ע"א 5712/20 מעוז יותם השקעות בע"מ נ. דיוטי פארם בע"מ

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 19.7.2020 (פר"ק 9563-01-16, השופטת ע' וינברג-נטוביץ ).

רקע

2.

המבקשת, מעוז יותם השקעות בע"מ, היא חברה שמחזיקה בחנות לממכר קוסמטיקה ותמרוקים בעיר פתח תקוה (להלן: הנכס ) על-פי חוזה שכירות שכרתה עם המשיבה 1, חברת דיוטי פארם בע"מ (להלן בהתאמה: חוזה השכירות ו- דיוטי פארם ), כמפורט להלן.

3.

ביום 6.1.2016 הגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הוא המשיב 3 (להלן: הבנק ), בקשה לאכיפת שעבוד צף שנחתם ביום 17.9.2014 ובמסגרתו שיעבדה דיוטי פארם את כל רכושה בשעבוד שוטף ללא הגבלת סכום (להלן: השעבוד ). ביום 9.5.2016 הורה בית המשפט המחוזי על אכיפת השעבוד לטובת הבנק ועל מינויו של המשיב 2, עו"ד ארז חבר, ככונס נכסים לצורך כך (להלן: כונס הנכסים ).

4.

להשלמת התמונה יצוין כי מנהלה של דיוטי פארם ובעל המניות היחיד בה הוא מר אליהו אליעזר, שביום 22.7.2015 הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי (פש"ר 26508-09-15) למתן צו לכינוס נכסים ולהכרזתו כפושט רגל, וביום 21.10.2015 ניתן בעניינו צו כינוס (להלן: החייב ). חוזה השכירות שנזכר לעיל בין דיוטי פארם והמבקשת נחתם ביום 30.6.2015, כשלושה שבועות לפני הגשת הבקשה של החייב למתן צו כינוס בעניינו. חוזה השכירות נעשה לתקופה של שנתיים שתחילתה ביום 1.9.2015, והמבקשת קיבלה בו אופציה להארכתו לשלוש תקופות בנות שנתיים כל אחת עד ליום 1.9.2023. למחרת החתימה על חוזה השכירות, ביום 1.7.2015, חתמו דיוטי פארם והמבקשת על חוזה נוסף שעניינו מכירת כל הפעילות העסקית של דיוטי פארם לרבות המלאי והמוניטין שלה למבקשת (להלן: חוזה המכר ).

5.

ביום 13.1.2016 הגיש הבנק תביעה לאכיפת השעבוד, וביום 21.2.2017, לאחר שבית המשפט המחוזי אישר לכונס הנכסים לפעול למימוש הנכס, נחתם חוזה בינו לבין רוכש. בהמשך לכך, ביום 21.5.2019 הגיש כונס הנכסים בקשה למתן צו פינוי מהנכס המופנה כלפי המבקשת. כמו כן התבקש בית המשפט המחוזי להורות על חיוב המבקשת בתשלום דמי שכירות ריאליים בסך של 23,550 שקלים בתוספת מע"מ לחודש החל מיום 1.9.2019, כמו גם בחוב ארנונה והיטלים נוספים לעיריית פתח תקוה בסך של 130,974 שקלים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שעליו הוגש הערעור לבית משפט זה, נסב על הבקשה האמורה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

לצורך הדיון בבקשה שבפני, די יהיה בכך שאציין כי בית המשפט המחוזי קבע כי דין הבקשה שהגיש כונס הנכסים להתקבל. ראשית, בית המשפט המחוזי קבע כי הן חוזה המכר והן חוזה השכירות נחתמו ללא הסכמת הבנק, בניגוד לתנייה המגבילה שנקבעה בשעבוד הצף ולפיה דיוטי פארם התחייבה "לא לרוקן את החברה מרכושה, לא להבריח, לא להעלים ולא להסתיר את הרכוש המשועבד בכפיפות למקרה של עסקה רגילה במהלך העסקים הרגיל של החברה ובעד ערך: לא למכור, לא להחכיר, לא להשכיר, לא למסור, לא להוציא מרשותה... את הרכוש המשועבד... בלא הסכמת הבנק בכתב ומראש " (ההדגשה הוספה). בית המשפט המחוזי קבע כי הסכם המכר לא נחתם במהלך העסקים הרגיל של החברה, כי המבקשת לא שילמה את מלוא התמורה על-פי הסכם המכר, וכי האחרונה אף לא הפקידה את התמורה בעד השכירות בחשבון הבנק של דיוטי פארם. כן נקבע כי דמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות אינם דמי שכירות ריאליים, וכי קיימים ספקות באשר לאותנטיות של הסכם השכירות.

7.

לנוכח כל האמור לעיל, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת סייעה לחייב להבריח את נכסיה של דיוטי פארם מהבנק, כמו גם משאר נושיה ונושיו שלו ימים ספורים לפני שנקט בהליך פשיטת רגל. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי למבקשת ולעורך הדין שפעל מטעמה הייתה למצער ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר קיומה של התנייה המגבילה בשעבוד, כמו גם ביחס לכך שהחוזים שנחתמו מהווים הפרה שלה.

