ע"א 482/17 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ. חברת אברהם כהן ושות

1.

הערעור שבכותרת נסב על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.11.2016 אשר דחה תביעה שהגישו המערערות, בה עתרו למתן פסק דין המצהיר כי זכויותיהן בחנות בפרויקט בהרצליה (להלן: החנות ) אינן כפופות להערות אזהרה ולשיעבודים שנרשמו לטובת המשיבים 3 ו-4 (להלן: אורן ) שהיו קבלן מבצע באותו הפרויקט, וטענתן כי הן זכאיות להירשם כבעלים של החנות ללא הערות האזהרה האמורות נדחתה.

בבקשה שלפניי עותרות המערערות לתיקון הודעת הערעור, כך שזה יופנה כלפי החלטה נוספת אשר ניתנה בבית המשפט המחוזי לאחר מתן פסק הדין - החלטה מיום 19.1.2017 בה התקבלה בקשה שהגישו אורן והמשיב 2, כונס הנכסים של המשיבה 1 (להלן: כונס הנכסים ) לחילוט ערבות בנקאית. הערבות הבנקאית (ערבות על סך של 100,000 ש"ח) הופקדה במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה בבית משפט זה כלפי החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 11.2.2013, בה דחה בית המשפט את בקשת המערערות למתן צו מניעה זמני עד למתן פסק דין בתובענה, ועל החלטה בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה (רע"א 3285/15). בית משפט זה (כב' השופט י' דנציגר) הורה תחילה על צו ארעי, אך התנה את המשך תוקפו בהפקדת עירבון (החלטה מיום 30.5.2013), ובהחלטה מיום 3.7.2013 דחה את בקשת רשות הערעור. לאחר תום ההליך הערעורי עתרו אורן וכונס הנכסים לחילוט הערבות הבנקאית, ובהחלטה מיום 24.11.2013 קבע כב' השופט י' דנציגר כי היות והכרעה בבקשה דורשת בירור עובדתי והיות ו"יש לראות את הסעד הארעי שניתן בבית משפט זה כאילו הוא ניתן בבית המשפט המחוזי" על אורן וכונס הנכסים להפנות בקשתם בעניין לבית המשפט המחוזי.

2.

כאמור בהחלטה מיום 19.1.2017, אשר ניתנה לאחר מתן פסק הדין, קיבל בית המשפט את הבקשה והורה על חילוט הערבות הבנקאית. בקשתן של המערערות היא להתיר להן לתקן את הודעת הערעור כך שהערעור שבכאן יופנה גם כלפי החלטה זו.

המערערות עמדו בבקשתן על כך שלאחר שניתנה ההחלטה מיום 19.1.2017 הגישו הן בקשה לביטול החלטה וכן בקשה לעיון חוזר, וכי לאחר שאלו נדחו הגישו עתירה לבית משפט זה, אך עתירתם נדחתה מחמת קיומו של סעד חלופי (בג"ץ 1318/17, פסק דין מיום 9.2.2017). לטענת המערערות משנדחו בשני נתיבים אלו החלופה הדיונית "הסבירה והיחידה" הנתונה להן היא תיקון הודעת הערעור. לגישתן, היות וההחלטה נוגעת "לבקשת ביניים הסטורית" בהליך קמא והיות וההחלטה ניתנה לאחר שהמועד להגשת הערעור על פסק הדין חלף, "שלל בית משפט קמא את הזכות של המערערות לערער על ההחלטה גם כן במסגרת ההליך דנן". עוד טוענות המערערות כי תיקון הודעת הערעור לא יפגע בזכותם הדיונית של המשיבים, שכן הבקשה הוגשה בשלב מקדמי טרם הגשת טיעוני הצדדים וטרם קיומו של דיון. בתשובתן לתגובת המשיבים אף עמדו המערערות על כך שסמכות בית המשפט להורות על תיקון הודעת ערעור מכוח הוראת תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) פורשה בפסיקה בהרחבה, וכן טוענות הן כי השתלשלות הדברים הייחודית בענייננו - ולדבריהן על בית המשפט היה ליתן את ההחלטה בעניין לפני מתן פסק הדין או במסגרתו - מצדיקה לאפשר את התיקון למרות שההחלטה עליה הן מבקשות להשיג היא "החלטה אחרת".

אורן וכונס הנכסים מתנגדים לבקשה. לטענתם לא נתונה למערערים זכות ערעור על ההחלטה, והבקשה הוגשה לאחר שהמועד להשיג עליה חלף. המשיבה 5 הצטרפה אף היא לתגובתם של אורן ושל כונס הנכסים.

3.

לאחר עיון בבקשה, בתגובות ובתשובה, ובכל החומר שצורף, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

הגישה הנוהגת עימנו לעניין תיקון הודעת הערעור מכוח תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי בשלב מקדמי של ההליך היא אכן ליברלית, כפי שציינו המערערות (ראו ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון , פסקה 12 (20.6.2010)). אולם, וגם כך נקבע בפסיקה, אין בגישה ליברלית זו כדי להצדיק ולאפשר עקיפה ופריצה של סדרי הדין. על כן, לא ניתן להתיר תיקון אשר פועל יוצא שלו הוא השגה בזכות על החלטה עליה ניתן להשיג ברשות בלבד, וככלל אין מקום להתיר תיקון אשר משמעותו היא השגה לאחר חלוף המועד הקבוע בדין (ראו למשל: ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פסקאות 4-5 (26.4.2011); ע"א 6990/12 י.כ טריפל איי השקעות בע"מ נ' במברגר רוזנהיים בע"מ (21.7.2013); ע"א 679/17 מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ (19.11.2017)).

