עע"מ 8345/16 רוטנה מידל איסט בע"מ נ. מועצה מקומית כפר כנא

1.הערעור נסב על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת בה התקבלה תביעה מנהלית שהגישה המערערת נגד המשיבה, לפיצוי בגין ביטול מכרז שלא כדין. בערעור משיגה המערערת על סכום הפיצוי שנפסק, ולצד ערעור זה הגישה המשיבה ערעור מטעמה על פסק הדין (עע"מ 7870/16) .

לאחר מתן פסק הדין הגישה המערערת לבית המשפט לעניינים מנהליים בקשה למתן הבהרה ולחתימה על פסיקתה, בה ביקשה שיובהר כי סכום הפיצויים ושכר הטרחה שנפסקו הם בתוספת מע"מ. שלושה ימים לאחר שהוגש הערעור ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי אין מדובר בבקשה להבהרת פסק דין אלא מבוקש למעשה לתקן את פסק הדין, וזאת לאחר שהמועד להגשת בקשה לתיקון פסק דין חלף, ומכל מקום אין מדובר ב"טעות" כמובנה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

מכאן הבקשה שלפניי, אשר הוגשה שישה ימים לאחר שניתנה אותה החלטה, בה מבקשת המערערת לתקן את הודעת הערעור כך שתיכלל בה השגה על כך שלא נקבע כי יתווסף רכיב מע"מ לסכום הפיצויים ולשכר-הטרחה שנפסקו.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה המערערת לא עתרה לרכיב המע"מ בתביעה שהגישה בבית המשפט לעניינים מינהליים וזה לא נכלל גם בחוות הדעת החשבונאית שהגישה או בסיכומיה, ואף לא שולמה אגרה בגין רכיב זה. בנסיבות אלה, כך נטען, אין מקום לאפשר למערערת להוסיף סעד חדש זה בערכאת הערעור.

3.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושקלתי בדבר החלטתי להיעתר לבקשה.

למסקנה זו הגעתי נוכח משקלן המצטבר של הנסיבות הקונקרטיות העומדות ברקע הבקשה (לשיקולים הצריכים לעניין תיקון הודעת ערעור מכוח

תקנה 417 ל תקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984 ראו ע"א 2734/09

פיוטרקובסקי נ' ארנון , פסקה 12 (20.6.2010) והאסמכתאות המובאות שם):

ראשית שוקל לזכות המערערת מועד הגשת הבקשה - תשעה ימים לאחר הגשת הערעור מטעמה, ולטענתה טרם שהמועד להגשת הערעור חלף (בין היתר בהתחשב בהחלטות המורות על תיקון פסק הדין ובמועד ההמצאה. המשיבה לא התכחשה לטענה זו בתגובתה). יוזכר בהקשר זה כי על דרך הכלל הגישה כלפי בקשות לתיקון הודעת ערעור בשלב מקדמי של ההליך היא ליברלית. זאת שכן תיקון הודעת הערעור מאפשר את מימוש זכות הערעור במלואה ומאפשר לערכאת הערעור להכריע במכלול המחלוקות בין הצדדים. כמו כן, בתיקון בשלב המקדמי אין ככלל כדי להכביד על הצדדים ועל בית המשפט או לעכב את בירור הערעור (השוו לעומת זאת ע"א 4195/16 דיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 3 (30.6.2017)).

שנית, התיקון אותו מבקשת המערערת לערוך בהודעת הערעור הוא תיקון נקודתי ומצומצם, ואין מדובר בתיקון נרחב (השוו ע"א 3230/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 2 (29.6.2015)).

שלישית, מהשתלשלות האירועים עולה כי המערערת לא כללה לכתחילה את ההשגה בסוגיית המע"מ בהודעת הערעור נוכח סברתה כי יש לפרש את פסק הדין כך שעל הסכומים שנקבעו יש להוסיף מע"מ (והגישה לחתימה פסיקתה על יסוד הנחתה זו). לאחר שהוגש הערעור נדחתה בקשתה של המערערת לחתימה על הפסיקתה והנחתה של המערערת הסתברה כמוטעית. על רקע זה מתבקש התיקון, כך שהטעם שבבסיס הבקשה מובן, וכאמור, משהסתברה הטעות פעלה המערערת בעניין ללא כל דיחוי.

לבסוף אציין כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבה לפיה המערערת לא טענה בבית המשפט לעניינים מנהליים כי יש להוסיף רכיב של מע"מ לסכום הנתבע, אולם איני סבורה כי מדובר במצב דברים בו ברור שהתיקון המבוקש נועד לפרוץ את המסגרת העובדתית או המשפטית שנתחמה בערכאה הדיונית - מן הטענות שלפניי ניתן להבין כי הצדדים חלוקים למעשה בשאלה האם היה על המערערת לעתור לרכיב זה מפורשות-בנפרד, וכי טענת המערערת היא כי די בהקשר זה בהוראות המכרז והדין - ומכל מקום אין מדובר בעילת תביעה נפרדת אלא ברכיב נלווה לסעד העיקרי. בנסיבות אלה ובהתחשב בכל הטעמים האמורים לעיל, סבורה אני כי נכון יהיה לאפשר את תיקון הודעת הערעור, תוך שיודגש כי טענת המשיבה לפיה אין מקום לשמוע את השגת המערערת בעניין המע"מ כיוון שהיא לא העלתה טענות בסוגיה זו בערכאה הדיונית שמורה לה, והיא תוכל להעלותה במסגרת סיכומיה.

הודעת הערעור המתוקנת המצורפת לבקשה תתקבל אפוא לרישום, והמזכירות תתייקה בתיקי השופטים.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.