ע"א 3066/17אהרון אורגד נ. אליהו אורגד

1.

לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא השופט י' שפסר ) ב-ת"א 22734-01-16, בגדר הציווי הזמני הנעתר מתבקש כי בית המשפט יורה למשיבים כדלהלן: להימנע מעשיית כל פעולה שתוביל להדחת המבקשים מתפקידיהם בחברת רדיו תשעים בע"מ (להלן: החברה ), או למינוי מנכ"ל נוסף ל חברה ; להימנע מליטול כל סמכות מסמכויותיהם של דירקטוריון, או מנכ"ל החברה ; להימנע מלכנס את האסיפה הכללית של החברה לכל מטרה שהיא, זולת אישור דו"חות כספיים ומינוי רואה חשבון מבקר; להימנע מלפעול לטובת שינוי זכויות החתימה ב חברה , וכן להימנע מכל פעולה שתוביל לשינוי מהותי בעסקי החברה , שאיננו במהלך העסקים הרגיל, ולרבות אובדן הזיכיון לשירותי רדיו, אשר ניתן ל חברה על-ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בתאריך 01.10.2009.

2.

בנוסף עומדת בפני בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט – להשית על המשיבים קנס, אשר יכפה אותם לציית להחלטתי מתאריך 18.04.2017 בגדרו הענקתי להם סעד ארעי ברוח הסעד הזמני המבוקש והתניתי אותו בתנאים (להלן: הצו הארעי ). כן מתבקש להורות על הפסקתן של הפעולות המפרות, לשיטת המבקשים, את הצו הארעי .

להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי והליכים קודמים

3.

המבקשים (להלן גם: אהרן ו בועז ) והמשיבים הינם אחים. בשנת 1996, המבקשים, שהינם עיתונאים, והמשיב 1 (להלן גם: אלי ) , שהינו איש עסקים אשר בבעלותו מספר חברות, החליטו לגשת יחד למכרז למתן זיכיון להפעלת תחנת רדיו אזורית באזור עמק חפר (להלן: המכרז הראשון ) , אשר נערך על-ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (להלן: הרשות ).

4.

לאחר שהתברר ל אהרן ,

בועז

ו אלי כי רק חברות רשאיות להתמודד ב מכרז הראשון ולאחר התארגנות עסקית מצידם – הם גיבשו קבוצת משקיעים, אשר תתמודד ב מכרז הראשון במסגרת חברת שידורי עמק חפר – אמצע הדרך בע"מ

(להלן: חברת אמצע הדרך ) , אשר 28% ממניותיה הוחזקו בידי חברת שלג לבן שירותי כח אדם ניקיון ושמירה בע"מ (להלן: שלג לבן ) , שהינה חברה פרטית בבעלותם של אלי ורעייתו, ושאר מניותיה הוחזקו בידי שותפים אחרים. בעקבות סכסוכים שנתגלעו במהלך השנים בין השותפים ב חברת אמצע הדרך – שלג לבן רכשה עוד מניות ב חברה , עד שהחזיקה ב-78% ממניותיה.

5.

חברת אמצע הדרך זכתה ב מכרז הראשון ובעקבות כך, היא הקימה והפעילה תחנת רדיו (להלן: רדיו אמצע הדרך ), שפעלה עד לשנת 2009 – מועד פקיעת תקופת הזיכיון של המכרז הראשון . בתחילת דרכו של רדיו אמצע הדרך , בועז הועסק בו כמנהל תכניות ו אהרון הועסק כמנהל שיווק. החל משנת 2000 מונה אהרון למנכ"ל רדיו אמצע הדרך .

6.

בשנת 2008 הרשות פרסמה מכרז חדש להפעלת רדיו באזור עמק חפר במקום המכרז הראשון (להלן: המכרז השני ). אהרון ו אלי , שרצו להתמודד גם במכרז זה, הקימו לצורך כך את החברה , אשר 85% ממניותיה הוחזקו בידי אלי ו-15% ממניותיה הוחזקו בידי אהרון .