התיקון המבוקש בענייננו הוא לכלול בהודעת הערעור השגה על החלטה מיום 19.1.2017, בה התקבלה בקשה לחילוט ערבות בנקאית שהופקדה להבטחת נזקי המשיבים כתוצאה מסעד זמני. החלטה זו היא "החלטה אחרת", הטפלה לפסק הדין שניתן במסגרת התובענה.

אשר לעיתוי הגשת הבקשה - זו הוגשה לאחר שהמועד להגשת ההליך הערעורי על ההחלטה חלף. לטענת המערערות נודע להן על ההחלטה ביום 31.1.2017, וביום 1.2.2017 הגישו בקשה לביטול ההחלטה. בין היתר טענו המערערות כי ההחלטה מיום 19.1.2017 ניתנה במעמד צד אחד. בית המשפט לא קיבל את הטענה כי עניין לנו בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד (כעולה מן ההחלטה מיום 5.2.2017), אך גם לשיטתן - היה עליהן להשיג על ההחלטה לפחות שלושים ימים למן המועד בו ההחלטה בבקשה לביטול החלטה הומצאה לידיהן. מן המתואר בבקשה עולה כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.2.2017 הדוחה את הבקשה לביטול החלטה נמסרה להן באופן מיידי, שכן כבר למחרת היום שבו והגישו בקשה לעיון חוזר.

באותה נקודת זמן יכולות היו המערערות להגיש הליך ערעורי המופנה כלפי ההחלטה מיום 19.1.2017. אולם המערערות בחרו שלא לעשות כן, ובמקום להגיש הליך ערעורי שבו הן והגישו כאמור בקשה לעיון חוזר, ומשגם בכך לא היה כדי להועיל הגישו הן ביום 9.2.2017 עתירה לבג"ץ (עתירה שנדחתה כמתואר מחמת קיומו של סעד חלופי). על הטעם לכך שהמערערות בחרו שלא להגיש הליך ערעורי ניתן ללמוד מפסק הדין שניתן בעתירה, בו צוין כי המערערות סברו כי אין מקום שישאו שוב בהוצאות כגון אגרה ועירבון. בחלוף כשלושה חודשים מן המועד בו נכזבה דרכן של המערערות בנתיבים אלו הגישו הן את הבקשה הנוכחית. ואולם, במועד הגשת הבקשה כבר חלף המועד להשיג על ההחלטה, וכאמור אין מקום לאפשר עקיפה של מגבלת המועדים הקבועה בדין בדרך של תיקון הליך ערעורי קיים.

אציין כי המערערות אינן מתכחשות לכך שההחלטה מיום 19.1.2017 היא "החלטה אחרת" ואף אין בפיהן טענה מפורשת כי מועד ההשגה עליה טרם חלף, אלא שלדבריהן התקיימו בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות להתיר את התיקון המבוקש. ואולם לא מצאתי בנסיבות שפורטו בבקשה או בתשובה כדי להוביל למסקנתן של המערערות כי די בהן כדי לצלוח את שתי המשוכות הנזכרות - בדבר אופן ההשגה על ההחלטה ובדבר חלוף המועד הקבוע בדין להשיג עליה. הטענות שהעלו המערערות בהקשר זה הן כולן טענות ערעוריות. כך היא הטענה כי היה על בית המשפט ליתן החלטתו לפני או עם פסק הדין, וכך היא הטענה בדבר חריגה מסמכות

(ובמאמר מוסגר אעיר כי מתן ההחלטה לאחר פסק הדין נעשה נוכח החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.3.2015 לפיה אין מקום ליתן החלטה בבקשת החילוט קודם להכרעה בעניין הזכויות בחנות). טענות ערעוריות אלו שבפי המערערות יכלו הן להעלות במסגרת הליך ערעורי מתאים אותו יכלו להגיש במועד הקבוע בדין, אך אין בהן כדי להצדיק עקיפה של סדרי הדין תוך הנחת המבוקש. אוסיף בהקשר זה כי כאשר הבקשה לתיקון הודעת הערעור היא בקשה להוסיף השגה ביחס להחלטה מאוחרת-נפרדת הנתיב הדיוני שהוא בבחינת "דרך המלך" הוא הגשת הליך ערעורי עצמאי על אותה ההחלטה, שהרי בעל הדין אינו "תלוי" בתיקון הודעת ערעור קיימת (בשונה ממצב בו מתבקש תיקון בשל חסר בנימוקי הערעור על ההחלטה כלפיה מופנה ההליך הערעורי,

ראו ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (30.6.2017)). בענייננו זוהי הדרך בה היה על המערערות לנקוט, ומשלא עשו כן, מטעמיהן, אין בידיהן להשיב את הגלגל לאחור ו"לתקן" את פעולותיהן בדרך של תיקון הודעת הערעור.

4.

סיכומם של דברים - מן הטעמים המפורטים לעיל הבקשה לתיקון הודעת הערעור נדחית.

המערערות תישאנה בהוצאות אורן וכונס הנכסים בסך של 3,500 ש"ח.

בנסיבות העניין הצדדים יגישו סיכומיהם, בהתאם להוראות צו הסיכומים, כדלקמן: המערערות תגשנה סיכומיהן עד ליום 14.2.2018; המשיבים יגישו סיכומיהם עד ליום 8.4.2018; והמערערות תגשנה סיכומי תשובה עד ליום 8.5.2018.