8.

בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט המחוזי על פינויה של המבקשת מהנכס בתוך 30 ימים, וכן על חיובה בדמי שכירות ריאליים בסך של 23,550 שקלים לחודש בתוספת מע"מ החל מיום 1.9.2019, ובתשלום לעיריית פתח תקוה בסך של 158,550 שקלים בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עבור מיסים עירוניים. כן הורה בית המשפט המחוזי על חיובה של המבקשת בתשלום הוצאות משפט לכונס הנכסים ולבנק.

הבקשה לעיכוב ביצוע והתגובות לה

9.

ביום 13.8.2020 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד עמו הגישה את הבקשה דנן לעיכוב ביצועו. בו ביום הוריתי על מתן צו ארעי המעכב את הפינוי עד למתן החלטה אחרת, וכן על הגשת תגובות לבקשה.

10.

בבקשתה טוענת המבקשת, בתמצית, כי העסק שבבעלותה פועל כבר 16 שנים וכי אין לה כל חלופה אחרת להפעלתו במקום אחר. לטענתה, סיכויי הערעור שהגישה גבוהים, ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתה. אשר לסיכויי הערעור נטען בין היתר כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות רבות, ובכלל זה בכל הנוגע לתשלום מלוא התמורה על-ידה לדיוטי פארם ולתשלום החובות לעירייה. במישור של מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי ביצוע הפינוי יגרום לה לנזקים רבים וכי פרנסתן של מספר משפחות תלויה בעסק.

11.

מנגד, טוענים כלל המשיבים בתגובות שהגישו כי דין הבקשה להידחות.

12.

כונס הנכסים טוען בין היתר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאי עובדה חד-משמעיים המעידים על כך שהמבקשת והחייב פעלו יחד להברחת נכסים וכי די בכך בלבד כדי להוביל לדחיית הבקשה. כונס הנכסים מוסיף וטוען כי אף מאזן הנוחות לא נוטה לטובת קבלת הבקשה, בהתחשב בנזק הכבד שייגרם לכונס הנכסים ולרוכש. לחלופין, טוען כונס הנכסים כי למצער יש להתנות את קבלת הבקשה בכך שהמבקשת תחויב בתשלום הסכומים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי, וכן בהעמדת ערובה כספית על סך של 300,000 שקלים.

13.

הבנק סבור אף הוא כי דין הבקשה להידחות ומטעים בהקשר זה כי טענותיה של המבקשת ביחס למאזן הנוחות הועלו בעלמא, ללא כל סימוכין, וכי לכאורה אין כל מניעה להעברת פעילותה של המבקשת למקום חדש.

14.

אף הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר ) סבור כי דין הבקשה להידחות, נוכח הנזק הכבד שייגרם לרוכש שכבר שילם תמורה מלאה בעד הנכס, כמו גם בשל סיכויי הערעור שנחזים להיות נמוכים. לעמדת הכנ"ר, ככל שיוחלט על קבלת הבקשה, יש להורות על הפקדת ערובה בסך שלא יפחת מ-500,000 שקלים, אשר יגלם בחובו הן את החוב בגין דמי השכירות והן את חוב הארנונה.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים בבקשות לעיכוב ביצוע בערעור – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי שני השיקולים מורים על דחיית הבקשה. אכן, כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של פינוי מנכס ההחלטה בה צריכה להיבחן בכובד ראש (ראו והשוו: ע"א 8261/17 לוי נ' נאמן בפשיטת רגל על נכסי החייב , פסקאות 18-15 (1.11.2017); ע"א 4859/20 בן גלים

נ'

בנק אגוד לישראל בע"מ , פסקה 12 (28.7.2020)). הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות העת הזו, שבהן בתי עסק רבים מתמודדים עם קשיים כלכליים משמעותיים. אולם, גם כאשר זוהי נקודת המוצא, על מי שמבקש סעד כזה לעמוד ברף הוכחתי, ולו מינימלי. כזאת לא נעשה. מנגד, עומדים על כף המאזניים האינטרסים של רוכש תם לב. די בכך בלבד כדי לדחות את הבקשה. הדברים אמורים ביתר שאת לנוכח הקביעות העובדתיות המשמעותיות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

16.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בהתאמה, מבוטל בזאת הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 13.8.2020. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 2 ו-3 בסך של 2,000 שקלים לכל אחד, ובהוצאות הכנ"ר בסך של 1,000 שקלים. לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבות התקופה ניתנת למבקשת שהות בת 60 ימים נוספים לפינוי הנכס. אף בגין תקופה זו המבקשת תחוב בדמי השכירות שעליהם הורה בית המשפט המחוזי, כמו גם בכל תשלום חובה אחר על-פי דין.