7.

החברה זכתה במכרז השני ובהתאם לכך, היא הקימה תחנת רדיו ובתאריך 01.11.2009 החלה לשדר. מאז ועד עתה – אלי מכהן כיו"ר דירקטוריון החברה , אהרון מכהן כמנכ"ל ו בועז מכהן כמנהל התכניות.

8.

בשנת 2011 אלי העביר 20% ממניות החברה למשיב 2 (להלן: יובל ), שהינו אח נוסף שלו ושל המבקשים, ומינה אותו לדירקטור ב חברה . בסיכומו של דבר, החזקת המניות בחברה התחלקה כך: 65% ל אלי , 20% ל יובל ו-15% ל אהרון .

9.

בהמשך, היחסים בין המבקשים למשיבים החלו להידרדר, עד שבתאריך 03.11.2015 אלי שלח ל אהרון מכתב ובו הודיע לו על זימון ישיבת דירקטוריון שתעסוק בהחלפת אהרון כמנכ"ל החברה; בנטילת סמכויותיו עד לאישור הרשות , ובקביעת מורשי חתימה חדשים עבור החברה .

בעקבות זאת, החלה חלופת מכתבים בין המבקשים לבין המשיבים, אשר במסגרתה המבקשים טענו כי החברה הוקמה על-ידי כל ארבעת האחים מתוך הסכמה כי אלי ו אהרון יחזיקו כל אחד ב-30% ממניות החברה , ו בועז ו יובל יחזיקו כל אחד ב-20% ממניות החברה . בהקשר זה, המבקשים טענו כי אלי אמנם נרשם כבעלים של 85% ממניות החברה , אך זאת, לשיטתם, רק מאחר והוא החזיק ב-35% אחוז מהמניות בנאמנות עבור יתר אחיו הנ"ל. לאחר ש אלי העביר ל יובל את הנתח שלו במניות (20%), נשארו בידיו 65% ממניות החברה , אשר, לשיטת המבקשים, 15% מתוכן שייכים ל אהרון (אשר בסך-הכל היה אמור להחזיק, כאמור, ב-30% ממניות החברה) ו-20% מתוכן שייכים ל בועז ). משכך, המבקשים ביקשו מ אלי להעביר אליהם את חלקם הנטען במניות החברה .

בתגובה – אלי הכחיש כי החברה הוקמה על-ידי כל ארבעת האחים וטען כי ההחזקות הרשומות במניות החברה משקפות את אחוזי הבעלות האמיתיים בה.

10.

בתאריך 27.12.2015 המבקשים שלחו ל אהרון זימון לאסיפה כללית של החברה , אשר על סדר יומה עמדו הנושאים הבאים: נטילת סמכויות מנכ"ל החברה ; עריכת שימוע לפני פיטורין ל אהרון ול בועז ; נטילת סמכויות הדירקטוריון, ושינוי זכויות החתימה בחברה . זימון דומה נשלח לכל חברי דירקטוריון החברה .

11.

לאחר חלופת מכתבים נוספת, המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה הנכבד, ובה עתרו לסעד הצהרתי בדבר זכאותם לקבל מ אלי ביחד 35% ממניות החברה .

12.

בעקבות הסכמת הצדדים – הועבר הטיפול בתיק לבית המשפט המחוזי הנכבד. בכתב תביעתם, המבקשים טענו כי בשנת 1996 נפגשו האחים יחד עם אח נוסף שלהם – עו"ד גד אורגד (להלן: גדי ) ובפגישה נכרת, לדבריהם, הסכם בעל-פה, שלפיו האחים יגשו יחד ל מכרז הראשון , ואם יזכו בו – הם יתחלקו ברווחים, כך ש אלי יקבל 50% מהרווחים (לאחר החזר השקעתו) ו אהרון ו בועז יקבלו 50%. המבקשים הוסיפו וטענו כי ההסכם משנת 1996 עמד ביסוד הקמת החברה , ועל בסיסו ניגשו האחים ל מכרז השני . משכך, אלי אמנם החזיק ב-85% ממניות החברה עם הקמתה, אך 35% ממניות אלו, היו, לגישת המבקשים, מניות השייכות למבקשים שהוחזקו עבורם בנאמנות בידי אלי .

