקדמותו, יש לזכור כי ראשית הסיפור בהסכם שנערך בין החייב והמבקשת לבין הבנק במטרה למנוע את מימוש המשכנתא הרובצת על הנכס על ידי הבנק. עובדת השעבוד לבנק אינה שנויה במחלוקת ועל כן עיכוב הביצוע המבוקש בענייננו לא יביא מזור למצוקת המבקשת (וראו: סעיף 22(ד)(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ) המחריג את בעל השעבוד מהוראות עיכוב ההליכים הכלליות ובתוכן גם ההסדרים הקבועים בסעיף 86א לפקודה שעניינם הגנת בית מגורים), שכן בסופו של יום היא תפונה מדירתה. מה גם שחזקה על הנאמן שידע לשמֵר את זכויותיה של המבקשת אם יתברר שיש לה כאלו, באופן שתקבל פיצוי כספי שווה ערך לזכויות אלו אם הערעור יתקבל.

17.

עוד יש לציין כי על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין – נראה כי סיכוייה של המבקשת לזכות בהליך אינם גבוהים, שכן כחלק מההסכם הנסתר, הסכימה המבקשת למכירת זכויותיה בנכס על מנת למנוע את מימוש המשכנתא שרבצה עליו ועל ידי כך למנוע את פינויה ממנו. על זאת יש להוסיף כי לאחר שהפך בדבר, בית המשפט המחוזי מצא כי כספי התמורה לרכישת הנכס היו ממקורותיו של החייב ולא של המבקשת. ממצאים אלו הם ממצאי עובדה וכידוע, למעט במקרים חריגים, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית (ראו למשל: ע"א 4170/14 כהן נ' כהן (14.1.2016)) ומקרה זה אינו נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים.

18.

גם בבחינת שיקולי היושר והצדק לא מצאתי כי הכף נוטה לקבלת טענות המבקשת. אדרבה, בהקשר זה יש להדגיש כי טענת המבקשת לפיה לא ניתן לה יומה בבית המשפט הינה, לכל הפחות, לא מדויקת. אכן, ביום 10.2.2015 הודיעה המבקשת, באמצעות בא כוחה, כי מפאת מצבה הרפואי לא תתייצב למתן עדות בבית המשפט, וכדבריה "הותירה את מתן העדות לבעלה", אך אין ספק כי המבקשת, שהייתה מיוצגת בכל ההליך, הייתה שותפה ב"סוד העניינים" וכי אף קיימת זהות אינטרסים מוחלטת בינה לבין החייב, בעלה.

19.

ומעבר לכל זה. בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי מתוארת פרשיה חמורה ביותר של תרמית אשר על פי קביעותיו של בית המשפט, המבקשת הייתה שותפה מלאה לה, גם על פי הודאתה ולו המסויגת. בנסיבות אלו קשה להלום גם בשלב זה את טענותיה.

20.

לאור האמור, בקשת עיכוב הביצוע נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.