13.

המבקשים הסבירו כי הסיבה בגינה 35% ממניות החברה הועברו על-ידם ל אלי בנאמנות נעוצה בעצה ש האחים קיבלו עובר להגשת המסמכים על-ידם במסגרת המכרז השני , שלפיה רישום רוב המניות על שמו של אלי – שהינו בעל היכולת הכלכלית – משפר את סיכויי החברה לזכות ב מכרז השני .

14.

המשיבים טענו, מנגד, כי הפגישה עם גדי , שעליה המבקשים הסתמכו – לא התרחשה, וכי בעת הקמת חברת אמצע הדרך – שלג לבן החזיקה רק ב-28% ממניותיה, ולכן הטענה לפיה האחים הסכימו על החזקה שווה במניות, איננה נכונה. עוד נטען כי ההסכם משנת 1996 לא עמד ביסוד הקמת החברה וכי מעולם לא נכרת הסכם נאמנות בין אהרון ובועז לבין אלי .

15.

בתאריך 21.02.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את תביעת המבקשים בקבעו כי אמנם התקיימה פגישה בשנת 1996 שבה נכחו האחים ו בועז , אך לא הוכח כי בין האחים נכרת חוזה מחייב כלשהו במסגרת פגישה זו. כמו כן נקבע כי התנהגותם של המבקשים לאחר מועד הפגישה איננה מאפיינת התנהגות של צדדים לחוזה מחייב. בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף וקבע כי הראיות שאותן המבקשים הציגו – לא הצליחו לבסס את המסקנה כי בין האחים נכרת חוזה נאמנות, אשר במסגרתו הועברו 35% ממניות החברה למשמורת בידי אלי .

16.

בתאריך 05.04.2017, המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

17.

בתאריך 18.04.2017 המבקשת הגישה בקשה למתן סעד זמני בערעור, היא הבקשה שבפני.

עוד באותו היום הוריתי למשיבים להגיש את תגובותיהם לבקשה וכן נתתי צו ארעי בכפוף לתנאים מסוימים (הוא הצו הארעי הנזכר בפיסקה 2 שלעיל), המורה למשיבים לנהוג כמפורט בפיסקה 1 שלעיל, וזאת, עד ובכפוף להחלטה אחרת.

18.

בתאריך 30.04.2017 הגישו המבקשים בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט ובה טענו כי המשיבים הפרו את הצו הארעי . לטענת המבקשים, בתאריך 24.05.2017 רואה החשבון המבקר של החברה (להלן: רואה החשבון ) הודיע למבקש 1 כי על-פי החלטתו של המשיב 1, הוסף סך של 440,629 ש"ח להוצאות החברה , כך שמאזנה של החברה – שעמד נכון לתאריך 02.04.2017 על רווח של 106,109 ש"ח – עבר לאחר השינוי – להפסד של 316,435 ש"ח.

טענות הצדדים בבקשה למתן סעד זמני בערעור

19.

המבקשים טוענים כי הסעדים הזמניים שהתבקשו על-ידם נועדו למנוע מהמשיבים, שהינם בפועל בעלי השליטה ב חברה , לסכן את שני נכסיה המרכזיים של החברה – הזיכיון לשידורי רדיו וקופת המזומנים שלה, שבהיעדרם ערכה של החברה יפחת, וממילא, לשיטתם, הדיון בערעור יתייתר.

20.

המבקשים גורסים כי מאחר והם אינם רק בעלי תפקידים ניהוליים ב חברה , אלא מהווים, לטענתם, את עמוד השדרה העיתונאי שלה – פיטוריהם במועד הסמוך לפקיעת הזיכיון, שמכוח המכרז השני , יפגעו אנושות בסיכויי החברה לחדש את זיכיונה, וזאת, לנוכח תנאי הזיכיון הנוכחי, אשר כדי לעמוד בהם נדרש כי החברה תנוהל על-ידי עיתונאים בעלי מומחיות וניסיון רב. כמו כן, לגישת המבקשים, אי מתן הסעד הזמני בעניינם יאפשר למבקשים לערוך עסקאות, שאינן בהכרח לטובת החברה , אלא לטובתן של חברות שונות, שבבעלות המשיבים, ובדרך זו לדלל את קופת החברה .

21.

המבקשים טוענים עוד כי למשיבים לא ייגרם כל נזק ממתן הסעד הזמני לתקופת הערעור, וזאת מכיוון שאם יינתן סעד זמני, עד לבירור הערעור החברה תמשיך להיות מנוהלת על-ידי המבקשים – שניהלו עד עתה את החברה באופן מיטבי והביאו אותה להישגים. מאידך גיסא, אם יידחה הערעור – הרי שהמשיבים יוכלו לקבל את השליטה ב חברה ולעשות בה שינויים כרצונם.

22.

לעניין סיכויי הערעור – המבקשים טוענים כי אלה גבוהים, וזאת לנוכח התעלמותו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לשיטתם, מן הקביעות העובדתיות שהוא עצמו קבע, וכן לנוכח יישומן השגוי, לגישת המבקשים, של ההלכות בדבר העדה על גמירת דעת ומסוימות, ובדבר השלמת פרטים בהסכם.

23.

המשיבים טוענים, מנגד, כי בקשת המבקשים מקדימה את זמנה, שכן האסיפה הכללית של החברה טרם קיבלה כל החלטה בעניינם. לשיטת המשיבים, על המבקשים להמתין שהאסיפה הכללית תקבל החלטה בעניינם, או בעניין החברה , ורק לאחר מכן, ככל שהחלטות אלו תקבלנה את האישורים המחויבים על-פי הדין – המבקשים יוכלו לבקש מבית המשפט סעד זמני להשהיית אותן החלטות.

24.

המשיבים מוספים וטוענים כי סיכוייו של הערעור שהמבקשת הגישה להתקבל – נמוכים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים:

לעניין סיכויי הערעור – אלו אינם גבוהים כאמור וזאת מכיוון שהם מופנים, לשיטת המשיבים, כנגד ממצאים שבעובדה.

לעניין מאזן הנוחות – זה נוטה, לעמדת המשיבים, לטובתם, מאחר שככל שייפסק בערעור כי הדין עם המבקשים, המשיבים יוכלו לפצות אותם על הנזקים שייגרמו להם – הן ביחס לפיטוריהם מ החברה והן ביחס להפסדים הנטענים מהון החברה . בהקשר זה המשיבים מציינים כי קביעתם של המבקשים לפיה פיטוריהם יוביל בהכרח לאבדן זיכיונה של החברה , איננה נתמכת בראיות וכי קביעה זו אינה סבירה מאחר שניתן למצוא תחליף למבקשים. לבסוף, המשיבים ציינו בתגובתם כי ניהול החברה על-ידי המבקשים לא היה מיטבי; כי הן אחוזי ההאזנה לרדיו והן רווחי החברה הידרדרו תחת ניהולם של המבקשים, וכי המבקשים עצמם הם אלו שמסכנים את הארכת הזיכיון לטובת החברה .

25.

בתשובתם לתגובת המשיבים, שהוגשה לאחר קבלת רשות, המבקשים גורסים כי הנתונים אותם הציגו המשיבים כתומכים במסקנה כי תחת ניהולם של המבקשים, החברה נכנסה להפסדים וירדה באחוזי ההאזנה שלה – שגויים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי סיכויי ערעורם טובים, שכן הקביעה העובדתית היחידה, לגישתם, של בית המשפט המחוזי הנכבד (בדבר קיום הפגישה עם גדי בשנת 1996), תומכת, לשיטתם, בגירסתם, ולכן התוצאה שאליה בית המשפט המחוזי הנכבד הגיע, איננה מתיישבת עם הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידו.

טענות הצדדים בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט

26.

בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט המבקשים טוענים כי השינוי בדו"חות הכספיים של החברה ,

שתואר בפיסקה 18 שלעיל , שלגישת המבקשים נעשה בחוסר סמכות ושלא בתום לב, הינו, לשיטתם, פעולה שמובילה לשינוי מהותי בעסקי החברה, שאיננה במהלך העסקים הרגיל. ככזאת, פעולה זו מהווה הפרה של הצו הארעי . המבקשים סוברים כי שינוי הדו"חות האמור נועד להציג מצג שווא שלפיו החברה נמצאת בהפסד, דבר שאמור, כביכול, להקשות על המבקשים לזכות בסעד הזמני שאותו ביקשו לתקופת הערעור.

27.

המשיבים טוענים, מנגד, כי אין כל פסול בשינוי הדו"חות הכספיים האמור. לשיטתם, הדו"חות הכספיים שהועברו על-ידי רואה החשבון לעיונו של המשיב 1 לא היו דו"חות סופיים כי אם טיוטות בלבד, אשר הועברו לעיונו ולהערותיו של המשיב 1 טרם שיחתום עליהם כיו"ר דירקטוריון החברה, כמקובל. משהמשיב 1 עיין בדו"חות ולמד אותם – העיר את הערותיו, שהוכללו בטיוטה המאוחרת שנשלחה למבקשים לאחר מכן.

28.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי גם אלמלא האמור לעיל, בכל מקרה הוספת סכום של כ-450,000 ש"ח למאזן החובות של החברה איננה יכולה להיחשב כ"שינוי מהותי בעסקיה של החברה", שהרי עריכת הדו"חות הכספיים אינה בגדר פעולה של החברה ככזו, אלא שיקוף של התוצאות הכספיות, ובכל מקרה – הערותיו של יו"ר דירקטוריון על דו"ח כספי של החברה גם הן אינן משנות את עסקיה של החברה .

דיון והכרעה

29.

לאחר עיון בבקשות, בתגובות המשיבים, בתשובה לתגובה מטעם המבקשים ובחומר שצורף אליהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן סעד זמני בערעור – להתקבל באופן חלקי כמפורט בפיסקאות 34-33 שלהלן, וכי דין הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט – להידון יחד עם שמיעת הערעור

(בהערת אגב ומבלי לקבוע מסמרות אציין כי סיכוי בקשת הביזיון נראים לכאורה מוקשים בנסיבות) .

אפרט בקצרה את נימוקיי למסקנותיי הנ"ל מיד בסמוך.

הבקשה למתן סעד זמני בערעור

30.

ככלל, צד שזכה בהליך משפטי זכאי למימוש פירות פסק-הדין שניתן לטובתו, והגשת ערעור, כשלעצמה, לא תהווה טעם טוב לעיכוב ביצוע פסק-הדין (ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ; ע"א 7127/14 טסלר נ' תוגלילי נסכים בע"מ (02.02.2016 ); ע"א 8721/16

אס.פי.ג'י מוקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ (21.01.2017)). על הצד המבקש מבית המשפט לחרוג מן הכלל, ולהורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, מוטל להראות לבית המשפט כי הסיכויים שערעורו יתקבל – טובים, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם הסעד המבוקש על ידו לא יינתן והערעור יתקבל – יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו. עוד נקבע בפסיקה, כי בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכוייו של הערעור להתקבל יהיו גבוהים יותר – ניתן יהיה להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לטובת המבקש, ולהפך. יחד עם זאת, נפסק כי מבין שני השיקולים, מעמד הבכורה נתון לשיקול של מאזן הנוחות (ראו: ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (26.09.2016); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו

(18.01.2017)).

31.

בענייננו – מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, אמנם נראה כי רבות מטענותיהם של המבקשים בעניין זכויותיהם במניות החברה – הינן טענות כנגד קביעות עובדתיות, אשר ככלל, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בהן (ראו: ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי , פ"ד נה(4) 730, 748 (2001); ע"א 8012/12 רג'בי נ' טל בניה והשקעות קרני שומרון

(11.03.2014)). בהקשר זה גם אציין כי, על פני הדברים, לא מצאתי שקביעות כלשהן של בית המשפט המחוזי הנכבד סותרות את עצמן, כנטען על-ידי המבקשים. זאת ועוד – טענות המבקשים מלמדות לכאורה עד כך שהצדדים השתתפו פה במעין "נשף מסכות", על כל מה שמשתמע מכך לגבי כולם על-פי הלכת בג"ץ 358/87 ג.א.י. – בניין פיתוח והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים , פ"ד מב(3) 406 (1987) (להלן: הלכת ג.א.י. ).

32.

באשר לשיקולי מאזן הנוחות – סבורני כי בעיקרון הדין הוא עם המשיבים הגורסים שאם ערעורם של המבקשים יתקבל, המשיבים יוכלו לפצות אותם בין על נזקים שייגרמו להם כתוצאה מפיטוריהם, ובין על נזקים שייגרמו לקופת החברה . בנוסף, לא הונחה לפני תשתית ראייתית התומכת בטענת המבקשים שלפיה המשיבים ירוקנו את קופת החברה אם רק תינתן להם האפשרות לעשות כן, ומשכך, דין טענה זו להידחות.

33.

יחד עם זאת, מאחר שעיקר המחלוקת בין הצדדים, שעליה נסב הערעור, היא על הזכויות ב חברה שעיסוקה היחידי הוא הפעלת תחנת רדיו – שינוי ייעודה של החברה אכן עשוי לייתר את הדיון בערעור, ועל-כן מקובלת עליי הטענה שיש להבטיח את המשך קיומה של החברה כחברה, אשר ייעודה להפעיל תחנת רדיו, וזאת עד להכרעה בערעור (השוו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 383 (2013)).

34.

לנוכח האמור, ובשים לב לכך שדומה כי למשיבים לא צפוי להיגרם כל נזק מכך ש החברה תמשיך להתנהל כחברה, אשר עיקר עיסוקה בהפעלת תחנת רדיו – אני מורה למשיבים להימנע מכל פעולה שתוביל לשינוי מהותי בעסקי החברה , או לשינוי ייעודה המקורי, שאיננו במהלך העסקים הרגיל, וזאת עד להכרעה בערעור. בנוסף, על המשיבים להימנע מכל פעולה שעלולה להביא לאובדן הזיכיון לשירותי רדיו, אשר ניתן ל חברה על-ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בתאריך 01.10.2009, או לאי-הארכתו, לרבות החלפת מנהלים בחברה , וזאת עד לתום תקופת הזיכיון שניתן לה מכוח המכרז השני (או להארכתו) , או עד להכרעה בערעור, הכל לפי המוקדם מביניהם.

35.

סוף דבר – הבקשה למתן סעד זמני בערעור – מתקבלת באופן חלקי בהתאם לאמור בפיסקאות 34-33 שלעיל, ובכפוף להמשך תחולתה של ההתחייבות העצמית ושל הערבות הבנקאית שהופקדו לצורך זה. הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט – תידון בפני ההרכב, אשר ידון בערעור.

36.

בשולי הדברים אעיר כי ראוי שהצדדים ינסו להידבר ביניהם משום דרכי שלום לסיום המחלוקות שנתגלעו ביניהם כאן, ובשים לב לנפקויותיה של הלכת ג.א.י. ותחולתה האפשרית לגביהם.